שאלה
האם מותר לשבת סנדק בברית לזוג שאינו נשוי או שמא יש בזה משום מחזיק בידי עוברי עבירה?
תשובה
מותר לישב סנדק לתינוק שהוריו אינם נשואים כדת משה וישראל ואין בכך איסור מסייע ביד עוברי עבירה מהטעמים המבוארים לעיל.
מקורות
בס"ד
בדבר שאלתו האם מותר לשבת סנדק בברית לזוג שאינו נשוי או שמא יש בזה משום מחזיק בידי עוברי עבירה?
תשובה: יש לציין שלא מצאתי בדברי הפוסקים התייחסות מפורשת לנידון דידן, אמנם נ"ל לדמות מילתא למילתא בס"ד ממה שכתבו הפוסקים בנידונים אחרים.
ישנו נידון האם מותר לסדר חופה וקידושין לכאלה אנשים שאינם שומרים טהרת המשפחה או שמא יש איסור בדבר משום "לפני עיור לא תיתן מכשול" איתא בעבודה זרה (ו:), מנין שלא יושיט אדם כוס של יין לנזיר, ואבר מן החי לבני נח, ת"ל ולפני עור לא תתן מכשול, והא הכא דכי לא יהבינן ליה שקלי איהו, וקעבר משום לפני עור לא תתן מכשול הב"ע דקאי בתרי עברי נהרא. ובספר בית יעקב (סימן כב) דן בזה, והעלה דלפי המבואר מכאן שאיסור לפני עיור לא נאמר רק בתרי עיברי דנהרא דאינו יכול ליקח מעצמו, אבל בחד עיברא דנהרא אינו עובר, א"כ גם בנידון דידן אם הוא לא יסדר להם קידושין ילכו אל מסדר אחר שיסדר להם ובכה"ג אין לפני עיור. ואמנם במשנה למלך (פ"ד מהלכות מלוה הלכה ב), הביא בזה מחלוקת לענין לוה בריבית באופן שהוא לא ילוה ישיג המלוה לוה אחר שילוה ממנו בריבית אם מותר, שדעת הפני משה שבכה"ג הוי כחד עיברי דנהרא ואין בזה לפני עיור, אבל המשנה למלך חולק עליו, וס"ל דדוקא גבי נזיר שאם הוא לא יושיט לו לא יהיה נעשה בכלל האיסור של לפני עיור דהוא יקח בעצמו להכי שרי, אבל בכה"ג דאף אם ילוה לאחר יעבור על לפני עיור לא הוי כחד עיברא דנהרא ועובר על לפני עיור. וא"כ גם בנידון דידן לכאורה יהא אסור, אמנם דחה זה וכתב שע"פ דברי הב"ח באו"ח סימן קסט שכתב ליישב קושיית הבית יוסף עפמ"ש הטור דאסור ליתן פרוסה להשמש אלא א"כ יודע שנטל ידיו, מהא דכתב רבינו יונה דאף דאין ראוי ליתן לאכל אלא לידי מי שיודע שיברך מ"מ אם נותן לו בתורת צדקה מותר משום מצוה, וכתב הב"ח לחלק דבנטילת ידים העבירה היא מיד שהוא נותן לו כדי לאכל עובר על לפני עיור, אבל לגבי ברכה בשעה שנותן לו אין שום עבירה בכך ומה אכפת לי שאח"כ אינו מברך דהעיקר שבשעת נתינה לא עובר על לפני עיור. ולפי"ז אף בנידון דידן, בשעה שהרב מסדר הקידושין אינו עובר כלום דקימ"ל חופת נדה קונה, ומה שאח"כ לא יהיו זהירים בדיני נדה אין בכך משום לפני עיור. וכן כתב להתיר בשו"ת מנחת שלמה (לרש"י לוין סימן נו) ע"פ דברי המהר"ם לובלין בחידושיו לסנהדרין (סג) שכתב דהאיסור דלפני עיור הוא דוקא שהוא נותן לו דבר שבזה יעשה עבירה כגון שהישראל מוכר בהמה לגוי והוא מקריבה לעכו"ם. אבל היכא שהוא רק גורם לו שיעשה עבירה אח"כ לית לן בה. וכן הכא העבירה היא בדבר אחר מה שהיא לא תטבול אח"כ וליכא בזה האיסור דלפני עיור, עכ"ד. ועין עוד בשו"ת חלקת יעקב (סימן כג), שיישב הסוגיא גם אליבא דהמשנה למלך, ועוד הוסיף סברא להקל, שאם אנו נסרב לסדר להם חופה וקידושין יתכן גם שהם יסתפקו בנישואין אזרחיים, וזאת תיהיה סיבה לפרוץ חומת חיי המשפחה הישראלי שידורו כך בלי חופה וקידושין עד ששוב לא תהיה להם הדבר לחרפה לדור כך, וא"כ אדרבה אנו מצילים אותם שלא ידורו דרך זנות בקידושין פסולים וזה הוי להקל האיסור מה שבידנו להציל. וא"כ מבואר מכל דברי האחרונים הנ"ל, דלא שייך איסור לפני עיור דהוא איסור דאוריתא, א. משום שילכו אצל אדם אחר שיסדר להם קידושין. ב. שאיסור לפני עיור הוא דוקא שבאותו הזמן הוא עובר איסור מחמתו ולא שגורם לו איסור ע"י מה שיעשה אח"כ. ג. שלא נאמר