שאלה
בשר בכשרות רגילה שטוגן בצ'יפסיה, האם מותר להשתמש באותו שמן לטיגון עוף ויהיה מותר לאכול גם למקפידים על בשר חלק? וכן אם טיגנו בצ'יפסיה מקלות גבינה האם מותר לטגן בו מקלות דגים?
תשובה
במקרה של בשר שאינו כשר שטוגן ולאחריו טיגנו עוף אין להקל לאכול העוף, וכן במקרה של הדג שטיגנו בשמן שטיגנו בו אצבעות גבינה אסור לאכול את הדג (למקפידים שלא לאכול דג וגבינה), אא"כ יש שישים כנגד הגבינה.
מקורות
הנה בשאלה הראשונה לא אתייחס לנושא כשרות הבשר, אלא לו יצויר היה בשר טרייף, עיקר הסוגיא במקום כזה תהיה אם אין שישים בשמן כנגד הבשר האם ניתן להגדירו כנ"ט בר נ"ט, וגם האם נאמר חנ"ן בנידון דנן, והנה אם אומרים חנ"ן הוא מחלוקת שו"ע ורמ"א בסי' צב' סעיף ד', כדעת השו"ע שלא אומרים חנ"ן בדבר לח ומאידך דעת הרמ"א לחשוש שכן שייך חנ"ן בדבר לח, אך במקום הפסד גדול יש להקל בשאר איסורים ולא בבשר בחלב, ולכן כאן לדעת הספרדים אם נפל מהשמן לתוך תבשיל אחר ואין ששים כנגד השמן אך אם יש ששים כנגד הבשר (לפי חשבון) מותר, לדעת האשכנזים יש להחמיר שלא במקום הפסד גדול.
ונ"ט בר נ"ט ודאי לא שייך כאן דכל נושא נ"ט בר נ"ט הוא דוקא בהיתר (שו"ע יו"ד צ"ה סעיף א'), וכאן שלדעתו חושש שהבשר טרייף אין להקל. (וחוץ מזה לא שייך כאן מחמת עוד טעמים, וקיצרתי כיון שכל הנידון לא מתחיל).
ועתה נבוא לשאלה השנייה, ראשית עלינו לברר מהו איסור אכילת דגים עם גבינה. הב"י (יו"ד סי' פ"ז סעיף ג') כתב וז"ל "ומ"מ אין לאכול דגים בחלב מפני הסכנה כמו שנתבאר באו"ח סי' קע"ג" ,עכ"ל, וכתב עליו בד"מ (אות ד') "ולא ראיתי מימי נזהרים בזה וגם בא"ח סי' קע"ג אינו אלא שלא לאכלו בבשר משום סכנה אבל בחלב שרי, ועי"ל סי' קט"ז, ולכן נראה שנתערב להרב ב"י בשר בחלב" עכ"ל, ובשו"ע לא הזכיר איסור זה כלל, וכן בט"ז ובש"ך החזיקו בדברי הרמ"א, והש"ך הביא דהלבוש ס"ל כדעת הב"י ותמה עליו, ובפת"ש (שם אות ט') הביא דברי חינוך בית יהודה (ס"א) שחקר אצל חכמי הרופאים ואמרו לו שמזיק לגוף אך בחמאה לא מזיק, אך בחת"ס סי' ק"א חלק עליו והביא ש"נאמן עלינו הרמב"ם גדול הרופאים" שאינו מזיק, אך הביא אח"כ מתשובת אדני פז (סי' מ"ב) בשם רבינו בחיי (פר' משפטים) דיש סכנה לאכול דגים עם בשר, ע"פ הרופאים, למעשה כתב הכף החיים וז"ל "והגם שכתב שם הפת"ש דהאידנא שכל העולם מבשלים גם עם חלב שרי וכו', נראה דאין כל אויר המקומות שווים וגם לא כל הטבעים של בני אדם שוים וסכנתא חמירא מאיסורא, ולכן יש להחמיר ורק בחמאה יש להכשיר" ,ע"כ, ועפ"ז נהגו בני עדות המזרח להחמיר בזה.
ולכן היה ניתן לדון לדמות דין זה לנ"ט בר נ"ט דהיתרא, אך גם כאן אין לדמותם דהרי הפת"ש (סי' צ"ה סק"א) הביא מח' אם אומרים נ"ט בר נ"ט בדבר מאכל, וכתב שם שגם לדעת המתירים אין להקל בדבר לח שנתערב ממשו, ולכן כאן בשאלה היה אפשר לתלות במח' הנ"ל שהרי אין כאן ממשו של חלב, אך כל זה אינו שהרי כאן הוא נ"ט אחד, דהחלב נתן טעם בשמן והשמן בדגים וכבר נאסר, משא"כ בנ"ט בר נ"ט, הבשר נתן טעם בקערה והקערה בדגים והדגים יאכלו עם חלב, ולכן מצב זה אין להתיר.
אך אחת היא שיש להקל בזה, דהט"ז ביו"ד סי' צ"ה סעיף קטן ג' כתב וז"ל "אבל מה שאמרו בזה דגים שעלו בקערה וכו' יש ללמוד מזה שאין סכנה באכילת דג שיש בו טעם בשר במה שנתבשל בכלי בן יומו של בשר דהא אמרינן בגמ' דהרבה אכלו דגים בקערה וכו' ", ויותר מבואר כתב החת"ס (שו"ת יו"ד ק"א) הובא בפת"ש יו'ד קט"ז סק"א, וז"ל "והרי אנו נוהגים להקל לאכול בשר בכלי דגים בן יומו אפי' באותו סעודה ע"י הדחה בעלמא אלמא קיים לן דליכא סכנתא בבלבול טעמי בעלמא, וא"כ היה אפשר לומר דה"ה הכא שהשמן קלט טעם והעביר לדג שיש להתיר, אמנם נראה לחלק דשם הוא טעם קלוש, דהוא טעם הבלוע בכלי, משא"כ במקרה הזה של השמן שנתבשל שהוא טעם בעין, שאין להקל בזה כלל, וכן ראיתי שאסרו הפוסקים (עיין אבני דרך ח"י סי' פט' וכן בשו"ת ויצבר יוסף ח"ד מ"ו) שדעתם בפשיטות לאסור.
אמנם אם יהיה יחד עם הדגים בשמן שישים כנגד הגבינה יש להתיר בדיעבד ע"פ מה דקי"ל שמתבטל בשישים גם בסכנה (עיין פת"ש שם שהאריך בזה).
העולה למעשה
במקרה של בשר שאינו כשר שטוגן ולאחריו טיגנו עוף אין להקל לאכול העוף, וכן במקרה של הדג שטיגנו בשמן שטיגנו בו אצבעות גבינה אסור לאכול את הדג (למקפידים שלא לאכול דג וגבינה), אא"כ יש שישים כנגד הגבינה.