שאלה
אדם שעשה סוכה באמצעות שתי דלתות הרכב שפתחתח לרווה והניח עליהם סכך מלמעלה האם זו סוכה כשרה?
תשובה
הסוכה צריך שתהייה בשיעור שבעה על שבעה טפחים (56 ס"מ על 56 ס"מ) לפחות.
ושתהיה גבוהה עשרה טפחים מן הקרקע (80 ס"מ).
יש לעשות מחיצה שלישית כלומר כלפי פנים הרכב שתי וערב או דופן.
יש להעמיד את הסכך לכתחילה על גבי דבר שלא מקבל טומאה.
מותר לבנות סוכה בחול המועד ולפרקה
מקורות
כתב השו"ע סי' תרכ"ח סעי' ב' "העושה סוכתו בראש העגלה או בראש הספינה, אם אינה יכולה לעמוד ברוח מצויה דיבשה, פסולה; אבל אם יכולה לעמוד ברוח מצויה דיבשה, אפילו אם אינה יכולה לעמוד ברוח מצויה דים, כשרה".
כתב המשנ"ב ס"ק י "בראש העגלה – אף דמטלטלה ולא קביעא. וע"כ הסוחרים יכולים לעשות סוכה בעגלות שלהם שקורין ביידי"ל ובלבד שיהא בתוכה גבוה י"ט ורוחב ז"ט בלא הגלגלים [ח"א]. אכן צריך שיקשרנה שם בחוזק שתהיה יכולה לעמוד ברוח המצויה בארץ", וראה בשער הציון שם.
כתב המשנ"ב ס"ק יב "אם אינה יכולה וכו' – ר"ל שלא קשרה בחוזק כלל שאיזה רוח שיבוא יעקרנה פסולה דאפילו דירת עראי לא הויא".
כתב השו"ע סימן תרל סעי' י' "העושה סוכתו בין האילנות, והאילנות דפנות לה; אם היו חזקים, או שקשר אותם וחיזק אותם עד שלא תהא הרוח מצויה מנידה אותם תמיד, ומילא בין האוירים בתבן ובקש כדי שלא תניד אותם הרוח, וקשר אותם, הרי זו כשרה; על כן אין נכון לעשות כל המחיצות מיריעות של פשתן בלא קנים, אף על פי שקשרן בטוב, זמנין דמינתקי ולאו אדעתיה והוי ליה מחיצה שאינה יכולה לעמוד בפני רוח מצויה; והרוצה לעשות בסדינים, טוב שיארוג במחיצות קנים בפחות משלשה".
וכתב המשנ"ב ס"ק מ"ח "עד שלא תהא הרוח מצויה מנידה אותם – ר"ל דאם מנידה אותם אפילו אין בכח הרוח להפיל אותם לגמרי רק שע"י הרוח הולך המחיצה ובא קי"ל דשוב לא חשיבא מחיצה. ואפילו עומדת בבית שאין שם רוח כלל לא חשיבה מחיצה".
וביאר השער הציון ס"ק מה "כן מוכח מרש"י דיבור המתחיל שאינה יכולה, וכדבריו כתבו גם כן הר"ן והריטב"א והאור זרוע, ודחקו לרש"י לפרש כן דאי לאו הכי יפל קושית הגמרא דקמקשה והא איכא נופו, שבודאי לא יפל על ידי הרוח אחרי שלמטה מן הנוף האילן הוא קשה ועב".
ב
כתב השו"ע סי' תרל"ד סעי' א' "סוכה שאין בה שבעה על שבעה, פסולה; ולענין גודל, אין לה שיעור למעלה".
