שאלה
אדם חולה שלצורך רפואתו צריך לאכל מאכל דל לקטוז המכיל בתוכו חלב עכו"ם, שמשך זמן שתיית התרופה הוא מועט בערך כיום אחד, ומאידך יש עוד סוג של תרופה שזמן שתייתה ממושכת לערך כמה ימים, אבל מכילה בתוכה אבקת חלב עכו"ם ונפשו בשאלתו כיצד ינהג ואיך יעשה?
תשובה
יש לאסור חלב עכו"ם ואפילו שתחת פיקוח ממשלתי, והמיקל במקום צורך גדול יש לו על מי שיסמוך. אבקת חלב נכרי נחלקו בה הפוסקים ולכתחילה יש לאסור ובמקום צורך יש להתיר אף לכתחילה. ומ"מ כשיש לו אפשרות לאכל או תערובת חלב עכו"ם או תערובת של אבקת חלב נכרי, יש להעדיף את האבקת חלב נכרי ואפילו שיצרך בכך לקחתה לזמן מרובה יותר.
מקורות
בראשית הדברים יש להתבונן ולדעת מה חומרת האיסור של חלב עכו"ם, והאם יש צדדי היתר להתיר את שתייתו, וכן יש לבאר מהו אבקת חלב עכו"ם ותהליך עשייתו, והאם לדינא מותר או אסור.
"חלב עכו"ם"
איתא במשנה בפרק אין עומדין עבודה זרה לה: "ואלו דברים של עובדי כוכבים אסורין ואין איסורן איסור הנאה: חלב שחלבו עובד כוכבים ואין ישראל רואהו". וכו' וכן פסק הרמב"ם הלכות מאכלות אסורות פרק ג הלכה יג "ומפני זה יתן הדין שכל חלב הנמצא ביד עכו"ם אסור שמא ערב בו חלב בהמה טמאה, וגבינת העכו"ם מותרת שאין חלב בהמה טמאה מתגבן, אבל בימי חכמי משנה גזרו על גבינת העכו"ם ואסרום מפני שמעמידין אותה בעור קיבה של שחיטתן. וכן הוא בשולחן ערוך יורה דעה סימן קטו סעיף א "חלב שחלבו עובד כוכבים ואין ישראל רואהו, אסור, שמא עירב בו חלב טמא. היה חולב בביתו ב וישראל יושב מבחוץ, אם ידוע שאין לו דבר טמא בעדרו, מותר, אפילו אין הישראל יכול לראותו בשעה שהוא חולב. היה לו דבר טמא בעדרו, והישראל יושב מבחוץ והעובד כוכבים חולב לצורך ישראל, אפילו אינו יכול לראותו כשהוא יושב, אם יכול לראותו כשהוא עומד, מותר, שירא שמא יעמוד ויראהו, שהיא נבלה. וכתבו הט"ז והש"ך במקום דלא שנא אם חולב לצורך עצמו או שחולב לצורך היהודי. הרי שמבואר דאיסור חלב עכו"ם מדרבנן הוא גזירה שמא עירב בו חלב מבהמה טמאה שהיתה בעדרו. ונחלקו גדולי האחרונים אם גזירת חלב עכו"ם הוא דבר שבמנין שאין להתיר אפילו שאין את החשש שמא יערב דבר טמא, או שהוא רק גזירה מחשש תערובת איסור ושאין חשש מותר, דעת הפרי חדש ס"ק ו שהעיקר כדעת הרדב"ז ח"ב בסימן עה דדוקא גבינה הוא דבר הנאסר במנין, אבל חלב עכו"ם הוא נאסר מחשש תערובת חלב טמא וגזרו גם שאין טמא בעדרו שמא יבוא מבחוץ, אבל כשאין בהמה טמאה בכל העיר אין טעם לאסור, וכן המנהג היה פשוט באמסטרדם, וכן נהגתי אני זולת כמה יחידים שהיו נזהרים בזה, [וע"ע בשדי חמד ח"ח מערכת חלב של נכרי (עמוד 89) שהביא עדויות סותרות למנהג המקום שם, ויישב דברי הפרי חדש ע"פ דברי מר"ן החיד"א בספר שיורי ברכה סימן קט"ו, אמנם הגאון שם הסיק להלכה דהיכא שאין מנהג ברור להקל אין לסמוך להקל אלא רק במקום שנהגו בכך, וכן העלה כדבריו הזבחי צדק אות יב, וכ"כ הכף