שאלה
מה הדין בדם שנמצאו בביצים שאינם מופרות מזכר ונקבה? (למנהג אשכנז) ומה הדין כשיש שלוש ביצים בקערה ויש שם רק באחת דם?
תשובה
אם הדם נמצא בחלמון, והביצים שלמות או ששבר אותם אבל עדיין לא טרף אותם מוציא את החלמון שבלי הדם וכל הנמשך אחריו ויכול להשתמש בו.
אם נתערב הביצים אחת בשניה, ולא ניכר אם הדם בחלמון או בחלבון, מוציא את הדם ויכול להשתמש בביצים.
אם נתצערבו הביצים אחת בשניה וניכר שהדם בחלמון זורק את כל הביצים ובהפסד מרובה לאשכנזים יש להקל.
מקורות
וראה בגמ' בחולין (דף ס"ד ע"ב): "ביצים מוזרות נפש יפה תאכלם, נמצא עליה קורט דם זורק את הדם ואוכל את השאר". ופרש"י: "ביצים מוזרות – שאינן של זכר ואין אפרוח קלוט בהם לעולם". ובשו"ע (יו"ד סימן ס"ו סע' ז'): "ביצים המוזרות (פירוש שנפסדו ונעשו כעין מטוה) וכו' ובלבד שיזרוק הדם". וכדברי רש"י כתב בש"ך שם ובכה"ח (ס"ק ל"ט) שבספנא מארעא לשו"ע צריך שינקו ויוציאו את הדם ואז יאכלו.
כתב השו"ע (יו"ד סי' ס"ו סעי' ג'): "נמצא עליה קורט דם – זורק את הדם ואוכל את השאר, והוא שנמצא בחלבון. אבל אם נמצא בחלמון – כל הביצה אסורה. הגה – וי"א דאם נמצא על קשר החלבון וגם מבחוץ, דהיינו שנתפשט מן הקשר, דכל הביצה אסורה. ויש מחמירין עוד, דכל שנמצא על הקשר של חלבון אפילו לא נתפשט כלל, אסור. ומזה נתפשט המנהג במדינות אלו לאסור כל ביצה שיש בה דם ואין מחלקין בין חלמון לחלבון", עכ"ל.
וכתב הבא"ח (ש"ש תזריע טהרות אות ז') "ביצים מוזרות שנפסדו מחמת שהתרנגולת ישבה עליהם, אם אין האדם נמנע לאכלם משום אסטניסות, הרי הם מותרים ובלבד שיזרוק הדם, ודוקא בידוע דספנא מארעא, ופה עירנו בגדא"ד נוהגים שלא לאכול ביצים מוזרות, חדא, משום מאיסות ויש בהם משום שיקוץ, ועוד אין ידוע לנו איזה היא ספנה מארעא, ועל הרוב הם מזכר, ועוד גם בידוע דספנא מארעא דמתיר מר"ן ז"ל אפילו ישבה עליהם ימים הרבה, הא יש מחמירים אם ישבה עליהם שלשה ימים מעת לעת, ובכל אחת יש לחוש שמא ישבה ג' ימים, לכך אין אוכלים ביצים מוזרות כלל ועיין במחב"ר וחכ"א" וכיום כיון שעושים את המיון בין זכר לנקבה מהר א"א לדעת במאה אחוז שלא נשתרברב שם זכר.
וטעם נוסף להחמיר שכתבו בתוס' בחולין (דף ס"ד, ע"ב ד"ה והוא), ב' טעמים למה אסור הדם והטעם הראשון הוא מדרבנן גזירה אטו דם עוף שיגידו שמותר לאכלו וזה שייך גם בספנא מארעא. וכ"ש היכא שיודעים שיש שם זכר דזה לכו"ע אסור.
גמיעה ובישול
וכתב הבא"ח שם סעי' ח' "מותר לגמוע ביצה צלויה ואין צריך להשגיח אם יש בה דם או לאו, וכן היה נוהג רבינו האר"י ז"ל דאינו חושש לבדוק דסמכינן על רוב ביצים שאין בהם דם, ומ"מ כשעושין מאכל עם ביצים במחבת, נוהגים לראות ולעיין בביצים בעת שמשברים אותם אם יש בהם דם או לאו, ועיין במחב"ר ס"ק ט' יע"ש".
וע"כ כתב מרן הרב בתשובה "כאשר שמים ביצים בסיר עם מים כדי לבשלן כשהן שלמות, ראוי לשים מעט חומר סבון, או אמה כדי שהמים יפגמו אם תמצא אחר כך ביצה שיש בה דם, ואפשר יהיה לכל הדעות לאכול את שאר הביצים".
נמצא דם בבישול
כתב השו"ע שם סעי' ד' "ביצים הטרופות בקערה ונמצא דם על חלמון של אחד מהם, אף על פי שזורק החלמון שעליו הדם, אסורות מפני שמאחר שהן טרופות בקערה החלבון שהוא דק מתערב ביחד והכל אסור. אבל ביצים שבורות יחד בקערה ולא טרופות, ונמצא דם בחלבון של אחד מהם, יקח החלמונים הכשרים כל אחד ואחד בפני עצמו והם מותרין וישאיר אותה אשר בה הדם בקערה עם חלבוני השאר ויזרקם".
וביאר בחכמת אדם שער איסור והיתר כלל כט סעי' ו' "יקח החלמונים הכשרים כל אחד ואחד בפני עצמו וכל חלבון העולה עמו כשר (מנחת יעקב בשם אגודה ומהרי"ל) דמסתמא החלבון שעולה עמו הוא ממנו וישאיר אותה אשר בה הדם בקערה עם החלבונים הנשארים ויזרקם וזהו לדעת הבית יוסף בשולחן ערוך דהאיסור תלוי בחלמון לבד", וכן כתב הכה"ח בס"ק חי.
