שאלה
אדם שהחליף שלוש דלתות בבית והוציא את המזוזה עכשיו מחזיר הוא מברך ?
תשובה
כיון שעקרו את הדלת עם מזוזת הפתח והוציאו את המזוזה, שוב כשקובע מזוזת פתח ודלת חדש, יש לברך.
מקורות
איתא בגמ' מנחות דף לג עמוד א "ריש גלותא בנא ביתא, אמר ליה לרב נחמן: קבע לי מזוזתא, א"ר נחמן: תלי דשי ברישא", ופרש"י "תלי דשי ברישא – העמיד הסיפא בבנין תחלה ואח"כ קבעינהו המזוזות דגמרינן מציצית דכתיב בה תעשה ולא מן העשוי, ואי קבענא תחילה המזוזה בסיפא והדר הסיפא בבנין הוה ליה עשוי המזוזה קודם שתבא לידי מצוה", וכן כתב היראים, והביאו הב"י בסי' רפ"ו "ובארחות חיים (ח"ב הלכות מזוזה) כתוב שה"ר יונתן (ר"י מלוניל פ"י מהלכות מזוזה) פירש דשי מזוזות שצריך שיבנה מזוזת השער ואחר כך יקבענה, ונראה לפי זה שכבר התחיל עד שני שלישים ועשה חור בתחלת שליש העליון, וצוה ריש גלותא לקבוע שם המזוזה ואחר כך יגמרו השליש האחרון, וצוה רב נחמן שיגמרו כל הבנין ואחר כך יקבעו (אותם) [אותה] משום תעשה ולא מן העשוי".
הרמב"ם בהל' מזוזה פרק ו הלכה א למד מכאן שמעשרה תנאים שצריך כדי שיהיה חייב במזוזה הוא שיהיה דלת.
וכתב הב"י "וכתב הרא"ש (שם) על דברי הרמב"ם לא ידענא מנא ליה שמא היה מפרש הא דאמר ליה רב נחמן לריש גלותא תלי דשא ברישא לומר שאין הבית חייב במזוזה עד שיעמיד לו דלתות ולישנא דתלמודא לא משמע הכי דאהיכר ציר מייתי לה כדפרישית עכ"ל, וגם הראב"ד (שם ה"א) השיג עליו כן. וחכמי לוני"ל שאלו להרמב"ם על זה והשיב להם שעיקר המצוה לא תלה הכתוב אלא בשער שנאמר על מזוזות ביתך ובשעריך וכי בשני מקומות מניחין על המזוזה ועל השער, אלא כך אמר ביתך ועל מזוזות כל שעריך ודבר ידוע שהשער הם הדלתות וכן אמרו חכמים אחד שערי בתים וכו' ולא אמרו פתחי בתים וכו' שכל פתח שאין לו דלתות פתח מיקרי שער לא איקרי וריש גלותא שאמר לרב נחמן לקבוע לו מזוזה על פתח שלא היו לו דלתות לאו למימרא שהיה סבור שחיוב מזוזה על הפתח בלבד אלא כיון שהעמיד המזוזה אמר לרב נחמן להניח המזוזה של כתב על המזוזה דפתח ואחר כך יעמיד הדלתות ומדברי רב נחמן תלמוד דבר זה שהרי אמר לו תלי דשי ברישא ולא אמר לו תלי דשי או הא אין לו דשי עכ"ל: ולענין הלכה אף על פי שנראין דברי הרמב"ם כיון שרש"י והתוספות והרא"ש והראב"ד חולקים עליו והם לחומרא הכי נקיטינן".
ופסק השו"ע בסעי' ט"ו "הבית, אף על פי שאין לו דלתות, חייב במזוזה. ויש מי שפוטר".
