שאלה

יהודי תפס פועל גוי שגונב ממנו סחורה בשווי 2000 דולר. האם מותר לו לקחת ממנו יותר מהשווי האמיתי? או בהורדה של סכום גדול מהמשכורת?

תשובה

דיני ישראל או גוי שגנבו שוים להלכה: ולכן יהודי שתפס פועל ערבי שגונב ממנו סחורה בשווי 2000 ש"ח. אין לקחת ממנו יותר ממה שלקח, ויש לדרוש ממנו להחזיר כפי מה שגנב.

מקורות

גניבה מגוי
הנה בשו"ע (סי' שמ"ח ס"א) הובא: אסור לגנוב אפילו כל שהוא דין תורה ואסור לגנוב אפילו דרך שחוק ואפילו ע"מ להחזיר או כדי לשלם תשלומי כפל או כדי לצערו הכל אסור כדי שלא ירגיל עצמו בכך, ע"כ.
ובס"ב נפסק בשו"ע: כל הגונב אפילו שוה פרוטה עובר על לאו דלא תגנובו וחייב לשלם אחד הגונב ממון ישראל או הגונב ממון של עכו"ם ואחד הגונב מגדול או מקטן, ע"כ.
וברמ"א בהגהה כתב: טעות עכו"ם כגון להטעותו בחשבון או להפקיע הלואתו מותר ובלבד שלא יודע לו דליכא חילול השם (טור ס"ג) וי"א דאסור להטעותו אלא אם טעה מעצמו שרי (מרדכי פרק הגוזל בתרא( ע"כ.
ובס"ג נפסק בשו"ע: איזהו גנב הלוקח ממון אדם בסתר ואין הבעלים יודעים אבל אם לקח בגלוי ובפרהסיא אין זה גנב אלא גזלן, ע"כ.
גזילה מגוי
וכן הובא בשו"ע (חו"מ סי' שנט ס"א) זה לשונו: אסור לגזול או לעשוק אפילו כל שהוא, בין מישראל בין מעכו"ם. ואם הוא דבר דליכא מאן דקפיד ביה שרי; כגון ליטול מהחבילה או מהגדר לחצוץ בו שיניו. ואף זה אוסר בירושלמי ממידת חסידות, ע"כ.
הרי מבואר שגזל הגוי אסור בכל אופן.
האם גוי חייב בהשבת הגזילה
והנה בגמ' בעירובין (סב.) הובא שבן נח נהרג על פחות משווה פרוטה ולא ניתן להשבון. ורש"י פירש: דגבי ישראל כתיב והשיב את הגזילה אבל בעכו"ם לא כתיב השבה הלכך כיון שעבר נהרג ואינו משלם, ע"כ. ומבואר מדבריו שגוי אינו חייב בהשבה.
אולם תוס' שם הק' על דברי רש"י וכתבו שחייב בהשבה ולא שייך לומר בזה קים ליה בדרבה מיניה בגוי, ועוד שאפי' בישראל כאשר החפץ קיים חייב להחזירו אף שהתחייב מיתה בשעה שגזלו. ונראה מדברי תוס' שגוי חייב בהשבה דלא כרש"י.
ויעויין בקצה"ח (חו"מ סי' שנא סק"ג) שכתב שאין כל מחלוקת בין רש"י לתוס' ואף לרש"י החפץ נשאר של הנגזל ולא נקנה לגזלן הגוי, אלא שרש"י סובר שאין הגוי צריך לטרוח בהשבת החפץ להחזירו לבעליו, אולם אם הבעלים הנגזל יבוא לקחתו אין הגזלן מעכב עליו. והוכיח הקצוה"ח את דבריו מגמ' סנהדרין (עב.) בענין בא במחתרת וגנב שכיון שדינו שמתחייב בנפשו אינו חייב להשיב את הגזילה שקים ליה בדרבה מיניה. ומבואר שם שכל חפץ שקיים בעין חייב להשיבו לבעליו. וזה שחייב מיתה אינו פוטרו מחיוב תשלומין. וכן הדין בגוי שגונב מישראל שאף שחייב מיתה, אינו פוטרו מתשלום אם החפץ בעין.
גונב מן הגנב
אחר שנתברר, כי דיני גוי ויהודי שווים ביחס לדין גניבה, יש לדון ביחס לדברי המשנה 'הגונב מן הגנב פטור'. שלכאורה צריך להיות הדין שפטור כאן אם גנב מהגוי שגנב ממנו.
