שאלה:
קהילתנו היא מיוצאי תימן, כל חבריה חיו באותו הכפר, כך שכולם מכירים זה את זה.
במושב שלנו הוחלט למנות רב לקהילתנו. הרב החדש הכניס שינויים בסדרי התפילה הקיימים בקהילתנו מדורי דורות. לעיתים החלטותיו גורמות להתמרמרות בקרב חלק מהתושבים. הדברים הגיעו לידי כך, שפחות מתפללים מגיעים לבית הכנסת, וחלק מהמתפללים יוצאים החוצה לפני סיום התפילה.
אחד השינויים שכבוד הרב ביצע היה – שמתפלל אשר קם למפטיר חייב לקרוא את ההפטרה, וזו הלכה. חברים רבים ביקשו להמשיך במסורת של כיבוד הורים ומכבדים אחרים בקריאת המפטיר, בעוד הבן או קרוב המשפחה הצעיר יותר קורא את ההפטרה. שאלותי הן:
א. האם במקרה זה ההלכה גוברת על מנהגנו מדורי דורות? אני מאמין לרב קהילתנו שזו ההלכה, אך האם לא ניתן להמשיך במסורת אבותינו?
ב. אחד מהמתפללים קרא מפטיר וירד מהתיבה, מתפלל אחר עלה לקרוא את ההפטרה – האם יש צורך להורידו מהתיבה, ובכך לבזותו לעיני הקהילה?
ג. האם הקהילה יצאה ידי חובתה בקריאת ההפטרה של השני, או שצריך לקרוא שוב את ההפטרה?
תשובה:(מאת מרן הרב מרדכי אליהו)
לאחר ברור שעשיתי עם זקני רבני תימן התברר כי לא היה מנהג בתימן של קריאת ההפטרה ע"י מי שלא עלה למפטיר, ומנהג זה התחדש כאן בארץ.
לפיכך מה שכתבת שמנהגכם מדורי דורות שאחר קורא את ההפטרה ולא מי שעולה מפטיר, לא נראה לי סביר שכך נהגו בתימן שהיו רבנים גדולים וחשובים. אולם בדיעבד יצאו יד"ח בקריאת ההפטרה ע"י מי שלא עלה למפטיר.
כל זה לדינא, אך קבלתי עוד מכתבים מאנשי המושב וכן מהרב המקומי שליט"א. ממכתבך עולה שאין לבך שלם עם פסק ההלכה של הרב, אשר על כן אני מצרף את מכתבי ששלחתי לכב' הרב המרא דאתרא שליט"א[1].
ומצוה רבה להרבות אהבה, אחוה, שלום ורעות. ויה"ר שהקב"ה ישרה שלום במחנכם.
מקורות:
[1] תשובת הרב נדפסה בשאלה הקודמת.