שאלה
האם מותר לטפטף טיפות עינים לשיכוך כאבים בשבת?
תשובה
• מי שיש לו דלקת עיניים מותר לשים טיפות בעינו (מאמר מרדכי ח"ה ס"ז – ס"ט, ע"פ שו"ע שכ"ח ט')
• אם זה רק מיחוש בעלמא, אסור לשים טיפות בעיניים.
• מי שנופל למשכב או חולה כל גופו מחמת כאבו בעין מותר לו לשים טיפות.
מקורות
הקדמה:
אסרו חז"ל לעשות מעשים לשם רפואה כגון לקחת תרופות או לסוך משהו עליו בשבת. הטעם שאסרו את זה הוא מכיון שבימיהם רוב התרופות היו נעשים על ידי טחינת כל מיני סממנים או רכיבים אחרים – שזה כרוך באיסור טוחן שהוא אחד מל"ט המלאכות שאסורים בשבת. וכיון שכשאדם הוא במצב שהוא צריך לרפואה הוא אינו מיושב בדעתו כל כך יש לחוש שהוא יבא לטחון כדי להכין לעצמו איזשהו תרופה. לכן ראו חז"ל לנכון לתקן שאסור לעשות שום דבר לשם רפואה בשבת כדי שלא יבואו לחלל שבת (שו"ע או"ח סי' שכ"ח).
אולם קבעו חז"ל ארבעה דרגות של חולי שבהם אדם יכול להימצאות ועל פי דרגות אלו משתנה ההלכות של רפואה בשבת.
מה שכתבנו למעלה הוא כשאדם במצב הכי פחות של חולי הנקרא "מיחוש" בעלמא, דהיינו שהוא מרגיש לא טוב או שיש לו כאבים אבל אינו חולה כל גופו, וגם לא נפל למשכב מחמת החולי.
אם חוליו הוא קשה יותר מ'מיחוש בעלמא' אבל עדיין אינו חולי כל גופו, וקורא לזה המ"ב (סי' שכח ס"ק פ"ג) 'חולי קצת' אז מותר לנכרי לעשות לו רפואה בשבת. (מקור הדין הזה הוא דין 'שבות דשבות במקום צער' שמקורו הוא בסי' ש"ז סע' ה'.) והנה במקרה של טיפות עיניים הרי היהודי צריך לעזור לנכרי, שהרי המטופל צריך לעקוף ראשו לאחור ולפתוח עיניו כדי שיוכל הנכרי לשים הטיפות בעיניו, ואף שאנו מתירים כמה טיפולים על ידי נכרי אף שהיהודי עוזר קצת (כמו עקירת שן וכחילת עין), מכיון שמסייע אין בו ממש (מ"ב ס"ק י"א), כל היתר זה הוא רק באופן שאין הטיפול הזה חייב עזרתו של יהודי המטופל ורק עוזר קצת, אבל נראה שכיון שא"א בשום פנים להכניס טיפות לעין של אחר אם אינו משכיב את ראשו לאחורה, א"כ אין זה נחשב למסייע שאין בו ממש כיון שמוכרח להגיע לעזרת היהודי. (ואינו מוכרח, וצ"ע.)
אם בחולי זה אין שום חשש סכנה לא לחייו ואף לא לאבר ספציפי, אבל מחמת חולייו הוא נופל למשכב אז מותר לו לקחת תרופות או לעשות פעולות אחרות לרפואתו. כיון שבמצב כזה לא העמידו חז"ל איסורם של רפואה שתיקנו מחמת תקלות שיכולים להיווצר. אבל אסור לו לעשות איסורי דרבנן אחרים, אא"כ הוא עושה אותם בשינוי (ואם א"א בשינוי מותר לעשות איסורי דרבנן ללא שינוי. מ"ב בשם הח"א) ואיסורי דאורייתא אסורים בכל ענין ע"י ישראל. ועל ידי נכרי מותר הכל לחולה כזה (סי שכ"ח סע' י"ז).
