שאלה
האם מותר בשבת לקשור קשר של הדיוט שקושרים בו את הנעליים, כדי להתירו לאחר יום (24 שעות)? ראיתי שב'בן איש חי' כתב "יום", ולא ביאר מהו יום.
תשובה (מאת מרן הרב מרדכי אליהו)
קשר שאינו של קיימא שמותר לקושרו בשבת – היינו שמתירים אותו באותו יום[1], לפיכך מותר לקשור נעליים בקשר ועניבה על גביו, אך אם מתכוון לקיימא [כלומר לא לפתוח את הקשר בתוך 24 שעות]- אסור[2].
[1] דיני "קושר" ו"מתיר" סובבים סביב שני סוגי קשרים: א. קשר של קיימא – שעשוי להישאר כמו שהוא לעולם. ב. קשר של אומן – שאין הדיוט יודע לקשרו אלא אומן קושרו, כגון: קשר הגמלים והספנים [למעשה, אין אנו בקיאים מהו קשר של אומן, ועל כן כל קשר קשור ומהודק היטב נחשב "קשר של אומן"].
והובא בעניין איסורי קושר ומתיר שלוש דרגות בחומרת האיסור:
א. קשר שאסור לקשרו או להתירו – מדאורייתא.
ב. קשר שאסור לקשרו או להתירו – מדרבנן.
ג. קשר שמותר לקשרו וכן להתירו – בין מדאורייתא ובין מדרבנן.
לדעת רש"י שבת (קי"א ע"ב ד"ה "ואלו קשרים"), רא"ש על מסכת שבת (פרק ט"ו סי' א'), וטור ריש סי' שי"ז: חומרת איסור קושר נקבעת על פי היותו קשר של קיימא, אך לא מהיותו קשר של אומן. ולכן, לשיטתם יהיה הדין כדלקמן:
- אסור מדאורייתא – קשר של קיימא שעשוי להתקיים לעולם [ואסור מדאורייתא אפילו אינו קשר של אומן].
- אסור מדרבנן – קשר שעשוי להתקיים זמן ארוך ומתכוון להתירו [ואסור רק מדרבנן אפילו אם הוא קשר של אומן].
- מותר בין מדאורייתא ובין מדרבנן – קשר שעשוי לזמן קצר [ומותר אפילו הוא קשר של אומן].
דעת הרמב"ם כתב בהל' שבת (פ"י ה"א), ז"ל: "הקושר קשר של קיימא והוא מעשה אומן – חייב, כגון: קשר הגמלין, וקשר הספנין, וקשרי רצועות מנעל וסנדל שקושרין הרצענין בשעת עשייתן, וכן כל כיוצא בזה. אבל הקושר קשר של קיימא ואינו מעשה אומן – פטור. וקשר שאינו של קיימא ואינו מעשה אומן – מותר לקשרו לכתחלה". וכן דעת הרי"ף שבת (מ"א ע"ב מדפי הרי"ף): איסור קשירת קשר בשבת וחומרתו נקבעים גם מהיותו קשר של קיימא וגם מהיותו "קשר של אומן". ולכן, לשיטתם יהיה הדין כדלקמן:
- אסור מדאורייתא – קשר שהוא גם קשר של קיימא וגם קשר של אומן[1].
- אסור מדרבנן – קשר שהוא קשר של קיימא אך אינו קשר של אומן, או קשר שהוא קשר של אומן אך אינו קשר של קיימא.
- מותר בין מדאורייתא ובין מדרבנן – קשר שאינו קשר של קיימא וגם אינו קשר של אומן.
כסברא ראשונה פסק מרן בשו"ע (סי' שי"ז סעי' א'), וכסברא שנייה פסק הרמ"א שם.
לפי סברת הרי"ף והרמב"ם יש קולות וחומרות, כמובא בט"ז (שם ס"ק א'), במשנ"ב (הקדמה להלכות קושר שם סי' שי"ז) ובכה"ח (שם ס"ק א'). היינו, לסברא זו לחיוב מהתורה צריך שני תנאים: קשר של קיימא ומעשה אומן, כהגדרת הט"ז: "קיום וחזק", קיום – הוא קשר קיימא, חזק – הוא קשר אומן. ולעניין איסור דרבנן, קיום לבד או חזק לבד, היינו אם הקשר של קיימא לבד או קשר אומן לבד – פטור אבל אסור. ואם תרתי לטיבותא, היינו לא של קיימא ואינו חזק (של אומן) – מותר לכתחילה.
