שאלה

האם מותר לקנות ולהתקין מזגן בבית בתשעת הימים?
{אדם שסובל מאד מהחום}

תשובה

מותר לאדם לקנות מזגן בתשעת הימים כגון שסובל מהחום, אמנם ודאי שלכתחילה יש לעשות כל מה שיכול כדי לקנותו קודם הימים הללו.

מקורות

בראשית הדברים נביא את מקורות הדין ונידון משם ואוקי באתרין.
בגמרא תענית כו: "משנכנס אב ממעטין בשמחה" ותניא בפרק החולץ (יבמות מג.) קודם לזמן הזה העם ממעטים בעסקיהם וכו', ואין עושין סעודת אירוסין. ומפרש בגמרא דקודם לזמן הזה דקתני קודם דקודם הוא, ופירש רש"י קודם שבת שחל תשעה באב בתוכה, וכתב הרמב"ן בספר תורת האדם (ענין אבילות ישנה ד"ה מתני' מהדו' שעוועל עמ' רמד) קודם לזמן הזה כלומר מראש חודש עד התענית, וכן פסקו הרי"ף (ה:) והרא"ש (סי' כא) בפרק קמא דתעניות אהא דתנן (יב:) עברו אלו ולא נענו ממעטין במשא ובמתן ובבנין ובנטיעה וכן (בתענית יד:) תניא בנין בנין של שמחה נטיעה נטיעה של שמחה. ועוד איתא במגילה ה: בנין בנין של שמחה, נטיעה נטיעה של שמחה, איזהו בנין של שמחה, זה הבונה בית חתנות לבנו איזו היא נטיעה של שמחה, זה הנוטע אבורנקי של מלכים (וכתב הבית יוסף על דברי הטור שהביא הא דאיתא במגילה דלא היה צריך להרחיק נדוד להתם אלא משנה ערוכה היא בתענית יד:).
ובירושלמי מבואר בפרק בתרא דתענית ה"ח דמאי דאמרינן בנין של שמחה, דוקא אם אין בו חסרון אבל אם גוהה ונוטה ליפול מותר, וכן הביאו הטור והביא דיש מפרשים שדייקו מדבריו מכך שכתב בבנין של שמחה אם נוטה ליפול מותר, משמע דבנין סתם בכל גווני מותר ואין בכך איסור כלל, כן ביאר בדבריו הבית יוסף סימן תקנ"א, וצידד דכך נקט הרא"ש לדינא בפרק קמא דתעניות (שם) גבי תעניות ציבור על הירושלמי דקאמר אם היה כתלו גוהה סותרו ובונהו פירוש כתלו של בית חתנות. וכן פסק הרמב"ם מהלכות תעניות (ה"ח) עברו אלו ולא נענו, ממעטין במשא ומתן ובבנין של שמחה כגון ציור וכיור ובנטיעה של שמחה כגון מיני הדס ומיני אהלים. ומשמע דכל מה שאסרו הוא בנין של שמחה. והנה הר"ן כתב בסוף פרק קמא דתעניות (ה ריש ע"ב) וזה לשונו מדאמרינן בירושלמי הדא דתימא בבנין של שמחה, אבל אם היה כתלו גוהה סותרו ובונהו, משמע דכי אמרינן איזהו בנין של שמחה זה הבונה בית חתנות לבנו דלאו דוקא אלא הוא הדין לכל בנין שאינו צריך דאינו נעשה אלא לנוי ולהרוחה בעלמא. ולכאורה בהשקפה ראשונה נ"ל דהר"ן למד קצת אחרת משאר הראשונים דלאו דוקא בנין של שמחה הוא מה שאסרו אלא כל בנין שהוא לנוי או להרווחה בעלמא גם ע"ז נאמר למעט בימים אלו. [אולם המעיין היטב בדברי הב"י שפיר יחזה שלא כך למד. ועוד יבואר בהמשך הדברים בס"ד.] ובטור הביא דברי הירושלמי הנ"ל, וכתב דיש שפירשו דהירושלמי לשיטתו אזיל דכוחא דהתירא דיליה הוא מכך שלמד דכל האיסור הוא דוקא בבנין של שמחה אבל בנין סתם מותר, וע"כ התיר כל דבר שאינו של שמחה, אבל אליבא דהבבלי בפרק החולץ יבמות מג. שהביא הדברים האסורים מר"ח אב ועד התענית ונקט דאחד הדברים האסורים הוא בנין ולא הוסיף של שמחה משמע דכל בנין אסור, וכדרך שמצינו גבי משא ומתן שממעטין בימים אלה ואפילו שאינם של שמחה, דילפינן כל אלו מאבל דיסוד הענין שלא יסיח דעתו