שאלה:
בברכה השנייה הנאמרת לאחר קריאת ההפטרה נאמר: "רחם על ציון כי היא בית חיינו ולעלובת נפש תושיע במהרה בימינו, ברוך אתה ה' משמח ציון בבניה".
בברכה הרביעית של שבע ברכות הנישואין נאמר: "שוש תשיש ותגל העקרה בקיבוץ בניה לתוכה בשמחה, ברוך אתה ה' משמח ציון בבניה". שתי ברכות אלו חותמות ב: "משמח ציון בבניה", אך יש ביניהן שוני. בברכת ההפטרה מוזכר מצבו של עם ישראל בגלות, לכן יש שתי בקשות: א. "רחם על ציון" – השוממה מבלי בנים. ב. "ולעלובת נפש" – ישראל היושבים בגלות, שהם עלובים ואינם עולבים. בברכת הנישואין מדובר על הגאולה: א. "שוש תשיש ותגל העקרה" – זו ירושלים, שנאמר עליה: "רני עקרה לא ילדה". ב. "בקיבוץ בניה לתוכה בשמחה" – זהו קיבוץ גלויות.
המושג "עלובת נפש" לא מופיע במקרא, אולם בסידור רב עמרם גאון כתוב: "עגומת נפש", על פי הפסוק: "עגמה נפשי לאביון" (איוב ל', כ"ה). יש לציין כי הנוסח הקדום קשה אף יותר כי נאמר בו: "ולעגומת נפש תנקום נקם במהרה בימינו" (מחזור ויטרי, רמב"ם וסידורי תימן).
בזמן הזה כמעט רוב ישראל יושבים על אדמתם, וירושלים אינה שוממה, ושוב אין ישראל עלובים בין הגויים, ועליהם אמר הנביא: "ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברינה ושמחת עולם על ראשם" (ישעיהו נ"א, ג'). לכן נראה, שראוי הדבר לברך גם בברכת ההפטרה את ברכת "משמח ציון בבניה", יחד עם הפתיחה המופיעה בברכת הנישואין: "שוש תשיש ותגל העקרה…". קשה לנו לומר את המילים "עלובת נפש" כלפי עם ישראל השוכן בארצו.
אודה לכבודו אם יורה לנו לשנות את הנוסח הנ"ל, וכן יורה לנהוג כך לכל העם השוכן בציון.
תשובה:(מאת מרן הרב מרדכי אליהו)
אין לשנות מנוסח הברכות שתיקנו חכמינו. הטעם הוא, שעדיין רוב עם ישראל נמצא בגלות וממילא גם שכינתא בגלותא. ועיין בספר האבודרהם[1] שכתב, שנוסח הברכה הוא כלפי כנסת ישראל שהיא עדיין דואבת בגלות.
אנו נמצאים כיום רק באתחלתא דגאולה, ועדיין לא זכינו לגאולה השלימה. השמחה השלימה תהיה: "משמח ציון בבניה", היינו, כאשר הקב"ה ינחמנו בקיבוץ גלויות שלם.
יה"ר שנזכה לכך במהרה בימינו.
מקורות:
[1] אבודרהם (ח"א, שחרית של שבת, עמ' קצ"א), וז"ל: "ולעגומת נפש ענין דאבון, והוא כנוי לכנסת ישראל שהיא דואבת בגלות, והוא מלשון עגמה נפשי לאביון. תנקום נקם במהרה בימינו ע"ש כעל גמולות כעל ישלם וגו' וכתיב בתריה ובא לציון גואל, ואמר במהרה ע"ש קל מהרה אשיב גמולכם בראשיכם. בא"י משמח ציון בבניה, כדאמרינן בתנחומא: במה עתיד הקדוש ברוך הוא לנחמה בקבוץ בניה לתוכה בשמחה".