כתב המשנ"ב ס"ק א' "שבעה על שבעה – דזהו השיעור שמחזיק ראשו ורובו של אדם ושולחן טפח ועיין באחרונים שהסכימו דבין באורך ובין ברוחב לא יחסר משבעה טפחים וע"כ אם בצד אחד פחות משבעה טפחים ובצד השני ארוך הרבה יותר לא מהני לזה. כתב המ"א אפילו סוכה גדולה הרבה ובמקום א' יש קרן אחד משוך לפנים שאין בו ז' על ז' אסור לישב שם כיון שהמקום צר לו לשבת שם והעתיקו הא"ר ועיין בבה"ל", והוסיךף הכה"ח בס"ק ב' "ועיין בית השואבה אות ו' מה שהאריך בזה, וגם הביא דברי הברכי יוסף אות א' שכתב דמטו לידיה תוספות סוכה וכו' והשיג עליו, וסיים ודלא כהב"ח דהעלה להלכה דכשירה אלא למעשה חשש להחמיר דליתא דגם להלכה כל שאין בריבוע שבעה על שבעה היא פסולה אפילו בדיעבד לכולי עלמא אף לדעת התוספות יעו"ש".
וכתב בבה"ל ד"ה "פסולה – עיין ברא"ש הטעם דלראשו ורובו של אדם צריך אמה דגברא באמתה יתיב ושולחנו מחזיק טפח וכ"כ הריטב"א והנה ידוע המחלוקת שיש בין הראשונים דלהרי"ף שפסק כב"ש בתרתי משום דחד טעמא הוא לתרוייהו הא דאסרינן במחזקת ראשו ורובו ושולחנו בתוך הבית הוא ג"כ רק משום גזירה שמא ימשך אחר שולחנו כמו שביאר הר"ן לדבריו ולפ"ז מן התורה די בראשו ורובו בלבד והוא שיעור וי"ו על וי"ו ורבנן תקנו ז' על ז' כדי שיוכל להעמיד השולחן בתוך הסוכה ולא ימשך אחריו וליתר הפוסקים כל שאין בו ז' על ז' שיוכל להיות שם ראשו ורובו אין בו הכשר סוכה מן התורה דלאו דירה היא כלל כמו שכתב הר"ן וק"ק לי על דברי הפמ"ג שכתב דסוכה שאין בה ז' על ז' פסולה מן התורה וראשו ורובו בסוכה גדולה ושולחנו בתוך הבית הוא אסור רק משום גזירה שמא ימשך אחר שולחנו ולענ"ד ארכביה אתרי רכשי דמאן דאית ליה במחזקת רק ראשו ורובו דפסולו מן התורה לית ליה הגזירה כלל ביושב בסוכה גדולה ושולחנו בתוך הבית כמבואר בר"ן ויתר הפוסקים ומאן דאית ליה הך גזירה לדידיה בסוכה שמחזקת רק ראשו ורובו ושולחנו בתוך הבית פסולו הוא רק מדרבנן כנ"ל [וגם מה שכתב דכל שאין ז' על ז' מה"ת פסולה דהוא הלמ"מ ג"כ לא נהירא דידוע מה שכתב הרמב"ם דבהלכה למ"מ אין בה מחלוקת ובזה פליגי ב"ש וב"ה כדאיתא בגמרא] ואולי לדעת הרמב"ן שהבאתי בשער הציון משמע קצת מיניה דהוא סבר דגם לדעת הרי"ף הוא דאורייתא ויותר נראה שסמך בזה על לשון הרמב"ם פ"ד מהלכות סוכה ה"א שכתב היתה פחותה מעשרה או מז' על ז' או גבוה מכ' אמה וכו' הרי שכלל זה בכל פסולי דאורייתא ומ"מ דעתו בפ"ז הלכה ח' דגזרינן גם בגדולה היכי ששולחנו בתוך הבית".
ג
כתב השו"ע סי' תרל"ג סעי' ח' "סוכה שאינה גבוהה עשרה טפחים, פסולה" וכתב המשנ"ב ס"ק כ"ה "סוכה שאינה גבוה עשרה – ר"ל החלל שלה מן הקרקע עד הסכך".
