שאלה
בית הספר שפתחו בו אגף חדש, אמנם עדיין לא קבעו שם מזוזות, האם מותר לשהות במקום ללא מזוזה עד שיגיהו מזוזות כשרות?
תשובה
● מדינא דגמ' ושו"ע, וכן נוהגים בני אשכנז, מי שקונה דבר שהוא הנאה רק לו מברך שהחיינו. ואם יש הנאה גם לבני ביתו מברך הטוב והמטיב.
● לכאורה, כדי לאפשר לברך הטוב והמטיב, צריך להיות שאחד מבני ביתו יהנה מהחפץ שקנה, (או שקונה בשותפות עם אחרים) וא"א לברך הטוב והמטיב רק אם אחרים יהנו מזה מנדיבות לב של הקונה.
● בני ספרד נהגו שלא לברך ברכות אלו על קניית דברים חדשים, ועדיף שיוציאו את עצמם ע"י ברכה על פרי חדש. ואם חייב לברך הטוב והמטיב יכוונו בברכה רביעית בברכת המזון לפטור החפץ החדש.
מקורות
בס"ד
במענה לשאלתו, אודות בית הספר שפתחו בו אגף חדש, אמנם עדיין לא קבעו שם מזוזות, ונפשם בשאלתם האם מותר לשהות במקום ללא מזוזה עד שיאונה לידם.
תשובה: ראשית, יש לדון האם מקומות כמו בית ספר או משרדים וכיוצא בזה חייבים במזוזה מהדין, או שמא קובעים בהם מזוזה לחומרא ולא מעיקר הדין.
בפרק הקומץ (לג.) גרסינן ההיא פתחא דהוה עייל ביה רבי לבי מדרשא לא הוה לה מזוזה, איני והא ההוא פתחא דהוה עייל בה רב הונא לבי מדרשא והויא לה מזוזה, ההוא רגיל הוה, ואמר רב יהודה אמר רב במזוזה הלך אחר הרגיל. וכתב הרא"ש (שם סי' י) לישנא דפתחא דהוה עייל ביה לבי מדרשא, משמע דהיינו פתח הבית שהיה יוצא ממנו ליכנס לבית המדרש, וכן הא דקאמר פתחא דהוה נפיק ביה רבי לבי מדרשא שהיה יוצא מן הבית ללכת לבית המדרש, אבל פתח בית המדרש עצמו לא בעי מזוזה, ובפרק קמא דיומא (יא:) פליגו ביה תנאי ובברכות (מז.) משמע דהלכה כמאן דפטר, גבי אביי ורב הוו אזלי כי מטו לפתחא דבי כנישתא אמר ליה ליעול מר, אמר ליה ועד השתא לאו מר אנא אמר ליה הכי אמר רבי יוחנן אין מכבדין אלא בפתח שיש בו מזוזה, מזוזה סלקא דעתך אלא בפתח הראוי למזוזה, משמע דפתח בית הכנסת פטור ממזוזה, ובירושלמי פרק בתרא דמגילה (הי"ב) משמע דבי מדרשא דרבי חנינא היה בו מזוזה, וכן בית מדרשו של מהר"מ ז"ל היה בו מזוזה ואומר כשהיה ישן שנת הצהרים בבית מדרשו היתה רוח רעה מבעתו עד שתיקן מזוזה בפתח עכ"ל ומדברי רש"י בההיא דרבי ורב הונא, משמע דבית המדרש חייב במזוזה שפירש ההוא פתחא דעייל ביה לבי מדרשא פתח קטן היה לו לרבי אצל מקומו ונכנס ויוצא בו כדי שלא יטריח תלמידיו לעמוד בפניו אם יעבור לפניהם, רגיל הוה. רוב הנכנסים לבית המדרש באותו פתח עכ"ל. והתוספות (מנחות שם ד"ה והא) כתבו כדברי הרא"ש. והרמב"ם (שם ה"ו) גם כן כתב בתי כנסיות ובתי מדרשות שאין בהם בית דירה פטורים לפי שהם קדש. וכתב עוד (הי"א) פתח שבין בית המדרש או בין בית הכנסת וביתו אם רגיל לצאת ולבא באותו הפתח חייב במזוזה, משמע שהיה מפרש כדברי התוספות והרא"ש ופסק כדמשמע בתלמוד דידן ולא כדמשמע בירושלמי. וכן נראה מדברי הרי"ף (ו:) שכתב דבית הכנסת דכרכים שאין בו בית דירה פטור. ומשמע דדין בית המדרש שוה לדין בית הכנסת. ומיהו במרדכי (סו"ס תתקסא) כתב בית המדרש חייב במזוזה, אבל בית הכנסת ודאי פטור כדמשמע בברכות ואם יש בו דירה לחזן חייב, ולענין הלכה אף על פי שהרמב"ם והתוספות והרא"ש מסכימים לדעת אחת נכון להצריך מזוזה לבית המדרש כדברי הירושלמי ומהר"מ כי ירא אלהים יצא את כולם (קהלת ז יח), וכל שכן בדבר שאין בו חסרון כיס הרבה, אבל לא יברך על קביעותיה. עכ"ד הבית יוסף בסוגיא.
