שאלה
האם היום עורפים פטר חמור? {במידה ולא פודים}
תשובה
מצוות פטר חמור נוהגת בין בארץ ובין בחוץ לארץ, ונוהגת בכל זמן.
חיוב פדיון פטר חמור הוא מעת הלידה ועד עת הפטירה של החמור, ומצווה לפדותו מיד.
הטוב ביותר לפדות את החמור בשה, ואם אין לו פודה בשוויו.
אם אין לו במה לפדות מצווה לערוף את הפטר חמור
מיד שמפרישו מברך עוד לפני שנתן את השה לכהן.
ויקנה בגד חדש או יטול פרי חדש ויברך עליו שהחיינו ויכוון על מצות פטר חמור.
מקורות
איתא בגמ' בכורות דף ה עמוד ב "תניא, ר' יוסי הגלילי אומר: מתוך שנא' אך פדה תפדה את בכור האדם ואת בכור הבהמה הטמאה תפדה, שומע אני אפי' פטרי סוסים וגמלים, ת"ל: פטר חמור – פטר חמור אמרתי לך, ולא פטרי סוסים וגמלים", ואיתא בגמ' קידושין לז "והרי תפילין ופטר חמור דכתיב בהן ביאה, ונוהגין בין בארץ בין בח"ל". כלומר שנוהג בכל מקוםן מהתורה.
וכך פסק הרמב"ם הלכות ביכורים פרק יב הלכה א "מצות עשה לפדות כל אדם מישראל פטר חמור בשה, ואם לא רצה לפדותו מצות עשה לעורפו שנאמר ופטר חמור תפדה בשה ואם לא תפדה וערפתו, ושתי מצות אלו נוהגות בכל מקום ובכל זמן".
וכתב הטור ביו"ד סי' שכ"א "בכור בהמה טמאה נוהג בכ"מ ובכ"ז ואינו נוהג אלא בחמורים וזה מצותו שכל ישראל שיש לו חמורה שבכרה פודהו בשה בין זכר בין נקבה בין תם בין בעל מום בין גדול בין קטן ויתננו לכהן ולא לכהנת ואין לו זמן ידוע אלא מיד לכשיולד עד שימות אלא שמצוה הוא לפדותו מיד שלא להחמיץ המצוה שבא לידו".
וביאר הב"י בסיו"ד סי' שכ"א "בסוף פ"ק דבכורות (יב:) תניא פדיון הבן אחר ל' יום פדיון פטר חמור לאלתר ואוקימנא ליה כרבנן דפליגי התם ארבי אליעזר ומשמע התם דלרבנן דקיי"ל כוותייהו אי משהי ליה אינו עובר עליו: ומ"ש אלא שמצוה הוא לפדותו מיד שלא להחמיץ המצוה שבא לידו. זה פשוט ממ"ש בפסוק (שמות יב יז) ושמרתם את המצות".
וכך כתב השו"ע בסעי' א' "בכור בהמה טמאה נוהג בכל מקום ובכל זמן. ואינו נוהג אלא בחמורים. וזה מצותו, שכל ישראל שיש לו חמורה שבכרה פודהו בשה מן הכבשים או מן העזים, בין זכר בין נקבה, ובין תם בין בעל מום, בן גדול בין קטן, ויתננו לכהן. ומאימתי חייב לפדותו, משיולד עד שימות, אלא שמצוה לפדותו מיד, שלא להשהות המצוה. ולאחר שיפדנו הוא חולין גמורים, ומותר בגיזה ועבודה כשאר חולין. והכהן יעשה ג"כ בשה כמו בשאר חולין".
ואם אין לו שה איתא בגמ' בכורות (יא.) "א"ר יצחק אמר ריש לקיש מי שיש לו פטר חמור ואין לו שה לפדותו פודהו בשוויו ומסיק התם דטעמא משום דלא יהא חמור מן ההקדש ולא אמרה תורה שה להחמיר עליו אלא להקל עליו". ופירש"י "להחמיר עליו. שלא יפדהו אלא בשה: אלא להקל עליו. שאם פודהו בשה יכול לפדותו בפטרוזא דהיינו שה כחוש".