ד
כתב הב"י סי' תר"ל "בפרק הישן (כא:) תנן הסומך סוכתו בכרעי המטה כשרה רבי יהודה אומר אם אינה יכולה לעמוד בפני עצמה פסולה ובגמרא מאי טעמא דרבי יהודה פליגי בה רבי זירא ורבי אבא בר ממל חד אמר מפני שאין לה קבע וחד אמר מפני שמעמידה בדבר המקבל טומאה אמר אביי לא שנו אלא סמך אבל סיכך על גבי המטה כשרה מאי טעמא למאן דאמר לפי שאין לה קבע הרי יש לה קבע למאן דאמר מפני שמעמידה בדבר המקבל טומאה הרי אין מעמידה בדבר המקבל טומאה. וכו'
וכתב עוד הרא"ש (שם) ומדהביא הרי"ף (י.) דברי אביי נראה שפוסק כרבי יהודה וטעמיה כיון דשקלו וטרו אמוראי לפרש טעם דבריו וגם אביי אמר דבריו אליבא דרבי יהודה אלמא סבירא להו כוותיה וגם אני אומר דטעם קבע עיקר כדאיתא בירושלמי ולא ידענא מאיזה טעם יכשירו רבנן היכא דסמך על כרעי המטה ואין מכרעי המטה עד הגג עשרה דירה סרוחה היא הילכך נראה דרבי יהודה לפרושי דברי תנא קמא אתא וליכא הכא פלוגתא עכ"ל. והשתא לדעת הרא"ש דהטעם מפני שאין לה קבע הוא עיקר וגם תופס עיקר דברי הירושלמי שמפרש דטעם שאין לה קבע היינו שאין עשרה טפחים מן המטה לגג כל שיש עשרה טפחים מן המטה לגג אף על פי שסמך הסכך על כרעי המטה כשרה ואם אין הסכך סמוך על המטה כלל אלא על גבי קונדיסין תקועין בארץ אף על פי שאין עשרה מן המטה לגג כשרה דכיון דאין הסוכה סמוכה עליה לא חשיבה היא קרקעית הסוכה אלא הארץ וכך הם דברי רבינו וממה שכתב והכרעים הן הן מחיצות וכן ממה שכתב והכרעים הן הן דפנות נראה שהוא מפרש דמטה זו מוקפת קרשים שראשן האחד קבוע בארץ וראשן השני עולים למעלה מן המטה עשרה טפחים והמטה היא חבלים או קרשים קבועים במחיצות אלו ומפני שהחבלים או הקרשים קבועים באותן מחיצות נקראים אותן מחיצות כרעי המטה ונראה שהוכרח לפרש כן מדקתני הסומך סוכתו בכרעי המטה ולא קתני הסומך סוכתו על גבי המטה. ובכך דבריו מבוארים דהכי קאמר פירוש שסומך הסכך על כרעי המטה כלומר שנתן הסכך על גבי קרשים שעולים למעלה מהמטה והם נקראים כרעים והכרעים דהיינו הקרשים הנזכרים הן הן מחיצות הסוכה אם יש גובה עשרה טפחים מן המטה לסכך כשרה ואם לאו פסולה דכיון שהסכך סמוך על הקרשים הללו שהם כרעי המטה חשיבה המטה עצמה קרקעית הסוכה וצריך להיות ממנה עד הסכך עשרה טפחים. ונראה דהוא הדין אם נעץ קונדיסין על גבי קרשים אלו הנקראים כרעי המטה וכל שכן אם נעצם [נעשה] במטה עצמה וסיכך על גבי הקונדיסין שצריך שיהיה מן המטה לסכך עשרה טפחים אלא דרבינו חדא מינייהו נקט".
כתב השו"ע סי' תר"ל סעי' י"ג "הסומך סוכתו על כרעי המטה והכרעים הם מחיצות, אם יש בה גובה י' טפחים מן המטה לסכך, כשרה; ואם לאו, פסולה".
וכתב המשנ"ב ס"ק נט "אם יש בה גובה וכו' כשרה – דאף דמעמיד ע"ג מטה שהיא מקבלת טומאה לא איכפת לן בזה דקבלת טומאה על הסכך נאמר ולא על הדפנות. ומ"מ לכתחלה נכון להזהר בזה כי יש מן הפוסקים שמחמירין בזה [מ"א בסי' תרכ"ט ס"ח]".
