שאלה
האם יש מקור לכך שפלסטיק (ובכלל זה אזיקונים) נחשב לדבר המקבל טומאה? על אף שמוזכר חוטי ניילון, אך אין לזה מקורות והסברים.
האם אפשר להפנות לפסיקה ספציפית על כך? והאם לדעת כל הפוסקים פלסטיק נחשב בכל מקום לדבר המקבל טומאה (נפק"מ גם לדיני כתמים ועוד) ?
תשובה
בגד עשוי מניילון (חתיכות חתיכות) מקבל טומאה, ויש מקלים.
כלי עשוי מניילון, נחלקו הפוסקים אם מקבל טומאה, ויש להחמיר
מקורות
בגומי ישנם שני סוגים אחד טבעי גומי טבעי מיוצר משרף של עצים טרופיים שונים ומספר צמחים נוספים.
משום שרף שנינו בכלים (פ"ג מ"ז): "קומקום שניקב ועשאו בזפת ר' יוסי מטהר שאינו יכול לקבל את החמין כצונן, וכן היה אומר בכלי זפת כלי נחשת שזפתן טהורין, ואם ליין טמאין".
כלומר (ע"פ רע"ב) שאם הקומקום הזה עומד להשתמש בו לחמין, וזפת אינו יכול לעמוד בחום של מים חמין, אע"פ שיכול לקבל צונן, טהור ואינו מקבל טומאה, אך אם המטרה של הקומקום, הוא ליין כלומר לצונן, אם השלים הנקב על ידי זפת, מקבל טומאה.
וכתב התפארת ישראל בס"ק נ"ג "ותמהני מאד למה לא אמרו רבותינו שאפי' עשוי רק לצונן אינו מקבל טומאה, משום דזפת אינו מין שיק"ט (נפט) כשיעשו ממנו כלי, ומידי דהוה אכלי גללים כלי אבנים ואדמה, ואי משום דזפת הוא שרף עץ, והוי ליה כיוצא מהעץ כשבת דף כ' סוף ע"א הרי לא מצינו שום מין מז' מינים שמקבל טומאה, כשנשתנה מברייתו דגזרו ביה רבנן טומאה, רק בזכוכית מדעיקר ברייתו מחול ודמי לכלי חרס [כשבת דט"ז ב']?
ודוחק לומר דדמי לכלי העשוי מנייר דמקבל טומאה [עי' לעיל פ"ב בבועז סי' ה'] דנייר שאני דממשות גדולי ארץ הוא, אבל זפת אינו רק שרף בעלמא מנןל דגזרו בו טומאה, והרי גם פרי שסחטו שאין דרכו בכך, לא מחשב השרף כגוף הפרי לענין ברכה [כא"ח ר"ה ס"ג], ותו הרי מלקמן פ"י מ"ה בין לרמב"ם בין לראב"ד שם מוכח דב"ק שמזפת אינו מקבל טומאה, וכן נראה דעת הרמב"ם [פ"כ מכלים ה"ה] שלא הביא דכלי זפת יקבל טומאה", כלומר שקשה איך נעמיד משנה זו, אם זפת זה נפט אם כן הוא כגללי אבנים ואדמה שאינם מקבלים טומאה, ואם הוא היוצא מעץ הרי היוצא מן העץ שנשתנה ברייתו אינו מקבל טומאה, (ויש לציין שנייר עשוי מעץ מקבל טומאה, וראה לקמן).
אמנם יש לעיין על דברי התפארת ישראל שהרי הרמב"ם בהל' כלים פי"ט הט"ו פסק את המשנה, וז"ל "קומקומוס שניקב ועשאהו בזפת טהור שאינו יכול לקבל החמין כצונן, וכן כלי הזפת והשעוה וכיוצא בהן טהורין ואינן בכלל הכלים", וראה בפ"כ ה"ג וה, וח'.
