שאלה
מנהל חברה שאחד העובדים מתעקש לעבוד בחול המועד, במידה והמנהל יסרב על פי החוק יחוייב לשלם לו על ימים אלו תשלום מלא כאילו עבד, האם נחשב כדבר האבד ויוכל להעסיק אותו?
תשובה
דעת רוב הפוסקים שהפסד שנגרם מתשלום שכר לפועל אינו מספיק בשביל שיחשב דבר האבד, [אלא רק בצירוף עוד משהו]. וטוב שיבוא איתו לידי פשרה.
אמנם אם לפועל אין לו או לבני ביתו מה לאכול (לחם ומים) יכול להעסיקו.
מקורות
כתב השו"ע סי' תקל"ז סעי' א' "דבר האבד, מותר לעשותו בחול המועד בלא שינוי".
וכתב בשערי תשובה ס"ק א' "וכ' ברכי יוסף בשם מהר"מ פרובינצאל בתשובה כת"י להדפיס ספרים בח"ה אף שיש לו פועלים שפסק להם שכרם קבוע בין אם יהיה לו פעולה בין אם לא יהיה לו לא מיקרי דבר אבד בשביל שמאבד שכר פועלים מאחר שמלאכת הדפוס עצמה אינה דבר האבד וגם אם יקח פועלים שאין להם מה לאכול אסור דאין אדם רשאי לעשות מלאכה בחול המועד כדי לתת שכר לפועל שאין לו מה יאכל ע"ש והבר"י כתב ע"ז ועיין לקמן סי' תקמ"ב ובמ"ש האחרונים ודו"ק עכ"ל ור"ל דשם משמע שרשאי ליתן מלאכה לפועל שאין לו מה יאכל וכ"כ בסימן תקמ"ב שדברי מהר"מ צריכין ישוב ולענ"ד ס"ל דדוקא שהמלאכה יש בה קצת צורך ביום טוב משא"כ מלאכת הדפוס שהוא רק להרווחה ועיין בנודע ביהודה מ"ק ומ"ת שהבאתי בסימן תקמ"ב ועיין לקמן סי' תקמ"ה מ"ש בזה בשם מור וקציעה".
וכתב עליו הכה"ח בס"ק ג' "ולע"ד נראה דוחק חילוק זה דבסתמא התירו לפועל שאין לו וכו' דמשמע כל מלאכה אפילו שאינה צורך המועד. אבל הנלע"ד ליישב דמה שהתירו לתת מלאכה לפועל וכו' הוא דוקא שיקח המלאכה ברשותו ויתעסק בה דאף אם יראו אותו ידעו שזהו בשביל שאין לו וכו', אבל לא יעשה המלאכה ברשות הנותן מפני שיחשדוהו שעושה מלאכתו במועד, ולכן בדפוס שמוכרח הוא לעשות המלאכה בבית הדפוס שהוא רשות הנותן דאיכא חשדא על כן כתב לאסור. ויתבאר עוד מזה לקמן סימן תקמ"ב סעיף ב' וסימן תקמ"ה סעיף ד' קחנו משם".
שו"ת מנח"י ח"ו סי' נ"ב הביא דברי השע"ת וכתב "אמנם בספר ערוך השלחן (יו"ד סי' ש"פ סעי' כ"ב) פשיטא לי' גבי אבל, דהפסד שכר הפועלים נחשב לדבר האבד, אבל בפוסקים הנ"ל לא נראה כן" עיי"ש עוד, ובשש"כ פס"ז הערה מ' בשם הגרש"ז ג"כ נוטה להחמיר שאין לכתחילה להעסיק פועלים עקב הפסד זה. וע"ע מועדים וזמנים ח"ד סי' ש"א בעובדא כזאת אצל החזו"א זצ"ל והורה כי אף על פי שמדינא מותר להעסיקם כדי שלא יצטרך לשלם להם בחינם מ"מ כדאי ונכון להתפשר עם הפועלים ולא לעבוד בחוה"מ ולקדש שם שמים ובפרט בימינו שפרוץ מאד העבודה בחוה"מ ואוושא מילתא, עיין שם.
ב
כתב השו"ע סי' תקמ"ב סעי' ב' "כל מלאכה מותר לעשותה על ידי פועל שאין לו מה יאכל, כדי שישתכר וירויח".
וכתב המשנ"ב בס"ק ו' "כל מלאכה וכו' – היינו אפילו שלא לצורך המועד וגם לא בעי שינוי וכדלעיל בסימן תקל"ז סט"ו ע"ש", ובס"ק ז' כתב "ע"י פועל שאין לו מה יאכל – היינו שאין לו כלל לאכול אבל אם יש לו לחם ומים אסור לו לעשות מלאכה [מ"א] וי"א דאפילו יש לו רק שאין לו צרכי יום טוב ג"כ מותר לו לעשות מלאכה. ועיין במ"א סימן תקל"ד דצריך עכ"פ לעשות בצנעא דהרואה לא ידע שהפועל הוא עני כ"כ ומ"מ אם א"א לו לעשות בצנעא מותר לו לעשות בפרהסיא כיון שאין לו מה לאכול כלל".
וכתב בשער הציון ס"ק יד "ולאפוקי אם יש לו מה לאכול ורוצה להרויח לשמחת יום טוב, וכדעת היש אומרים הנ"ל, אין לו להקל בכל גווני בפרהסיא".
וכתב המשנ"ב בס"ק ח "כדי שישתכר וירויח – ואף אם יש לו כלי בית למכור מותר לעשות מלאכה ואינו מחוייב למכור כלי ביתו אבל אם יש לו סחורות ויכול למוכרם אסור לו לעשות מלאכה [אחרונים] עוד כתבו דמלאכה שמקבל בשעה שאין לו מה יאכל מותר לקבל שכר אפילו הרבה יותר מכדי אכילתו אבל אח"כ אסור לו לקבל לעשות מלאכה אחרת בשל אחרים".
וכתב הכה"ח בס"ק י"ב עיין בספר מור וקציעה שכתב דאם יש לו אשה ובנים קטנים שחייב במזונותם עושה גם כן כדי פרנסתם היום, אבל לא לצורך אותם שאינו חייב לזונם, אלא יחזרו על הפתחים אם אינם יכולין לעשות בעצמם עכ"ל. מיהו בספר משנה ברורה בביאור הלכה כתב עליו דלא נהירא כלל שהרי המצוה של שמחת החג קאי גם על חול המועד כדאיתא בהרמב"ם פרק ו' מהלכות יום טוב, ומה שמחה יהיה לו אם בניו יחזרו על הפתחים ובודאי עציבא דעתיה ויתבטל אצלו שמחת החג, ושרי לעשות בעצמו כדי להרויח בשבילם יעו"ש:
וכתב מרן הרב "מותר לעשות כל מלאכה על ידי פועל שאין לו מה לאכול. ועדיף שתהיה בצנעה".
העולה
דעת רוב הפוסקים שהפסד שנגרם מתשלום שכר לפועל אינו מספיק בשביל שיחשב דבר האבד, [אלא רק בצירוף עוד משהו]. וטוב שיבוא איתו לידי פשרה.