ומבואר מהנ"ל דנחלקו הראשונים בגדר מקום החייב במזוזה, דדעת הרמב"ם התוספות והרא"ש דבעינן שיהיה גם מקום המיועד לשינה ומכיון שבית המדרש הוא מקום שלא יושנים שם אלא אדרבה הישן שנת קבע בבית המדרש עובר איסור של ומקדשי תיראו כמבואר בסימן קנא באור"ח ע"כ חשיב מקום הפטור ממזוזה, ומאידך משיטת רש"י ודעימה נראה שסברו שלא צריך שיהיה מקום שיושנים בו אלא סגי בהכי ששוהים שם כל היום וראוי לדירת קבע. והכריע הבית יוסף כדעת הרמב"ם, אמנם כתב דנכון להצריך מזוזה לבית המדרש כי ירא שמים יוצא ידי חובת כולם, ובפרט היכא דליכא חסרון כיס. וכן כתב בשולחן ערוך סימן רפו סעיף י בית המדרש פטור מהמזוזה. ואם יש בו פתח שרגיל לצאת בו לביתו, חייב במזוזה באותו פתח. וי"א שבית המדרש חייב במזוזה, ונכון לחוש לדבריהם, אבל לא יברך עליה עכ"ל. והוא משום דחישינן לשיטה שפוטרת ממזוזה וקימ"ל ספק ברכות להקל. אמנם יש לעיין מהא דכתב מרן השו״ע (סי׳ רפו סעיף יא), החנויות שבשווקים פטורים מן המזוזה, ולכאורה יש לתמוה מדוע פטורים והא נמצאים שם כל היום למכור את מרכולתם וכדין בית המדרש, אלא שכתב לבאר בספר יד הקטנה (פ״ב מהל׳ מזוזה אות כא), שכוונתו על חנויות שעושים ביום השוק בכרכים גדולים, ועומדים החנויות בשוק רק כל משך ימי היריד, ואח״כ מפרקים אותם או שעומדים שם פנויים בלי שום שימוש, שזה דומה ממש לסוכת החג בחג. אבל אם יש בחנות אותה סחורה המונחת שם תמיד הו״ל בית האוצר שחייב במזוזה, ואפילו אם מפנה משם את הסחורה בלילה ואינו משאיר שם כלום, מ״מ ראוי לחייב החנות במזוזה, כמו בבית המדרש שיושבים בו כל היום שנחשב דירה וחייב במזוזה. ע״כ. והט״ז (סק״י) כתב שאפילו אם יושבים בחנויות בכל יום פטורים, שכיון שאין יושבים. שם בלילה מקרי עראי, כמו שמצינו בחו״מ (סי׳ קמ ס״ח) לענין חזקה, שאם טוען המערער שיודע שזה המוחזק לא דר בבית בלילה, על המוחזק להביא עדים שיעידו בפירוש גם על הלילה. ע״ש. ובשו״ת רב פעלים ח״ב (חיו״ד סי׳ לו) ד״ה וראיתי, הביא ג״כ מה שהשיג הרב יד הקטנה ע״ד הט״ז, מדין בית המדרש, שכתב מרן בש״ע (סי׳ רפו י) שיש לחוש לדברי האומרים שחייב במזוזה, ולכן יש לקבוע שם מזוזה בלא ברכה. וכתב ע״ז, שהאמת איתו בזה, שהדברים ק״ו לדין החנויות. ולכן נראה שיפה העלה הרב יד הקטנה. ומיהו לא ראינו בבתי המדרש אשר פה עירנו שמניחים מזוזה, ולפי פסק מרן השו"ע שקבלנו הוראותיו צריך לקבוע שם מזוזה, אלא שלא יברך עליה, וע״פ הרוב נראה שהחכמים פה עירנו לא שמו לבם ע״ז, ולא העלו על דעתם מה שפסק מרן ז׳׳ל, על חיוב המזוזה בבית המדרש, שאילו היו שמים על לבם פסק מרן