שאלה
שעון שכאשר הוא מזהה תזוזה הוא נדלק ואם מניחים אותו אחרי זמן הוא מתכבה וכן אם הוא נשאר על היד לאחר כמה זמן ללא תזוזה הוא מתכבה, ואחר כך אם יש תזוזה הוא נדלק מיד, האם מותר לענדו בשבת?
תשובה
אין לענוד שעון זה בשבת.
מקורות
צריך לדון מצד פעולת חיישן ומצד מה שמפעיל כלומר את השעון.
חיישן (באנגלית: Sensor) הוא מתמר הממיר ערכים פיזיקליים לתנועה מכנית או לאותות לשם מדידה, בקרה או העברת מידע למערכות אחרות (לעיתים מכונה גלאי או מד). בעבר רוב החיישנים היו מכניים. היום בדרך כלל הכוונה היא למכשיר שחש תכונה בעולם הפיזי-מוחשי וממיר אותה לאות חשמלי או אלקטרוני.
חיישן תנועה – הוא בעצם גלאי נפח כלומר שהחיישן מזהה תנועה או אי תנועה ושולח למעבד המותקן במערכת וכך הוא מפעיל את השעון. בשל העובדה כי מדובר על חיישנים רגישים לתנועה, הם יוכלו לזהות תנועה של אדם בקלות.
בעצם החיישן כאן מנתר כל הזמן את תנועת האדם – ושולח את המידע למעבד לאחר זמן שהחיישן לא מזהה פעולה המעבד מכבה את השעון.
תיאור המעבד (באדיבות הרה"ג יוסף עמור)
מעבד, או בשמו המלא יחידת עיבוד מרכזית (CPU – Central Processing Unit), הוא רכיב חומרה המבצע את הפקודות המאוחסנות בזיכרון המערכת. הפקודות אותן מקבל המעבד מאפשרות לו קריאת מידע מהזיכרון או מהתקנים שונים (כגון חיישנים), ביצוע פעולות חשבוניות ולוגיות על מידע זה וכתיבת תוצאות החישוב בחזרה לזיכרון או לחלופין שליחתו להתקנים חיצוניים.
למעשה, המעבד בנוי ממספר רב מאוד של טרנזיסטורים (ממאות אלפים במעבד פשוט ועד לעשרות מיליארדים במעבדים המתקדמים), בדרך כלל מסוג MOSFET.
טרנזיסטור MOSFET (ראשי תיבות של Metal Oxide Semiconductor Field Effect Transistor), או טרנזיסטור תוצא שדה. הטרנזיסטור עשוי בין היתר מחומר מוליך למחצה אשר יש בו מעט אלקטרונים חופשיים. בצורה הפשטנית ביותר ניתן לראות טרנזיסטור כמתג.
כאשר מופעל מטען חשמלי על שער הטרנזיסטור, נוצר שדה חשמלי, המושך את האלקטרונים המפוזרים בתוך המוליך למחצה לעברו. באופן זה, נוצר תעלה של אלקטרונים חופשיים לאורך הטרנזיסטור, ואין מחסום למעבר הזרם, והטרנזיסטור נמצא במצב פתוח. ללא הפעלת שדה חשמלי הטרנזיסטור מהווה בפועל מבודד המונעת מעבר זרם חשמלי, והטרנזיסטור, או המתג, נמצא במצב סגור.
על ידי הנ"ל, המעבד משתמש ב"שפה" אשר יש בו רק שני ערכים אפשריים – אם המעגל פתוח אין מתח (מכונה 0), ואם המעגל סגור יש מתח (מכונה 1).
התפקיד של הטרנזיסטורים הוא לפתוח ולסגור מעגלים (– כעין שערים), אשר נקראים שערים לוגים. צירוף של שערים לוגים בסדרים שונים נותן אפשרות למעבד לבצע פעולות חשבוניות ולוגיות במהירות אדירה.