וכתב בשער הציון ס"ק ס' "עיין בבית יוסף שהביא בשם תרומת הדשן להכריח דגם דעת הרי"ף הוא כן, מלבד דעת הרא"ש שהביא מירושלמי דדחה הטעם מפני שמעמיד בדבר המקבל טומאה. ולעניות דעתי משום זה בלבד קשה לסמוך להקל, אחרי שהר"ן וכן הריטב"א בחדושיו דעתם דלדעת הרי"ף יש לחוש לטעם זה, אכן אחרי בינותי בספרים ראיתי שרבים הם המקילים בפרט זה שפסקו כחכמים, הלא המה הרי"ץ גיאות [וזה לשונו, הסומך סוכתו לכרעי המטה להעמידה ולחזקה, אפילו אינה יכולה לעמוד בפני עצמה כשרה], והרמב"ם בפירוש המשנה שהעתיק הטעם אלבא דר' יהודה מפני שאין לה קבע ור' יהודה לטעמה וכו', ואין הלכה כר' יהודה, והרז"ה ורבנו ישעיה, הובא בשבלי הלקט, כולם כתבו בהדיא דהלכה כחכמים, וממילא מובן דאינם חוששין למה שמעמיד על דבר המקבל טומאה, וגם הר"ן שמחמיר הוא רק מדרבנן בעלמא, עיין שם, ובודאי יש לסמוך על דעת המקילין בזה, אכן לכתחלה נכון להזהר בזה לצאת ידי כל הדעות, ועיין בדברי קרבן נתנאל על הרא"ש".
דעת מרן הבא"ח
כתב הבא"ח ש"ר פרשת האזינו סעיף ב "ויזהר שלא יניח דבר המקבל טומאה בסכך, ולכן העצים של הסכך לא יהיה בהם בית קיבול דאז מקבלים טומאה, דמחמת כן יזהר ג"כ שלא יניח עצים של המטה בסכך מפני שהם מקבלים טומאה"
כתב בשו"ת רב פעלים חלק ב – אורח חיים סימן סה "והנה לפ"ד מרן ז"ל שעשה עיקר מפירוש הרא"ש ז"ל משמע דאין לחוש לטעמא דמעמידה בדבר המקבל טומאה, אבל הב"ח פסק להחמיר לחוש לטעם זה, וכתב הרב בכורי יעקב ז"ל ס"ק ל"ב, לפי מ"ש הט"ז כאן משמע אפילו לכתחילה מותר לסמוך, אבל לפי מ"ש המג"א סי' תרכ"ט ס"ז הבאתיו שם רק בדיעבד כשירה, אבל לכתחילה לאו, משום מעמיד בדבר המקבל טומאה עכ"ל, ועיין מחצית השקל סי' תרכ"ט סק"ט מ"ש בזה ע"ש, ומה שמשימין סכך על הכותל, כבר הר"ן ז"ל עשה חילוק בזה.
ולפ"ז נראה לכאורה, הסוכות דנ"ד אינם נעשים אליבא דכ"ע, דהא סוכות דנ"ד הם עומדים על המטות דמקבלים טומאה, דאם יסירו המטות אין הסוכה עומדת, והרי הם עושים זאת לכתחילה.
מיהו נראה דלית לן בה, דמצינו למרן ז"ל /או"ח/ סי' תרכ"ט ס"ז, שכתב יש להסתפק אם מותר להניח סולם על הגג לסכך על גביו, וכתב המג"א סק"ט דאין מעמידין הסכך בדבר המקבל טומאה, שמא יבא לסכך בו, ואף על גב דמעמידין על כותל אבנים משום דלא שכיח שיסכך בהם ועוד דכ"ע ידעי דכה"ג דירה מקרי ע"ש. וכתב הרב אשל אברהם ז"ל שם סק"ט, עיין מג"א האריך, ואם דבר המקבל טומאה עשוי לסכך בו אסור במעמיד, דשמא יבא לסכך בו, ולהב"ח מדינא אסור דהולך אחר המעמיד, וכל שהסכך כשר סומך ונשען על דבר המקבל טומאה. או מדברים שפסול לסכך, י"ל לכתחילה אסור עכ"פ, וכל שהסכך נסמך על מעמיד כשר, והמעמיד הזה יש לו מעמיד שני שפסול לסכך, אז לא גזרינן אפילו לכתחילה, עכ"ל.