בודאי שהיו מניחים מזוזה. עכת׳׳ד. והניף ידו בשנית בספרו בן איש חי (שנה שניה פרשת כי תבוא אות כב.) ובשו״ת חלק לוי (חיו״ד סי׳ קטז) העיר ע״ד הט״ז, שהרי אנו נוהגים לקבוע מזוזות בחדרי בית הספר שלומדים בהם תינוקות של בית רבן ביום, ולא בלילה, ובע״כ שהמנהג הוא כדברי היד הקטנה שהשיג על הט״ז בזה, והביא ראיה מדין בי ת המדרש, והעלה שלא נתכוונו הטוש״ע לפטור החנויות, אלא חנויות שעושים רק ליומא דשוקא שאינם עומדים שם אלא בימי היריד, ואח״כ מפרקים אותם. ע״ש. וע״ע בשו״ת שרידי אש ח״ב (סי׳ קיב) שהביא מ״ש הט״ז שהחנויות פטורות ממזוזה, מפני שאף יושבים שם בלילה ,וכתב, שדעת הלבוש והש״ך אינה כן, שכתבו, דה״ט שבית המדרש חייב במזוזה, מפני שהתלמידים יושבים ולומדים שם עד הערב. אלמא דלית להו סברת הט״ז, ושוב דחה שאולי כוונתם עד הערב ועד בכלל. ע״ש. ואינו מחוור, שהרי עכ״פ רוב ככל הלילה אינם נמצאים שם .והרי אף בחנויות יושבים בתחלת הלילה כגון חנויות מכולת וכיו״ב, ובפרט בימות החורף, ואפ״ה פטר הט״ז. ולכן צדקו הרבנים יד הקטנה ורב פעלים הנ״ל. וכן הביא בשו״ת משיבת נפש ח״ב (חיו״ד סי׳ נד) והעלה שכל שהחנויות קבועות חייבות במזוזה. וע"כ נראה דה"ה לבתי ספר ומשרדים ששוהים שם ביום וחוזרים לביתם בלילה שחייבים במזוזה. וכ"כ בשו"ת מנחת יצחק (ח"ב סימן פג). איברא דאכתי לא איפרק מחולשא, שהרי ע"פ המבואר מדברי היד הקטנה וכן מהפוסקים שחלקו על הט"ז דכל שמניח שם הסחורה בלילה חשיב כבית האוצר וחייב במזוזה בברכה, וא"כ היום בזמננו שחנויות ובתי ספר וכן בתי מדרשות שמשאירים הסחורה וחפצי הקודש בתוכם באופן תדיר לא גריעה מבית האוצר ויש לחייבם בברכה. ובאמת שכן הכריע להלכה מרן הרב אליהו, הובא בקיצור שולחן ערוך סימן יא ס"ק ג, וכן הובא בספר בית אליהו (שהוציא נכדו חביבו וממשיך דרכו הרה"ג אברהם שלום אליהו שליט"א עמוד תנח), וע"כ לכאורה דברי הבא"ח המובאים לעיל צ"ב מדוע כתב דלא יברך בחנויות של זמננו, ויותר יש להקשות מינה וביה, דהוא עצמו צידד בשו"ת רב פעלים לחייב חנויות עם ברכה עיי"ש, אלא נראה לומר בדרך האפשר ע"פ מה שרמז מרן הרב אליהו בדבריו בקיצור שו"ע "אנו נוהגים להניח מזוזה בחנויות הקבועות בברכה כיון שכל חנות בימינו היא גם מקום לאחסון סחורה ולא רק דוכן מכירה ועל כן דינו כאוצר שחייב במזוזה" ואח"כ ציין לדברי הבא"ח והמדייק בדבריו יבחין שהרב רמז שבזמן הבא"ח היה חנויות שמוכרים מרכולתם ביום ומחזירים אותם לביתם בלילה, וע"כ כתב דינו כבית מדרש שלא יברך דיש לחוש לדברי הט"ז, אבל בימינו שודאי מאחסנים שם הסחורה חייבים במזוזה ובברכה.]