ופירוש המשנה כתב "כלי נחשת שזפתן טהורין, ענינו שאם נטמא הכלי הזה של נחשת הרי הנוגע באותו הזפת טהור, לפי שאין הזפת מכלל הכלי אלא אם כן היתה כוונתו ליתן יין באותו הכלי הרי הוא צריך לזפת ויהיה אז הנוגע בזפת טמא. ולא התנינו כאן אכלין ומשקין, לפי שאפשר שיהא כלי של נחשת אב הטומאה ויהיה הנוגע בזפת טמא ואפילו היה אדם כמו שנתבאר בהקדמה". וראה בקרית ספר שכן ביאר דברי הרמב"ם.
וא"כ צ"ע על הא דמדייק ה"חזון איש" (מקוואות ליקוטים סי' ז אות ז) שמהא דהרמב"ם בפ"א דכלים לא ציין זפת, מדברים שמקבלים טומאה, מוכח ששרף העצים אינו מקבל טומאה, וה"ה לגומי שנעשה משרף עצים, וכן מסיק בספר "טהרת מים" (סי' נב), ולמתבאר לכאורה מוכח שמקבל טומאה, רק מה שפסק בפרק י"ט שאינו מקבל כיון שהכלי עומד לחמין ואינו יכול לקבל חמין.
נייר
נייר היה נעשה מצמח פפירוס וברבות הזמן נתפשט העשוי משבבי עץ ומסיבי עץ או פסולת כותנה ובדים. (וה"ה לגומי משום בגד).
כתב הרמב"ם הלכות כלים פרק א הי"א "כל שהוא ארוג בין מצמר ופשתים בין מקנבוס או ממשי או משאר דברים הגדלים ביבשה הוא הנקרא בגד לעניין טומאה והלבדים כבגדים לכל דבר (כלומר בד עשוי מסיבים דחוסים שאינם ארוגים)".
וכתב ה"נודע ביהודה" (תנינא יו"ד סי' קה) "הרי כללא כייל מכל הגדל ביבשה וכל הלבדים כבגד ומקבל טומאה. ומעתה איפשט ספיקו דרום מעלתו ונייר בין מעשבים וקל וחומר מבלויי סחבות מקבל טומאה", וכתב בנו של הנודע ביהודה הרב שמואל לנדא בשו"ת שיבת ציון סי' ל"ט שמה שכתב הרמב"ם בפ"ב ה"א מהל' כלים, שנייר אינו מקבל טומאה מדוייק בלשונו שמיירי בסוג נייר שאינו מקבל טומאה ובזמנו היו עושים נייר מצמח הנ"ל בשלמותו, ולכן אינו עשוי מעשה לבדים, ולכן אינו מקבל טומאה, משא"כ בנייר בימינו שעשוי מחתיכות הוי כמעשה לבדים ולכן נייר כיום מקבל טומאה.
החכמת אדם שער בית הנשים כלל קיג אות ח' כתב "ונייר הוא דבר המקבל טומאה ועיין בבינת אדם דלא כסדרי טהרה".
ה"חתם סופר" (ח"ו סי' פא), כתב "דאפילו נייר דידן אינו מקבל טומאה ולא כתמים דכיון שנכתשו הדק היטב ונמסו במים ונהפכו לפנים אחרות פרחה דין צמר ופשתים מנייהו ועוד נ"ל דלא מקרי צו"פ אלא העומדים לבגד ואריג וחבלים ולבדים וכדומה אבל הני ניירות שמיוחדים לצרכים אחרים א"כ אפילו צו"פ בעינא נימא מעשה עץ שימש כמבואר בחולין קכ"ט ע"א כו' ומסיים ע"כ בכתמים הנמצאים הולכין להקל אך בבדיקת עד שאינו בדוק אם הוא נייר אף על פי שלענין שיעור כגריס ועוד יש לו דין כתם מ"מ לענין זה לא אומר להקל בנייר ע" ", וראה שם שלא מיקל לגמרי, וכן כתב ה"סדרי טהרה" (שם ס"ק י"ט) "אם נמצא על נייר שלא ע"י בדיקה וקינוח אלא שעברה עליו או ישבה עליו כתב בתוי"ט פ"ב דכלים דאין טומאה שייך בנייר הגם דאיהו מיירי בנייר שהיה בזמן הש"ס שהיה מעשבים מה שאין כן בנייר דידן שהוא נעשה מבגדי פשתן מ"מ נראה דאין חילוק שהב"פ נטחן ופנים חדשות בא לכאן", עכ"ל. והביא הפת"ש (יו"ד סימן ק"צ ס"ק י"ח) את הס"ט וחכ"א וכתב "ואילו ראו דברי הנו"ב ודברי בנו הגאון נר"ו בתשובה הנ"ל לא כתבו כן".