מן האבלות, וע"כ גם גבי בנין דינא הכי דכל בנין אסור. ואף על גב דבגמרא דידן נמי בפרק קמא דמגילה ובפרק קמא דתעניות אמרו דכי תנן ממעטין בבנין ונטיעה היינו דוקא בשל שמחה היינו לענין תענית ציבור, אבל מראש חדש עד התענית דקתני סתמא ממעטין מלבנות ולנטוע משמע דאפילו באינו של שמחה אסר. והביא דבריו וביארם הבית יוסף בטוב טעם ודעת, אמנם הקשה על דבריו דאין מוכרחים, חדא דמש"כ גבי משא ומתן אינו מחוור כ"כ משום שאין בזה הכרע, שהרי גבי תעניות ציבור קתני כי האי לישנא ממעטין במשא ובמתן ובבנין ובנטיעה ואפילו הכי אמרינן בגמרא דלא נאסר אלא בנין ונטיעה של שמחה דוקא, אלא כל עיקר הטענה מדאסר בגמרא דידן בנין סתם גבי מראש חדש עד התענית ולא פירש דהיינו דוקא בדשמחה כדפירש גבי תעניות ציבור אלמא דאפילו באינו של שמחה אסר. ועוד שמדברי התוספות בפרק החולץ נראה דאית למילף למשנכנס ראש חדש עד התענית מתעניות ציבור דכי היכי דהתם לא מיתסר אלא בנין ונטיעה של שמחה הוא הדין הכא וכסברא הראשונה שכתב הטור. ועוד שלמעשה עכשיו לא נהגו רוב העולם למעט במשא ומתן כלל משנכנס אב, ונראה שהם מפרשים דלא מיתסר בנין ונטיעה אלא דוקא בדשמחה כדברי הסברא הראשונה שהזכיר הטור, ומפרשים דלא נאסר משא ומתן אלא בדשמחה דומיא דבנין ונטיעה וכדברי הסברא שדחו התוספות ומפני כך נושאים ונותנים כדרכן ואינם חוששים, ולפ"ז צריכים ליזהר ממשא ומתן של שמחה כגון צרכי חופה וכיוצא בהם דאי לאו הכי נמצא שאינם חוששים למה שאמרו ממעטין במשא ומתן. ונראה שזה היה דעת קצת פוסקים שלא הזכירו ברייתא זו דהחולץ מפני שהם מפרשים דבנין ונטיעה ומשא ומתן דקא אסר כולהו בשל שמחה דוקא הוא דקא אסר, ומאחר שכתבו משנכנס אב ממעטין בשמחה ממילא משמע דכל הנך מילי כיון דשמחה נינהו אסור. וכן מצאתי שכתב הכל בו (סי' סב כה ע"ד) בשם ה"ר פרץ דאמרינן ביבמות שבת שחל תשעה באב להיות בתוכה אסור לישא וליתן י"ל היינו משא ומתן של שמחה כגון צרכי חופה דומיא דלבנות ולנטוע דמפרש התם כגון אבורנקי של מלכים אי נמי אסור להרבות במשא ומתן רצה לומר שיתמעטו יותר משאר ימים עכ"ל ואפשר לומר עוד שהעולם סוברים שאין למעט בעסק כלל ואפילו הם צרכי חופה וההיא דהחולץ מדת חסידות היא או במקום שנהגו ולפיכך השמיטוה הרי"ף והרא"ש והרמב"ם. עד כאן דברי הבית יוסף.
ומבואר יוצא למעשה דמוכח מגדולי עמודי ההוראה אשר מימיהם אנו שותים ולא ניסטה מדבריהם ימין ושמאל הלה המה הרי"ף, הרמב"ם, והרא"ש, וכן נקטו עוד הרמב"ן והכל בו ודעימייהו דהא דאמרינן ממעטין במשא ומתן ובבנין, של שמחה דוקא.
וכן העלה להלכה כדבריהם בשולחן ערוך סימן תקנא סעיף ב וז"ל "מר"ח עד התענית ממעטים במשא ובמתן ובבנין של שמחה, כגון בית חתנות לבנו או בנין של ציור וכיור, ובנטיעה של שמחה, כגון אבורנקי של מלכים שנוטעים לצל להסתופף בצלו או מיני הדס ומיני אהלים ואם היה כותלו נוטה ליפול, אף על פי שהוא של שמחה מותר לבנות." עכ"ל ובמגן אברהם סק"ז הביא דברי הר"ן (המובא לעיל) והעתיקו המשנה ברורה ס"ק יב דמש"כ בנין של שמחה דאסור הוא הדין כל בנין שא"צ לו לדירתו ורק שעושה כן להרווחה בעלמא נמי אסור. ולכאורה הוא דלא