ואחרי הודיענו ה' את כל זאת, ואותם המקומות הנידונים בנידון דידן הוברר בעליל שהם חייבים במזוזה, אכתי פש גבן לברורי האם מותר לשהות או ללמוד בתוכם באופן זמני ללא מזוזה.
המרדכי בהלכות קטנות, והביאו המגן אברהם סימן יג ס"ק ח "ותדע דאטו במזוזה ומעקה אסור ליכנס לבית שאין בו מזוזה, אלא בעמוד ועשה קאי ותו לא" עכ"ל ומבואר דאין איסור לשהות בבית ללא מזוזה, אלא שמוטלת עליו חובה להניח מזוזה במצוות עשה כל רגע אבל איסור ליכא, וכן נראה מדברי הפמ"ג אור"ח סימן לח באשל אברהם או טו והביאו הפתחי תשובה סימן רפה ס"ק א, וז"ד "נראה שאין כופין על מ"ע זו דהוי מצות עשה שמתן שכרה בצדה דכתיב וכתבתם כו' למען ירבו ימיכם ועיין בנ"צ לעיל סימן רמ"ה ס"ד הארכתי בזה. ועיין פמ"ג לאו"ח סי' ל"א דאם נודע לו בשבת וי"ט שאין מזוזה בפתחו ויש לו בית אחר מחוייב הוא לצאת, אבל אי לית ליה בית אחר שרי לדור בתוכו דומיא דציצית בסימן י"ג ע"ש, ונראה דה"ה אפילו בחול אם אין מזוזה נמצא בעיר דינו כמו בשבת ורשאי לדור בתוכו אם אין לו בית אחר, כמה שכתב המג"א בסימן י"ג סק"ח לענין ציצית וע' במג"א סי' י"ט סק"א ודו"ק. וכן נראה מדברי רבינו יוסף חיים בספרו בן איש חי ש"ש פרשת כי תבוא או' ב שהעתיק דברי הפרי מגדים להלכה. וכן מצאתי למרן הרב אליהו זצ"ל בשו"ת הרב הראשי תש"ן תשנ"ג עמ' 46, שהעלה דאין איסור לשהות בבית שאין בו מזוזה והחובה מוטלת על בעל הבית ולא על השוהים שם, ואמנם חסר בשמירה וע"כ יזדרזו לקבוע מזוזה כמה שיותר מהר לקבוע שם מזוזה. וכ"כ בספר בית אליהו ע"פ פסקי מרן הרב אליהו עמוד תנא ובהגלות נגלות דברי הפוסקים הללו, יוצא איפה לדינא שאע"פ שבתי ספר, ומשרדים, חייבים במזוזה מ"מ היכא שאין להם מזוזה לקבוע כעת משום שעדיין לא השיגה ידם מותר להם לשהות במקום באופן זמני ובלבד שיעשו כל שבידם להשיג מזוזות במהרה, כדי לקיים המצות עשה וכדי שהמקום יהיה שמור מן המזיקין.
המורם מהאמור:
א. בתי ספר ומשרדים וכן כל חנויות וכיוב"ז, שגם מאחסנים בתוכם חפצים או סחורה או חפצי קודש חייבים לקבוע בהם מזוזה ובברכה.
ב. ואם קרה שעדיין לא השיגה ידם מזוזות לקבעם שם וחייבים לשהות בהם מפאת חוסר מקום מותר להם להתיישב שם, ובלבד שיעשו כל שביכולתם להשיג המזוזות מהר ככל האפשר.