שאלה
מי שצריך לקבל אורחים ואין לו סדינים לבנים, עדיף לכבס או לקנות חדשים?
תשובה
הנוהגים איסור כיבוס מראש חודש – עדיף שיקנה חדש ולא יכבס.
משבוע שחל בו – יכבס ולא יקנה חדש, ואחרי שכיבס יקמוט מעט.
מקורות
איתא בגמ' תענית דף כט עמוד ב "שבת שחל תשעה באב להיות בתוכה אסורין לספר ולכבס. אמר רב נחמן: לא שנו אלא לכבס וללבוש, אבל לכבס ולהניח – מותר, ורב ששת אמר: אפילו לכבס ולהניח אסור. אמר רב ששת: תדע, דבטלי קצרי דבי רב. מתיב רב המנונא: בחמישי מותרים מפני כבוד השבת. למאי? אילימא לכבס וללבוש – מאי כבוד שבת איכא? אלא – להניח. ובחמישי הוא דשרי, אבל השבת כולה – אסור! – לעולם לכבס וללבוש, וכשאין לו אלא חלוק אחד. דאמר רב אסי אמר רבי יוחנן: מי שאין לו אלא חלוק אחד – מותר לכבסו בחולו של מועד. איתמר נמי, אמר רבי בנימין אמר רבי אלעזר: לא שנו אלא לכבס וללבוש, אבל להניח – מותר. מיתיבי: אסור לכבס לפני תשעה באב אפילו להניח לאחר תשעה באב, וגיהוץ שלנו ככיבוס שלהן, וכלי פשתן אין בהם משום גהוץ! – תיובתא. שלח רב יצחק בר גיורי משמיה דרבי יוחנן: אף על פי שאמרו כלי פשתן אין בהם משום גהוץ – אבל אסור ללובשן בשבת שחל תשעה באב להיות בתוכה", כלומר שנחלקו בגמ' אם אסרו מלאכת כיבוס או שאסורו כיבוס לצורך שבוע שחל בו, דין נוסף שיוצא מתוך דברי הגמ' האלו שאדם שאין לו בגד אחר ללבוש רשאי לכבס את בגדו כדי ללבוש עכשיו. וכדברי רש"י "לעולם לכבס וללבוש – מיד בחמישי. ובמי שאין לו אלא חלוק אחד – דאין לו להחליף, ומאי מפני כבוד השבת, דאי לא מכבס השתא בחמישי – תו לא מצי לכבס ליה", אמנם למ"ד שאסור גם להניח ממילא אין היתר לכבס לאדם שיש לו רק חלוק אחד.
וכתב הטור סי' תקנ"א "שבת שחל ט"ב להיות בתוכה פי' השבוע שחל בה ט"ב אסורים לספר ולכבס ואפי' אינו רוצה ללובשו עתה אלא להניחו עד אחר תשעה באב ואפי' אין לו אלא חלוק אחד אסור לכבסו וללובשו וכן המכובסים מקודם לכן אסור ללובשן ולא ללובשן לבד אלא בין ללבוש בין להציע בהן המטה בין איש בין אשה אסור ואפי' מטפחות הידים והשלחן הכל אסור וכיבוס שלנו מותר אבל גיהוץ שלנו אסור וכלי פשתן אין בהם משום גיהוץ והרי הן ככיבוס שלנו ומותר לפי שאין חוששין לגוהצן לפי שהן קרובין לבשר ומתמלאין זיעה תמיד והא דשרי דוקא לגוהצן ולהניחן אחר ט"ב אבל אסור ללובשן בשבת שחל ט"ב להיות בתוכה כתב הרמב"ן הא דאין בכלי פשתן משום גיהוץ דוקא בישנים אבל בחדשים יש בהן משום גיהוץ אלמא דכלי צמר אפי' ישנים אסורים הלכך כלים חדשים בין לבנים בין צבועים אסורים וכן ישנים מכובסין כולן אסורין אפי' להניח אחר השבת וגיהוץ שלנו נמי אסורין בין בישנים בין בחדשים יוצאין מתחת המכבש ומיהו כיבוס שלנו לכבס ולהניח מותר דמלאכת עראי הוא וכל כלי פשתן בכ"מ אפי' בגיהוץ שלהן מותר לגוהצן ולהניח אבל ללבוש בין חדשים בין ישנים צבועים ולבנים בין מכובסין עכשיו בין מכובסין קודם אסור ללובשן בשבת זו אפי' כלי פשתן ע"כ כתב אבי העזרי נהגו אבותינו איסור אף בכיבוס שלנו".
