שאלה

האם מותר לזרוק במקוה גברים ציפורניים על הריצפה ?

תשובה

לזרוק ציפורניים במקווה גברים על הריצפה אף שמן הדין מותר יש לחוש לרוח רעה ולנזק גם לגברים הדורכים על הציפורניים וכבר נהגו ישראל קדושים לחוש וליזהר בזה לאבד הציפורניים ע"י שריפה או השלכה לבית הכסא.

מקורות

שאלה: האם מותר לזרוק במקווה גברים ציפורניים על הריצפה.
תשובה:
בגמ' נדה (י"ז.), איתא:
"אמר ר"ש בן יוחי: ה' דברים הן שהעושה אותן מתחייב בנפשו ודמו בראשו. וכו'. והנוטל צפרניו וזורקן לרשות הרבים. מפני שאשה מעוברת עוברת עליהן ומפלת. ולא אמרן אלא דשקיל בגנוסטרי, ולא אמרן אלא דשקיל דידיה ודכרעיה, ולא אמרן אלא דלא גז מידי בתרייהו, אבל גז מידי בתרייהו – לית לן בה. ולא היא, לכולה מילתא חיישינן. ת"ר: ג' דברים נאמרו בצפרנים; שורפן – חסיד, קוברן – צדיק, זורקן – רשע".
כמו כן בגמ' מועד קטן (י"ח.), קתני:
"אמר רב שמן בר אבא: הוה קאימנא קמיה דרבי יוחנן בי מדרשא בחולו של מועד, ושקלינהו לטופריה בשיניה וזרקינהו. שמע מינה תלת; שמע מינה: מותר ליטול צפרנים בחולו של מועד, ושמע מינה: אין בהן משום מיאוס, ושמע מינה: מותר לזרקן. – איני, והתניא: שלשה דברים נאמרו בצפרנים: הקוברן – צדיק, שורפן – חסיד, זורקן – רשע. טעמא מאי, שמא תעבור עליהן אשה עוברה ותפיל – אשה בי מדרשא לא שכיחא. וכי תימא: זימנין דמיכנשי להו ושדי להו אבראי, כיון דאשתני אישתני".
הנה למרות שמפורש להדיא בגמ' הצורך לזהירות בזה, ומבואר טעמו מפני אשה שלא תפיל הוולד שלה ח"ו, ברמב"ם ובש"ע לא נזכר מזה כלל.
ובספר שמירת הגוף והנפש (פרק ס"ח י"ד הערה ט"ו), ציין את ליקוטי הלכות להחפץ חיים (נדה י"ז) דהביא החמשה דברים שהעושה אותן מתחייב בנפשו ודמו בראשו, ועל הראשון האוכל שום קלוף כתב בעין משפט (אות ז') שם, וז"ל: לא מצאתי זה ברמב"ם ומכל מקום בודאי צריך להיזהר בהן. עכ"ל. וכתב בספר שמירת הגוף והנפש ואולי קאי גם על הצפרנים עכ"ל. וכן נראה מהא דכתב החפץ חיים שם צריך ליזהר "בהן" בלשון רבים, דכולל כל החמשה דברים, דאי על שום קלוף בלבד הוה ליה למימר צריך ליזהר "בזה" בלשון יחיד. והרי הלכה זו נפסקה באחרונים במגן אברהם (סי' ר"ס) וקיצור שלחן ערוך, ובמשנה ברורה כנ"ל עכ"ד.
אך נהגו ישראל קדושים ליזהר בכל זה, ולאסוף הציפורניים בעת גיזתם, לשורפם, או להשליכם לבית הכסא וכדו', לאבדם מן העולם.
וראה במשנ"ב (סי' ר"ס ס"ק ו'), דהסיק מהגמ' הנ"ל, דבבית המדרש, ובבית המרחץ של אנשים לחוד, מקום שאין נשים מצויות שם, מותר לזרוק.
אמנם בהגהות משנת יעקב (או"ח סו"ס ר"ס), מביא מזוה"ק פ' ויקהל ( דף ר"ח), ופ' אחרי מות שמשמע שם שגם איש הדורך על צפרנים יכול להנזק. וז"ל:
"וְכַד הֲוָה בְּגִנְתָּא דְּעֵדֶן, כָּל אִינּוּן רְתִיכִין, וְכָל אִינּוּן מַשִׁרְיָין קַדִּישִׁין, כֻּלְּהוּ סָחֲרִין לֵיהּ לְאָדָם, וְאִתְנְטִיר מִכֹּלָּא, וְלָא הֲוָה יָכִיל מִלָּה בִּישָׁא לְאִתְקָרְבָא בַּהֲדֵיהּ. כֵּיוָן דְּחַב, וְאִתְעַדוּ מִנֵּיהּ אִינּוּן לְבוּשִׁין, דָּחִיל מִמִּלִּין בִּישִׁין, וְרוּחִין בִּישִׁין, וְאִסְתָּלָּקוּ מִנֵּיהּ אִינּוּן מַשִׁרְיָין קַדִּישִׁין, וְלָא אִשְׁתָּאֲרוּ בֵּיהּ, אֶלָּא אִינּוּן רָאשֵׁי טוּפְרֵי דְּאֶצְבְּעָאן, דְּסַחֲרִין לוֹן לְטוּפְרִין סָחְרָנוּ דְּזוּהֲמָא אַחֲרָא.
וּבְגִין כַּךְ, לָא לִיבְעֵי לֵיהּ לְבַר נָשׁ לְרַבָּאָה אִינּוּן טוּפְרִין דְּזוּהֲמָא, דְּהָא כְּמָה דְּאַסְגִּיאוּ, הָכִי נָמֵי אַסְגֵּי עֲלֵיהּ קִסְטוּרָא, וְיִדְאַג בְכָל יוֹמָא, וּבָעֵי לְסַפְּרָא לוֹן, וְלָא יִרְמֵי לוֹן, דְּלָא יַעְבִיד קְלָנָא בְּהַהוּא אֲתָר, דְּיָכִיל הַהוּא בַּר נָשׁ לְאַתְּזְקָא. וְכֹלָּא כְּגַוְונָא עִלָּאָה. דְּהָא לְכֻלְּהוּ אֲחוֹרַיִים, סַחֲרָא סִטְרָא אַחֲרָא, וְלָא אִצְטְרִיךְ לֵיהּ בַּאֲתָר דְּעָלְמָא".
על כן בהגלות לן דברי הזוה"ק נראה דאף שמן הדין מותר יהא לזרוק ציפורניים שלא במקום נשים מ"מ למעשה יש ליזהר בזה אף במקום גברים בלחוד, ולא לזרוק שם הציפורניים. וכן נהגו ישראל קדושים די בכל אתר ואתר, ליזהר בזה אפי' במקום גברים בלבד, לאבד הציפורניים משם.

העולה למעשה
לזרוק ציפורניים במקווה גברים על הריצפה אף שמן הדין מותר יש לחוש לרוח רעה ולנזק גם לגברים הדורכים על הציפורניים וכבר נהגו ישראל קדושים לחוש וליזהר בזה לאבד הציפורניים ע"י שריפה או השלכה לבית הכסא.