כהשולחן ערוך שהשמיט משולחנו הטהור דברי הר"ן אע"פ שהביאם בביתה יוסף. וכ"כ המחצית השקל ס"ק ז, וכן הבין בביאור הגר"א לכאורה דהר"ן הוא לא כהרמב"ם ודו"ק. איברא שמצאתי בספר מטה יהודה (עייש) סימן תקנא ס"ק ו שלמד אחרת בכל הסוגיא והוכיח למישרין דגם הרמב"ם הלך כשיטת הר"ן דמה שכתוב בנין של שמחה לאו דוקא של חתנות הוא אלא כל שלנוי והרווחה נמי אסור, ומוכח, מכך שאסר נמי בנין של ציור וענינו של ציור הוא רק לנוי והנאה בעלמא ובכל זאת אסר ומשמע דכל אלו בכלל שמחה הם. [ונלע"ד דהדברים מוכחים מתוך מה שכתב הבית יוסף, דאחר שהביא דברי הרמב"ם כתב וכן כתב הר"ן והביא דבריו, משמע שלמד דענין ויסוד אחד הם וכל מה שהוסיפו, הם בכלל בנין של שמחה שאסרו חז"ל בימים אלו.] ובכך מיושבים דברי מר"ן ממה שדייק המחצית השקל דדברי הר"ן הם לא כהרמב"ם, דאדרבה ממה שהעתיק בשולחן ערוך לשון הרמב"ם שאסר גם בנין של ציור הם הם דברי הר"ן. וכן הביא דבריו בקצרה הכף החיים ס"ק כד. ובמשנה ברורה ס"ק יא הביא שיטות הפוסקים המובאים בבית יוסף בענין משא ומתן, וכתב דיש מן הפוסקים דס"ל דהיינו שלא ישא במו"מ של שמחה כגון לקנות כלי כסף או צרכי חופה וכדומה, אבל סתם מו"מ אין צריך למעט כלל, ויש דס"ל דכל מו"מ צריך למעט בעת הזאת ולא יעסוק אלא כדי פרנסתו, וכן משמע בסימן תקנ"ד סוף סכ"ב דצריך למעט בכל מו"מ. [ורק אם הוא יריד י"ל דהוי דבר האבד ושרי בכ"ע אם הוא מוצא אז בזול יותר] והביא בשם הרש"ל וב"ח וט"ז ואליה רבה שבזמנינו נהגו להקל בכל זה משום דהכל נחשב כעת כדי פרנסתינו. [והוסיף ע"כ בשער הציון ס"ק יא "והנה יש מקומות שנהגו שלא לישא וליתן כלל בעת הזאת בשום משא ומתן, וזו היא חומרא שלא מן הדין כלל, בין לדעה ראשונה בין לשניה".] חזינן דנקט להלכה דמשא ומתן לצורך דהיינו כדי פרנסתו מותר והוא בכלל הדברים שהבאנו בשם הר"ן דכל שהוא להרווחה אסור, אבל אם כדי הצורך הוא מותר.
וכן כתב מר"ן הרב אליהו זצ"ל בספרו למועדים וימים פרק כה הלכה לב וזה דבריו משנכנס אב, ממעטין במשא ומתן, יש מחמירין בכל משא ומתן ויש שאוסרים לקנות רק בגדים של שמחה. כגון לצורך חתן וכלה וכד' וכן נוהגים. והוסיף בהלכה לג סתם משא ומתן שאינו מוכרח ראוי שלא יעשנו. וכשיש חשש להפסד כספי אם ידחו את הקנייה עד אחרי תשעה באב – מותר לקנות גם לצורך חתן וכלה בימים אלו.
ואחרי הודיע ה' אותנו כל זאת נשוב לנידון השואל, האם מותר לקנות מזגן בימים אלו לאדם שחם לו ביותר וע"פ המבואר לעיל תשובתו בצידו, שאם כל מטרת קנייתו אינה להרווחה בעלמא אלא צורך במיוחד בחודשים אלו תמוז ואב שבהם יוצאת חמה מנרתיקה והחום השורר בחוץ גדול מאד [והרבה פעמים מחמת החום אפשר לבוא לידי כאבי ראש גדולים ולחולי ופעמים גם לחוסר שלום בבית שהחום גורם לחוסר סבלנות ויכול לצאת חורבנות גדולים מכך ח"ו] וע"כ מותר לקנות מזגן בימים אלו ולהתקינו כדי שיבוא לכלל שימוש ולהפר את החום השורר בבית.
וכן מצאתי שנקט לדינא הגר"ש וואזנר בקובץ מבית לוי עמוד כז הערה י.
העולה מהאמור:
מותר לאדם לקנות מזגן בתשעת הימים כגון שסובל מהחום, אמנם ודאי שלכתחילה יש לעשות כל מה שיכול כדי לקנותו קודם הימים הללו.