החיים ס"ק טו שבמקום שנהגו להקל אין למחות בידם ומשמע שודאי לכתחילה אין להקל בדבר.] ולמעשה כבר קדמו התשב"ץ בשו"ת חוט המשולש (סימן לב) ע"ש, וכן דעת הפרי תואר ס"ק ב. ומאידך החתם סופר בחלק יורה דעה סימן קז כתב להלכה, דהוה דבר שבמנין ואסור אף אם אין טמא בכל הסביבה, וכתב להוכיח כן מרש"י בע"ז ועוד כתב דהמיקל בזה עובר משום נדר ואיכא בהכי משום לתא דאוריתא אחר שכבר אסרוהו במנין, וכן דעת הרב חיד"א בספרו יוסף אומץ סימן סד, ולמעשה יש משמעות לזה כבר בתשובת הרשב"א (ח"א סימן רמח) ע"ש, ובחזון איש יור"ד סימן מא סוס"ק קד השיג על החתם סופר במה שכתב לבאר דברי רש"י. ובאמת בספר בית לחם יהודה כתב שזה הוא דעת הרמב"ם ומר"ן השו"ע ועוד רבים מהאחרונים, דתלו את האיסור בטעמא שמא יחליף בחלב טמא ולא משום דבר שבמנין, ומאידך יש החולקים ע"כ בשו"ת ישמח לבב שלמד אחרת בדברי הפוסקים. והביא כ"ז בשו"ת שבט הלוי ח"ו סימן קי, וסימן פז, והסיק להלכה להחמיר כדעת האוסרים ובפרט כיום שאוספים את החלב מכל מיני מקומות ומביאים זאת למחלבה שקיים בכך האיסור שמא עירבו חלב טמא, והוסיף שגם אם מסתברים דבריו של הפר"ח כבר נהגו ישראל קדושים להקל בזה, וע"ע בספר ערוך השולחן סימן קטו סעיף ה שכתב דברים חמורים על המקילים בדבר.
עוד דנו גדולי הפוסקים, האם החלב שבזמננו שהוא תחת פיקוח ממשלתי והוא עוון פלילי אם ימצא שעירב בחלב פרה גם חלב של בהמה טמאה, האם דומה בכך לדין גוי שחולב וישראל עומד על גביו דחשיב כמירתת בהכי ומותר. וגדול המדברים והמתירים בזה הוא הגאון הרב פיינשטין בשו"ת אגרות משה ח"ה יורה דעה סימן מו וכן בסימן מז, וזה דבריו "ובדבר החלב של הקאמפאניעס במדינתנו אשר יש פקוח הממשלה ואם יערבו חלב בהמה טמאה יענשו וגם יסגירו את העסק שלהם שלכן ודאי מירתתי מלערב, יש טעם גדול להתיר אף בלא שיטת הפר"ח, משום דהעיקר דידיעה ברורה הוא כראיה ממש כהא דשבועות דף ל"ד גם לעדות דממון. וגדולה מזה איתא בתוס' יבמות דף מ"ה בשם יש מפרשים גם לדין ראיית ב"ד לטבילת גר עיין שם. וזהו גדר אנן סהדי שמצינו בהרבה מקומות.וכו' ולכן בחלב שאסרו רק בחלבו עכו"ם ואין ישראל רואהו יש להתיר גם בישראל יודעין ידיעה ברורה דהוי כראיה. וזה שאם יערבו יענשו ויצטרכו לסגור העסק שלהם שהוא הרוחה של כמה אלפים והממשלה משגחת אליהם הוא ודאי ידיעה ברורה שהיא כראיה שלא היה בכלל איסורם. וזה הוא גם לכו"ע דאין טעם לחלוק בזה, ולכן הרוצה לסמוך ולהקל יש לו טעם גדול, ורשאי וכמו שמקילין בזה הרוב בנ"א שומרי תורה וגם הרבה רבנים, וח"ו לומר שעושין שלא כדין. אבל מ"מ לבעלי נפש מן הראוי להחמיר ואין בזה משום יוהרא וכך אני נוהג להחמיר לעצמי אבל מי שרוצה להקל הוא עושה כדינא ואין להחשיבו כמזלזל באיסורין. וכן נתנבא בסגנון דומה מר"ן החזו"א בסימן מא אות ד שכתב בזה הלשון, ואמנם כשיש פיקוח מהממשלה על החלב שלא יערבו חלב טמא והם צפויים לעונש על הזיוף יש מקום