והנה בסוכה דנ"ד, הסכך עומד על הקורה שהיא התקרה, והיא עץ אחד גדול שהוא כשר, וזאת הקורה עומדת על עמודים שהם ג"כ כשרים, ואלו העמודים נסמכים על המטות שהם מקבלים טומאה, נמצא כאן מעמיד ראשון הוא כשר, ומעמיד שני הוא ג"כ כשר, ומעמיד השלישי הוא פסול, וכל כה"ג לכ"ע ליכא למיחש משום מעמיד בדבר המקבל טומאה, ונמצא אלו הסוכות דנ"ד הם כשרים, ונכון לעשותם אליבא דכ"ע".
ה
כתב השו"ע סי' תרכ"ט סעי' ח' "לחבר כלונסאות הסוכה במסמרות של ברזל או לקשרם בבלאות (פירוש חתיכות של בגדים בלוים) שהם מקבלים טומאה, אין קפידא".
וביאר המשנ"ב ס"ק כ"ו "לחבר וכו' במסמרות של ברזל – זה מותר לכו"ע אפילו למאן דאוסר להעמיד הסכך בדבר המקבל טומאה כיון שאין סומך הסכך על המסמורים אלא שמחזיק בהם הכלונסות המעמידים להסכך ומטעם זה ג"כ מותר לקשרם להכלונסאות בבלאות או בחבלים של פשתן ואה"נ דלקשור הסכך עצמו בכלונסאות בחבלים ראוי ליזהר לכתחילה כיון שקושר הסכך עצמו בדבר המקבל טומאה [אחרונים]". וכ"כ הכה"ח בס"ק נ"ו.
ו
כתב השו"ע סי' תרל"ז סעי' א '"מי שלא עשה סוכה, בין בשוגג בין במזיד, עושה סוכה בחולו של מועד אפילו בסוף יום שביעי, וכן יכול לצאת מסוכה זו ולישב" וכתב הכה"ח בס"ק א' "בגמרא (סוכה כ"ז) פליגי רבי אליעזר ורבנן, רבי אליעזר סבירא ליה חג הסוכות תעשה לך שבעה ימים עשה סוכה הראויה לשבעה, ממילא שמע מינה דאין עושין סוכה בחול המועד דאינה לשבעה ימים ושמע מינה דאין יוצאים מסוכה לסוכה דאם כן לאו לשבעה היא, ורבנן סבירא להו דהכי קאמר רחמנא עשה סוכה בחג, פירוש מאיזה יום משבעת הימים שתרצה ואפילו ביום האחרון אם לא עשית קודם לכן, וקיימא לן כרבנן על כן אמרינן עושין סוכה בחול המועד כמו שכתוב כאן. ט"ז ס"ק א'. ור"ל לכך הוצרך השלחן ערוך לכתוב זה לומר דהלכה כרבנן. וכן הוא הסכמת הפוסקים כמבואר בבית יוסף יעו"ש" וכן כתב משנה ברורה ס"ק ג.
ז
כתב השו"ע סי' תר"ל סעי' ג' "היו לה שני דפנות זו כנגד זו וביניהם מפולש, עושה דופן שיש ברחבו ארבעה טפחים ומשהו, ומעמידו בפחות משלשה סמוך לאחד משתי הדפנות, וכשרה; וגם בזה צריך לעשות צורת פתח, שיתן קנה מהפס על הדופן האחד; וי"א שאין זה צריך צורת פתח. הגה: אבל אם איכא דופן ז' בלא לבוד, א"צ כאן צורת הפתח עד סוף הכותל, הואיל ואיכא דופן ז' שהוא שיעור הכשר סוכה; וכל שכן שאין צריכים צורת הפתח כשהדופן שלימה; ומה שנהגו בצורת הפתח כשיש לה דפנות שלימות, אינו אלא לנוי בעלמא".
וכתב המשנ"ב ס"ק י"ד "עושה דופן וכו' – ומה דלמעלה די בטפח דהתם השתי דפנות סמוכות להדדי וע"כ די בשלישי בטפח בעלמא משא"כ בזה דהם רחוקים זה מזה ע"כ צריך לעשות דופן של ד' טפחים ומשהו ולהעמידו בפחות מג' סמוך לדופן אחד דהוי כלבוד ונחשב כאלו היה דופן שלם של ז' טפחים סמוך לדופן וממילא גם בזה יש שתי דפנות סמוכות להדדי כמו למעלה".