וכתב הב"י "ומ"ש וכיבוס שלנו מותר אבל גיהוץ שלנו אסור וכלי פשתן אין בהם משום גיהוץ. ברייתא כתבתיה בסמוך וגיהוץ שלנו ככיבוס שלהם וכלי פשתן אין בהם משום גיהוץ ופירש רש"י גיהוץ שלנו אינו יפה אלא ככיבוס שלהם ואסור לגהץ אבל כיבוס שלנו מותר וכן הכריע הר"ן (שם ד"ה גרסי') וגם הרמב"ן (שם) כתב פירשו הגאונים דהכי קאמר גיהוץ שלנו ככיבוס שלהם שהוא אסור הא כיבוס שלנו מותר וכלי פשתן אין בהם משום גיהוץ שלנו ולא כיבוס שלהם והיתר זה אינו אלא לכבס ולהניח דוקא אבל ללבוש אסור כדין כלי פשתן דבסמוך וכן כתב רבינו בסמוך בשם הרמב"ן (שם מהדו' שעוועל עמ' רמו), כיבוס שלנו לכבס ולהניח מותר אבל ללבוש בין חדשים בין ישנים צבועים ולבנים בין מכובסים עכשיו בין מכובסים קודם אסור ללבשן בשבת זו ושלא ככתוב בכל בו (שם ע"ג) יש סוברין להתיר אפילו לכבס וללבוש בכיבוס שלנו:
ג (ב) כתב באורחות חיים (הל' תשעה באב סי' ה) כיבוס במים להניח מותר אפילו בערב תשעה באב: גיהוץ פירש הערוך (ערך גהץ א') שמעבירין על הבגדים אבן חלקה להחליקן ונמוקי יוסף פירש בפרק אלו מגלחין (מו"ק יד: ד"ה כל) דגיהוץ היינו מים ואפר או נתר ובורית ולדבריו צריך לומר דכיבוס היינו במים לבדם: כתב הר"ן בפרק בתרא דתעניות (ט: ד"ה גרסי' בגמ') הא דאמרינן כלי פשתן אין בהם משום גיהוץ ודאי בישנים הם ומינה דכלי צמר אפילו בישנים אסור איכא מאן דאמר דטעמא דכלי פשתן אין בהם משום גיהוץ הוא מפני שאינם מתלבנים כל כך ולפיכך אין בהם לא משום גיהוץ בבל ולא משום כיבוס ארץ ישראל וכן דעת הראב"ד והרמב"ן ולפ"ז מותר לתת [כלי] פשתן לכובס בשבת שחל תשעה באב להיות בתוכה לכבס ולהניח אבל ה"ר יהודה ב"ר ראובן כתב שהגיהוץ אין עיקרו על הליבון אלא על חומרתא שמעבירין עליו ועל המכבש שמכבשין אותו שם שעל ידי כן הוא מחזירן לחידושן שיש להם צורת כלים חדשים שהן אסורין בכל ענין בין בצבועים בין בלבנים וכן מוכח בברייתא של מסכת שמחות (פ"ז) שהגיהוץ אין עיקרו משום ליבון ששנינו שם ואלו הן כלים המגוהצים כלים היוצאים מתחת המכבש דברי רבי וכו' נראה מזה שעיקר הגיהוץ מפני שהן כחדשים וכן ידוע מכלי הצמר הדקים והגסים שהן חוזרים על ידי אומנות זו עד שאינו ניכר בהן אם חדשים או ישנים ולפיכך אמר בכלי פשתן שאין בהם משום גיהוץ שאין אומנות זו עושה בהן כלום שלעולם ניכרים בשחיקותם ואין מלאכת הגיהוץ מחזרת אותן לחידושן ולפיכך מותרין בבבל שאין הכיבוס אסור בהם משום כיבוס אלא הגיהוץ שמחדש אותם אבל בארץ ישראל אף על פי שאין הגיהוץ מחדש אותן הרי הגיהוץ מלבן אותם ונאסרים מפני הליבון ולפ"ז כלי פשתן החדשים אסורים בכל מקום שבשעה שהם חדשים יש בהם משום גיהוץ כדאמרינן בפרק ערבי פסחים (קט.) במה משמחן בארץ ישראל בכלי פשתן המגוהצים ואסורין שלא יקנה אותם לעצמו בשבת של תשעה באב אפילו להניח לאחר תשעה באב כדינן דלכבס ולהניח ולכבסן בארץ ישראל אסור מפני שהם מתלבנין אבל בבבל מותר מפני שאין מתלבנין שם יפה לפי שמימיהם עכורים שאינה ארץ הרים וגבעות כארץ ישראל הלכך כיבוס שבארצות הללו אפשר שהוא ככיבוס ארץ ישראל וכיון שלפי שיטה זו יש בכלי פשתן משום כיבוס ארץ ישראל אף אנו אוסרים לתת כלי פשתן לכובס בשבת שחל תשעה באב להיות בתוכה אפילו לכבס ולהניח וכך מטין דברי הרמב"ם זכרונו לברכה (בפ"ג) [בפרק ה'] (ה"ו) מהלכות תעניות עכ"ל:
כתב אבי העזרי (סי' תתפא) נהגו אבותינו איסור אף בכיבוס שלנו. כן כתבו גם התוספות בפרק אלו מגלחין (מו"ק כג. ד"ה כל) וכן כתב המרדכי בתחלת (מועד קטן) [הלכות תשעה באב] (סי' תרלג) וכן כתבו עוד התוספות בפרק בתרא דתעניות (ל. ד"ה ותרוייהו) שהחמיר רש"י (סדור סי' תט, מחזור ויטרי ח"א סי' רסו) שלא לתת סדינים לכובס בשבוע שחל תשעה באב להיות בתוכה וכבר כתבתי בסימן זה שכתב המגיד שלא כתב הרמב"ם שום צד היתר בכיבוס בשבוע זה לפי שנהגו להחמיר וכן פשט המנהג".