ואם יש סכנת אבר מותר לישראל לעשות איסורי דרבנן אף בידיים. (שם)
ובאופן שיש חשש סכנה לחייו של החולה מותר הכל, אף לעבור איסור דאורייתא בידיים, שאין לך דבר העומד לפני פיקוח נפש (שם ריש הסימן).
היוצא מזה שכדי לדעת הדין במקרה שלפנינו, עלינו לדעת האם ההגדרה של הכאב עיניים שיש הוא בגדר של 'מיחוש בעלמא' או שנכנס לגדר של חולה כל גופו / נופל למשכב. שאם הוא רק מוגדר כמיחוש בעלמא אז אסור לשים הטיפות בשבת, אבל אם הכאבים הם חזקים עד כדי שהוא נחשב לחולה כל גופו אז יהא מותר להקל על הכאבים על ידי משככי כאבים.
והנה כיון שיש בזה ספקטרום גדול, ואף ששני צדדי הספקטרום הם ברורים – מי שיש לו רק כאבים קלים ורוצה להסיר אותם על ידי משככי כאבים, אסור לו לקחת אותם, ומי שהכאבים הם בכזה חוזק שהוא חייב להעלות למיטתו מחמתם מותר לו לקחת אותם. עדיין נשאר לנו הרבה מקרים שאנו צריכים להגדיר אותם האם הם יצאו כבר מההגדרה של מיחוש בעלמא או לא. והנה כבר זכרנו שחולה כל גופו דינו כנופל למשכב, אבל גם זה צריך הגדרה – מתי נחשב מי שיש לו כאבים כחולה כל גופו? וז”ל הערוך השולחן (אות י"ט בסוף), מי שיש לו מיחוש שעי"ז נחלש כל גופו, ואף שמתחזק והולך, אך הילוכו בכבידות ובחלישות, ודינו כנפל למשכב בחולה שאין בו סכנה. עכ"ל. הרי, שאף שהולך כבריא שייך שיהא לו דין חולה כל גופו.
וגם חשוב לציין דברי הקצות השולחן (הגרא"ח נאה, ח"ז סי' קל"ד אות 2) שמאריך לדון בגזירת חז"ל על רפואה בזה"ז שאין דרך בני אדם להכין לעצמם תרופות, אלא מקבלים כל התרופות מהרופא או מבית המרקחת מוכנים, ולא קיימא היום החשש של שמא יבא לטחון כדי להכין התרופה. ודן בזה הרבה ומסיק שאף שאין לבטל גזירת חז"ל מחמת טענה זו אבל (בין יתר ההיתירים) אם מישהו יש לו צער גדול אבל עדיין מסופק אם נכנס לשיעור של חולה כל גופו, יכול להקל.
והנה מלבד כל הדיון הזה, בדיני רפואה לעין מצאנו יותר קולות, שכשיש סכנה לעין מותר לחלל שבת אף באיסור דאורייתא, משא"כ בשאר איברים שהם בסכנה שאסור לחלל שבת באיסור דאורייתא (סי' שכ"ח סע' ט'). ופוסק מרן הרב מרדכי אליהו זצ"ל (מאמר מרדכי ח"ה אותיות ס"ז – ס"ט) שמי שיש לו דלקת עיניים אף שאינו חמור, ואף אם יש לו רק חשש שיש לו דלקת עיניים מותר לתת בתוכם טיפות. (מקורו מדברי השו"ע סע' ט', שמקורו בגמ' ע"ז כח:) אבל מי שיש לו רק מיחוש אסור, אא"כ נכנס לגדר של חולה כל גופו שאז מותר אף ע"י ישראל.
העולה לדינא:
• מי שיש לו דלקת עיניים מותר לשים טיפות בעינו (מאמר מרדכי ח"ה ס"ז – ס"ט, ע"פ שו"ע שכ"ח ט')
• אם זה רק מיחוש בעלמא, אסור לשים טיפות בעיניים.
• מי שנופל למשכב או חולה כל גופו מחמת כאבו בעין מותר לו לשים טיפות.