האג"מ יו"ד ח"ג סי' נ"ג "ולעצם עניין כתם בנמצא על נייר בזה הא פליגי האחרונים והנכון כהנו"ב דמק"ט כדלעיל במאי דפליגי, אבל בנייר שלנו שהוא דק ולא שייך לכבסן שיהיה ראוי להשתמש בהו וכמו שהוא מלוכלך בהכתמים ודאי אינו ראוי נבטל זה הנייר והוא כקרוע ומושחת משום תשמיש לגמרי שודאי אינו שוב מק"ט והוי כהסד"ט ולא מטעמיה, ואף הם לא דנו אלא בנייר קשה שלא נשחת בזה וראוי למלאכה עדיין, אבל לא רוב נייר שלנו וכ"ש לא הנייר שנעשו לקנוח בבה"כ וכדומה".
ולמעשה הסיק מרן הרב בדרכי טהרה פ"ב סעי' כ' בשא' ט', שם שנייר כיון שנעשה ע"י עיבוד לכלי מקבל טומאה וכן מוכח מתשובת השיבת ציון. וממילא מוכח גם שלא אומרים פנים חדשות באו לכאן.
גומי
וכתב החזו"א לגבי פקק עושי גומי שרוצים לפקוק בו את המקווה, שגומי אינו מקבל טומאה מדין לבדים שנתרבו דוקא צמר גפן וגמלים שאינם נתכים ונמסים (וראה בנו"ב לעיל)
ה"אגרות משה" (יו"ד ג סי' נג) שכיוון שניילון (והוא הדין בפלסטיק), מיוצר מנפט, הוי בכלל כלי אדמה שאינו מקבל טומאה אף מדרבנן, וכן כתב החזו"א.
וכתב בשו"ת ציץ אליעזר חלק ז סימן לז "ומ"ש כת"ר במכתבו דלפי ההסבר שמסביר הערוך השלחן ביו"ד סי' ק"כ סעי' ה' בטעם הצרכת טבילה לכלי זכוכית מפני שדומה לכלי מתכת שנוצרים ע"י פשיטת צורה ולבישת צורה אחרת, א"כ לדבריו צריכים להצריך טבילה גם לכלי הפלסטיק שנעשים ג"כ ע"י פשיטת צורה ולבישת צורה, אלא שכת"ר משיג על הערוה"ש דלא משמע כן מסוגית הגמ' בע"ז ורש"י, אלא שקני המדה אם להשוות כלי לכלי מתכות תלוי בזה אם אחר שנשתבר יש לו עוד תקנה בעתיד ע"י התכה שלא יוכרו שהיה שבור כלל וכלל, או לא, ומצד זה הוא דבא כת"ר לומר דכלי הפלסטיק אף שנעשו ע"י פשיטת צורה ולבישת צורה אינם צריכים טבילה, ומכיון שלדעת הערוה"ש צריכים טבילה על כן נשאר בצ"ע בזה. (כן נשאר בצ"ע בזה בגלל שלא ידוע לו מהחומר שנעשים, ולדברינו הרי כבר ברור מאיזה חומר שנעשים וכנ"ל).