המעבד מסוגל לחשב כמה מיליארדי חישובים כל שניה. עקב המהירות הגבוהה, המעבד אינו מצליח להתאפס לחלוטין ונשאר מטח על הטרנזיסטור. כתוצאה מכך קיים "זרם זליגה" ((Subthreshold current גם כשהטרנזיסטור נמצא במצב סגור. אלא, היות שהמתח נמצא מתחת לסף המוגדר מראש, מתייחסים אליו כסגור.
הפרטים הטכניים מאוד מורכבים, הבאנו את עיקרון הדברים בצורה מופשטת כדי לאפשר דיון הלכתי. וראה עוד בקרני אורה עמ' תתפ"א.
סגירת מעגל
כתב החזו"א (סי' נ' אות ט'): "ובפתיחת החשמל שמכניסים הזרם בהחוטין חשיב לעולם כתקע, דאף אם תמצי לומר דקנה של סיידים אף בתקע אינו אלא מדרבנן, היינו דווקא בהרכבה של ב' גשמים שאפשר לחושבן כשניים משתתפים בפעולה אחת, אין התקיעה מכרעתן לגשם אחד כל שפירוקן נחוץ לטיח הנמוך, אבל תיקון צורה לגשם ונעשה על ידי זה שימוש, ודאי חשיב בונה, ואף אם השימוש הוא לשעות מיוחדות ואחר כך פוסקו דהפסיקה היא מכאן ולהבא והצורה הראשונה אינה בת פירוד מן הגשם וכו' והא דכתבו הט"ז והמג"א (סי' שי"ג) דמותר לתקוע את כיסוי הכלי כיון שעומד לסגור ולפתוח, היינו דוקא בכיסוי, שאין סתימת הכלי בנין אלא שימוש, דכלי סתום לעולם אינו כלי. וכל ענין הכלי הוא להיות פתוח ולשמש בו, ולכסותו שלא בשעת שימוש. אבל הרכבה הדרושה לשימוש כמו קנה סיידים ומיטה של טרסיים וזרם החשמל, אף תיקון לשעה חשיב בונה". עוד כתב החזו"א במכתב (ומובא בהשמטות סי' קנ"ו – מכתב לסימן שי"ג): "יסוד הדברים שיקול הדעת, ויש חילוק בין פועל הצורה ע"י פעולה בלתי ממשית כמו מחמם ברזל באש ובין מחבר ב' פרקים ועל ידי זה נעשה כלי, ואנו נכנסים לדיון של רפוי ותקוע שאמרו רז"ל, ובזה אין אנו בטוחים למקרי רפוי בזמן שהרכבה שאנו עושים יש בה ב' תופעות: א. חיבור נפרדים לגוף אחד. ב. הבאת מעבר לזרם חשמל. ואחרי שחיבור הפרקים הוא בונה בתקיעה יש כאן בחיבור חוט החשמל בונה, וטענת רפוי אינה מושיעה כאן משום יצירת הזרם שהוא ענין תקוע וקיים וביחד מיקרי בונה וכו' וטענת עשוי לסגור ולנעול, אינה אלא בדלת וכיסוי שהפתיחה והנעילה יחד מטביעים את צורת הכלי, אבל כאן החיבור הוא הכלי המשמש וההפסקה היא ביטול התשמיש ושבירת הכלי. ואם אדם יתפור בגד ע"מ לנתק את התפירות תיכף, ולחזור ולתפור ולנתק, לא יתבטל בשביל זה שם מלאכה". ובמכתב נוסף כתב: "היתר של עראי אינו במלאכה, כמו שהתופר ע"מ לקרוע את חוטי התפירה ולחזור ולתפור ולחזור ולקרוע לא מיקרי שימוש אלא עושה מלאכה. ולכן קנה של סיידים ומיטה של טרסיים – אסור לתקוע, דכיון דתקיעה צורתה מלאכה לא מהני מה שאינה לזמן מרובה". וכך נראה סובר המאמר מרדכי ח"ה פרק קי"ח סעי' א'
והנה, דעתו של החזו"א מתבארת יותר מתוך מכתבי תשובתו לשאלות הגרש"ז אויערבך זצ"ל וז"ל "וההעמדה על מתכונתה ע"י החיבור, שנעשה החוט המופסק גוף אחד עם מכונת החשמל חוששים בו משום בונה, א) משום הרכב הפרקים זה עם זה, ולא מהני כאן היתר רפוי, כיון דזרם החשמלי מחברם שהוא בבחינת תקע, ב) דתיקון החוט עצמו ממות לחיים הוי בונה."
