שאלה

אם נפסל אחד מההדסים (נשרו עליו לגמרי) האם אפשר לכתחילה לברך על נטילת לולב (רמה בס' תרנא סע' א' וביאור הלכה שם וכן בסע' יב מ"ב אות נו' מדברים על זה אבל לא ברור לי האם אפשר לברך לכתחילה) ?

תשובה

נשרו רוב עליו זה פסול הפוסל גם בשאר ימי החג.
כיון שיש מחלוקת הפוסקים אם בעינן ג' הדסים או שבשעת הדחק די באחד, אם נפסל לו אחד יבקש מחבירו ליטול אחריו, ואם לא יכול להשיג אחר, הוי ספק ברכות להקל ויטול בלי ברכה, דהרי אם בעינן שלוש דווקא בפסול של נקטם ראשו הקלו אבל בנשרו רוב עליו לא הקלו, ולכן יטול ולא יברך דשייך בזה סב"ל.

מקורות

איתא במשנה סוכה דף לד עמוד ב "רבי ישמעאל אומר: שלשה הדסים ושתי ערבות לולב אחד ואתרוג אחד, אפילו שנים קטומים ואחד אינו קטום. רבי טרפון אומר: אפילו שלשתן קטומים. רבי עקיבא אומר: כשם שלולב אחד ואתרוג אחד, כך הדס אחד וערבה אחת".
ואיתא בגמ' "ורבי ישמעאל, מה נפשך: אי שלימין בעי – ליבעי נמי כולהו, אי לא בעי שלימין – אפילו חד נמי לא! – אמר ביראה אמר רבי אמי: חזר בו רבי ישמעאל. אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי טרפון. ואזדא שמואל לטעמיה, דאמר להו שמואל להנהו דמזבני אסא: אשוו וזבינו, ואי לא – דרישנא לכו כרבי טרפון. – מאי טעמא? אילימא משום דמיקל – ולידרוש להו כרבי עקיבא דמיקל טפי! – תלתא קטומי – שכיחי, חד ולא קטום – לא שכיח".
ופרש"י "חזר בו ר' ישמעאל – מתחלת דבריו, ומכשר בחד, ומיהו הדר בעי", כלומר גם לפי רבי ישמעאל מספיק בד אחד של הדס, רק הוא צריך להיות שלם, ולדעת ר"ט, צריך שלושה אפי' קטומים.
וכתבו התוס' ד"ה ולדרוש "וא"ת ואי סבר לה כר' טרפון לידרוש להו כוותיה דכי האי גוונא פריך בפרק כל שעה (שם) ומשני אתרי' דרב הוה וי"ל דהכא הניח משום הידור מצוה" דהיינו שיש הידור מצווה ליטול שלושה.
רא"ש מסכת סוכה פרק ג סי' י"ד " אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי טרפון והא דמכשיר בהדס קטום טפי מלולב וערבה פי' ה"ר ישעיה ז"ל משום דענפיו חופין את עציו. ואין קטימתו נראית כל כך והראב"ד ז"ל ובעל המאור ז"ל חלקו בין נקטם ראשו לקטום דהכא ופירושם רחוק מן הדעת", וכן כתב הרי"ף שהלכה כר"ט.
כתב הרמב"ם הל' סוכה פרק ז ה"ז "כמה נוטל מהן, לולב אחד ואתרוג אחד ושני בדי ערבה ושלשה בדי הדס, ואם רצה להוסיף בהדס כדי שתהיה אגודה גדולה מוסיף ונויי מצוה הוא", וכתב הגהות מיימוני אות ט "אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר"ט וכן פסקו התוס' ודלא כדמשמע מתוך דברי רש"י כר"ע דאמר מכל מין אחד".