למעשה פסק השו"ע סי' תקנ"א סעי' ג' "שבוע שחל בו תשעה באב, אסורים לספר ולכבס, אפילו אינו רוצה ללובשו עתה אלא להניחו לאחר ט' באב, ואפילו אין לו אלא חלוק אחד, אסור; וכן המכובסים מקודם, בין ללבוש בין להציע בהם המטה; ואפי' מטפחות הידים והשלחן, אסור וכיבוס שלנו, מותר; אבל גיהוץ (פי' מעבירין על הבגדים אבן חלק להחליקו ערוך) שלנו, אסור. וכלי פשתן, אין בהם משום גיהוץ והרי הם ככיבוס שלנו, ומותר; והני מילי לגוהצן ולהניחן עד אחר תשעה באב, אבל אסור ללבשן בשבוע זה. ונהגו לאסור אפילו כלי פשתן, ואפילו בכבוס שלנו, בין ללבוש בין לכבס ולהניח; ואין להקל בדבר, כיון שנהגו, וכ"ש דאפשר דמדינא נמי אסור, שהרי יש מי שכתב דכיבוס שלנו קרי (גיהוץ) לשל בני בבל שאין מתלבנים יפה, לפי שמימיהם הם עכורים שאינו ארץ הרים וגבעות כארץ ישראל, וכיבוס של שאר ארצות אפשר שהוא ככיבוס של ארץ ישראל ואסור. ועוד יש מי שפירש דגיהוץ היינו מים ואפר או נתר ובורית, וכיבוס היינו במים לבד, ובזמן הזה אין מכבסים במים לבד ונמצא שכל כיבוס של זמן הזה הוי גיהוץ, ואסור מדינא אפי' בכלי פשתן ללבשן מיהא", כלומר שנהגו לאסור כיבוס בין ללבוש ובין להניח, ואסור, ואפשר שאף מדינא יהיה אסור. ולכאורה כיבוס שלנו מנקה לגמרי וא"כ יהיה אסור מדינא.
וכתב המשנ"ב ס"ק כ"ב "וכיבוס שלנו – היינו של חו"ל מותר לפי שאין הכיבוס יפה ככיבוס א"י וע"כ מותר לכבס ולהניח עד אחר ט"ב דאלו לכבס וללבוש בכל מקום אסור [ב"י]".
וכתב המשנ"ב "עד אחר התענית – ומי שאין לו אלא חלוק אחד יש להתיר לכבס מר"ח עד השבת". וכ"כ הכה"ח, אבל משבת והילך אסור, אע"פ שיש לו חלוק אחד.
וכתב המשנ"ב בס"ק ל"ב "וכן לכבוד שבת לובשים כלי פשתן – המכובסים ומשמע ממה שאמר וכן שגם לכבוד שבת מותר לכבס ביום ה' ויום וי"ו ובדרכי משה משמע שנהגו בזה לאיסור אכן אם אין לו כתונת לשבת יש להקל". ובס"ק ל"ד "לכבס מר"ח ואילך – ואפילו א"ל לכבס אחר ט"ב ג"כ אסור מטעם מנהגא [מ"א] ובספר א"ר צידד להקל ליתן לה מר"ח ואילך לכבס אחר ט"ב והביאו הפמ"ג ולענין כלי פשתן בודאי יש לסמוך ע"ז". כלומר שנהגו להחמיר לא לכבס לא רק משום המלאכה אלא בעצם הכיבוס נהגו.
