שאלה
אני גר בצרפת ויש איסור יציאה מהבית מהשעה שש בערב, עקב עוצר לילי בעקבות נגיף קורונה. האם מותר לאשה לטבול ביום השמיני?
תשובה
בזמן כזה שיש עוצר הוי כדלתות העיר שנסגרות ולכן תטבול ביום השמיני ביום ולא יהיו באותו חדר עד הלילה.
מקורות
כתב השו"ע ביו"ד סי' קצ"ז סעי' ג' "אסורה לטבול ביום ז'; ואפילו אם ממתנת מלטבול עד יום ח' או ט' אינה יכולה לטבול ביום משום סרך בתה"
ובסעי' ד' "היכא דאיכא אונס, כגון שיראה לטבול בלילה מחמת צינה או פחד גנבים וכיוצא בו, או שסוגרין שערי העיר, יכולה לטבול בשמיני מבעוד יום; אבל בשביעי לא תטבול מבעוד יום אף על גב דאיכא אונס ". ובסעי' ה' " אם עברה וטבלה בח' ביום בלא אונס, אפילו הכי עלתה לה טבילה; וכן אם עברה וטבלה בז' ביום, עלתה לה טבילה. הגה: ומכל מקום לא תשמש אפילו בשמיני עד הלילה, ותסתיר טבילתה מבעלה עד הלילה". וראה בשיורי ברכה ס"ק ד' מה שהאריך בדברי הראשונים והביא דעת הרא"ה שניתן במקרה אונס לטבול אפי' לכתחילה ביום ז'.
כתב התורת שלמים בס"ק ט' "היכא דאיכא אונס. ועיין בבאר שבע דף קי"ו שכתב שאותן נשים שהגיע טבילתן בליל שבת טובלין בעוד היום גדול מטעם שאינם רוצים לחלל שבת דלא יפה הם עושין וכ"כ בתשובה צ"צ סי' ס"ו דאפי' מתיראות עצמן כגון שיש עמהן עוד דיורים אחרים חוץ מבני ביתה הם מתביישים וממהרים לטבול בעוד היום גדול למהר ביאתה קודם הסעודה כדי שלא ירגישו בהן לא יפה הם עושין וראוי למחות בהן ולגעור בהם עיין שם עיין בתשובת מהרש"ל סימן ו' ורמ"א סימן כ"א".
וכתב הסדרי טהרה בס"ק י"ג "דאיכא אונס. עיין בב"ח [עמוד קעו ד"ה ובעל כרחך] שכתב דפעמים יכולה לטבול בשביעי ביום מחמת אונס, וכגון דבשמיני ותשיעי ויותר איכא אונס דאפילו ביום אינן יכולות לטבול, כגון שהוא יום איד שלהם או כיוצא בזה מפני פריצים, ובשביעי יכולה לטבול ביום אבל לא בלילה מפני שסוגרים שערי העיר, ובזו תוכל לטבול בשביעי ביום, וצריכה להסתיר טבילתה מבעלה שלא ישמש עמה ביום ויבואו לידי ספק. ועיין בתשובת חוט השני סימן נ"ו".
וכתב בשו"ת חתם סופר חלק ב (יורה דעה) סימן רב "קשה עלי מאוד להתיר דבר חדש כזה לכתחלה ולא נמצא כזה כ"א הב"ח המציא זה ודיוקו מדברי האגור דמייתי הרב"י שכ' דנשים הטובלת ביום יסתירו טבילתן מבעליהן שלא תבאנה לידי ספק כרת וב"י הניח בקו' מה ספק כרת שייך ביום ח' ותירץ הב"ח דהאגור מיירי ביום ז' דאיכא ספיקא שמא תראה ותסתור ומדקאמר הטובלת ביום משמע שטובלת לכתחלה ביום ומשם המציא הב"ח דמשכחת טבילה ביום ז' לכתחלה הא כיצד כשלא תוכל לטבול בח' וט' מחמת יום אידם ויהיה טבילתה נדחה איזה ימים יש להתיר לכתחלה לטבול ביום ז' והנה חזינן דהרב"י לא ס"ל ככה והב"ח נמי נראה שלא אמרו אלא במקרה הנ"ל ולהתיר פעם א' כן אבל להתיר להם תמיד לטבול לכתחלה ביום ז' תשתכח תורת טבילה בלילה ואין לך סרך בתה יותר מזה בשגם א"א שתבוא לביתה כל פעם סמוך לחשיכה ממש מפני סכנת הדרכים כמובן וא"א להסתיר טבילתה מבעלה בנוסעה למרחוק לבית הטבילה ע"כ אין דעתי נוחה בהיתר זה כלל והבו דלא לוסיף על דברי הב"ח וסדרי טהרה שמביאו אבל בנידון דידן לא נ"ל".