וכתב הב"י סי' תרנ"א "ופסק הרמב"ם בפרק ז' (ה"ז) במנין כדברי רבי ישמעאל דבעי שלשה הדסים וכתב הרב המגיד שכן דעת כל הגאונים משום דרבי טרפון נמי כרבי ישמעאל סבירא ליה במניינא שהרי אמר שלשתן קטומין אלמא תלתא בעי כרבי ישמעאל אבל הרמב"ן (בהשגותיו על הל' לולב להראב"ד סי' ז) כתב דהלכה כרבי עקיבא במנין שאפילו בהדס אחד יוצא ידי חובתו ורבי טרפון נחלק על רבי ישמעאל בדין הקטימה ולא הכניס עצמו במחלוקת המנין אלא בקטימה וקיימא לן כרבי טרפון בקטימה לפי שנפסקה הלכה כמותו וקיימא לן דהלכה כרבי עקיבא במנין ושתיהן להקל דאפילו אחד וקטום יוצא בדיעבד אלא שלא קיים מצוה מן המובחר עד כאן דבריו ונתלה בזה באותה סוגיא האמורה שם ולידרוש להו כרבי עקיבא וכבר כתבתי שדעת כל הגאונים כרבינו עכ"ל.
וכתב הב"י סי' תרמ"ו "כתוב בארחות חיים (הל' לולב סי' יב) בשם הריטב"א (בחי' לד: סוד"ה מ"ט) הלכתא להכשיר אפילו בחד ולא קטים אלא דלהידור מצוה בעינן שלשה ובאתרא דלא שכיחי מוקמינן אדינא ומכשרינן בחד וקטים וכן הלכה למעשה מפי מורי עד כאן", דהיינו שהלכה כרבי עקיבא שמספיק הדס אחד והלכה כרבי טרפון שדי בקטום, ולכתחילה בעינן אחד ולא קטום.
וכתב השו"ע סי' תרנ"א סעי' א' "מצות ד' מינים שיטול כל אחד לולב אחד וב' ערבות וג' הדסים".
וכתב הרמ"א "ובמקום הדחק דליכא הדס כשר, סגי ליה בחד דלא קטום".
ולענין ברכה:
כתב הדבר שמואל סי' פ"ד "אמנם על כל פנים כיון שבעיקר הדין נחלקו הפוסקים חדשים גם ישינים וספיקא דאורייתא הטוב והישר הוא ליטול ביד אותו הדס עם שאר ג' מינים כדי לקיים מספק את המצוה בלי ברכה דקיי"לברכות אינן מעכבות וספק ברכות להקל". ובשערי תשובה ס"ק א' הביא את דבר שמואל וכתב "מבואר דאף שעת הדחק ס"ל דלא מהני לענין ברכה ואף דלא קטום וע' בשו"ת כנה"ג ח"ב אם אחר שנטלו הקהל נמצא שלא היו רק ב' בדי הדס יחזרו ויטלו בלא ברכה והביאו בר"י ע"ש", ועיי"ש שכתב שם שיטלו שוב ולא יברכו.

והנה המג"א כתב ס"ק א' "בחד דלא קטום. והרמב"ן ס"ל דאפי' בחד וקטים סגי כמ"ש הרב"י והר"ן וכדאי הוא לסמוך עליו בשעת הדחק ועסי' תרמ"ה סס"ו", וביאר הפמ"ג "בחד. עיין מ"א. בסימן תרמ"ה במ"א [ס"ק] ו' וסימן תרמ"ו אות ח' ובלבוש כאן [סעיף א] בשעת הדחק כשר בחד דלא קטום ובסימן תרמ"ו [סעיף י] כתב [השו"ע] דיעה א' בסתם, ובאין אחר כשר קטום י"ל או ג' קטומים או חד דלא קטום. אבל המ"א דעתו ז"ל בשעת הדחק חד וקטום משמע מברכין", אמנם דעת הישועות יעקב שבחד וקטום אין לברך מחמת סב"ל אבל אחר ולא קטום מברכים.
וכתב המשנ"ב ס"ק ג' "ובמקום הדחק – לכאורה היינו כשאין משיג אצל אחרים אבל אם משיג אצל אחרים יקח משל אחרים, ובבכורי יעקב מצדד קצת להקל בזה ונ"ל דאין להקל בזה כ"א בשאר ימים ולא ביום ראשון".