ולדעת הרא"ש ורש"י והטור אפילו אם הקשר חזק, היינו מעשה אומן – אין זה קובע, אלא העיקר הוא בדעת הקושר: אם מתכוון שישאר הקשר לעולם ואינו קוצב לעצמו זמן מתי להתירו, ואעפ"י שיהיה קשר של הדיוט – חייב חטאת. ואם קוצב לעצמו זמן מתי להתירו – איסור דאורייתא אין, אבל יש איסור דרבנן. היינו, אם חושב להתירו לאחר שבעה ימים לדיעה אחת, או לאחר יום אחד לדיעה שנייה. ולדעתם מותר לקשור קשר אומן אם דעתו להתירו בו ביום, ולכן לשיטתם מותר לכתחילה לקשור שני קשרים אם דעתו להתירו בו ביום. להלכה – יש להחמיר כשתי הדעות.
ובשיטת רש"י והרא"ש הנ"ל נחלקו עוד הראשונים בגדר קשר לזמן ארוך שאסור מדרבנן:
לדעת טור שם ומרדכי על מסכת שבת (סוף סי' שפ"ו), מובא בבית יוסף (סי' שי"ז סוף ד"ה "ובמספר הימים") – קשר לזמן ארוך הוא קשר שעשוי להתקיים שבעה ימים ואסור מדרבנן. לדעת כל בו (סי' ל"א דף כ"ו עמוד ד') והגה"מ (על הרמב"ם פ"י מהל' שבת אות ג') – קשר לזמן ארוך הוא קשר שעשוי להתקיים יום אחד מעת לעת – דהיינו כ"ד שעות (משנ"ב סי' שי"ז ס"ק ו'), ואסור מדרבנן [למעשה אנו נוקטים במחלוקת זו לחומרא, שאסור מדרבנן לקשור קשר שנועד ליותר מיום אחד (בא"ח ש"ש פרשת כי תשא סעי' ב'. וע"ע בבה"ל סי' שי"ז ד"ה "שאינם קבועים")].
[2] כתב השו"ע (סי' שי"ז סעי' ה') "עניבה – מותר, דלאו קשר הוא. הגה: ואפילו אם עשה קשר אחד למטה, נוהגין בו היתר", וכתב המשנ"ב (שם ס"ק כ"ט) "נוהגין בו היתר – וכתבו האחרונים, הא דנוהגין היתר בקשר אחד למטה, היינו דוקא כשעשוי להתיר בו ביום, ומשום דע"י עניבה ע"ג קשר עדיין אינו נקרא מעשה אומן, אבל אם היא לקיימא על איזה זמן כגון בלולב וכיוצא בו – אסור לעשות קשר למטה אלא עניבה בלבד, ורשאי לעשות שתי עניבות זה ע"ג זה, וכן יש לנהוג".
וכתב כה"ח (שם, ס"ק י"ב, נ"ט): "ובמרדכי כתב: ובלבד שלא יעשה קשר למטה מן העניבה כלל אלא יעשה שתי עניבות זה על גבי זה. ונראה לי דהא דנוהגין בו היתר היינו בקשר העומד להתיר ביומו, אבל באין עשוי להתיר ביומו כגון בלולב וכיוצא בו – אסור אלא אם כן עשה שתי עניבות זה על גבי זה ולא קשר כלל. ט"ז ס"ק ז'. וכן כתב מגן אברהם ס"ק ט"ו, אליה רבה אות י"ג, תוספת שבת אות ט"ז, אשל אברהם אות ט"ו. וכן כתבו האחרונים. ומיהו עיין ברכי יוסף אות ג' שכתב: אבל מדברי מור"ם בדרכי משה נראה דבמה שאסר המרדכי נהגו היתר כמו שכתב האגור, יעו"ש. ומכל מקום נראה כיון דכל האחרונים הנזכרים דעתם להחמיר, הכי נקטינן. ועיין לעיל אות י"ב. ועל כן יש ליזהר בכתונת וכיוצא שיש בשפתו שסביב הצואר שני חוטין שלא יעשה קשר תחת העניבה אלא דוקא עניבה לבדה או שתי עניבות זו על גבי זו, ואפילו כשלובשה בערב שבת, משום שמא יצטרך לפושטה בשבת, וכל קשר שאסור לקושרו אסור להתירו, וזה עשויה להתקיים יותר מיום אחד שמחליף משבת לשבת, ועל כן היותר נכון לעשות בה לולאות כדי שלא יכשל באיסור קשירה והתרה". ואנו חוששים לדעת רש"י והרא"ש (הדעה הראשונה הובאה בהערה הקודמת), ולשיטתם יש הסוברים שביותר מכ"ד שעות – נחשב כזמן ארוך שאסור מדרבנן לקושרו, ונקטינן כמותם לחומרא.