שאלה
מכונה של מפעיל חיצוני הממוקמת בתוך שטח ציבורי (בית ספר) האם אפשר לסמוך על מכירת החמץ של המפעיל לאחר הפסח? יש לציין כי זה בית ספר יהודי שסגור במהלך חג הפסח אך מקום המכונה שייך לבית הספר?
תשובה
מכונת ממתקים הנמצאת בשטח בית ספר, שיש בה חמץ המופעלת על ידי אדם חיצוני, הוא צריך לדאוג למכירת החמץ שבמכונה לגוי כדת.
מקורות
תשובה:
כתב הטור (או"ח ס"ס ת"מ), וז"ל:
"ישראל שהפקיד חמצו אצל ישראל חבירו, או אצל העכו"ם, וקיבל עליו הנפקד אחריות, יש מן הגאונים שכתבו כיון שקיבל עליו הנפקד אחריות אין המפקיד עובר עליו, והרב רבי' יונה כ' שהמפקיד עובר עליו אם אינו מבערו, ולזה הסכים א"א הרא"ש ז"ל".
ובב"י (שם), כתב המקור לדעת הגאונים כמבואר בר"ן בפרק קמא דפסחים (ב: ד"ה ומיהו) בשם הרמב"ן (ה: ד"ה וראיתי, וד"ה ונראה, עה"ת שמות יב יט) לענין הפקיד אצל גוי ושנראה מדברי הר"ן שכך הוא דעתו והרא"ש (סי' ד) כתב כן שם בשם קצת גאונים גם לענין הפקיד אצל ישראל לומר שאין המפקיד עובר עליו וכתבו שהביאו ראיה מדתניא במכילתא (בא פר' יט) בבתיכם (שמות יב יט) למה נאמר לפי שנאמר (שם יג ז) בכל גבולך שומע אני כפשוטו תלמוד לומר בבתיכם מה ביתך ברשותך אף גבולך ברשותך יצא חמצו של ישראל ברשות הגוי שהוא שלו ואינו ברשותו. וכתב הר"ן (שם) מיהו הני מילי מדאורייתא אבל מדרבנן צריך ביעור.
וראה עוד בב"י, שהביא מקור שיטת ר' יונה מדברי הרא"ש (שם) שהרבינו יונה היה אומר דלעולם ברשות המפקיד הוא וחייב לבערו מן התורה. וכתב הרא"ש ע"ז: ונראה לי דדבר פשוט הוא דאף על פי שהנפקד קיבל עליו אחריות מכל מקום עיקר הממון של הבעלים הוא וכיון שהשאילו הנפקד ביתו לשמירת ממונו קרינן ביה ביתו וההיא דמכילתא איירי בגוי שהלוה לישראל על חמצו כדתנן בפרק כל שעה (ל:) עד כאן לשונו וכן דעת הרמב"ם שכתב בפרק ד' (ה"ב) שישראל שהפקיד חמצו אצל גוי עובר עליו בבל יראה ובל ימצא.
השולחן ערוך (שם סעי' ד'), פסק כדעת הרמב"ם ר' יונה והרא"ש, וז"ל:
"ישראל שהפקיד חמצו אצל ישראל חבירו או אצל הא"י, אף על פי שקבל עליו הנפקד אחריות, עובר עליו (אף) המפקיד".
וראה בשערי תשובה (ס"ק ח'), שהביא משם השאגת ארי' סי' פ"ה שהאריך בעניין זה ודעתו שאין האחריות שקיבל עליו הנפקד מציל את המפקיד מלעבור בב"י כיון שעיקר הממון שלו.
ובנדון שאלתנו נראה, דבכל מקרה החובה למכירת החמץ קיימת ועומדת על בעל המכונה, ולא על בעלי בית הספר, מפני שבדר"כ הגם שמשכירים ומייחדים לו מקום להניח את מכונתו שם, מ"מ אינם מקבלים עליהם אחריות כלל על המכונה ותכולתה, ובזה יש חילוק מנפקד שמקבל עליו אחריות, שאף בזה האחריות לביעור החמץ קיימת על הבעלים של החמץ שהוא בעל הממון כמבואר בש"ע. ובנידונינו שלא קיבלו על עצמם שום אחריות, בוודאי שחובת מכירת החמץ שבמכונה מוטלת על בעל המכונה בלבד.
העולה
מכונת ממתקים הנמצאת בשטח בית ספר, שיש בה חמץ המופעלת על ידי אדם חיצוני, הוא צריך לדאוג למכירת החמץ שבמכונה לגוי כדת.