שאלה
האם מותר להחליף פרשיות של תפילין של רש"י לתפילין של רבינו תם? אין בעיה של כסידרן?
תשובה
לגבי החלפת פרשיות – כיום בכתיבת פרשיות ר"ת מסיים פרשת והיה כי יביאך בסוף השורה ולדעת רש"י פרשת שמע מסיימים כך, וא"כ אין דרך לשנות כיון שיש לנו בעיה בסוף פרשת שמע, והיה כי יביאך.
בעיה נוספת שיש היא אם השתמשו בתפילין משום הורדה בקדושה, שלכן אסור לשנות פרשיה של ר"ת לשל רש"י וכן להיפך ולדעת הספרדים יש להחמיר לכתחילה גם היכא דאזמניה.
בתי תפילין – שלא הניחו אותם – לאשכנזים ניתן להחליף בין רש"י לר"ת, לספרדים לכתחילה לא יחליף אבל אם החליף זה בסדר.
מקורות
פרשיה פתוחה או סתומה
הקדמה
בטור (יו"ד סי' ער"ה) כתב שרבו הדעות בצורות הפתוחות והסתומות ולכן אינו כותב רק מסקנת אביו הרא"ש. וראה בב"י (שם) בהרחבה שהאריך בביאור מחלוקת הרא"ש (הל' ספר תורה סי' י"ג) והרמב"ם (הל' ספר תורה פ"ח ה"א וה"ב), ועיין עוד בבאר היטב (או"ח סי' ל"ב ס"ק נ"ג).
וכך כתב הקול יעקב (סי' ל"ב ס"ק קס"ז) בביאור מחלוקת הרא"ש והרמב"ם:
1. דלהרמב"ם פרשה פתוחה יש לה שתי צורות, דהיינו אם גמר באמצע שיטה – מניח שאר השיטה פנוי אם נשאר שיעור תשע אותיות, ומתחיל הפרשה שהיא פתוחה מתחלת השיטה השנייה, וכן דעת הרא"ש.
2. אבל אם לא נשאר אלא מעט, או אם גמר בסוף השיטה – מניח שיטה שנייה בלא כתב ומתחיל הפרשה הפתוחה מתחילת שיטה שלישית, ונמצא פנוי ביניהם שיטה, לדעת הרא"ש זה סתומה.
3. פרשה סתומה יש לה שלש צורות: אם גמר באמצע השיטה – מניח ריוח כשיעור תשע אותיות, ומתחיל לכתוב בסוף השיטה תיבה אחת מתחלת הפרשה שהיא סתומה, עד שנמצא הריוח באמצע, וכן דעת הרא"ש.
4. ואם לא נשאר מן השיטה כדי להניח ריוח כשיעור (תשע אותיות) ולכתוב בסוף השיטה תיבה אחת – יניח הכל פנוי, ויניח מעט ריוח מראש שיטה שנייה, ויתחיל לכתוב הפרשה הסתומה מאמצע השיטה שנייה.
5. ואם גמר בסוף השיטה, מניח מתחילת שיטה שנייה כשיעור הריוח, ומתחיל לכתוב הסתומה מאמצע שיטה. ולדעת הרא"ש זה פרשיה פתוחה.
וכתב הקול יעקב "נמצא, דאם הניח מקום פנוי בסוף השיטה שיעור תשע אותיות והתחיל לכתוב בראש השיטה השנייה, זהו פתוחה לכולי עלמא, בין להרמב"ם בין להרא"ש. ואם הניח מקום פנוי באמצע השיטה שיעור פרשה והתחיל לכתוב תיבה אחת בסוף השיטה ההיא, זהו סתומה לכולי עלמא. אבל אם סיים בסוף השיטה והניח שיטה אחת חלקה והתחיל לכתוב בראש שיטה שלישית, זהו להרמב"ם פתוחה ולהרא"ש סתומה. ואם סיים בסוף השיטה והניח מקום פנוי בראש השיטה השנייה שיעור פרשה והתחיל לכתוב, זהו להרמב"ם סתומה ולהרא"ש פתוחה", עכ"ל הקול יעקב.
וראה בשו"ע (יו"ד סי' ער"ה סעי' ב') לעניין ספר תורה: "בצורת פתוחה וצורת סתומה יש מחלוקת בין הרמב"ם והרא"ש – וירא שמים יצא ידי כולם".
פרשת והיה אם שמוע בתפילין של רש"י
אמנם בתפילין אי אפשר לצאת ידי כל הדעות ולכן נחלקו הדעות כיצד יש לנהוג למעשה לגבי פרשת "והיה אם שמוע":
דעת השו"ע
ובב"י (סי' ל"ב) כתב: "ובפרשה אחרונה נוהגים כדברי הרמב"ם ודלא כהרא"ש, משום דאי אפשר לעשותה שתהיה סתומה לדעת שניהם. ותפסו דברי הרמב"ם עיקר. וכתב ה"ר אברהם אסאן הסופר ז"ל שהרב הגדול מורינו כמה"ר יצחק די ליאון ז"ל בהסכמת חכמי דורו פסל כל התפילין שהיו בספרד שהיו פרשיותיהן על פי דעת הרא"ש, מפני שהס"ת היו פתוחות וסתומות שלהם על פי דעת הרמב"ם. נמצא שהעולה לקרות בתורה עם תפילין שפרשיותיהן כדעת הרא"ש הוא מעיד כנגד הס"ת ונעשית תורה כשתי תורות, חס ושלום, עכ"ל".