וכתב בשער הציון ס"ק ד' "ולא ביום ראשון דהוא דאורייתא, ובפרט לפי דעת הדבר שמואל המובא בשערי תשובה שלא לברך, בודאי יש ליזהר ליקח מאחרים כדי שיוכל לברך".
משנה ברורה סימן תרנא ס"ק ו "סגי ליה בחד דלא קטום – ועיין בשע"ת בשם תשובת דבר שמואל שמצדד דצריך ליטלו בלא ברכה אכן מפמ"ג ומישועת יעקב משמע דיוכל לברך. והנה המ"א הביא בשם הרמב"ן דדעתו דאפילו בחד וקטום יוצא וכתב המ"א דכדאי הוא לסמוך עליו בשעת הדחק והנה בזה בודאי יטלו בלא ברכה דבזה גם דעת ישועת יעקב שלא לברך".
וכתב בשער הציון ס"ק ה' "אף דפרי מגדים כתב דמשמע ממגן אברהם דאף בזה יוכל לברך, למעשה לא נראה להורות כן, דרוב הפוסקים אין סוברין כרמב"ן, ובזה שוין הישועת יעקב עם הדבר שמואל שלא לברך, והפרי מגדים יחיד לגביהו. ומה שכתב דמשמע ממגן אברהם, לא ידעתי מקומו, דכי משום דכתב דכדאי הוא לסמוך עליו בשעת הדחק, ראיה דיוכל לברך, ואפשר בשאר ימים דנקטם כשר לרוב פוסקים, אפשר דיוכל גם כן לברך, וצריך עיון", דהיינו משום שהוא פסול של הדר ולא פסול של עבות, וכמו שיבואר לקמן.
וכתב הכה"ח ס"ק ז' "ושלשה הדסים. ובשעת הדחק שאי אפשר באחר סגי בשלשה קטומים ויכול לברך עליהם גם כן כמו שכתבנו לעיל סימן תרמ"ו אות נ"ט יעו"ש". יובא לקמן.
וכתב בס"ק ח' "שם הגה. ובמקום דליכא הדס כשר סגי ליה בחד דלא קטום. והרמב"ן סבירא ליה דאפילו בחד וקטום סגי כמו שכתבו הרב בית יוסף והר"ן וכדאי הוא לסמוך עליו בשעת הדחק. מגן אברהם ס"ק א'. ומיהו מה שכתב והרמב"ן סבירא ליה דאפילו בחד וכו' כן הוא נמי בארחות חיים שהביא בית יוסף בסימן תרמ"ו וכמו שכתבו הברכי יוסף בסימן זה אות ג' והערך השלחן אות א' יעו"ש. אלא שכתב המגיד משנה פרק ז' מהלכות לולב על דברי הרמב"ן הנז' שדעת כל הגאונים לפסוק במנין כרבי ישמעאל דבעינן שלשה הדסים וכדברי הרמב"ם יעו"ש. והביא דבריו בית יוסף בסימן זה. וכן כתב הב"ח בסימן זה על דברי הרמב"ן הנז' אבל דעת כל שאר המחברים כדברי הטור דבעינן שלשה בדוקא יעו"ש. וכן כתב בתשובת דבר שמואל סימן פ"ד על קהל אחד שלא נמצא בו ביום טוב ראשון ממין ההדס הנאגד בלולב אלא בד אחד בלבד, והביא דברי הפוסקים הנזכרים וסיים כיון דבעיקר הדין נחלקו הפוסקים חדשים גם ישנים וספיקא היא דאורייתא הטוב והישר הוא ליטול ביד אותו בד ההדס עם שאר השלשה מינים כדי לקיים מספק את המצוה בלי ברכה מאחר דקיימא לן ברכות אינם מעכבות וספק ברכות להקל יעו"ש. והביא דבריו השערי תשובה אות א'. ומשמע דאין חילוק בזה בין יום ראשון לשאר הימים כיון שהם חסרים השיעור למאן דאמר וקיימא לן ספק ברכות להקל".
