שאלה:
ברצוני לשאול שתי שאלות על מה שלמדתי במסכת סוכה:
א. בדף מ"ג ע"א הגמרא מנסה לראות מה יותר דומה לסוכה, לולב או מילואים. כלומר: האם דנים דבר שמצוותו כל היום מדבר שמצוותו כל היום (סוכה ממלואים), ואל יוכיח דבר שמצוותו רק שעה אחת (לולב), או שדנים דבר שמצוותו לדורות מדבר שמצוותו לדורות (סוכה מלולב), ואל יוכיחו מלואים שאינם לדורות. קשה לי בלשון הגמרא: כאשר ניסינו לדמות סוכה למילואים אמרנו ברמז: "אל יוכיח דבר…" ולא כתוב במפורש שהכוונה ללולב, אז מדוע כאשר ניסינו לדמות סוכה ללולב אמרנו במפורש: "ואל יוכיח מלואים", ולא כתוב "דבר" ברמז?
ב. בדף מ"ח ע"א המשנה אומרת: "ההלל והשמחה שמונה. כיצד" וכו'. רש"י כתב שם: "והשמחה – שלמי שמחה, וההלל – לגמור את ההלל". מדוע רש"י שינה מדברי הגמרא, שכתבה קודם הלל ואח"כ שמחה, ופירש קודם מהי שמחה ורק אח"כ מהו ההלל?
תשובה: (מאת מרן הרב מרדכי אליהו)
א. לשאלתך הראשונה, נראה שהערתך נכונה, ועיין ברא"ש (סימן א') שגרס שם: "דנין דבר שמצותו כל היום מדבר שמצותו כל היום, ואל יוכיח לולב שמצותו שעה אחת. או דנין דבר שמצותו לדורות, מדבר שמצותו לדורות, ואל יוכיחו מילואים שאינם לדורות".
ב. לשאלתך השניה, עיין ברש"י שם (מ"ח ע"א ד"ה "והלל"), שכתב: "לגמור בו את ההלל". לכאורה רש"י אינו מדבר על דברי המשנה הראשונים "ההלל והשמחה שמונה", כיון שכתב: "לגמור בו", משמע שדברי רש"י אלו מוסבים על הסיפא במשנה: "מלמד שחייב אדם בהלל ובשמחה ובכבוד יו"ט האחרון", ועליו אמר רש"י: "לגמור בו את ההלל", וכוונתו על יו"ט אחרון. אלא שכנראה נפלה טעות ברש"י, ובמקום: "בהלל" גרס: "והלל", ע"ש היטב.