וכתב הש"ך בס"ק כ"ה "ויש מי שפוטר. ואם קבעה קודם תליית הדלת לא יצא ידי חובתו כשנותן הדלת אח"כ דהוי תעשה ולא מן העשוי עכ"ל עט"ז, ולצאת ידי שניהם יתלה בה הדלת מיד ויקבענה, ואם אי אפשר לתלותה מיד יקבענה בלא ברכה או יברך מתחלה גם על אחרת ויהא דעתו גם על זו, וכשיתלה בה הדלת יטלנה ויחזור ויקבענה בלא ברכה או יברך על אחרת ויהא דעתו גם אזו ובזה יוצא ידי כולם ודו"ק". משמע מדבריו דלכתחילה יש לחיוש לדעת הרמב"ם ובדיעבד יקבע בלי ברכה ואח"כ יקבע בלי ברכה שוב, או שיברך על מזוזה אחרת, והיינו כיון שיש לחוש לדעת הרא"ש, והתוס'.
וכתב הפת"ש בס"ק י"ג "עיין בשו"ת ארבעה טורי אבן סי' י"ד לענין מה שיש ברוב מקומות חדרים מקורים עם מזוזה ובסוכות פותחין הקירוי ומסככין בענפים, והמזוזה קבועה בדלת ואחר הסוכות משליכין הסכך ומקרין עם הקירוי כמקדם, והמזוזה כדקאי קאי אם יפה הם עושים או לא. ודעת גדול אחד דיש בזה משום תעשה ולא מן העשוי ע"כ צריך אח"כ ליקח משם המזוזה ולקבוע אותה מחדש ולברך עליה, וכן העלה שיש להחמיר אם נשברה הדלת ונתנו אותה לאומן לתקנו. כשחוזר וקובע אותה בהשער שצריך להוציא המזוזה ולקבוע אותה מחדש משום תעשה ולא מן העשוי. והרב בעל המחבר חולק עליו חדא דמעולם לא יצא הסוכה הנ"ל מידי חיוב מזוזה דאי משום דסוכה דירת עראי הרי חדר זה דירת קבע כל השנה וע"כ לא פטרינן סוכת החג אלא כשעושה לשם חג, אף כשעושה אותה דירת קבע פטורה דמקרי דירת עראי אבל בחדר זה שהוא דירת קבע כל השנה ודאי גם בימי סוכות לא נפטרה. ואין לפוטרה בשביל שאינו מקורה הרי דרכו בכך והוי כמו חצר. ועוד דפסול תולמ"ה לא הוי אלא כשמתחלה נעשה בפסול אבל אם מתחלה נעשה בהכשר בחדר שחייב במזוזה אף שנפטר החדר אח"כ ממזוזה כגון שמסירין הקירוי וכדומה לזה מ"מ כשנתקן אח"כ כשירה ואין בזה משום תולמ"ה ע"ש באורך", כלומר היכא שמעיקרא היה בכשרות ועדיין המזוזה קבועה בו אין בו משום תעשה ולא מן העשוי כיון שנקבע בכשרות, אבל היכא שהוריד את המזוזה אם יקבע עכשיו במשקוף שעדיין לא הוקבע בדלת הוי בכלל תעשה ולא מן העשוי.
וכן מה שכתב בפתחי תשובה ס"ק יד "שפוטר וכתב הגאון מהר"י ז"ל מליסא בסידור תפלה שלו דאף לדעת הפוסקים שאם אין דלת פטור ממזוזה אם קבעה כשהיה דלת ואח"כ נוטל הדלת וחוזר ותולה אותה אין בזה חשש משום תולמ"ה ע"ש וכן כתבתי לעיל ס"ק הקודם בשם שו"ת ארבעה טורי אבן", היינו היכא שנשאר קבוע במקום אבל היכא שהיה תלוי במזוזת הפתח והוציא עם המזוזה וודאי שיש בו תעשה ולא מן העשוי, ולכן כשקובע את מזוזת הפתח שוב, וקובע בה מזוזה חייב לברך.
