שאלה
התחיל להסתפר ואמרו לו באמצע התספורת שאסור להסתפר בחול המועד. האם צריך להפסיק או יכול לסיים ?
תשובה
יכול לתקן את שערו, כך שלא יהיה מנוול.
מקורות
איתא במשנה מועד קטן דף י"ג ע"ב "ואלו מגלחין במועד: הבא ממדינת הים, ומבית השביה, והיוצא מבית האסורין, והמנודה שהתירו לו חכמים, וכן מי שנשאל לחכם והותר, והנזיר והמצורע מטומאתו לטהרתו. ואלו מכבסין במועד: הבא ממדינת הים ומבית השביה, והיוצא מבית האסורין. ומנודה שהתירו לו חכמים, וכן מי שנשאל לחכם והותר" ובגמ' "ושאר כל אדם מאי טעמא אסורין? – כדתנן: אנשי משמר ואנשי מעמד אסורין לספר ולכבס, ובחמישי מותרין, מפני כבוד השבת. ואמר רבה בר בר חנה אמר רבי אלעזר: מאי טעמא – כדי שלא יכנסו למשמרתן כשהן מנוולין. הכא נמי: כדי שלא יכנסו לרגל כשהן מנוולין. בעי רבי זירא: אבדה לו אבידה ערב הרגל, כיון דאניס – מותר, או דלמא: כיון דלא מוכחא מילתא – לא? אמר אביי: יאמרו: כל הסריקין אסורין סריקי בייתוס מותרין? – ולטעמיך, הא דאמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: כל מי שאין לו אלא חלוק אחד – מותר לכבסו בחולו של מועד, התם נמי: יאמרו כל הסריקין אסורין סריקי בייתוס מותרין! – הא אתמר עלה, אמר מר בר רב אשי: איזורו מוכיח עליו. רב אשי מתני: בעי רבי זירא אומן שאבדה לו אבידה ערב הרגל מהו? כיון דאומן הוא – מוכחא מילתא, או דלמא: כיון דלא מוכחא מילתא כי הנך – לא? – תיקו".
כתב הטור סי' תקל"א "אין מגלחין במועד והטעם שלא יכנס למועד כשהוא מנוול פי' שאם היה יכול לגלח במועד לא היה חושש לגלח ערב המועד ונמצא נכנס למועד מנוול ומצוה על כל אדם לגלח קודם המועד לכבוד המועד וכיון שהוא אסור לגלח במועד יהא זהיר לגלח קודם המועד ור"ת פי' כיון שזהו הטעם אם כבר גלח קוד' המועד מותר לגלח במועד וקשה מאד להתיר וגם אינו נראה כן מתוך הגמ' דאם איתא הו"ל לפורטה בהדי הנך דתנן ואלו מגלחין כי היכי דקאמר גבי כיבוס כל מי שאין לו אלא חלוק אחד מותר לכבסו במועד משום דאפילו אם כבסו קודם המועד הוא חוזר ומתלכלך ה"נ הו"ל לפרושי היתר דאם גלח קודם המועד ועוד מי יודע אם גלח קודם המועד דכה"ג קאמר בגמ' על הא דבעי מי שאבדה לו אבידה בערב המועד אם מותר לגלח במועד מפני שהיה אנוס שלא היה לו פנאי לגלח קודם המועד וקאמר מי יודע שהיה אנוס הלכך נראה שאין להתיר אלא לאותם שמפרש בהדיא".
כתב השו"ע סעי' ב' "אין מגלחין במועד, אפילו אם גילח קודם מועד".
כתב המשנ"ב ס"ק ג' "אין מגלחין במועד – וה"ה סיפור הראש אלא שדרכן היה לגלח ואף דסיפור וגילוח הוא דבר של יפוי ותיקון הגוף שהוא צורך המועד אפ"ה אסרו בתוך המועד כדי שיזדרז לגלח קודם המועד דאם היו מותרין לגלח בתוך המועד היו סומכין עצמן לכתחילה ע"ז ויכנסו לרגל כשהן מנוולין".
וכתב השו"ע בסעי' ג' "אפילו אם היה אנוס ומפני כך לא גילח בעי"ט, אינו מגלח במועד; והוא הדין למי שהיה חולה ונתרפא במועד". וכתב הכה"ח בס"ק י"ב "חולה שהיה לו כאב ולא היה יכול לגלח מערב יום טוב וביום טוב הקל מעליו חליו באופן שיכול להסתפר בחול המועד וכובד השער גורם לו היזק, העלה בשו"ת זרע אמת סימן ע"ד להתיר כיון שהוא משום רפואה יעו"ש. ורמזו המחזיק ברכה אות א', עיקרי הד"ט סימן כ"ה אות ח', פתחי תשובה".
כלומר יוצא שאע"פ שיש לו הרבה שיער כך שנכנס מנוול למועד אע"פ כן אסור לו להסתפר ואפי' אם נוהג כל שבוע להתגלח והתגלח בערב הרגל אסור לו להסתפר וא"כ ה"ה לכאן שאע"פ שעתה הוא מנוול יהיה אסור.
ב
אמנם יש להוכיח מדיני אבלות שאיתא בירושלמי מסכת שבת פרק א ה"ב "התחלת הספר אי זו היא. משיתחיל לגלח. והתני ישב לו לגלח באו ואמרו לו מת אביו הרי זה משלים את ראשו אחד המגלח ואחד המתגלח. לא אתיא משיתעטף בלונטית". וביאר המרדכי מועד קטן הלכות אונן רמז תתקב "היה מסתפר ושמע שמת לו מת אחד הספר ואחד המסתפר גומר ושמא היינו טעמא דגדול כבוד הבריות שדוחה ל"ת ומה שהספר גומר היינו בדליכא ספר אחר במתא".
כתב השו"ע ביו"ד סי' ש"צ סעי' א' "אבל אסור לגלח שערו, אחד שער ראשו ואחד שער זקנו ואחד כל שער שבו, ואפילו של בית הסתרים, כל ל' יום. ושער השפה ומהצדדים, כל שמעכב את האכילה, תוך ז' אסור; אחר שבעה, מותר", ובסעי' ב' כתב "ישב לגלח, ואמרו לו: מת אביו, הרי זה משלים ראשו, אחד המגלח ואחד המתגלח; ומה שהספר גומר, היינו בדליכא ספר אחר במתא".
וכתב בסעי' ג' "כל אותם שאמרו מותר לגלח בחול המועד, אם אירעו אחד מאלו קודם האבילות, ונכנס מיד תוך האבל, אסור לגלח", כלומר שאבלות חמירא מחול המועד לעניין גילוח וא"כ כ"ש שבחול המועד אם התחיל להסתפר והודיעו לו באמצע שיכול לסיים את התספורת.
העולה
יכול לתקן את שערו, כך שלא יהיה מנוול.