שאלה
האם ארון ששימש לארון קודש רק לתקופת הימים נוראים מותר בשימוש לארון רגיל במשך השנה כולה?
תשובה
כיון שזה ארעי ומוכח שעשו כן לזמן, מותר להתשמש בזה לשאר דברים.
מקורות
כתב השו"ע סי' קנ"ד סעי' א' "רחבה של עיר, אף על פי שמתפללין בה בתעניות, אין בה משום קדושה מפני שהוא עראי; וכן בתים וחצרות שמתקבצים בהם להתפלל באקראי (פי' דרך מקרה והזדמן לא דרך קביעות), אין בהם שום קדושה".
כתב המשנ"ב ס"ק ב' "שמתקבצים בהם וכו' – היינו אפילו הוא בית פנוי שאין דר בה אדם ואצ"ל אם מתקבצין להתפלל בבית שדרין בו ומשתמשין בו צרכיהם בודאי אין ע"ז שם ביהכ"נ אפילו מתפללין שם תדיר כיון שאין מיוחד לתפלה בלבד".
ב
כתב השו"ע בסעי' ג' "תשמישי קדושה, כגון: תיק של ספרים ומזוזות, ורצועות תפילין, וארגז שנותנין בו ס"ת או חומש וכסא שנותנין עליו ס"ת, ווילון שתולין לפני ההיכל, יש בהן קדושה וצריך לגנזן. הגה: ודוקא הדבר שמניחין בהן דבר הקדושה בעצמו לפעמים, או שנעשית לכבוד כגון המכסה שעל הקרשים של הספרים, אבל אותו מכסה שהוא לשמור אותו מכסה שעל הקרשים, לא מיקרי תשמיש, דהוי תשמיש דתשמיש, וכל כיוצא בזה".
כתב המשנ"ב ס"ק י"ד "ודוקא הדבר וכו' – זה הכלל כל שנוגע ממש בקדושה בלי הפסק אף על פי שאין כ"כ לכבוד רק קצת שמירה כמו ארגז וכו' (לאפוקי ארון בחומה שהוא רק לשמירה בעלמא) ולכבוד אף על פי שאין נוגע כך כמו טסי כסף ומכסה על הקרשים הואיל ומונח על הקדושה אף על פי שיש הפסק תשמישי קדושה הוה משא"כ פרוכת שלנו בסעיף ו' אף על גב דדבר יקר וכבוד הוא מ"מ הוי כמחיצה ואין מונח כלל על הקדושה [פמ"ג] ועיין בבה"ל מה שכתבנו בשם הגר"א בזה:
ג
כתב השו"ע שם בסעי' ח' "הארון וכל מה שעושים לס"ת, מועיל בו תנאי להשתמש בו שאר תשמיש, אפילו דחול. הגה: ונהגו ליהנות בכמה הנאות מדברי קדושה, כגון: מטפחת של ספרים ושלחן שבבהכ"נ ומעילים של ס"ת, וכתבו הטעם משום דכיון שנהגו כן, ואי אפשר ליזהר, לב ב"ד מתנה עליהם מעיקרא, כדי שלא יבאו בני אדם לידי תקלה, ואף על גב דלא התנו כאילו התנו דמי".
כתב המשנ"ב ס"ק לד "אפילו דחול – ומ"מ לתשמיש מגונה לא מהני תנאה [מ"א לעיל בסימן קנ"א סקי"ד]".
כתב המשנ"ב ס"ק ל"ו "מתנה עליהם מעיקרא – ודוקא במה שמבורר מנהגא להקל אבל במה שאינו מנהגא אין לנו להקל מעצמנו דאפשר דלא התנו ע"ז", ובס"ק ל"ז כתב "ואף על גב דלא התנו – ומסיים בתה"ד נדחקתי כדי ליישב קצת מה שאין העולם נזהרין עכ"ל ומשמע שם דראוי לכל אדם כשמנדב דבר לביהכ"נ או הגזברים כשקונין איזה דבר להתנות שיהיו רשאים להשתמש בהם [מ"א]".
כתב הכה"ח בס"ק ס"ה "והך קדושת ארון הוא דוקא כשעושין אותו שיהיה קבוע לעולם בו ספר תורה, אבל אם עושין אותו לזמן כגון בהרבה מקומות בעונותינו הרבים שנחרבו הבתי כנסיות על ידי הריקים ובחזרתן עשו ארון קטן לספר תורה לאיזה זמן עד כי ירחיב ה' גבול ישראל לעשות ארון הקודש כראוי, נראה דלאחר שנעשה ארון השני לקביעות נתבטלה הקדושה של הראשון ודומה לבית הכנסת ששכרוהו לזמן שאין בו קדושת בית הכנסת ועל כן מותר לשום בתוכו ספרים, וגם זה הוה בכלל לב בית דין מתנה עליהם. ט"ז שם. ומיהו היותר נכון להתנות עליו מתחלה כיון שיודעין שאחר כך יבטלוהו".
העולה
כיון שזה ארעי ומוכח שעשו כן לזמן מותר להתשמש בזה לשאר דברים