וכתב ערוך השולחן סעי' א' "ובוודאי ר"ע שאומר הדס אחד וערבה אחת ס"ל דעל המין קאי אבל אנן דקיי"ל כר"י צ"ל כמ"ש והרמב"ן פוסק כר"ע אבל הרמב"ם פוסק כר"י וכן דעת הגאונים כמ"ש המ"מ וכן פסקו הטור והש"ע והכי קיי"ל ואולי אם אין לו רק הדס אחד וערבה אחת יטלם דבשעת הדחק נוכל לסמוך על הרמב"ן וגם הראב"ן וראבי"ה פסקו כהרמב"ן כמ"ש המרדכי ויטלם בלא ברכה כנלע"ד]".
ב
כתב הב"י סי' תרמ"ו "ודעת הר"ן לפסוק כסתם מתניתין דנקטם ראשו פסול ואף על גב דבתר הכי תנן (לד:) רבי ישמעאל אומר שלשה הדסים אפילו שנים קטומין ואחד שאינו קטום רבי טרפון אומר אפילו שלשתן קטומים ואיפסיקא הלכתא בגמרא (שם) כרבי טרפון כתב (טז: דיבור ראשון) שנכון בעיניו מה שפירש בה הרז"ה (המאור טו:) דנקטם לחוד וקטומים לחוד דקטומים דמתניתין דאיפליגו בה רבי ישמעאל ורבי טרפון היינו שדרך ענפי ההדס שיוצאין מצידיהן בדין ופארות והן מפסיקין בקני ההדס דלא הוו תלתא בחד קינא וצריך לקטום אותם משם ולאחר שקוטם אותם מהם נקראים הבדים קטומים ומאן דפסיל סבר דהפסק הוי ולא הוי הדר ורבי טרפון סבר דלא הוי הפסק והדר הוא והשתא אתי שפיר דקיימא לן כסתם מתניתין דלעיל (לב:) דנקטם ראשו פסול דומיא דשאר מינים ואתיא כהלכתא כולה שמעתין דשקלינן וטרינן בעלתה בו תמרה ואתי שפיר מאי דאמרינן (לד:) דחד ולא קטים לא שכיח שרחוק הוא שיהא ענף של הדס שלא יצאו בו פארות ובדין מצדדין והיינו דמקרו קטומים סתם עכ"ל וכן נראה שהוא דעת הראב"ד (תמים דעים סי' רכח) אבל הרי"ף (טז:) והרא"ש (סי' יד) כתבו דאיפסיקא הלכתא כרבי טרפון דאמר אפילו שלשתן קטומים הילכך לא שנא עלתה בו תמרה ולא שנא לא עלתה בו תמרה כשר וכן פסק הרמב"ם (פ"ח ה"ה) וכתב עוד הרא"ש (שם) והא דמכשירינן בהדס קטום טפי מלולב וערבה פירש ה"ר ישעיה משום דענפיו חופין את עציו ואין קטימתו נראית כל כך והראב"ד (בהשגות שם, תשובות ופסקים להראב"ד סי' ו) ובעל המאור (טו:) ז"ל חילקו בין נקטם ראשו לקטום דהכא ופירושם רחוק מן הדעת עד כאן וכתב הרב המגיד (שם) שהראב"ד שיבח סברתו וכתב עליה שהופיע רוח הקודש בבית מדרשו ועם כל השבח הזה שהוא משבח סברתו כבר ראה הרמב"ן (שם סי' ז) דבריו והשיב עליהם ויש קצת אחרונים מחמירים כדברי הראב"ד וכן ראוי להורות עכ"ל", וכתב הדרכי משה ס"ק א' "ובמנהגים שלנו (ר"א טירנא ריש הל' לולב) פסק כדעת הטור דנקטם ויבש כשר".
וכתב השו"ע סעי' י' "נקטם ראשו, כשר, אפי' לא עלתה בו תמרה; וה"ה ליבש ראשו, ויש פוסלין בנקטם ראשו. הגה: וטוב להחמיר במקום שאפשר באחר (המגיד), ולא מקרי נקטם אלא אם נקטמו העצים (ר"ן)".