ולפענ"ד נראה ברור דגם לדעת הערוה"ש בהסברו שם ג"כ אין כלי הפלסטיק צריכים טבילה, כי הרואה יראה דהנקודה המרכזית של הערוה"ש שם שמסביב לה סובבים כל דברי הסברו שם הוא עם הנחת היסוד העיקרי כי כלי הזכוכית יש להם כל מיני סוגליות /סגולות/ של מתכת ואשר יסודו מחול הא מתכיות ג"כ יסודם מעפר (לשון הערוה"ש שם) אלא שמשתנים לכמה איכיות ויסודות (שם) ומשום כך כותב שם להסביר דלכן בטומאה שגם בכלי חרס יש טומאה לא הוצרכו חז"ל לעשותם כמתכיות בשום פרט כיון שעיקר יסודם בעפר וכו' ולכן הלכו אחר העיקר עיין שם. א"כ בכלי הפלסטיק שכפי האמור חסר להם הדמיון העיקרי והיסודי לכלי המתכת ונוצרים מחמרים אחרים לגמרי בכל כגון זה גם הערוך השלחן יודה שאין מקום לדמותם לכלי מתכת משום זה לבד שפושטים צורה ולובשים צורה, ואינם צריכים טבילה".
בשו"ת מנחת יצחק ח"ד סי' ל"ו "והנני לעורר רק על המבואר שם, שהדף המפסיק בהבורות של מי גשמים, בין חלק העליון והתחתון, היא של פלסטיק, וחוכך אני אם אין חשש דבר המקבל טומאה, אף בפשוטי פלאסטיק, כמו שהעיר הגאון המהרש"ם ז"ל (בח"א סי' ב' ד"ה והנה) בגומי, ופלאסטיק היא נעשה מכמה מינים, ע"י חכמת הכימיה, ויש לדון מה דינו לענין קבלת טומאה, ואם יש בזה משום דבר המקבל טומאה, הרי יש לחוש דבשעת כניסת המים כשרים בתחילה לבורות, שיעברו דרך הדף הזה כמובן, ומה חוות דעתו הרמה בזה".
וכתב עוד שו"ת מנחת יצחק חלק ד סימן קיד "עוד אינו ברור כל כך, דפלסטיק אינו מקבל טומאה, ואף פשוטי פלסטיק, עפי"מ שהאריך בתשו' מהרש"ם (ח"א סי' ב') בגומי עיין שם, והערותי בזה לענין מקואות, כמבואר בתשובתי הנדפס בספר טהרת יום טוב (או"ח קל"ו מדה"ס), ומכ"ש בכלי קבול, די"ל כיון דנעשה מחומריים וכחות שבצמחים כמו עצים, שעשו אותה שרפים מלאכתיים, ואח"כ נתייבשו, דינם ככלי עץ, עי' בספרי שם (ח"ג סי' ס"ז אות ה'), ומקבל טומאה, וצריך טבילה, כיון דאם נשברו יש להם תקנה, כמבואר בספרי, ואף אם נתערב בעשייתן, מין שאינו מקבל טומאה, מ"מ הרי מבואר במשנה (כלים פי"א), דברזל טמא שבללו עם ברזל טהור, אם רוב מן הטמא טמא וכו', וכן מן החלמא ומן הגללים עיין שם, (ובתשו' בי"צ (יו"ד ח"א סי' קמ"ד במפתחות אות ז') מסופק לענין הגעלה, אם לדמות לענין טומאה וטהרה בזה, ובתשו' גבול יהודה (קישונוב), פשיטא לי', דאזלינן בתר רוב, ובספר יד יהודה ס"ל, דל"מ רוב, והובא דבריהם בספרי שם עיין שם), – אמנם פשיטא, דאף לפי ההלכה, דאין למידין טבילה מטהרה בזה, מ"מ אם עושין כלי ממין שרובו ממתכת ומיעוטו מחרס, (וכגון אותם הכלים דמיירי בהם בתשו' בי"צ וגבול יהודה שם), צריכים טבילה מדאו', דבכה"ג ילפינן טבילה מטומאה, כמו לענין מעמיד כנ"ל, וכה"ג איתא דאזלינן בתר רוב, בכלי שיש לישראל ועכו"ם בגוי', להפרי תואר (יו"ד סי' ק"כ ס"ק י"ב וי"ג), הובא בדרכי תשובה שם (ס"ק פ"ג) עיין שם. – שוב ראיתי בחזון איש (ה' מקואות סי' קכ"ו אות ז'), דכתב לענין פקק של גומי, דאינו מקבל טומאה, אף אם הוא כלי קבול, דלאו מינא דעץ נינהו עיין שם. ולפי"ז נראה דה"ד בפלאסטיק, וצ"ע בכ"ז".