וכתב הרמ"א "ואנו נוהגין להחמיר בכל זה מתחלת ר"ח עד אחר התענית, אם לא לצורך מצוה
כגון אשה הלובשת לבנים מותרת לכבס וללבוש לבנים ולהציע תחתיה ". וכתב המשנ"ב בס"ק ל "מותרת לכבס – ר"ל אפילו בשבוע שחל ט"ב להיות בתוכה".
כתב הרמ"א סעי' א' "נוהגין שהמוהל ובעל ברית ואבי הבן לובשין בגדי שבת (מנהגים); אבל בלאו הכי, אסור. אפילו בשבת של חזון אין מחליפין ללבוש בגדי שבת, כ"א הכתונת לבד" וכתב המשנ"ב ס"ק ו' "כ"א הכתונת לבד – שאינו לובש אלא מפני הזיעה ומטעם זה מותר להחליף גם הפוזמקאות וזה מותר אפילו בשבת שחל בו ט"ב".
משמע שגם בגדי זיעה יש בעיה להחליפם אם לא לאבי הבן וכדו' וכן כתב באורחות רבינו ח"ב עמ' קל"ב שיש להכין גופיות לשבוע שחל בו.
כתב הבא"ח דברים סעיף ו "ואסור לכבס בשבוע זה אפילו מטפחות הידים והשלחן, ורק מטפחת שמקנח בה צואת החוטם מותר לכבס, ואנפלאות אסור לכבס, ואסור ללבוש המכובסים, ועיין בית דוד סי' של"ב, ואפילו בשביל הקטנים שלא הגיעו לחינוך אסור לכבס, אבל בגדים שמלפלפין בהם הקטנים שמוציאין רעי ומשתינין בהם מותר לכבס, ויש נוהגים היתר בכבוס בגדי קטנים בני שלש שנים ואין למחות בהם, ורק צריך להזהירם שלא יכבסו הרבה ביחד וגם יכבסו בצנעה". א"כ משמע גדול כה"ג אסור. וראה שם שכתב שיש להכין את הגרביים וכן כתב הכה"ח.
מלאכת כיבוס
כתב עוד הב"י "כתוב בתרומת הדשן (ח"א סי' קנב) מתוך הסברא נראה להתיר לנשים עבריות לכבס בגדים לגויים בשבת זו שהרי אין איסור כיבוס בשבת זו משום דאסור במלאכה אלא כדי למעט בשמחה ולהראות האבלות והא לא שייך בכיבוס בגדי הגויים אמנם סובר אני להחמיר משום דאיכא למיחש למראית העין עכ"ל. ואני אומר דהכי משמע בירושלמי לאסור דגרסינן התם בפרק בתרא דתעניות (ה"ו) הדין קצרא אסיר ליה מעבד עבדתיה ומשמע דבכל גוונא קאמר לא שנא דישראל לא שנא דגוים", ופסק השו"ע בסעי' 'ה "אסור לעבריות לכבס בגדי העובד כוכבים בשבוע זה", וכתב המשנ"ב ס"ק מ"ב "לכבס בגדי העכו"ם – אף על גב דמדינא שרי שהרי אין איסור כיבוס משום דאסור במלאכה אלא כדי למעט בשמחה ולהראות האבלות והא לא שייך בכיבוס בגדי נכרים אפ"ה אסור מפני מראית העין שאין ניכר שהם של עכו"מ אמנם במקום שהעכו"מ יש להם מלבושים אחרים דניכר לכל שהם של עכו"מ יש להקל ובאין לו מה לאכול ודאי כדי חייו שרי עכ"פ". ובס"ק מ"ג "בשבוע זה – בזה אף לדידן לא נהיגין מר"ח מדלא כתב רמ"א דנוהגין אף בזה מר"ח כמו שכתב בסעיף שאח"ז [ח"א]:
קטן
כתב השו"ע סי' תקנ"א סעי' י"ד "אסור לגדולים לספר לקטנים ולכבס כסותם בשבת שחל תשעה באב להיות בתוכה. הגה: מיהו בגדים שמלפפין בהם הקטנים לגמרי, שמוציאים בהם ריעי ומשתינין בהם, הני ודאי משרא שרי; ואפילו בגדי שאר קטנים נוהגים להקל".