וכתב המשנ"ב ס"ק כ"ח "נקטם ראשו – היינו אפילו היו כל שלשה הבדין נקטמו ראשן", וכתב לדעה השניה בס"ק ל"ב "בנקטם ראשו – משום דלא הוי הדר. יש לעיין לדעה זו אם דוקא כשהיו כל שלשה בדין קטומי ראשן או אפילו אם בד אחד נקטם ראשו ג"כ פסול ועיין לקמן סימן תרנ"א ס"א בהג"ה".
וביאר בשער הציון ס"ק ל"ד "ואין אנו יכולין להביא שום ראיה מסוגיא דדף ל"ד ע"ב, דלשיטה זו אירי הסוגיא רק בבדין הקטנים היוצאים בין העלים, דבזה קיל טפי דאפילו שלשתן קטומים כשר, מה שאין כן בנקטם ראשן, ואין לנו שום ראיה להקל לדעה זו רק אם הם יסברו דהלכה כר' עקיבא דאפילו בד אחד של הדס די, ממילא בודאי נוכל להקל במכל שכן אם היו שנים קטומי ראשן ואחד אינו קטום ראשו, וצריך עיון", כלומר שנסתפק ולא הכריע אם ניתן לברך על אחד ואינו קטום.
אמנם בבה"ל ד"ה "הואיל והם ב' ע"ג ב' ואינן בכלל הדס שוטה – עיין בבכורי יעקב שתמה ע"ז הא מ"מ אינו בכלל עבות האמור בתורה דהוא דוקא בת תלתא טרפי וע"ש שהוכיח דאף אלו המקילים בשעת הדחק הוא דוקא בתרי וחד אבל על תרי ותרי אין לנו שום סמך אם לא דנסמוך על דעת בעל השלמה שמתיר בשעת הדחק לברך על ג' מינים. והנה בלא"ה שכל הפוסקים חולקים עליו מ"מ בלא"ה לא שייך אצלנו טעם זה כיון שגדלים אצלנו הדסים נאים של ג' על ג' ואף שבשו"ת שבות יעקב רצה לפוסלם מטעם מורכבים כבר חלקו עליו בתשובת ח"צ ופנים מאירות והדין עמהם וכבר פשט המנהג עתה בכל מקום להכשירם שידוע הוא שאינם מורכבים וכיון שיכול לקיים המצות באלו אפילו אין בעיר מהם רק אחד לא מקרי תו שעת הדחק לברך על ג' מינים בלא הדס כשר. ולכן אשרי הקונה לו אפילו רק הדס א' של ג' ע"ג וישלים בשנים בדים של הדס אחרים שהם של ב' על ב' אם אין ידו משגת ליקח שלשה בדים של הדס שהם ג' על ג' או הקהל יקחו להם לולב עם הדסים ג' על ג' ויצאו בו כל הקהל עכ"ל", וא"כ משמע שניתן לברך עליהם אמנם אפשר שהוא מצרף דברי הרמ"א, שכתב שם "ויש מי שכתב דהדסים שלנו אין נקראים הדס שוטה, הואיל והם שנים על גב שנים ואינן כהדס שוטה המוזכר בגמרא; ולכן נהגו להקל כמו שכתב מהר"י קלון ומהר"י איסרלן ז"ל בתשובותיהם". אמנם מדבריו לעיל לא נראה כן.
וכתב הכה"ח ס"ק נ"ו "נקטם ראשו כשר וכו'. והא דמכשרינן בהדס קטום טפי מלולב וערבה, פירש ה"ר ישעיה משום דענפיו חופין את עציו ואין קטימתו נראית כל כך. הרא"ש. והביא דבריו בית יוסף, מגן אברהם ס"ק ז'. ולפי זה אם נקטם ראש העץ ונשאר ממנו ערום בלא עלין צריך לחתכו כדי שלא תראה קטימתו ואם לא חתכו פסול. בית דוד סימן ת"ן, ערך השלחן אות א'".