לומר דהוה כשפחות החולבות דמירתתי וכו' ,הרי שגם החזון איש החזיק בשיטתו של האגרות משה ומעיקרא דדינא נראה שהדבר מותר ואינו נוגע כלל לדבריו של הפר"ח ובלא זאת יש להתיר דלא נאמרה הגזירה באופן זה. וכן הדבר נוגע למציאות בזמננו שכל המחלבות נמצאות תחת מעגל סגור של מצלמות אשר אין דבר נעלם מעיניהם וע"כ ודאי שמירתת שיודע שנמצא תחת פיקוח הדוק. אמנם על דברי החזון איש נשתברו קולמוסין דיש שטענו שכתב זאת הלכה ולא למעשה שהרי בע"פ הורה לאסור ועיין בשו"ת חלקת יעקב ח"ב סימן לז שכ"כ על דברי החזו"א. וכן הגאון מנחת יצחק חלק י סימן לא אות טו כתב להשיג על דבריו ואסר את החלב העכו"ם ושכן מנהג ישראל קדושים, וכן דחה דבריהם בשו"ת משנה הלכות חיו"ד סימן קג אות טו, וכן שמעתי ממגידי אמת שכך דעתו של מר"ן הרב זצ"ל לאסור את החלב שנמצא תחת פיקוח ממשלתי, [אגב גררא נסבא אביא מה שכן כתב מר"ן הרב זצ"ל בענין חלב עכו"ם (בשו"ת מאמר מרדכי ח"א חיור"ד סימן ד) להתיר את החלב שנחלב ע"י גוי והוא תחת מצלמות במעגל סגור עשרים וארבע שעות ביממה ויכול המשגיח כשרות להתבונן בעין המצלמה מתי שרוצה וכן הגוי יודע שהישראל יכול לראותו החלב מותר וכדין גוי שחולב וישראל עומד על גביו.]
נמצאנו למדים עד עתה, דדין חלב עכו"ם שאסרוהו חז"ל יש נחלקו הפוסקים האם הוא משום גזירה שאין לבטלה גם אם בטל הטעם, או דאזלינן בתר החשש וכשאין חשש הדבר מותר, ובתוספת ע"כ יש מגדולי האחרונים שקטנם עבה מכרסנו שכתבו, דהחלב שנמצא תחת פיקוח ממשלתי וכן חליבה שנמצאת תחת מעגל סגור יש להתירה, דלאו בכלל הגזירה היא, אמנם כבר רבים מהפוסקים חלקו עליהם וכתבו דאין לסמוך ע"כ, וכן המתירים נמי כתבו דבעל נפש צריך לחוש גם בזה, וכן בני תורה ולקנות רק חלב ישראל בכל אופן.
ומעתה יש לדון בדין אבקת חלב עכו"ם ובחומרת איסורו.
"אבקת חלב נכרי"
להבהרת וברור הענין אכתוב בקיצור את תהליך היצור של אבקות חלב אלו כפי שנמסרו מאת אחד מהמפעלים, א. יש מפעל המייצר אבקת חלב כחושה מחלב שחלב גוי. ב. ישנו מפעל לאבקת מי גבינה שהוא קונה מי גבינה ממפעל המייצר גבינה וע"י תהליך מסויים מוציאים את המלחים שאינם טובים ומייבשים את זה לאבקה. ג. יש מפעל המייצר את הסוכר היוצא מהחלב, והמפעל המייצר את התחליף קונה משלושה המפעלים הללו את המוצרים הנ"ל ואת כולם הופכים לאבקה במגדל ייבוש ע"י חום מלמטה ואח"כ מוסיפים להם את הוויטמנים המאושרים ע"י הרבנות הראשית.
ולמעשה אחד ממקורות הדברים מובא בבית יוסף בסו"ס פז ביורה דעה שהביא בשם השיבולי הלקט בעור קיבה שמולחין ומייבשין אותו וממלאין אותו חלב מותר שכיון שנתייבש העור הוי כעץ בעלמא ואין בו שום לחלוחית בשר, וכן כתב הרמ"א יור"ד סימן כז ,ועיין בשו"ת רע"א סימן יז ,ושו"ת נוב"י מהדו"ק יורה דעה סימן כו, מה שכתבו בזה ע"ש ודו"ק. מ"מ לעניננו אנו נביא דברי הפוסקים שהתייחסו במפורש לאבקת חלב כדי שהדברים יהיו מתומצתים וברורים.