נמצא שכוונת החזו"א היא שבחיבור עצמו כיון שהרכבה דרושה לשימוש זה אסור מדרבנן וכמו קנה של סיידים, ובשונה מקנה של סיידים ששם החיוב דרבנן כאן הוא מהתורה היות ששם הקנה ניתן להשתמש בו גם בלי החיבור המאריך משא"כ כאן שע"י החיבור נותר ממש כלי, ומה שזה מחובר לקרקע זה רק מעצים את חומר המלאכה של בונה שלא צריך תקע, ובמכתב לגרש"ז מוסיף החזו"א עניין מוות לחיים ונראה שכוונתו שכיוון שיש שימוש בחשמל הזה הוי תיקון אבל בתנאי שיווצר איזה חיבור, ובמכתב כיון שכל זמן שאינו מחובר אין הנאה לאדם וזה בשונה ממעבד שגם באפס יש הנאה לאדם ודומה לדלת.
והמעיין במה שכתב החזו"א במכתבו השלישי בעניין החשש של תיקון החוט ממוות לחיים וז"ל "ואמנם, יש עוד מקום לומר דגם חוט החשמל שנעשה ע”י כח הקבלה שלו, שבגמי אין בו כח זה, והברזל יש בו כח הקבלה, וכל זמן שאינו מחובר אין לאדם חפץ והנאה בכח האצור בו, וכשמחברו נעשה בידו של אדם כלי שימוש, ואין נפקותא אם הברזל פועל או קרקע עולם, שענין המלאכות הוא נידון לפי טבעת בני אדם בשימושן, והרי בחיבורו החוט בכשרון הטבעי, הועמד לשרותו של האדם, וחשיב תיקון מנא, וכח הקבלה הוא טבוע ותמידי, הוא עצם מעצמו ושמח בו ואינו מגרשו לעולם" עכ"ל
ועוד כתב החזו"א במכתבו השלישי וז"ל "ודוקא אם מכונת החשמל מסתובבת עכשו בלי בעל בחירה והוי סיבוב החשמל כטבע העולם כרוח מצויה, אבל אם האדם מסבב אין כאן בונה מצד החיבור, דמעשה בעל בחירה חשיב נולד, ועדיין אין החיבור פועל כלום, וכן אין להמסבב דין בונה על החיבור, שהרי לא חיבר”. עכ"ל. והנה החזו"א כתב שאין להמסבב דין בונה על אף שבפועל תיקן את המעגל ממות לחיים. כלומר כיון שאין כאן תקע אפי' לא ברפוי וא"כ זה לא שייך לבונה.
במכתבו להחזו"א העיר הגרש"ז אויערבך זצ"ל מאורי אש השלם עמ' תקכב וז"ל "תיקון מנא הוא דוקא כשהתיקון הוא בר קיימא ולא כשרגילים תיכף לחזור ולסתור אחר השימוש, וכידוע דבכה"ג שרגילים לסתור בשבת עצמה מותר גם לכתחילה." עכ"ל. והשיבו החזו"א וז"ל "טענת עשוי לסגור ולנעול, אינה אלא בדלת וכיסוי, שהפתיחה והנעילה יחד מטביעים את צורת הכלי, אבל כאן החיבור הוא הכלי המשמש, וההפסקה היא ביטול התשמיש ושבירת הכלי, ואם אדם יתפור בגד ע"מ לנתק את התפירות תיכף ולחזור ולתפור ולנתק, לא יתבטל בשביל זה שם מלאכה, וכאן ג"כ ההפסקה משמשת לחסוך תשלומי החשמל וכיו"ב, ואינו ענין לפתיחת דלת וכיסוי".