וכתב בס"ק ט"ן "ויש פוסלין בנקטם ראשו. הוא דעת הר"ן דדעתו לפסוק כסתם מתניתין דנקטם ראשו פסול. וכן כתב הראב"ד פרק ח' מהלכות לולב דכבר הופיע רוח הקודש בבית מדרשינו מכמה שנים והעלינו שהוא פסול כסתם מתניתין, ודברי רבי טרפון שאמר אפילו שלשתן קטומים כשר ענין אחר הוא ולא שנקטם ראשו יעו"ש. והביא דבריו המגיד משנה שם וכתב ויש קצת אחרונים מחמירין כדברי הראב"ד וכן ראוי להורות יעו"ש, והביא דבריו בית יוסף יעו"ש. וכתב הב"ח ולענין הלכה נקטינן להחמיר במקום שאפשר באחר, אבל היכא דלא אפשר כדאי הם הרי"ף והרמב"ם והרא"ש וכל הראשונים לסמוך עליהם בשעת הדחק ולברך עליו יעו"ש. וכן כתב המחזיק ברכה אות א', רבינו זלמן אות י"א, חיי אדם כלל ק"ן אות ז'".
וממילא יצא מחלוקת שביום ראשון גם למשנ"ב אין לברך בחד וקטום, ובשאר ימים לא יברך מחמת ספק, אבל חד ולא קטום, נראה שמצדד שניתן ליטול עם ברכה, וכן נראה בבה"ל, אמנם לערוך שולחן אין לברך ולכה"ח אין לברך משום סב"ל.
נשרו רוב עליו
כתב הרא"ש פרק ג' סי' י"ג "האי נפרצו עליה דהדס וערבה פירוש שנפרצו ממקום חיבורן אף לפירוש ר"י שפירש שנפרץ דלולב היינו שנחלקו העלין במקום התיומת דהאי לא שייך גבי ערבה והדס ולפרש"י נפרצו דשלשתן שוה ושנה בסיפא נשרו מקצת עליה כשרה לאשמעינן שנפרצו עליה היינו ברוב כדאיתא בתוספתא (פ"ב) ושנאו באחרונה וה"ה בכולהו וגבי פסולה נקט נפרצו משום דהוה ברוב וגבי מיעוטא שייך לשון נשרו וכ"ש לפי' ר"י ומשום דלגבי לולב שנה נפרצו שנה בכולן אף על פי שאין פירושן שוה".
רמב"ם הלכות לולב פרק ח ה"ה "הדס שנקטם ראשו כשר, נשרו רוב עליו אם נשתיירו שלשה עלין בקן אחד כשר". והעיר הכס"מ "גרסינן בגמרא (דף ל"ג) ת"ר יבשו רוב עליו ונשארו בו ג' בדי עלין לחין כשר אמר רב חסדא ובראש כל אחד ואחד ורבינו השמיט הברייתא ומאי דאתמר עלה וצריך טעם למה", וראה לבעל העיטור הביאו הטור סי' תרמ"ו, דאם נשאר ג' עלין למעלה כשר, וראה בכס"מ מה שהקשה על דברי הטור.
וכתב השו"ע בסעי' א' "הדס שנקטם ראשו, כשר; נשרו רוב עליו, אם נשתיירו שלשה עלין בקן אחד, כשר".
וביאר המשנ"ב ס"ק ב "כשר – עיין לקמן בס"י שמביא מחלוקת בזה לפי ששני סעיפים הראשונים אלו הוא לשון הרמב"ם ומן ס"ג ואילך הוא לשון הטור ונמשך כאן אחר לשון הרמב"ם אגב שאר הדינים".
וכתב השו"ע בסעי' ה' "למצוה בעינן כל שיעור אורך ההדס שיהא עבות, ולעיכובא ברובו (ואפילו אינו בראשו) (טור)".