אולם יש להדגיש כי מהתבוננות מדברי המשנה בנידון נראה כי ההלכה שונה לגמרי בזה.
המשנה (ב"ק סב.) דנה בהבדל שבין תשלומי כפל לתשלומי ארבעה וחמישה. וזה לשון המשנה: מרובה מדת תשלומי כפל ממדת תשלומי ארבע וחמשה, שמדת תשלומי כפל נוהגת בין בדבר שיש בו רוח חיים, ובין בדבר שאין בו רוח חיים, ומדת תשלומי ארבעה וחמשה אינה נוהגת אלא בשור ושה בלבד…
כלומר שכל גנב חייב בתשלומי כפל. וגנב הוא אחד כזה שהתחייב מכוח עדות שני עדים, חייב להחזיר את ה'קרן' ובנוסף מכפיל את סכום חיובו הקרוי 'תשלומי כפל' והוא תשלום בגובה תשלום הקרן.
בהמשך המשנה מובא דין 'הגונב מן הגנב. וזה לשון המשנה: אין הגונב אחר הגנב משלם תשלומי כפל, ולא הטובח ולא המוכר אחר הגנב משלם תשלומי ארבעה וחמשה, ע"כ.
כלומר, הפטור של הגונב מגנב אינו אלא על תשלום הכפל בלבד, אך את סכום הקרן חייב הגונב מן הגנב להחזיר בכל אופן.
וכן נפסק ברמב"ם (הל' גניבה פ"א הי"ז): הגונב מאחר הגנב – אף על פי שנתייאשו הבעלים, אינו משלם תשלומי כפל.
ואם נתברר שאין חילוק בין גונב מגוי ליהודי, כך דיני הגניבה חלים במקרה זה. וודאי שאינו יכול 'לעשות דין לעצמו' ולגבות מהגוי יותר ממה שגזל ממנו.
גדרי דין הגונב מן הגנב כאשר מוסיף על הגניבה הראשונה –
והנה נחלקו האחרונים בגדר חיובו של הגונב מן הגנב, כאשר מוסיף על הגניבה הראשונה.
דעת הקצה"ח (חו"מ סי' לד סק"ג) שהגונב אחר הגנב אין לו דין גנב רגיל כיון שגניבתו אינה מרשות הבעלים, שהוא הבעלים בעצמו, ולכן כאשר לקח מהגנב לא עבר על 'לא תגזול' ואפי' אם יוסיף על הגניבה הראשונה, חיובו רק מדין מזיק.
הנתה"מ (שם סק"ד) סייג את דעת הקצוה"ח וביאר שיש לחלק בין גונב מגנב שלא הוסיף על מעשה הגנבה הראשונה, שאינו גנב ולא עבר על "לא תגזול", לבין המוסיף על הגנבה הראשונה שאכן חיובו מדין מדין גזלן שעבר בזה על 'לא תגזול' ומדין מזיק.
אולם ישנה מחמירה יותר והיא דעת האור שמח והחזון איש – שאף כשהגונב אינו מוסיף על הגנבה הראשונה, אפילו הכי עובר בלא תגזול, כיון שעצם העברת הרשות מהגנב הראשון לשני (הבעלים) גורמת לו להיחשב גנב. אולם כל זה דווקא כאשר מדובר בגנב השני ולא בגנב הראשון עצמו.
דעת האמרי משה והגר"ח מבריסק – כאשר הגזלן הראשון מוסיף על הגניבה הראשונה, חייב משום שהיא המשך הגניבה הראשונה, ואם כן והיא נחשבת "גניבה אריכתא" וכלל אינו נחשב "גונב אחר הגנב.
הרי שלכל הדעות אין להוסיף על הדעה הראשונה, ואין חילוק בזה בין גנב גוי שגונבים ממנו לבין גנב ישראל.
העולה,
דיני ישראל או גוי שגנבו שוים להלכה: ולכן יהודי שתפס פועל ערבי שגונב ממנו סחורה בשווי 2000 ש"ח. אין לקחת ממנו יותר ממה שלקח, ויש לדרוש ממנו להחזיר כפי מה שגנב.