ובס"ק ט"ו כתב "וגם בזה צריך לעשות צו"פ וכו' – עיין במ"א שמסתפק אולי דוקא בסוכה קטנה כשר אבל בסוכה גדולה שהשלישית רחוקה ממנה הרבה לא מהני אפי' ע"י צורת הפתח אבל הרבה אחרונים הסכימו דאין לחלק בזה".
וכתב הכה"ח בס"ק כ"ט "ועיין מגן אברהם ס"ק ג' שכתב דאפשר דדוקא בסוכה קטנה כשר, אבל בסוכה גדולה שהשלישית רחוקה ממנה יותר מג' פסול, והניח בצ"ע יעו"ש. אבל האליה רבה אות ד' כתב דאפילו רחוק יותר כשר, ועוד דבגמרא מדמה לה בזה למחיצות כמין ג"ם בסעיף דלעיל דשם ודאי כשר יותר, וכן משמעות הפוסקים ודלא כמגן אברהם עכ"ל. וכן הוא דעת נתיב חיים דאפילו השלישית רחוקה ממנה הרבה כשר. וכן כתב המאמר מרדכי אות ב' דהמעיין בחידושי הרשב"א סוף דף ט"ז יראה דאין ספק בזה דהא נקיט בפשיטות דההיא דפס ארבעה מיירי בסוכה גדולה, וכתב והכי מסתבר וכן הוא משמעות לשון הפוסקים יעו"ש. וכן כתב החמד משה אות ב' על דברי מגן אברהם הנזכר דאי אפשר לומר כן ומסתברא דעד עשר אמות נמי כשירה דנידון כפתח יעו"ש. וכן האשל אברהם אות ג' ומחצית השקל ובית מאיר תמהו על דברי מגן אברהם הנז' יעו"ש. וכן בסידור בית השואבה אות כ"ד כתב להוכיח מלקמן סעיף ה' דכל שהעומד מרובה על הפרוץ אפילו שאין לה צורת הפתח כשירה ואם יש לה צורת הפתח עד עשר אמות כשירה יעו"ש. והגם דהיד אפרים מסכים לדברי המגן אברהם, מכל מקום אנן קיימא לן כהסכמת רוב הפוסקים כנודע, ובפרט דגם המגן אברהם עצמו לא החליט לפסול כי אם הניח בצ"ע".
ובס"ק ט"ז כתב המשנ"ב "וי"א שאין זה צריך צורת הפתח – דלא דמי לס"ב ששם התיקון בפס רחב טפח שהתיקון הוא גרוע ע"כ צריך צוה"פ להשלים השיעור משא"כ כאן שיש תיקון טוב בפס ד' ע"כ ס"ל דאין צריך צוה"פ וכתבו האחרונים דיש להחמיר כסברא הראשונה".