וכתב עוד בסדרי טהרה ס"ק י"ד "יכולה לטבול בשמיני מבעוד יום. ומבואר מתשובת הרמ"א סימן (כ"א) [יט] שהבאתי לעיל [ס"ק ט ד"ה בשו"ת חוט השני], דאם אינה יכולה להצניע טבילתה ושיהיה אוושא דמלתא, מקרי גם כן אונס, ואם כן מותרת לטבול ביום שמיני ותסתר טבילתה עד הלילה. וכן כתב בשמו בספר סולת למנחה [תורת השלמים ס"ק ח*]". וכן כתב בשו"ת רב פעלים ח"ב סי' ל"ג.
ולך נא וראה בשו"ת רב פעלים ח"ד – יו"ד סימן כא "אשה אחת היה לה פעם אחת אונס גדול שאינה יכולה לטבול באותו הפעם עד חשיכה כנהוג ובאה לפני והגידה האונס שלה ורוצה שאתיר לה לטבול אותה הפעם קודם חשיכה והנה מפני האונס ההוא התרתי לה שתטבול אחר קריאת המגר"ב שהוא סוף י"ב שעות של יום השביעי וסמכתי עתה בזה על מה שמצאתי כתוב בדברים עתיקים אשר נדפסו בספר בני בנימין דף ק"ד ע"ג וע"ד והוא מה שנמצא כתוב בבית עקד הספרים בישיבה הקדומה בעה"ק ירושלים תוב"ב בס' כת"י לרבנן קשישאי הנקרא מושב זקנים שנכתב משנת תקי"א והנה שם בסי' וא"ו /ו'/ כתוב בזה"ל העיד מרן מלכא שמנהג עה"ק תוב"ב שהנשים טובלות בקריאת המגר"ב ויש להם על מה שיסמוכו ממ"ש הטור א"ח דיכולים לספור בין השמשות משום דספירה בזה"ז דרבנן וספיקא דרבנן לקולא עכ"ל ע"ש. וא"כ הגם דפה עירנו המנהג לטבול אחר חשיכה וכן שורת הדין מחייבת וכמ"ש הרב זכור לאברהם אביגדור ז"ל בתשובה סי' מ"ב עכ"ז בכה"ג דאיכא אונס גדול שפיר מצינן להורות שתטבול בקריאת המגר"ב ומה גם שהוא באקראי בעלמא כן נ"ל פשוט והשי"ת יאיר עינינו בתורתו אכי"ר". והביאו מרן הרב בדרכי טהרה פי"ז סעי' ו'
וכתב מרן הרב בסעי' ח' "אִשָּׁה שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לִטְבֹּל בַּלַּיְלָה, כְּגוֹן שֶׁהַמִּקְוֶה נִמְצָא בְּיִשּׁוּב רָחוֹק שֶׁאִי-אֶפְשָׁר לִנְסֹעַ אֵלָיו בַּלַּיְלָה, אוֹ שֶׁיֵּשׁ חֲשָׁשׁ שֶׁמָּא אִם תִּטְבֹּל בָּעֶרֶב תִּתְקָרֵר וְתֶחֱלֶה, אוֹ שֶׁיְּכוֹלָה לִטְבֹּל בַּלַּיְלָה אַךְ יֵשׁ חֲשָׁשׁ שֶׁתִּתְגַּלֶּה טְבִילָתָהּ לִשְׁכֵנֶיהָ אוֹ לְבָנֶיהָ, וְכֹל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה – יְכוֹלָה לִטְבֹּל בִּשְׁעוֹת הַיּוֹם אַךְ וְרַק בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי אוֹ בַּיָּמִים שֶׁאַחֲרָיו, אֲבָל בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי לֹא תִּטְבֹּל כְּלָל וּכְלָל, כִּי טְבִילָה בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי חֲמוּרָה יוֹתֵר מִטְּבִילָה בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי".
וכתב בסעי' ט' "כְּשֶׁטּוֹבֶלֶת בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי, אֵין לָהּ לְהִתְרָאוֹת עִם בַּעֲלָהּ לִפְנֵי הַחֲשֵׁיכָה. וְאִם אֵין שׁוּם אֶפְשָׁרוּת, כְּגוֹן שֶׁשַּׁעֲרֵי-הָעִיר סְגוּרִים בַּלַּיְלָה וְכַדּוֹמֶה, מֻתָּר לָהֶם לִהְיוֹת בְּיַחַד בְּדִירָתָם, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְיַחֲדוּ. וְרָצוּי שֶׁהַבַּעַל יַעֲזֹב אֶת הַבַּיִת עַד צֵאת הַכּוֹכָבִים".
העולה
בזמן כזה שיש עוצר הוי כדלתות העיר שנסגרות ולכן תטבול ביום השמיני ביום ולא יהיו באותו חדר עד הלילה.