איסור לפני עיור אלא באופן שמכשילו באיסור אבל אם ע"י הפעולה שעושה הוא מצמצם ומפחית את חומרת האיסור אין בכך כלום. ונראה שלפי הטעם האחרון אפילו איסור מסייע ביד עוברי עבירה מדרבנן ליכא בהכי, והוא משום שאינו מסייע בידו לעבור על האיסור אלא אדרבה מצילו מאיסורים חמורים יותר, [ובצרוף כך די"ל שהם חשיבי מומרים לדבר עבירה ולפי חלק מהפוסקים לא נאמר איסור מסייע ביהודי מומר, (עיין ביור"ד סימן קנא בדברי הש"ך והחת"ס והדגול מרבבה מה שכתבו בזה.)] ויותר מכך נראה שאם ע"י כך יבוא ויקרבם לחיק היהדות וישיבם למוטב ע"י שישמור איתם על קשרי ידידות ודאי שלא יהיה בכך מסייע בידי עוברי עבירה, וכן מצאתי בשו"ת תשובות והנהגות (לגר"מ שטרנבוך ח"ב סימן תרסד) שנשאל אם מותר לעשות שלום בית בין בני זוג חילונים, וכתב דלכאורה היה נראה דאסור כי במצב של ריב לא יקרבו זה לזה ולא יעברו על איסור נדה, וכתב לו השואל דבמניעת השלום בית יש חשש גדול שתלך האשה לנאף עם אחרים ויהא איסור חמור יותר של אשת איש מאשר איסור נדה, והסיק שם בסופו דכל מעשה יש לדון לפי גופו של ענין ולהכיר את הנפשות הפועלות, והוסיף שאם בשעה שעושה בניהם שלום בית גם מדבר עמהם על שמירת טהרת המשפחה, יש להקל משום שע"י כך אפשר שיחזרו בתשובה ממעשיהם הקלוקלים. ונראה דיסוד ההיתר הוא ע"פ מה שמובא בראשונים (עין להריטב"א מסכת ע"ז ס"ג) והביאם באריכות בשו"ת שרידי אש ח"ב סימן נז (במהדורות הישנות ובחדשים הובא בח"א) דאיסור לפני עיור וכן איסור מסייע ביד עוברי עבירה נאמרו באופן שנותן לו דבר איסור ואזי ממילא מכשילו בו, אבל אם נותן לו דבר המותר, אלא שיש לחשוש שהוא יעשה בו איסור ליכא לפני עיור בכה"ג וגם איסור מסייע ליכא בהכי. וליפ"ז אתי שפיר מש"כ לעיל שבכה"ג שידבר על ליבם לשמור טהרת המשפחה אפשר שיפתח ליבם וישמעו לו וא"כ לא חשיב מסייע ביד עוברי עבירה דהוי בגדר ספק ולא ודאי. וע"ע בשו"ת דברי בניהו (ח"ו חאהע"ז סימן מ) שהאריך בזה. וכן העלה להלכה מרן הרב זצ"ל בספר מאמר מרדכי (שבת ח"ה פרק קכב) שמותר להזמין יהודי מחלל שבת בפרהסיא לסעוד אצלו את סעודת השבת אם עושה זאת על דעת לקרבו ולהחזירו בתשובה ובלבד שאינו ודאי שיחזור לביתו באותו הלילה ובאופן שמציע לו ללון בביתו וכדו' אבל באופן שיודע בודאות שיחלל שבת ויחזור לביתו אסור דהוי מסייע ביד עוברי עבירה. עיי"ש עוד בכמה הלכות בדומה לזה.
ואחרי ככלות הכל נהדר לנידון דידן, שרוצה לישב סנדק לתינוק שהוריו לא נשואים כדת משה וישראל ונראה שע"פ המבואר לעיל דאין איסור לפני עיור (מדאוריתא) ומסייע ביד עוברי עבירה (מדרבנן) אלא באופן שנותן האיסור בידים או שיעבור איסור מחמתו, אבל הכא נראה לומר שנידון דידן קיל טפי מנידונים קודמים, שכן הוא לא עושה מעשה שקשור באופן ישיר למעשה האיסור שעוברים בו אלא מעשה צדדי דחישינן שמא יראו בכך גושפנקא למעשיהם ובכה"ג חשיב כספק ולא כודאי, ונראה שכך פסק מרן הרב זצ"ל (בחלק ה פרק קכב הלכה עד' עיי"ש ודו"ק.), ועוד נ"ל דמה חטא הרך הנימול שהוריו לא נוהגים כהוגן כלפי שמיא וחיים באיסור, "וכי טוביא חטא וזיגוד מנגיד" וביחוד שחשיב ולד כשר ואין בן פסול כל שהוא ולמה לא יזכה שישב אצלו סנדק כשר וצדיק, ועוד צד היתר י"ל ע"פ המבואר שאם אותו הזוג מביאים יהודי כשר או רב בישראל להיות סנדק ודאי שרוצים בכך קירבה ליהדות, וא"כ ישנה אפשרות שע"י שידבר על ליבם שישובו בתשובה ממעשיהם ויחיו כדת משה וישראל יחזרו למוטב ולשומעים ינעם ונמצא מקרב ולא מרחק.
המורם מהאמור:
מותר לישב סנדק לתינוק שהוריו אינם נשואים כדת משה וישראל ואין בכך איסור מסייע ביד עוברי עבירה מהטעמים המבוארים לעיל.