וממילא כאן בהעדר תנועה – המערכת מבצעת חיסכון בחשמל וכאשר יזוז היא תתחיל לפעול מיד – אמנם בעוד שבמעבד יש לומר שיעבור רק מצד נולד אבל מצד הדלקת השעון לכאורה יהיה בונה וכמבואר.
בשו"ת בית יצחק במפתחות יו"ד ח"ב סי' ל"א כתב בענין האיסורים שיש בדיבור בטלפון בשבת וז"ל "יש לאסור עוד משום דע"י סגירת זרם העלעקטרי (החשמל) נולד כח עלעקטרי (חשמל) וזה אסור בשבת, דכמו בסחופא כסא אשיראי אמרינן בביצה כ"ג ע"א דאסור משום דמוליד ריחא, ה"ה דאסור לעשות עלעקטרישע פערבינדונג (חיבור חשמלי) בשבת" עכ"ל
גם הגרש"ז זצ"ל כתב לחלוק על סברת הבית יצחק מכמה טעמים:
א. אפשר שהאיסור מוליד הוא דווקא כשנולד דבר שהוא בר קיימא (ואע"ג שהריח בבגד הולך ונודף, היינו משום דחשיב כמתקלקל וכן הוא דרך יצירתו) ואם כן, מכשיר חשמלי אשר ההולדה היא רק לזמן מועט ותיכף לאחר גמר תשמישו מנתקים את הזרם או שהוא נותק מאליו לא נכנס לגדר של מוליד [על זה החזו"א חולק שהוא מגדיר הפסק החשמל כמקלקל].
ב. בעיקר הדבר, קשה מאד לחדש איסור מוליד כזה שלא נזכר כלל בבגמרא. וכן מצינו שמותר להוליד חום בשבת (באופן שאין איסור בישול) אע"ג שהגמרא קרי ליה בלישנא "דאולודי קא מוליד". וכן מצינו שאע"ג שאין מרסקין שלג וברד מפני שנראה כבורא דבר חדש, מותר לסחוט פירות העומדים לאכילה ולא אסור משום מוליד משקה מאוכל, וגם אומרים שאין צביעה באוכלין ומותר אע"ג שלעינינו נראה כדבר חדש טפי מסחופי כסא אשיראי.
אלא, הגרש"ז זצ"ל סיים שם וז"ל "אך מה אעשה שכבר הורה זקן והוא הגאון מוהר"י שמעלקיש ז"ל בשו"ת בית יצחק וכו' והדבר צריך הכרעה." עכ"ל. ועיין שם שהקל דווקא לדבר עם אדם הנושא מכשיר שמיעה, שהוא חשוב צורך גדול.
ומה שכתב באות ב' יש להקשות שהנה המשנ"ב סי' תקי"א ס"ק כ"ו כתב "ומ"מ אתרוג שהיה מונח מעיו"ט על הבגד ונטלו ממנו מותר להחזירו דאינו מריח יותר בשביל כך", משמע שאם היה מריח אף שהוא אותו ריח אסור.
עכ"פ גם לגרש"ז במעבד יש איסור דרבנן של מוליד וכ"ש שע"י מופעל המכשיר
לסיכום יש לומר שהכיבוי שנעשה באי תנועתו אינה מתייחסת אליו אמנם מה שיזוז ויופעל המכשיר מתייחסת אליו ולכן אסור
העולה
אין לענוד בשבת שעון כזה.