כתב הב"י סי' תר"ל "היתה אכסדרה [בפני] הבית וחצר לפניה ועשה סוכה בחצר וכו'. בסוף פרק קמא (יח.) איתמר סיכך על גבי אכסדרה שיש לה פצימין כשרה אין לה פצימין אביי אמר כשרה ורבא אמר פסולה אביי אמר כשרה אמרינן פי תקרה יורד וסותם רבא אמר פסולה לא אמרינן פי תקרה יורד וסותם ופירש רש"י סיכך על גבי אכסדרה חצר המוקפת בתים מתוכה ופתוחים לה סביב משלש רוחות ולפני הבתים עשויים אכסדראות סביב לשלש רוחות והאכסדרה פתוחה היא ואין לה דופן לצד החצר וזה סיכך ע"ג כל אוירה של חצר וסמך הסכך על שפת קירוי של אכסדרה ואין דופן לסוכה זו ואין מחיצות פנימיות מועילות לסוכה דיש בתקרת האכסדרה יותר מארבע אמות אבל לצד הסוכה יש לאכסדרה פצימין עמודים כמין חלונות וביניהם פחות פחות משלשה כשרה דאמרינן בהו לבוד ובאין בה פצימין פליגי דאביי מכשיר משום דאמרינן פי תקרה יורד וסותם כלומר עוביין של נסרים שבסוכה עובי ראשיהם הכלה לצד הסוכה יורד וסותם מכל צד ורבא אמר לא אמרינן פי תקרה יורד וסותם ומפרש בגמרא (יט.) טעמיה דאף על גב דלגבי אכסדרה סבר דפי תקרה יורד וסותם שאני התם דמחיצות לאכסדרה עבידי אבל הכא דלאו להכי עבידי לא ופירש רש"י מחיצות פי תקרה זה לשם אכסדרה נעשה להיות מחיצה לחלל זה אבל לא להיות מחיצה לאויר שחוצה להן ואילו מחיצה מעלייתא היא הוה סמכינן עלה אבל לאכשורה על ידי גוד אחית לא דכי אגמריה רחמנא למשה גוד אחית במחיצה העשויה לחלל שלה אגמריה ולא לחוצה לה ומיהו היכא דיש לה פצימין אף על גב דלגוואי עבידן לבוד בפחות משלשה כמחיצה סתומה היא. והתוספות הקשו (יח: דיבור ראשון) על מה שפירש רש"י דלאביי פי תקרה יורד וסותם מכל צד ופירשו הם דכי פליגי בסיכך על גבי אכסדרה שאין לה פצימין ביש לה שתי דפנות כהלכתן כמין גא"ם ואף על גב דאין כאן שלישית כלל שרי אביי על ידי פי תקרה אבל אם היו שתים זו כנגד זו וליתא לאמצעית מודה אביי דלא שרינן לה על ידי פי תקרה ורבא סבר דאפילו ביש לה שתי דפנות כהלכתן כמין גא"ם לא אמרינן בדופן שלישית פי תקרה יורד וסותם כדמפרש טעמא משום דמחיצות לאו להכי עבידי וקיימא לן כרבא ודבר פשוט הוא שלא נחלקו התוספות על פירוש רש"י אלא באין לה פצימין דאילו בשיש לה פצימין אפילו משלש רוחות ליכא מאן דפליג דכשרה דלבוד בפחות משלשה כמחיצה סתומה היא", וכדברי רש"י כתב הלבוש.
כתב המגן אברהם סימן תרל "אמרי' בסוכ' סוף דף י"ו פס ד' ומשהו מוקים ליה פחות מג' לדופן ומתיר משום דופן וכתבו התו' ס"ל דאמרי' ב' כהלכתן ותימא דיעש' ב' קנים שיש בכל א' חצי טפח ומשהו ומוקי חד פחות מג' סמוך לדופן והשני בפחות מג' מהראשון וי"ל משום דאמרי' ספ"ק דעירובין כל מחיצה שאינ' של שתי וערב אינה מחיצ' עכ"ל, וכ' הרש"א דהיינו לר"י בר יהוד' אבל אנן ק"ל דקנה קנה פחות מג' הוי מחיצה לסוכה וכדאי' בגמ' דף ז' אבל מחיצה של ערב פחות פחות מג' לא וכ"כ הרא"ש פ"ב סי' מ' וזהו דוחק גדול שבערב לא מהני כיון דלא מהני אלא בשיירא ובשתי מהני אף על גב דלא מהני אלא בשיירא והר"ן כתב גבי פס ד' ומשהו כו' בסוכה העשוי' כמבוי מיירי ודוקא בפס ד' דאיכ' בעומד שיעור ראוי אבל בטפח ומוקי לה בי מיצעי פחות מג' להך גיסא ופחות מג' להך גיסא לא סגי כיון דליכא בעומד שיעור ראוי עכ"ל, וכ"כ גבי וצריכא נמי צ"ה דבעי טפח שוחק פחות מג' וצ"ה של ד' וכ"כ הג"מ דבעינן ז"ט כדי הכשר סוכה וא"כ צ"ל הא דתניא דמהני קנה קנה פחות מג' היינו כשעוש' ד' דפנות אבל כשעושה ג' דפנות בעי ב' שלימות דעריבן ושלישית בטפח וצ"ה וכ"כ הר"ן בהדיא גבי ב' כהלכתן ע"ש וא"כ אין אנו צריכין לידחק בדברי התוס' לומ' שהם שלא אליבא דהלכתא כמ"ש רש"א אלא גם הם ס"ל כיון דלא הוי מחיצה אלא בשיירא כמ"ש סימן ש"ס לא הוי מחיצה גמורה ולא מהני אא"כ יש ד' דפנות בקנה קנה פחות מג' וכן משמע בטור ס"ז וכן כוונת הרא"ש והטור ומ"ש התוס' שאין חילוק היינו קודם דידעינן סברא". כלומר שערב או שתי לא מועיל, ראה בפמ"ג א"א שם, אבל אם יעשה שתי וערב מועיל.