וכתב המשנ"ב בס"ק פ"א "לספר לקטנים – דקטנים נמי שייך בהו חינוך אי משום אבילות או משום עגמת נפש". וכתב בשער הציון ס"ק צ"א "ונפקא מיניה בין הטעמים, למי שהוא פחות מבן שש דלא הגיע עדיין לחינוך ומשום עגמת נפש אסור, עיין בפרי מגדים וחיי אדם".
כתב הכה"ח בס"ק קע"ג "דקטנים נמי שייך בהו חינוך אי משום אבילות אי משום עגמת נפש. תרומת הדשן סימן קנ"ב. והא דביורה דעה סימן שפ"ד פסק דאין אבילות לקטן, יש לומר דבאבילות דרבים מחמירין טפי. מגן אברהם ס"ק ל"ח. וקטנים היינו אפילו לא הגיעו לחינוך. חיי אדם כלל קל"ג אות ח"י".
וכתב הכה"ח בס"ק קע"ט "והיינו בני שתים ושלש שנים. חיי אדם שם. וכן משמע מדברי הלבוש שכתבנו לעיל אות קע"ד. וכן כתב בן איש חי שם ויש נוהגין היתר בכיבוס בגדי קטנים בני שלש שנים ואין למחות בהם עכ"ל. ומכל מקום בזה אין להתיר לכבס כי אם בגד אחד".
וכתב המשנ"ב בס"ק פ"ג "מיהו בגדים וכו' – ומ"מ לא יכבסו הרבה ביחד. ויכבסו בצנעא אם אין מכבסו ע"ג הנהר". וכ"כ הכה"ח בס"ק קע"ו. וכתב הכה"ח בס"ק קע"ז "מיהו בגדים שמלפפים בהם וכו'. ודרכן לכבסן במים לבד ומותר לכבס אפילו הרבה ביחד כדלעיל סימן תקל"ד סעיף א' בהגה. שלחן גבוה אות כ"ד. והביא דבריו הזכור לאברהם אות ט' יעו"ש. ומיהו מה שכתב אפילו הרבה ביחד היינו ארבעה וחמשה בפעם אחד כמ"ש לעיל סימן תקל"ד סעיף א' בהגה לענין חול המועד יעו"ש. אבל דעת האחרונים שכתבנו באות הקודם דאין לכבס הרבה ביחד משמע דסבירא להו דבתשעה באב יש להחמיר יותר ואין לכבס רק כל אחד ואחד לבדו וכמו שכתב במטה משה סימן תש"ב יעו"ש. ועל כן היכא דאפשר יש להחמיר". וכתב מרן הרב במאמר מרדכי למועדים וימים פכ"ה סעי' ס"ט שזה ילך גם על גופיות עם אין לו אחרות.
וכתב המשנ"ב בס"ק פ"ב "בשבת שחל וכו' – עיין בא"ר דלדידן יש להחמיר בתספורת מי"ז בתמוז וכיבוס מר"ח ובח"א כתב דלצורך קטנים אין להחמיר אף לפי מנהגינו אלא בשבת זו".
כתב הכה"ח בס"ק קע"ח "הני ודאי משרא שרי. שאין בכיבוס זה משום שמחה. לבוש. ועוד יש לומר משום דלא אפשר דזה נצרך להם הרבה ובמלתא דלא אפשר לא גזרו רבנן". וכתב המשנ"ב בס"ק פ"ד כתי' הראשון
דרך הכנת בגדים לשבוע שחל בו או למחמירים מראש חודש
כתב בשו"ת רב פעלים ח"ד או"ח סימן כט "ועל שאלה הה' בבני אדם שמוכרחים להחליף הכתונת אחר ג' ימים מחמת הזיעה הנה ודאי שגם אלו אין להתיר להם להחליף אך יש להם תקנה שילבשו קודם שבת זו כתונת המכובס ב' וג' שעות ויפשטו אח"כ וכו'". הנה למד שאף בהזיע הרבה אין להתיר להחליף אמנם אפשר שהיינו לכתחילה ולא בדיעבד.
