שאלה

אות רי"ש שנוטה להיות דומה לאות יו"ד אימתי פוסל ואימתי לא?

תשובה

כשר

מקורות

כתב במשנת סופרים "אות רי"ש גגה שוה לכתחלה ומאוד יזהר שתהיה עגולה ממש מאחוריה כדי שלא תדמה לדלי"ת ואם נראית כדלי"ת פסולה ואם ספק מראין לתינוק ויריכה יהיה קצר כדי שלא תדמה לכ"ף פשוטה וגגה ארוך כאורך ב' כדי שלא תדמה לוא"ו ובדיעבד אם יש ספק מראין לתינוק וכנ"ל. ואם עשה רגל הרי"ש קצר כמו יו"ד די בזה בדיעבד פמ"ג ועיין לקמן בסוף אות תי"ו ".
וכך כתב הפמ"ג סי' ל"ב "קיימא לן ניקב רגל הה"א ונשתייר מלא יו"ד כשר, ויראה הוא הדין שאר אותיות ד' ה' ז' ח' למ"ד פ"א פשוטה צ"די פשוטה קו"ף רי"ש תי"ו אם נשאר מירך הימין כיו"ד די בכך, אלא שבסימן ל"ב סעיף י"ו חשיב אותיות הפשוטות זיי"ן, ואיני יודע למה, הא ראשה מרובע ועובר מב' צדדין כמו שכתוב בסימן ל"ו [בב"י] בתמונת אותיות, וא"כ אם רגלה יו"ד מה בכך, וי"ו ונו"ן פשוטה וך' פשוטה תדמה לדלי"ת, אבל זי"ין למה, ובפנים [אשל אברהם אות כ] כתבתי מזה, וצ"ע".
וכתב עוד המשנת סופרים שם על האות ת "אם רגל הימיני של התי"ו נפסק ואין בו רק כמלא יו"ד כשר כ"כ פמ"ג בפתיחה במ"ש יראה לי דה"ה לשאר אותיות וכו' עי"ש ולפ"ז ה"ה אם לכתחלה לא עשה רק כמלא יו"ד כשר כמו לענין ה"א ועיין בביאור הלכה בסי' ל"ב לענין ה"א שביארנו שם דאם הראינו לתינוק והתינוק לא קראה לאות צ"ע בזה.
כל אות שיש בה ספק שמא אין בה כשיעור הראוי בענין שהיא פסולה או שמא אין צורתה עליה בענין שהיא פסולה מראין לתינוק שאינו לא חכים ולא טיפש ואם יודע לקרותה כהלכתה כשרה וא"צ תיקון אבל אם ידוע לנו שאין האות כהלכתה אפילו אם הקלקול הזה נעשה לאחר הכתיבה אין קריאת התינוק מועלת כמו שנתבאר בסי' ל"ב סט"ז וע"ש בסכ"ה באיזה דבר מועיל תיקון. אם יש הפסק באותיות הפשוטות כגון וא"ו ונו"ן פשוטה וכדומה שיש הפסק באורך האות וצריך להראו' להתינוק צריך לכסות לו מה שלמטה וכ"ש אם נשאר רושם החלוד' למטה דכו"ע מודים דצריך לכסות שהתינוק יטעה לצרף זה להאות".
ומקור הדברים הוא ע"פ מה שכתב השו"ע סי' ל"ב סעי' ט"ז "נפסק אחת מהאותיות, וכו' אם תינוק שאינו לא חכם ולא טפש יודע לקרותו, כשר. ואם לאו, פסול. ואין צריך לכסות לו שאר אותיות כמו שנוהגים. וכו' הא דמכשרינן כשנפסק אות, דווקא כשנכתב בכשרות ואח"כ נפסק, אבל אם מתחלה כשנכתב היה שם נקב ונפסק בו, או אם רגל הכ"ף הפשוטה או כיוצא בה מגיע לסוף הקלף בלי הקף קלף מתחלתו, פסול".
כתב המשנ"ב ס"ק מ"ה "נפסק – י"ל בשני אופנים או מחמת נקב וזה אין כשר כ"א בניקב אח"כ כמו שיתבאר בסמוך בפנים או ע"י שנחסר הדיו באותו מקום ובאופן זה היה קאי הדין דשו"ע אפילו אם בתחלת הכתיבה נעשה כך".
ובס"ק נ"א כתב "וא"צ לכסות – וכן כתב הלבוש אבל המג"א בשם מהרי"ט כתב דצריך לכסות מה שלפניו שאם יתחיל מתחלת המקרא סרכיה נקיט ואזיל, ואפילו תינוק שלא למד באותה פרשה אפילו הכי צריך לכסות לו מה שלפניו עד תיבה זו, אבל תיבה זו וגם מה שלאחריה א"צ לכסותו כלל בכל גווני".
וכתב הרמ"א על מה שכתב השו"ע לשאול תינוק "מיהו אם אנו רואים שלא נשאר צורת האות כתקונו, פסול אף על פי שהתינוק קורא אותו כהלכתו".
וכתב המשנ"ב ס"ק נ"ב "האות – כגון אלפי"ן שאין היו"ד שלהן נוגעת אל עצמן, וכן נקודת הפ"א שאין נוגעת לגגה, וכן לכל אותיות שאינן פשוטות שיש הפסק באמצען שהוא פסול, בין אם נעשה זה בעת הכתיבה או לאחר הכתיבה שלא מהני קריאת התינוק אלא היכא שנפסק האות, ובציר לה משיעורא ומחמת זה דומה האות במקצת לאות אחר כגון וי"ו קטיעה שאנו מסופקין אם הגיע לאורך וי"ו, או כשיעור יו"ד ולכך תועיל קריאת התינוק דגילוי מילתא בעלמא הוא דאורך וי"ו יש לה מדלא קראה יו"ד וה"ה לאות נו"ן פשוטה וכ"ף פשוטה שיש ספק אם יש להם שיעור ארכן או כ' כפופה שדומה במקצת לבי"ת וכה"ג שיש להסתפק אם תמונתה דומה לאות אחרת, אבל היכא שאנו רואין שאין האות נשאר בצורתה מה מועיל בראיית התינוק ועינינו רואין שאין האות בצורתה. ולכן אין להכשיר האל"ף שרגל שמאלו אין נוגע לקו האמצעי בשביל שהתינוק יקראנה אל"ף דמפני הפירוד לא יטעה לומר שהיא עיין הפוכה. וה"ה בפשוטות אם אנו רואים ודאי שאין בו צורת אות לא מהני מה דתינוק קורא אותו כך רק בספק לנו אם יש בו שיעור כראוי מהני וכ"ז בלא תיקון ולענין תיקון עיין בבה"ל".

וא"כ כיון שאינה דומה לאות אחרת כיון שגגה רחב יותר נראה להכשיר ובפרט הכא שיש לה שיעור.
העולה
כשר.