שאלה
האם יש מקורות לגבי איסור שתיית משיירי מים אחרונים (חוץ מדין שיירי רחיצה)?
תשובה
ראה בגוף התשובה ומ"מ יש לחוש לדעת הלבוש שגם הנוטל מים אחרונים לתוך כלי יש בהם רוח רעה וא"כ אסור לשתותם.
מקורות
איתא בגמ' חולין דף קה עמוד א "אמר רב אידי בר אבין אמר רב יצחק בר אשיין: מים ראשונים – מצוה, ואחרונים – חובה. מיתיבי: מים ראשונים ואחרונים – חובה, אמצעיים – רשות! מצוה לגבי רשות – חובה קרי לה. גופא: מים ראשונים ואחרונים – חובה, אמצעיים – רשות, ראשונים – נוטלין בין בכלי בין על גבי קרקע, אחרונים – אין נוטלין אלא בכלי, ואמרי לה: אין נוטלין על גבי קרקע, מאי בינייהו? איכא בינייהו – קינסא", ופרש"י "קינסא – אם נותן שפאי עצים וקסמין תחתיהן למאן דאמר כלי הכא לאו כלי הוא ולמ"ד אין נוטלין על גבי קרקע שפיר דמי ולקמן מפרש משום דרוח רעה שורה עליהן כשהן על גבי קרקע", כלומר שמים אחרונים הם חובה, ונחלקו בגמ' אם יש ליטול דווקא על גבי כלי או דווקא שלא על גבי קרקע, ומשמע מרש"י שאם לא נוטל על גבי קרקע לא שורה בהם רוח רעה, ואת דברי רש"י אלו הביא בב"י.
וממשיכה הגמ' בע"ב "אמר רב יהודה בריה דרבי חייא: מפני מה אמרו מים אחרונים חובה – שמלח סדומית יש, שמסמא את העינים. אמר אביי: ומשתכח כי קורטא בכורא. אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: כל מלחא מאי? אמר ליה: לא מבעיא. אמר אביי: מריש הוה אמינא האי דלא משו מיא בתראי על ארעא – משום זוהמא, אמר לי מר: משום דשריא רוח רעה עלייהו", כלומר שהטעם שאין ליטול על גבי קרקע או בתוך כלי הוא משום רוח רעה.
ופסק הרמב"ם הלכות ברכות פרק ו הלכה טז "מים ראשונים ניטלים בין על גבי כלי בין על גבי קרקע, ואחרונים אינן ניטלין אלא על גבי כלי", כלומר כיון שמדובר בספק סכנה משום רוח רעה פסק לחומרא, שיש ליטול דווקא לתוך כלי.
אולם הטור בסי' קפ"א כתב וז"ל "ואין ניטלין על גבי קרקע מפני שרוח רעה שורה עליהם ומיהו אם נוטל ע"ג עצים דקים או כיוצא בהם שפיר דמי", וביאר הב"י "ומשמע לרבינו דכיון דמידי דרבנן הוא נקטינן לקולא, וכן דעת הרשב"א בתורת הבית (ארוך ב"ו ש"ב ע:). אבל הרמב"ם כתב בפ"ו מהלכות ברכות (הט"ז) דמים אחרונים אינם ניטלין אלא על גבי כלי", כלומר שנחלקו למעשה האם כיון שהחיוב במים אחרונים הוא מדרבנן מוכרעת המחלוקת לקולא או שמחמת ספק סכנה מחמירים אע"פ שהוא דין דרבנן.
למעשה פסק השו"ע בסעי' ב' "מים אחרונים אין נוטלים על גבי קרקע אלא בכלי, מפני רוח רעה ששורה עליהם; ואם אין לו כלי, נוטל ע"ג עצים דקים וכיוצא בהן", כלומר שלכתחילה יש לחוש לרמב"ם ובדיעבד אפשר להקל כדעת הטור.
רוח רעה בכלי
והנה לפי רש"י והביאו הב"י מבואר שכאשר נוטל על גבי כלי ולא ישירות על גבי הקרקע אין בו משום רוח רעה.
אמנם הלבוש בסי' קפ"א סעי' ב' כתב וז"ל "ומים אחרונים אלו אין צריכין כלי ליטול מהם כמו גבי נטילת ידים ראשונים, אבל אין נוטלין על גבי קרקע אלא בכלי, מפני שרוח רעה שורה אליהם ויש סכנה לאותם העוברים עליהם, ואם אין לו כלי נוטל על גבי עצים דקים וכיוצא בהם, שלא יתקבצו הרבה במקום אחד: * הג"ה ועיין לעיל סימן ד' סעיף ח' וסימן קנ"ט סעיף א'", כלומר שדימה רוח רעה של מים אחרונים לדין מים של שחרית ששם אסור ליטול ע"ג קיסמים לכתחילה משום שגם בכלי שורה עליהם רוח רעה, וה"ה במים אחרונים ופליג על רש"י, וראה לקמן בדברי השער הציון.