כתב המשנ"ב בס"ק ז "יותר על טפח – במ"א מבואר שמותר לעשות דפנות הסוכה בקנים שמעמידם פחות פחות מג"ט רחוק זה מזה והוא בעושה כן ד' דפנות דהיינו קנים כזה מארבעה רוחות אבל כשאין רוצה לעשות רק ג' דפנות בעינן שתי מחיצות שסמוכות זה לזה ושלמות והשלישית בטפח".
וכתב הכה"ח בס"ק י"ח "כתב המגן אברהם הא דתניא דמהני קנה קנה פחות משלשה, היינו כשעושה ארבעה דפנות, אבל כשעושה שלשה דפנות בעי שנים שלימות דעריבן (ר"ל ונוגעין זה בזה בלא פילוש) ושלישית בטפח וצורת הפתח יעו"ש. אמנם מדברי בית יוסף ולבוש סעיף ח' מפורש יוצא דגם בסוכה שאין לה אלא שלשה דפנות וכולם הם מקנים בפחות משלשה בין קנה לקנה כשירה יעו"ש. וכן משמע בספר ארחות חיים. וכן משמע ברש"י סוכה דף ז' ע"א ד"ה דופן סוכה כדופן שבת יעו"ש. ועיין לעיל סימן ש"ס אות ב' ואות ג' ואות ו' ואות ז' ודוק".
ובס"ק ע"א כתב "והנה אם נאמר קנים פחות משלשה טפחים הוה ספק פלוגתא (עיין לעיל אות י"ח), אם מותר לפרוס הסדינים ביום טוב ושבת מחיצה המתרת כיון דהוי ספק דרבנן, ומכל מקום כיון דספק תורה לחומרא וצריך סדינים הוה ודאי דרבנן. משבצות זהב אות י"ב. ור"ל כיון דהוי ודאי דרבנן אסור לפרוס אותם ביום טוב ושבת. והיינו אם הם שלשה דפנות מקנים דקים ובין כל אחד ואחד פחות משלשה טפחים, אבל אם הם ארבעה דפנות או שלשה דפנות ועשויים שתי וערב דכשירה לכולי עלמא אין איסור בפריסת סדין עליהם בשבת ויום טוב כיון שאין כאן מחיצה המתרת. ומיהו בעיקר דין מחיצה המתרת דאסור בשבת עיין לעיל סימן שט"ו סעיף א' ובדברינו לשם אות ו' דיש מתירין יעו"ש, ואם כן בכהאי גוונא דיש מתירין אפילו בלא סדינין כמו שכתבנו לעיל אות י"ח יש לומר דמותר לפרוס עליהם סדינים כיון דהוי ספק ספיקא. ועוד אפשר לומר דאפילו בלא סדינים יש להכשיר בשעת הדחק דיש לסמוך על המתירין. ועיין במסכת ערובין ט"ז ע"ב ודוק".
העולה
הסוכה צריך שתהייה בשיעור שבעה על שבעה טפחים (56 ס"מ על 56 ס"מ) לפחות.
ושתהיה גבוהה עשרה טפחים מן הקרקע (80 ס"מ).
יש לעשות מחיצה שלישית כלומר כלפי פנים הרכב שתי וערב או דופן.
יש להעמיד את הסכך לכתחילה על גבי דבר שלא מקבל טומאה.
מותר לבנות סוכה בחול המועד ולפרקה