כתב בשו"ת אור לציון ח"ג פכ"ז שא' א' בהערות "וראה בשו"ת רב פעלים ח"ד חאו"ח סימן כ"ט, שאף מי שטבעו להיות לו זיעה הרבה, וגם מתלכלך הרבה מחמת העסק, אין לו להחליף הבגדים ללבוש מכובס אפילו אחר כמה ימים, ע"ש. ואדם העובד במקום ציבורי, וחושש לריח הזיעה שיצא ממנו, יכול לשים בושם המונע ריחות כאלו. ורק מי שיוצא ממנו ריח הרבה עד שנעשה מזוהם או שהבגד התלכלך הרבה, נראה שהוא כמו שהתלכלך בטיט ובצואה שמותר לרחוץ אף בתשעה באב, כמבואר בשו"ע בסימן תקנ"ד סעיף ט', וא"כ הוא הדין שמותר לו להחליף הבגד או לכבסו אם אין לו בגד אחר. וגדול כבוד הבריות. וכל שכן גרביים שאם הגיעו למדה שכבר אי אפשר ללובשם, שרשאי להחליף. וכן מי שאין לו אלא זוג אחד, ואי אפשר לו לילך ללא גרביים, וכבר לא יכול ללובשם, שרשאי לכבסם. והוא הדין לשאר בגדים, שהדבר תלוי אם יכול לילך בלעדיהם, וכגון גופיה שיכול להסירה ואינו ניכר שהסירה, או שאינו יכול בלעדיהם, שאז רשאי לכבסם. (וראה גם בפתחי תשובה ח"ב סימן שפ"ט ס"ק ב' ובסימן שפ"א ס"ק ג', ע"ש)".
וכתב מרן הרב במאמר מרדכי למועדים וימים פכ"ה סעי' פ' "מי שלא הכין בגדים וצריך להחליף בגדיו בשבוע שחל בו אין צורך שישליך על הרצפה כדי שיתלכלך אלא יקח לא מגוהץ או שיקמט מעט".
בגד חדש
כתב השו"ע בסי' תקנ"א סעי' י"ז "טוב ליזהר מלומר שהחיינו בין המצרים על פרי או על מלבוש, אבל על פדיון הבן אומר, ולא יחמיץ המצוה".
וכתב המשנ"ב בס"ק צ"ח "טוב ליזהר מלומר שהחיינו – אף על גב דאפילו אבל מברך שהחיינו מ"מ ימים אלו כיון שהזמן ההוא הוא זמן פורענות אין כדאי לומר שהחיינו לזמן הזה. והגר"א בביאורו חולק ע"ז וכתב דהוא חומרא יתירא וכן הט"ז מפקפק בזה וע"כ בשבת אין להחמיר בזה דבלא"ה הרבה אחרונים מסכימין להקל בשבת". וכתב בשער הציון ס"ק צ"ט "מטה משה בשם ספר חסידים ולבוש ואליה רבה ודרך החיים, והגאון ר' עקיבא איגר הביא בחדושיו בשם ספר בית יהודא דהוא הדין בראש חודש דינו לזה כמו בשבת".
וכתב הכה"ח בס"ק ר"ה "וכתב שם בספר חסידים דיש מברכין על פרי חדש כשנזדמנו להם בשבתות שבין י"ז בתמוז לתשעה באב יעו"ש. והביא דבריו מטה משה סימן תרצ"ז, כנסת הגדולה בהגהות בית יוסף. וכן כתב הלבוש, אליה רבה אות מ"ב, חיי אדם כלל קל"ג אות ח', דרך החיים אות ה', קיצור שלחן ערוך סימן קכ"ב אות ב', משנה ברורה אות צ"ח. וראש חודש דינו כשבת. בית יהודה דף ק"ט ע"ב. והיינו דוקא פרי אבל במלבוש איכא שמחה טפי ואסור אפילו בשבת. אליה רבה אות י"ז, חיי אדם שם אות י"ד, דרך החיים אות ו', קיצור שלחן ערוך שם. אמנם בשער הכוונות דף פ"ט ע"ג כתב דאפילו פרי חדש אין לאכול בשבתות של בין המצרים יעו"ש. והביא דבריו מגן אברהם ס"ק מ"ב, מטה יהודה. וכן כתב הרב בית דוד סימן שכ"ה דמדברי הרב בית יוסף שסתם נראה דאסור. וכן כתב מה"ר חיים הכהן בספרו טור ברקת והביא דבריו הברכי יוסף אות יו"ד. וכן פסק בספרו חיים שאל חלק א' סימן כ"ד יעו"ש".
וכתב המשנ"ב בס"ק צ"ט "על פרי או על מלבוש – וממילא לא יאכל הפרי ולא ילבש הבגד".
וכתב בכה"ח ס"ק ר"י "מלומר שהחיינו בין המצרים וכו'. ולפי זה גם כן אין לקנות אז כלים חדשים או ללבוש כלי חדש מאחר שאי אפשר לו לברך שהחיינו כל בין המצרים. ב"ח, שיירי כנסת הגדולה בהגהות בית יוסף אות מ"ב. ועיין לעיל אות ח"פ".