וכתב המשנ"ב בס"ק ד' "וכיוצא בהם – כמו אבנים דקים וקוצים וכל כה"ג שנבלעים בהם המים, ואינם מתקבצים למקום אחד, ויש מקילין ליטול אף ע"ג רצפה אם אין לו כלי ליטול בתוכו דס"ל דדוקא ע"ג קרקע ממש שורה עליהם רוח רעה אבל לפי מה שכתב הלבוש יש להחמיר בזה", כלומר שחושש לדעת הלבוש שיש רוח רעה גם במים
וביאר בשער הציון ס"ק י"ז "דהמעיין שם בלבוש יראה בפשיטות דסבירא לה דהרוח רעה שורה אף כשנוטלם בכלי, אלא שמשתמר בכלי שלא ידרסו עליו בני אדם [אך לשון רש"י דחוק לדידה, עיין שם] ולפי זה אין להקל לשפכם על גבי רצפה. ולעניות דעתי גם להחינוך גופא צריך עיון, דאפשר דרצפה חשוב כקרקע, ומה שכתב קינסא וכל דבר שחוצץ, היינו נמי דומיא דקינסא שאינו מחובר".
וכתב עוד בבה"ל ד"ה "אלא בכלי – ואם צריך ליזהר שלא ישפכם אח"כ למקום מדרס בני אדם לכאורה תלוי בפלוגתא: דלפי טעם הלבוש דהיתר הכלי הוא משום שלא ידרסו ע"ז בני אדם, לפ"ז אסור לשפכם אח"כ במקום שעוברים בני אדם, וכדלעיל בסימן ד' ס"ט לענין מי הנטילה של שחרית. אבל לפי טעם ש"פ שאין רוח רעה שורה על המים כשרוחצם בכלי מותר, ואין דומה להנ"ל בסימן ד' דהתם הרוח רעה שורה על הידים, וכשרוחץ ידיו אפילו בתוך כלי שורה על המים הרוח רעה מן הידים, אבל באמת יש לדחות דאפשר אפילו אח"כ כשמערה המים אחרונים מן הכלי על הקרקע שורה עליהם רוח רעה, וכן משמע קצת לשון רש"י [חולין ק"ה] ד"ה קינסא ע"ש דכל שהמים אחרונים מוטלין ע"ג קרקע רוח רעה שורה עליהן". עכ"פ משמע שאם לא היו על גבי קרקע לדעת רש"י אין בהם רוח רעה וא"כ יהיה מותר לשתות ולדעת הלבוש אסור, אבל אם נשפכו על גבי קרקע יש בהם רוח רעה ואסור לשתותם, וכמבואר בהל' מים של שחרית.
וכתב הכה"ח בס"ק י"ב "כדי שלא יתקבצו הרבה במקום אחד. לבוש, עולת תמיד אות ב'. ולפי זה משמע דאף על גב שלא נטל על גבי קרקע רוח רעה שורה עליהם ואין לדרוס עליהם, ואם כן אם נטל בכלי צריך לשפכו במקום שאין עוברים שם בני אדם כמו בנטילת ידים שחרית. אבל מדברי השלחן ערוך משמע דדוקא אם נוטל בקרקע רוח רעה שורה עליהם, אבל אם נטל בכלי או על דבר אחר אין רוח רעה שורה עליהם. וכן נראה דעת האחרונים כמו שנכתוב באות שאחר זה. ומכל מקום לכתחלה יש ליזהר".
וכתב בס"ק יג "וגבי אבנים או קש. כלבו שם. והוא הדין כל דבר שחוצץ בינו לקרקע. ספר החינוך. ומשמע דאפילו כשיש רצפה שרי דאין רוח רעה שורה אלא על גבי קרקע. מגן אברהם ס"ק ב', אליה רבה שם, סולת בלולה אות ג', רבינו זלמן אות ב', בית מנוחה אות א', בן איש חי שם אות יו"ד. ומיהו כשיש כלי צריך בכלי דוקא. אשל אברהם סוף הסימן יעו"ש:
ובס' עמודי כסף בשם הרה"ק מוהר"מ מפשעווארסק כתב "וצריך ליזהר ליחד כלי למים אחרונים כי רוב החולשות באים ממה שאין נזהרים ונוטלים מים אחרונים או נט"י שחרית (נעג"ל ואס"ר) בכלי שמשתמשים בו אח"כ לאכילה ושתיה, ואפילו רוחצין אותו בינתיים לא מהני, לכן יזהר להכין כלים מיוחדים לזה וטוב לו", וכן מובא להקפיד על כך גם בס' אמרי פנחס שער ג' אות ר' בשם הרה"ק מקאריץ זי"ע.
העולה
יש לחוש לדעת הלבוש שגם הנוטל מים אחרונים לתוך כלי יש בהם רוח רעה וא"כ אסור לשתותם.