ראשית נביא דברי המתירים ולאחר מכן את דברי האוסרים.
הנה בשו"ת זקן אהרון (וואלקין, שהיה אב"ד פינסק קארלין) ח"ד סימן מד ישב על מדוכה זו והעלה במסקנת דבריו להתיר את האבקת חלב משום דפנים חדשות באו לכאן ולא הוי בכלל הגזירה.
וכן מצאתי כתוב בשו"ת הר צבי חיו"ד סימן קג, שנשאל ע"ד אבקת חלב הבא מאמריקא והוא מחלב שחלבו גוי ואין ישראל רואהו, ושם בתחילה כתב שנראה לאסור מדברי הדרכי משה יור"ד סימן קט סק"ה, שכתב חלב של עכו"ם שנאסר אינו מועיל אם יעשו אח"כ גבינות או חמאה מנו אלא שנשאר באיסורו וכל מה שנעשה ממנו אסור עכ"ל הרמ"א. ובסוף ד"ה מעתה כתב הרב וז"ל והרי אבקת חלב נמי אינה בכלל הגזירה ולא בחלב ולא בגבינה, וצירף עוד את סברת החזו"א והגר"מ פיינשטין המובאים לעיל, שהאידנא יש פיקוח ממשלתי ומכיון שהאבקה לא היתה מעולם בכלל גזירות חלב וגבינה, ואין בה חשש של תערובת חלב טמא שהגוי מקפיד לא לערב בה חלב טמא, וגם לא שכיח חלב טמא שם, ובפרט שיש עונש על המזייף אין מקום לאסור את המותר ולעשות גזירות מעצמנו, וסיים בסוף דבריו דיש לדון דבאבקת חלב כו"ע מודים דמותרת היא באכילה. וכן בסימן שלאחריו שם שהניף ידו שנית לחזק ולהעמיד את דבר היתרו ויסודותיו. וע"ע בדברי החזו"א סימן מא ס"ק ד שצידד להתיר בזה. וע"ע בשו"ת ציץ אליעזר חלק טז סימן כה, שדן בזה והשיב לשואל אודות אבקות החלב שמערבבים בשוקולד, ואבקות החלב הם בודאות גמורה שמיוצרים אך ורק מחלב פרות שגם המחמירים בחלב שחלבו עכו"ם ואין ישראל רואהו במקום שלא מצוי ואין חשש תערובת של חלב טמא יודו בזה שיש להתיר, וזאת משום שאין מדובר שקנה את האבקה עצמה בעין אלא את מוצרי השוקולד שאחד מהמרכיבים שם זה האבקת חלב, וכיון שכן י"ל שזה לא כלול בכלל גזירת חז"ל על חלב שחלבו עכו"ם ומימלא אינו דבר שבמנין אליבא דכו"ע, ועי"ש עוד שרצה לדמות דין זה למש"כ בשו"ת לבושי מרדכי אפשטיין סימן כב שהגזירה לא נאמרה על תערובות וע"כ התיר את החמאה. ודו"ק. וכ"כ בספר אוצר המכתבים לגאון רבי יוסף משאש ח"ג סימן אלף שצב, שכתב שהדבר פשוט שהוא היתר גמור ואין בו שום ריח ספק כלל, וסמך על דברי התשב"ץ ועוד פוסקים המובאים לעיל וע"ע משכב"ז בשו"ת ישכיל עבדי ח"ה סימן ט או' ז. נמצאנו למדים מהנ"ל, שסיבת המתירים את האבקות הנ"ל הם מכמה טעמי תריצי, חדא דפנים חדשות באו לכאן, ועוד דתערובות לא היו בכלל גזירת חז"ל, ועוד אין לחשוש שעירב הגוי חלב טמא משום הפיקוח הממשלתי ומירתת מהכי, ועוד דאין בהמות טמאות בעיר, וההתר נאמר גם אליבא דאותם פוסקים שסברו דהגזירה היא משום דבר שבמנין. ומ"מ הוסיפו חלק מהפוסקים הנ"ל דלקטנים ודאי יש להתיר בהכי דקטן בכלל חולה הוא כמבואר באור"ח סימן שכח ברמ"א שם.