ב
ומדינא כתב בבית יוסף אורח חיים סימן תקנא "כתב רבינו שב"ט דהוא הדין כלים חדשים אסור לתקן בשבת שחל תשעה באב להיות בתוכה דגרסינן בפרק מקום שנהגו [ירושלמי] נשי דנהיגי דלא למשתי עמרא וכו'. כל זה במרדכי בתחלת (מועד קטן) [הלכות תשעה באב] (תענית סי' תרלג) וזה לשונו רשב"ט כתב ופסק דהוא הדין כלים חדשים אסור ללבשן ואסור לתקן ולהניח ובירושלמי פרק מקום שנהגו (פסחים ה"א) הני נשי דנהיגי דלא למשתי מדעייל אב מנהגא ויש לומר דלא למישתי חמרא אבל רבינו נסים גאון לא גריס חמרא ופירש לשון בשתי או בערב וכיון שהשתי אסור כל שכן תיקון בגדים וראוי להחמיר בזה אפילו מראש חדש תניא בהחולץ (יבמות מג.) קודם הזמן הזה העם ממעטין בעסקיהן וכו' והוא הדין לתיקון בגדים חדשים דהוא נמי בכלל מיעוט שמחה עד כאן ובהגהות מיימוניות (תעניות פ"ה אות ה) הזכירו זה ג"כ ובהגהות מיימון החדשות (שם אות ו) בשם הרוקח (סי' שי) כתוב וזה לשונו נראה דאסור לתקן בגדים חדשים ומנעלים חדשים בשבת שחל תשעה באב להיות בתוכה", וראה שם שכתב שמשבת שחל בו היינו מדינא, ומה שכתוב בירושלמי היינו מראש חודש דאז הוי מנהגא.
כתב השו"ע בסי' תקנ"א סעי' ו' "כלים חדשים, בין לבנים בין צבועים בין של צמר בין של פשתן, אסור ללבוש בשבת זה (ואנו מחמירין מר"ח ואילך)".
כתב המגן אברהם סימן תקנא כא "מר"ח ואילך. והב"ח כתב דאסו' מי"ז בתמוז ואילך דהא אין מברכין שהחיינו כמ"ש סי"ז ולזה מ"ש שם דבשבת שרי לברך שהחיינו א"כ מותר ללבוש חדשים בשבתות שבין המצרים אבל מר"ח ואילך אסור ללבוש אפי' בשבת א"נ מיירי שקנה בגד מתוקן כמו שהוא ובירך שהחיינו בשעת קניה קודם י"ז בתמוז דאז מותר ללבוש בין המצרים אבל מי שקנה בגד שאינו מתוקן ונתן לאומן לתפור מברך בשעת לבישה עמ"ש סי' רכ"ג ס"ד", כלומר שני טעמים שכתב שאסור מראש חודש דווקא א. שאפילו בשבת אסור לחדש, ב. שבירך שהחיינו כבר,, ואפי הכי אסור ללבושו בפעם הראשונה, והנה לטעם הראשון יהיה ניתן לחדש בגד שבירכו עליו שהחיינו אמנם לטעם השני אסור.
ואליה רבה ס"ק י"ז תי' "אבל ללבוש וכו' מר"ח וכו'. קשה הא אף מי"ז בתמוז אסור בשהחיינו. ותירץ מג"א [ס"ק כא] דמיירי ללבוש בשבת דמותר בשהחיינו כמ"ש בסעיף י"ז, אבל באליה זוטא שלי [ס"ק כו] כתבתי בשם מלבושי יום טוב [סק"ב] דבמלבוש איכא שמחה טפי ואסור אף בשבת. לכן נ"ל דקמ"ל הכא אף במנעלים ובגד פשתן כגון כתונת שאין מברכין שהחיינו כמ"ש בס"ס רכ"ג [סעיף ו]. עוד י"ל דמיירי שקנה בגד מתיקון קודם י"ז בתמוז דמברך בשעת קניה, לפ"ז אסור לקנות בגד מתוקן בין המצרים, אבל מי שקנה בגד שאינו מתוקן ונותן לאומן אין מברך אלא בשעת שלובש אותו" כלומר שלתי' הראשון אסור לחדש בגד אף שלא מברכים עליו שהחיינו, ותי השני כדברי המג"א.