וכתב הרמ"א "וכל זה כשידעינן שהיה הדם במקום האוסרו, אבל אם היה ספק אם היה במקום האוסרו או לא, יש להתיר התערובות (סברת עצמו בפי' תשובת הרא"ש) הואיל ובלאו הכי חד בתרי בטיל. אבל אם הביצה לבד, אסור. וכן אם נתבשלה או נצלה ביצה ולא ידעינן אם הוא במקום האסור (הכל מאו"ה ועיין ת"ח כלל ס"ב דין ג')".
וכתב על זה החכמת אדם שם "ולדעת רמ"א ולמנהגנו דסבירא לן דבכל מקום שנמצא אסור כל הביצה ואם כן אין חילוק בין נמצא על החלבון או על החלמון לעולם דינא הכי. ולפי זה להסוברים דם ביצים מן התורה אפילו אינו יודע אם היה במקום האוסר הכל אסור דהוי ספיקא דאורייתא ואפילו בנתערב חד בתרי לא מקרי ספק דרבנן כיון דעיקר האיסור הוא מן התורה", ועיי"ש בסעי' ז'.
וכתב עוד בסעי' ז' " חכמת אדם שער איסור והיתר כלל כט
אך כיון דהרבה פוסקים סבירא להו דכל דם ביצים אפילו דם ריקום אינו אסור אלא מדרבנן ולכן אם הביצה לבדה או אפילו נתערב חד בחד דכל חד בחד לא נקרא תערובות כלל (אחרונים דלא כש"ך בס"ק י') אפילו לא ידעינן אם היה הדם במקום האוסר דהיינו על הקשר אפילו הכי אסור דחיישינן לדעת הפוסקים דדם ביצים אסור מן התורה ואם כן הוי ספיקא דאורייתא ולחומרא. וכן אפילו נתערב חד בתרי אם ידעינן שהיה במקום האוסר לכולי עלמא כגון שנתפשט מקשר חלבון עם קשר החלמון אוסר גם כן התערובות כדין כל איסורין דבעינן ששים אבל אם אינו יודע אם נמצא במקום האוסר לכולי עלמא הכריעו האחרונים (הט"ז וש"ך ופרי חדש) דאף על פי שאנו חוששין לדעת הגאונים ולדעת רא"ה מכל מקום לעולם אינו אלא ספק דאם נמצא על החלבון שמא הלכה כהגאונים דמותר ואם נמצא על החלמון שמא הלכה כרא"ה דמותר ולכן אם נתערב חד בתרי או שיודע בבירור שביצת ההיתר גדול יותר משל איסור (עיין כלל מ"ט סימן ד') דאז אפילו היה ודאי אסור וכאותן פוסקים דאסור מן התורה מכל מקום כיון שנתערב ברוב אין כאן איסור מן התורה בודאי ולכן בזה סמכינן על הפוסקים דסבירא להו דדם ביצים אינו אלא מדרבנן והוי ספיקא דרבנן ולקולא. ואין חילוק בזה בין אם הם חיים או מבושלים כל שנתערבו ברוב מותר (והמנחת יעקב כתב דבנמצא על החלמון אסור אפילו בתערובות דכיון דהגאונים ורי"ף ורמב"ם אוסרים נחשב דעת רוקח ורא"ה ורש"י כיחיד ואינו נכנס בגדר ספק כלל ואפשר יש לומר דבדבר דתלי בסברא ובפירוש הש"ס יש לומר כדבריו אבל כיון שמחלוקתן תלוי בגירסת הש"ס כמו שכתב רוקח יש לומר שפיר דהוי ספק גמור)".
וכתב הכה"ח בס"ק י"ט על דברי הרמ"א אלו "וכן הוא דעת מרן כמו שכתבו בתורת חטאת כלל ס"ב סעי' ג' והמנחת יעקב אות י"ג, והיינו דוקא אם הוא ספק אם היה דם על החלמון או על החלבון, אבל אם היה דם נמצא על החלמון זהו אסור אפי' על ידי תערובת דאנן קיימא לן כסברת הגאונים והרי"ף והרמב"ם וסייעתם דנמצא על החלמון אפילו שלא במקום הקשר אסור מדינא וליכא ספיקא כלל, כן כתבו התורת חטאת והמנחת יעקב שם, וכתב המנחת יעקב שם ודלא כהש"ך בס"ק י' שהכשיר, וכן כתב הזבחי צדק בס"ק י"א, דהגם דחכמת אדם בסעי' ז' הסכים עם הש"ך להכשיר אנו אין לנו אלא כדברי המנחת יעקבלאסור דכן הוא דעת מרן והגה" בדרכי משהותורת חטאת, ומי יכול להקל נגדם, ועל כן אם נמצא על החלמון, אפילו על ידי תערובת אסור.
וכתב השו"ע בסעי' ה' "נמצא הדם בביצה במקום שאינו אוסר את כולה, ולא זרק הדם, ושכח וטרף הביצה עם הדם, נראה לי שהוא מותר".
העולה
אם הדם נמצא בחלמון, והביצים שלמות או ששבר אותם אבל עדיין לא טרף אותם מוציא את החלמון שבלי הדם וכל הנמשך אחריו ויכול להשתמש בו.
אם נתערב הביצים אחת בשניה, ולא ניכר אם הדם בחלמון או בחלבון, מוציא את הדם ויכול להשתמש בביצים.
אם נתצערבו הביצים אחת בשניה וניכר שהדם בחלמון זורק את כל הביצים ובהפסד מרובה לאשכנזים יש להקל.