וכתב הב"י שם "תניא תפדה (שמות יג יג) אפילו כל שהוא ואיפסיקא הכי הלכתא (שם יא.) וכמה אמר רב יוסף אפילו פטרוזא בר דנקא. ופירש"י פטרוזא. שה כחוש: בר דנקא. שאינו שוה אלא מעה. רבי יהודה נשיאה הוי ליה פטר חמור שדריה לקמיה דרבי טרפון א"ל כמה בעינא למיתב לכהן א"ל הרי אמרו עין יפה בסלע עין רעה בשקל בינונית אמר רבא הלכתא ברגיא וכמה ג' זוזי [וכו'] קשיא הלכתא אהלכתא כלומר דלעיל אמר הלכה כדברי חכמים דאפילו בר דנקא לא קשיא כאן בבא לימלך כאן בעושה מעצמו ופרש"י בא לימלך מה יתן לכהן אמרינן ליה ברגיא וכן כתב הרא"ש ז"ל (סי' יב)".
וע"כ כתב בשו"ע בסעי' ה' "אם אין לו שה לפדותו, פודהו בשווייו. (ואז יכול לפדות בכל דבר) (בית יוסף בשם הרמב"ם), ונותן דמיו לכהן. לא אמרה תורה להחמיר עליו, אלא להקל עליו שאם היה לו פטר חמור ששוה עשרה סלעים יש לו לפדותו בשה שוה דינר. בד"א כשהיו דמי פטר חמור מג' זוזין ומעלה, אבל אם היו דמיו פחות מג' זוזין, אין פודין אותו אלא בשה או בג' זוזין; ועין יפה לא יפחות מסלע, ועין רעה בחצי סלע, ובינונית בג' זוזים".
וכתב הרמב"ם שם "ומצות פדייה קודמת למצות עריפה".
וכתב הראב"ד "ואם לא רצה לפדותו מצות עשה לעורפו. א"א בחיי ראשי אין זה מן הפלפול ולא מן הדעת המיושבת שיחשוב זה במצות עשה אף על פי שאמרו מצות פדייה קודמת למצות עריפה לא שתחשב מצוה אבל היא עבירה ומזיק נקרא ומפסיד ממונו של כהן ומפני שאמר מצות פדייה אמר מצות עריפה".
ולמעשה כתב השו"ע בסעי' י"ב כדברי הרמב"ם "מצות פדיה קודמת למצות עריפה".
ברכה
כתב השו"ע בסעי' ו' "מיד כשהפריש הטלה תחת פטר חמור חזר הפטר חמור חולין, אפילו קודם שנתנו לכהן, ומותר ליהנות בו. ואם מת, לא יקבר. והכהן זכה בשה מיד, והוא באחריותו, שאם מת ביד הבעלים קודם שנתנוהו לכהן, פטורים. לפיכך מיד כשמפרישו מברך: אשר קדשנו במצותיו וציונו על פדיון פטר חמור".
וכתב הש"ך ס"ק ד "לפיכך מיד כו'. ואין להמתין עד שיתן הפדיון ליד כהן דהא פדוי הוא מעכשיו".
וכתב מרן הרב בקיצו"ש עמ' 644, שנחלקו הפוסקים אם מברך שהחיינו ולכן יקנה בגד חדש או שיטול פרי חדש ויברך עליו ויכוון על הפטר חמור.
העולה
מצוות פטר חמור נוהגת בין בארץ ובין בחוץ לארץ, ונוהגת בכל זמן.
חיוב פדיון פטר חמור הוא מעת הלידה ועד עת הפטירה של החמור, ומצווה לפדותו מיד.
הטוב ביותר לפדות את החמור בשה, ואם אין לו פודה בשוויו.
אם אין לו במה לפדות מצווה לערוף את הפטר חמור
מיד שמפרישו מברך עוד לפני שנתן את השה לכהן. ויקנה בגד חדש או יטול פרי חדש ויברך עליו שהחיינו ויכוון על מצות פטר חמור.