וכתב בשו"ע (או"ח סי' ל"ב סעי' ל"ו): "יעשה כל פרשיותיה פתוחות, חוץ מפרשה אחרונה הכתובה בתורה שהיא 'והיה אם שמוע' (דברים יא, יג-כא) שיעשנה סתומה. ואם שינה – פסול. ולכן נהגו שפרשת 'קדש לי' (שמות יג, א-י) 'והיה כי יביאך' (שמות יג, יא-יז) ופרשה 'שמע' (דברים ו, ד'-ט') מתחילין בראש שיטה, ובסוף 'קדש לי' ובסוף 'והיה כי יביאך' מניחים חלק כדי לכתוב ט' אותיות, ובסוף 'שמע' אין מניחים חלק, ואם מניחים הוא פחות מכדי לכתוב ט' אותיות. ופרשת 'והיה אם שמוע' מתחילים באמצע שיטה עליונה, ומניחה לפניה חלק כדי לכתוב ט' אותיות, ונמצא ששלשה פרשיות הם פתוחות, בין להרמב"ם בין להרא"ש, ופרשה אחרונה היא סתומה לדעת הרמב"ם". וברמ"א (סי' רע"ה סעי' ב') כתב: "ואם לא יוכל לכוין בכך – לא יסור מדברי הרמב"ם בזה, כי עליו סמכו האחרונים וכתבו שדבריו הם עיקר (מ"כ בשם חכם א'). ומ"מ אם נמצא ספר תורה שאינה כתובה לפי דבריו – אין לפוסלה, כי יש גדולים שיש להם סברות אחרות בזה (ר"י מינץ סימן ח')".
ובקול יעקב (סי' ל"ב ס"ק קס"ז), כתב: "וכתב מרן ז"ל שם בבית יוסף ובשלחן ערוך, צריך לצאת אליבא דכולי עלמא. לכן כתב כאן שהשלשה פרשיות הם פתוחות בין להרמב"ם בין להרא"ש, ופרשה אחרונה היא סתומה לדעת הרמב"ם. והטעם כתב כאן בבית יוסף דנהגו לעשותה כדברי הרמב"ם ודלא כהרא"ש, משום דאי אפשר לעשותה שתהיה סתומה לדעת שניהם, ותפסו דברי הרמב"ם עיקר.
כלומר שיש לעשותה סתומה כמו בספר תורה, ועל כן בסוף "שמע" לא להשאיר רווח כלל או להשאיר רווח של פחות משיעור תשע אותיות, ואת פרשת "והיה אם שמוע" להתחיל באמצע השורה העליונה ולהשאיר לפניה רווח חלק כדי תשע אותיות.
* דעת הרמ"א*
ברמ"א (סי' ל"ב סעי' ל"ו) כתב: "ויש מכשירים בכולם פתוחות (מהר"ם פאדו"ה סי' פ"ז בשם אורחות חיים וב"י בשם העיטור). ובמדינות אלו נוהגים אף פרשת והיה אם שמוע בראש השיטה, כשאר הפרשיות". ובמשנ"ב (שם ס"ק ק"ס): "ואף דלכתחלה מצוה לעשות אותה סתומה גם להיש מכשירים וא"כ המנהג הזה הוא שלא כהוגן, מ"מ העתיקו הרמ"א דכיון שהעיקר הוא שבדיעבד כשר בכל ענין וא"א לעשותה סתומה לדברי הכל, יש להחזיק בהמנהג הזה כדי שלא להוציא לעז על הראשונים. וכ"כ המ"א בשם הל"ח, אבל מדברי הלבוש והגר"א משמע שיותר טוב לעשות כמה שכתוב בשו"ע". ובקול יעקב (שם ס"ק קס"ז): "כתב עולת תמיד (אות מ"ג): דהעיקר כדברי המחבר וסיעתו דאם שינה – פסול, וכן המנהג נתפשט ברוב תפוצות ישראל. וכן מנהגנו פה בגדאד יע"א כדברי מרן ז"ל, וכמו שנהגו שכתב מרן ז"ל".
כלומר שהמנהג לעשות גם פרשת "והיה אם שמוע" פתוחה ועל כן בכל הפרשות יתחיל בראש השורה, וישאיר בכל הפרשות בסופן רווח חלק כדי תשע אותיות.