וכתב המשנ"ב ס"ק י"ח "ובהדס שהיו בכל שיעור ארכו ג' עלים בכל קן ונשר עלה אחת מכל קן ברוב שיעור אורך ההדס יש בזה פלוגתא בין הראשונים יש מכשירין דכיון דנשאר שנים בכל קן רובו ככולו כי היכי דמכשירין בנשרו מקצת עליו מארכו של ההדס ויש פוסלין דס"ל דעי"ז לא נשאר עליו שם עבות כלל דאין עבות אלא בשלשה. ולענין הלכה נקטינן להקל במקום הדחק שכן הסכימו כמה אחרונים. ודוקא כשנשארו עכ"פ שני עלין בכל קן דהוי רובא עכ"פ אבל אם נשרו שני עלין ברוב שיעור אורך ההדס פסול לכו"ע וא"כ במקום שנוהגין לצאת בהדסים של שנים ע"ג שנים כדלעיל בהג"ה אם נשר עלה אחת מכל קן ברוב שיעור אורך ההדס פסול לכו"ע דלא נשאר רובא". וראה עוד בבה"ל
וכתב הכה"ח ס"ק ל"ה על דברי השו"ע שנשרו רוב עליו ונשאר שלושה "אפילו נשרו רובם וכו'. דעדיין עבות הוא וכשר. לבוש. אבל אם נשארו רק שנים פסול, דאף דבהדס שיש בו שלשה בקן אחד ונשר אחד מכל קן ונשאר רק שנים יש מכשירין כמו שנכתוב לקמן אות ט"ל, שאני התם שנשתייר על כל פנים רוב הקן ורובו ככולו, מה שאין כן הכא שנשרו רובם בעינן על כל פנים שישתייר שיעור עבות. כן משמע בגמרא דקאמר ובלבד שתהא עבותו קיימת, וכן כתב הב"ח, משנה ברורה אות י"ז". והיינו שפסול של נשרו רוב עליו הוא פסול של עבות וממילא פסול לכו"ע גם בשאר ימים.
פסול עבות
וכתב הכה"ח ס"ק ד' "פיסולי דעבות לא שנא ביום טוב ראשון לא שנא בשאר הימים. תמים דעים סימן רכ"ז בשם הראב"ד, כנסת הגדולה בהגהות הטור, עולת שבת אות א', מגן אברהם ריש הסימן. ועיין בשו"ת פני יהושע סימן ג' בנשרו רוב עליו בענין דפסול, אפילו בשאר ימים פסול למאן דסבירא ליה הדר כל שבעה בעינן, ואפילו בלולב וערבה פסול שאר ימים כמו ביום ראשון, וכן כל הפסולים חוץ מחסר ושאלה, ואין צריך לומר נשרו עלי הדס דכתיב ביה עבות וכו' יעו"ש. שערי תשובה. ועיין לעיל סימן תרמ"ה אות כ"ו".
וכתב הבה"ל "הדס וכו' – כתב המ"א בשם תמים דעים פסולי דעבות פסולים כל ז' ומשמע מזה דדוקא מה שפסול משום עבות אבל שאר פסולים כגון יבשו עליו או ענביו מרובות מעליו לא פסול רק ביום ראשון אבל האמת דראב"ד לשיטתו אזיל דס"ל בת"ד שם דהפסולים משום הדר לא פסולים רק ביום ראשון אבל לפי מה דפסק [הרמ"א בסימן תרמ"ט ס"ה לענין חזזית] וכמו שפסק המ"א בעצמו לענין ענביו מרובות מעליו כל פסולי הדס שנזכרו בסימן זה פסולים כל שבעה דכולם או משום עבות או משום הדר הן עכ"ל הבכורי יעקב אמנם דבר זה דהפסולים משום הדר פסולים כל ז' לאו מילתא ברירא היא עיין לקמן בסימן תרמ"ט לענין חזזית מה שכתבנו שם".
העולה
נשרו רוב עליו זה פסול הפוסל גם בשאר ימי החג.
כיון שיש מחלוקת הפוסקים אם בעינן ג' הדסים או שבשעת הדחק די באחד, אם נפסל לו אחד יבקש מחבירו ליטול אחריו, ואם לא יכול להשיג אחר, הוי ספק ברכות להקל ויטול בלי ברכה, דהרי אם בעינן שלוש דווקא בפסול של נקטם ראשו הקלו אבל בנשרו רוב עליו לא הקלו, ולכן יטול ולא יברך דשייך בזה סב"ל.