וכתב המשנ"ב ס"ק מה "מר"ח ואילך – ומיירי שקנה בגד מתוקן כמו שהוא ובירך שהחיינו בשעת קניה קודם י"ז בתמוז וע"כ אין איסור קודם ר"ח דמי שקנה בגד שאינו מתוקן ונתן לאומן לתפור הלא מברך בשעת לבישה ואסור ללבוש מי"ז בתמוז משום שהחיינו. ולדעת המקילין דבשבתות שבין המצרים מותר לברך שהחיינו א"כ מותר ללבוש חדשים בשבתות שבין המצרים אבל מר"ח ואילך אסור אפילו בשבת ובגדים שאינם חשובים כ"כ שא"צ לברך עליו שהחיינו כגון מנעלים חדשים ואנפלאות וכיו"ב בודאי מותר לקנותו וללבשו מי"ז בתמוז עד ר"ח ועיין עוד מה שכתבנו בסעיף י"ז בשם הגר"א", כלומר שדלמעשה מחמיר אף בדבר שאין מברכים עליו שהחיינו.
וכן כתב בבה"ל ד"ה כלים חדשים "ודע דכתונת אפילו חדשה מותר ללבוש בשבת חזון וכמו לענין כיבוס דמותר לכבוד שבת".
וביאר בשו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ג סימן פ "והנה פשוט שאף להנוהגין שלובשין בגדי שבת בשבת חזון אין נוהגין ללבוש בגדים חדשים דלא עדיף מחתן שאף להאוסרים מותר ללבוש בגדי שבת בשבת חזון ואסור בחדשים כדאיתא במג"א סימן תקנ"א סק"ו, וא"כ חדוש הוא מה שכתונת חדשה מותר ללבוש בשבת חזון כשאין לו אחרת אף לאלו הנוהגין ללבוש בגדי שבת והוצרך בבאור הלכה ד"ה כלים חדשים להביא ראיה ע"ז מכבוס שמותר לכבס לכבוד שבת כשאין לו כתונת מכובסה שאיתא במג"א ס"ק י"ד. וכשיש לו כתונת מכובסה יהיה אסור ללבוש כתונת חדשה אף להמתירין ללבוש בגדי שבת. ודלא כדכתב כתר"ה בשם הרב ר' אליהו קאפאל שליט"א שרוצה לומר דלדידן שנוהגין ללבוש בגדי שבת הכל שרי, דכתונת חדשה אסור כשיש לו כתונת אחר אף שאינו בגד חשוב, וכן מכנסים חדשים אסורין".
וכתב הכה"ח בס"ק פ"ח "הגם דבלאו הכי אין אומרין שהחיינו על המלבוש מי"ז בתמוז ואילך כמ"ש לקמן סעיף י"ז ואם כן למה אצטריך למימר כלים חדשים וכו', יש לומר דהתם טוב ליזהר קאמר והכא אסור קאמר ר"ל מדינא, ועוד יש לומר דהכא אתא לאשמעינן דאפילו דבר שאינו חשוב לברך עליו שהחיינו כגון חלוק ומכנסיים וכדומה כמ"ש לעיל סימן רכ"ג סעיף ו' אפילו הכי מצד אבילות דתשעה באב אסור ללבוש. ועוד עיין מגן אברהם ס"ק כ"א ואליה רבה אות י"ז מה שכתבו עוד תירוצים לזה יעו"ש. ומיהו מה שכתב עוד שם האליה רבה דמיירי שקנה בגד מתוקן קודם י"ז בתמוז דמברך בשעת הקנייה ולפי זה אסור לקנות בגד מתוקן בין המצרים יעו"ש, עיין לעיל סימן רכ"ג אות ל' שכתבנו דהמנהג לברך דוקא בשעת לבישה יעו"ש. ולפי זה אפשר לומר דמותר לקנות בגד מתוקן גם כן אחר י"ז בתמוז כיון דאין המנהג לברך שהחיינו בשעת קנייה", וראה לעיל שסותר דבריו ואפשר שכאן הכריע.
לסיכום
לעניין אדם שיש לו אורחים ואין לו סדינים מכובסים להציע להם אם עדיף לכבס, או לקנות חדש
הנה לפני שבוע שחל בו היות שלא מברכים עליו שהחיינו יש לקנות חדש, ולא לכבס לנוהגים איסור כיבוס מראש חודש.
ובשבוע שחל בו, יש לכבס ולא לקנות חדש וכ"ש כאן שיש בזה מצווה של הכנסת אורחים דיש להקל. וכ"כ נחמת ישראל פרק יז סעי' יב. דדעת הגרי"ש אלישיב והגרח"פ שיינברג שעדיף לכבס ולא לקנות חדש.
אמנם כשיש חדש לכאורה יניח על הרצפה ויקמוט, וכן דעת הגר"ח קנייבסקי.
העולה
הנוהגים איסור כיבוס מראש חודש – עדיף שיקנה חדש ולא יכבס.
משבוע שחל בו – יכבס ולא יקנה חדש, ואחרי שכיבס יקמוט מעט.