ומאידך גיסא מצאתי בשו"ת מאמ"ר חיו"ד ח"א סימן ד, שהביא דברי האסרים והכריע לאסור בדבר ואפילו לקטנים, ואלו דבריו שם הנה בזמן האחרון רצו כמה רבנים להקל בענין אבקת חלב וטעמם שלא אסרו חז"ל אבקת חלב בפירוש בשום מקום ואין לנו להוסיף על דבריהם. הראשון שדיבר ע"ז היה רבה של טבריה, הגאון רבי מאיר ועקנין, בספרו ויאמר מאיר בתקופת מלחמת העולם הראשונה, וכתב שם שכיון שאין שום אפשרות למצוא חלב בגלל תהפוכות המלחמה וקושי הדרכים, ע"כ מצא מקום להתיר בדוחק ובקושי גדול אבקת חלב לילדים קטנים. גם מתשובתו יש להבין שאין מקום להקל בימינו ובמצב השורר בעולם כיום. ועיין לשו"ת הר צבי חלק יו"ד סי' ק"ג, וחזו"א יו"ד סי' מ"א ס"ק ד'. אך יש לדחות את טענת המתירים, דכיון שהאבקת חלב נאסר בהיותו חלב, א"כ איך יפקע האיסור. ועיין בסי' צ"ז סעי' א' לגבי פסק השו"ע שאין לשים עיסה בחלב ואם לש כל הפת אסור אפי' לאוכלה לבדה, והביא שם הפ"ת אות ג' את החוו"ד שכתב שאין מועיל עשיית שינוי בפת לאחר האפיה, כלשונו: "וגם השינוי אינו מועיל רק כששינה בשעת אפיה דלא היה עליו איסור כלל, אבל לעשות שינוי אחר שכבר נעשה אינו מועיל". ומבואר דמאחר שחל האיסור שוב לא פקע. והוסיף עוד דאף לקטנים יש להיזהר שלא ליתן להם מאכלים המכילים אבקת חלב נכרי. והאריך שם בכל הסוגיא של ספייה לקטן עי"ש, ומ"מ כתב בסוף התשובה מיהו אם האבקת חלב הישראל מזיקה לתינוק או שאינה מתאימה לו לעיכול, יכול להשתמש באבק חלב נכרי לכתחילה. וכ"כ בשו"ת שערים המצויינים בהלכה ח"א סימן לח עמו ריז, וע"ע בשו"ת חלקת יעקב ח"ב סימן לח משב"ז משם החזו"א לאסור האבקת חלב.
ואחרי ככלות הכל, שבררנו את מהות וחומר גזירת חז"ל אודות האיסור של חלב עכו"ם, וכן את דין האבקה שעושין ממנו, נהדר לנידון דידן ששאל השואל האם עדיף לצורך רפואה לשתות ביום אחד תרופה שיש בה חלב עכו"ם ,או בכמה ימים תרופה שיש שמעורב בה אבקת חלב נכרי, אחר הגלות נגלות כל דברים האמורים בענין תשובתו בצידו, שודאי עדיף לשתות בכמה ימים את התרופה המעורבת באבקת חלב נכרי מאחר שלפי רבים מן הפוסקים האבקה הנ"ל מותרת ולאו בכלל הגזירה היא, וגם אליבא דשיטות האוסרים ועל צבאם מר"ן הרב זצ"ל שהחזיק בזה בכל תוקף ואפילו שיעלה לו בדמים מרובים, מ"מ במקום צורך או חולה גם הם מודו בזה שיש להקל ואפילו לכתחילה, וע"כ בהא נחיתנא ובהא סליקנא שיש להורות לשתות את התרופה המעורבת באבקת חלב ואפילו בכמה ימים. וה' יאיר עיננו במאור תורתו.
העולה מהאמור: יש לאסור חלב עכו"ם ואפילו שתחת פיקוח ממשלתי, והמיקל במקום צורך גדול יש לו על מי שיסמוך. אבקת חלב נכרי נחלקו בה הפוסקים ולכתחילה יש לאסור ובמקום צורך יש להתיר אף לכתחילה. ומ"מ כשיש לו אפשרות לאכל או תערובת חלב עכו"ם או תערובת של אבקת חלב נכרי, יש להעדיף את האבקת חלב נכרי ואפילו שיצרך בכך לקחתה לזמן מרובה יותר.