ועיין בפתחי תשובה יורה דעה סימן רפט "במזוזת הפתח עיין בספר יד הקטנה פ"ג מהל' מזוזה אות כ"ג שכתב דבמקום שא"א לקבוע המזוזה על המזוזה ממש כגון שמזוזת הבית היא של אבני שיש וכיוצא בהן וצריכין לעשות תחבולה לקבוע שם חתיכת נסר של עץ כמין טבלא מרובעת למען יהיה אפשר לקבוע על זאת הטבלא המזוזה. נראה דבענין זה אם קבע המזוזה מקודם בהטבלא ואח"כ קבע הטבלא עם המזוזה על מזוזת האבן דאין בזה משום תעשה ולא מן העשוי ע"ש שהאריך בטעם הדבר", ויש לחלק הין היכא שקובע במשקוף ואז קובע במזוזת הפתח שאפשר שאין בזה משום תעשה ולא מן העשוי, כיון שקובע את הזמזוה עם המזוזת הפתח במקום שחייב במזוזה, לבין היכא שאם עשה כן בשעה שקובע בפתח שחייב לברך עליה.
והנה מה שיש לעיין בזה שפסק השו"ע בהל' ציצית סי' ט"ו סעי' ב' "אינו יכול ליקח הכנף כמו שהוא עם הציציות ולתופרו בבגד אחר, משום דעל כנפי בגדיהם (במדבר טו, לח) בעינן, וכנף זה לא היה מבגד זה בשעת עשייה".
וכתב המשנ"ב בס"ק ה' "אינו יכול – עיין במ"א סק"ג ומוכח מדבריו דדוקא כנף שאין בו שיעור להתעטף ואף דאסרו בגמרא אפילו אם הוא מחזיק אמה על אמה ג"ז עדיין אין בו שיעור עיטוף לדידיה אבל אם היה בהחתיכה שיעור שיהיה בו כדי להתעטף מותר לצרף אותו לבגד אחר אפילו עם ציציותיו אבל הט"ז בסק"ג פליג ע"ז ואוסר וכן משמע בלבוש ודה"ח".
וראה עוד בס"ק ז' שהביא מחלוקת וז"ל "בבגד אחר – אבל אם ירצה לחבר הכנף להבגד שנקרע ממנו אפילו אם נקרע לגמרי ולא נשתייר כ"ש בחבור אין צריך להתיר ממנו הציצית ולא מפסלא משום תעשה ולא מן העשוי כיון דתחלת עשייתו בבגד זה היה בכשרות וכ"ז אם לא נעשית הבגד בת ג' בעת הקריעה וכנ"ל בסק"ו וגם דוקא אם הכנף מחזיק עכ"פ ג' על ג' וכבסמוך ס"ד כ"ז הוא לדעת השו"ע והמ"א בסק"ג אבל הט"ז בסק"ג פוסק שאין נ"מ בין אם הצירוף לבגד אחר או זה גופא הכל הוא בכלל תעשה ולא מן העשוי ויש להחמיר וכן פסק בדה"ח". וכדברי הט"ז משמע בכה"ח ס"ק ט"ו. וא"כ כאן ששם את מזוזה שלא הייתה בפתח שוב לכו"ע הוי בכלל תעשה ולא מן העשוי, (ואין היד קטנה נמצא לפני שאדון בראיותיו, ויש לעיין).
וכתב מרן הרב בבית אליהו הל' מזוזה "יש לקבוע את המזוזה אחרי שחיברו את הדלת ולא לפני שחיברו את הדלת למקומה, משום "תעשה ולא מן העשוי" (למ"ד).
הבא לסייד את הדירה, והסיר את מזוזת הפתח ועליה המזוזה, ואח"כ מחזיר את מזוזת הפתח והמזוזה עליה יוציא את המזוזה ויקבענה שנית בברכה – ולא ישאיר את המזוזה משום 'תעשה ולא מן העשוי"
העולה
כיון שעקרו את הדלת עם מזוזת הפתח והוציאו את המזוזה, שוב כשקובע מזוזת פתח ודלת חדש, יש לברך.