בשו"ת מנחת שלמה תניינא (ב – ג) סימן עז כתב "מצד הסברא נראה דנפט לא חשיב כלל מים ולא דמי לשאר משקים דמבואר בגמ' חולין פ"ד ע"א דבעינן קרא למעט דלא מהני בהו טבילה, דשאני מי פירות שבחלקם הם ממש כמו מים ולכן סד"א שגם הם כשרים לטבילה כמו דמהני טבילה בדבר שבריאתו מן המים (גם אפשר דאין צריכים קרא למעט אלא מי פירות שהם כזיעה בעלמא וגם קרויים בשם "מי" פירות ולא יין ושמן), משא"כ נפט שכולו בוער ושורף ומתחילה ועד סוף הוא נהפך לאש מהיכי תיתי נימא דחשיב מים.
אך אם נאמר שגם נפט קרוי מים מפני שהוא נוזלי כמו מים, מ"מ אפשר שרק הגדל בים הוא דממעטינן מטומאה משא"כ נפט נראה דחשיב כגדל ביבשה ולא כגדל בים, דאף שגם בורות מים ונהרות דינם לענין טומאה כים מ"מ נפט הואיל ונוזל זה נמצא רק בתוך יבשה ולא בתוך מים (שהרי גם בימים אינו נמצא אלא בקרקעית הים) לא נתמעט כלל מטומאת בגד, גם נראה שאם היה אפשר לעשות בגד ממי פירות אף על גב דאי לאו דכתבה תורה ג' פעמים במים למעט אותם היינו אומרים דחשיבי כמים וכשרים לטבילה אפ"ה ברור הדבר דמים כאלה חשיבי כגדל ביבשה, וה"נ גם בנפט", וממילא שיקבל טומאה.
וכתב בשו"ת אור לציון ח"א או"ח סימן ג' "שוב נודע לנו לאחר זמן שיש כמה סוגי ניילון, ויש המיוצרים מבארות נפט שביבשה. ושמעתי בשם גדול אחד שליט"א שיש להם דין דבר הגדל בים שאינו מקבל טומאה, משום שבארות הנפט חשובים כים.
ודבריו צ"ע דהא תנן במסכת כלים (פרק ג' משנה ז'), קומקום שניקב ועשאו בזפת, ר' יוסי מטהר. שאינו יכול לקבל החמין כצונן, וכן היה אומר בכלי זפת, ע"כ. וכ"פ הרמב"ם בהלכות כלים (פי"ט הל' ט"ו), והנה רע"ב (שבת פ"ב מ"ב), פירש שהנפט הוא מין זפת לבן. ואם איתא שהנפט חשיב גידולו מן הים ואינו מקבל טומאה, מאי איריא דנקטו הטעם שכלי זפת טהורין משום שאינן יכולים לקבל החמין כצונן, הא אפילו ראויים לקבל החמין כצונן טהורים. דהוו להו גידולו מן הים, וע"כ לומר שהנפט חשוב גידולי קרקע. (עכ"פ כשנשאב מבארות שביבשה, ויתכן דאפילו הבא מן הים חשיב גידולי קרקע ומקבל טומאה, דקרקעית הים מיקרי קרקע, והיוצא מתחתיה חשיב שפיר גידולי קרקע, וצ"ע). ולפי"ז בגדים שלנו כיום העשויים מניילון, יש להסתפק בהם שמא מקבלים טומאה".
וכתב מרן הרב בדרכי טהרה פ"ב סעי' כ"א שבד סינתטי מקבל טומאה, ואפשר דדוקא בעשוי כמין לבדים.
וע"כ גומי העשוי מעץ שרף מקבל טומאה וה"ה לגומי שעשוי מנפט או לבגד שעושי מפלסטיק אבל כלי העשוי מפלסטיק או נייר או גומי סינתטי אינו מקבל טומאה אבל מגומי העשוי משרף מקבל טומאה.
העולה
בגד עשוי מניילון (חתיכות חתיכות) מקבל טומאה, ויש מקלים.
כלי עשוי מניילון, נחלקו הפוסקים אם מקבל טומאה, ויש להחמיר