* דעת הט"ז*
בט"ז (סי' ל"ב ס"ק כ"ו): "והנה יש לפנינו דרך אחרת שנעשה לצאת ידי הרמב"ם והרא"ש. " הרוצה לעשות על צד היותר נכון יעשה בדרך זה דפרשה ראשון ושני יתחיל בראש הדף ויסיים בסוף מקום חלק כדי ט' אותיות רק שפרשה הג' יתחיל ג"כ בראש הדף ויסיים פחות מכשיעור דהיינו פחות מט' אותיות. והפרשה הד' יעשה ג"כ תחלת הדף ריוח קצת עכ"פ פחות מכשיעור. נמצא שהפרשה הד' היא סתומה לדברי הכל הן להרמב"ם דגם זה מקרי מתחיל באמצע וגם להרא"ש אין כאן פתוחה כיון שאין כאן במקום אחד חלק כשיעור לא הוי פתוחה".
כלומר שבסוף "שמע" להשאיר רווח חלק של פחות מתשע אותיות וכן לפני פרשת "והיה אם שמוע" להשאיר רווח חלק של פחות מתשע אותיות, כך שבצירוף שני הרווחים יחד עולה כל מקום הרווח לשיעור מקום של תשע אותיות.
למעשה
הנה כבר דחה היעב"ץ (מור וקציעה סי' ל"ב) את דברי הט"ז שנראה שהיה פשוט לב"י שבאופן זה של הט"ז לא הוי סתומה ולא פתוחה, דאם היה סובר כהט"ז, אי אפשר שלא היה מעלה דרך זו, ולדעת הב"י יוצאים אליבא דהרמב"ם לגמרי, וכ"כ הגר"ז (אות נ"ב), וכ"כ החת"ס (יו"ד סי' רס"א) לנהוג כהרמב"ם לגמרי.
ובמשנ"ב (שם ס"ק קס"ד) מצדד כשיטת הט"ז, ובהרחבה כתב בבה"ל (שם ד"ה "לדעת הרמב"ם"): "והגר"ז כתב דלכתחלה יש למנוע מלעשות כעצת הט"ז. וכתב הטעם דמהרבה פוסקים מוכח דלא ס"ל כלל הסברא דצירוף [ור"ל מדכתבו שאין תקנה לעשות סתומה לד"ה וגם מה שהקשה הב"י בהלכות מזוזה סי' רפ"ח על הא דהרא"ש והטור שם אבל א"כ יהיה ראיה מהרא"ש והטור לט"ז וע"כ דכוונתו מהאחרונים שבסימן זה שלא מצאו עצה לעשות כד"ה], וא"כ אין כאן פתוחה ולא סתומה ופסולה ומוטב לעשות כעצת השו"ע שיהיה עכ"פ כשר בדיעבד בודאי. וכן בספר מאמר מרדכי מפקפק בדינו של הט"ז מטעם דמסתפק שם אם מהני צירוף. ומ"מ בודאי אין למנוע הנוהג כהט"ז כי יש ראיה לדינו מהרא"ש והטור כמו שכתב הגר"א וכן הגאון רמ"ע מפאנו כ"כ והובא בחידושי רע"א ושארי אחרונים כמו שכתבתי במ"ב". וכ"כ בשו"ת בית שלמה (או"ח ח"א סי' ח', ח"ב יו"ד סי' קמ"ט) שכך מנהג רוב קהילות האשכנזים, וכך פוסק בערוך השולחן (שם סעי' ס"ג).
אמנם בקול יעקב (סי' ל"ב ס"ק קס"ח), נקט למעשה שאין לנהוג כהט"ז: "יש לחוש לסברא הראשונה שלא להכניס את עצמו לספק תפילין פסולין, שהרי לפי סברא הראשונה שאין כאן פרשה כלל הם פסולים אליבא דכולי עלמא אפילו בדיעבד. רבינו זלמן (שם). וכן המאמר מרדכי (אות ל"ה) השיג על דברי הט"ז, ובסוף דבריו כתב: נראה דדעת מהר"י בן חביב ומהר"י אבוהב ומרן ז"ל לא ניחא להו בהאי תקנתא, הילכך אין לזוז מדבריהם".
כתב מרן הרב במאמר מרדכי סת"ם פ"י סעי' כ"ב "למעשה מנהג הספרדים כדעת מרן השו"ע, והאשכנזים יש שנהגו כשיטת השו"ע ויש כשיטת הט"ז. ומכל מקום גם לאשכנזים טוב וראוי שינהגו בעניין זה כדעת השו"ע. ומכל מקום רשאי אשכנזי לכתחילה להניח תפילין הכתובות לפי שיטת הט"ז".
לסיכום
שבתפילין של רש"י יש לעשות את פרשת והיה כי יביאך סתומה ובדיעבד לפי הרמ"א יש לסמוך על המנהג שאם עשאה פתוחה כשרה.
תפילין של ר"ת
כתב הקול יעקב (סי' ל"ב ס"ק קס"ט): "ובתפילין דר"ת שצריך להיות פרשת שמע באחרונה כמו שכתב מרן בסימן ל"ד [סעיף א], וצריך לכתוב גם כן על הסדר שכתובים בתורה כמו שכתב הטור שם [עמוד קסו] ומגן אברהם שם (ס"ק ב') והאחרונים, אם כן לסברת מרן ז"ל פרשת קדש ופרשת והיה כי יביאך מתחילין בראש שטה, ובסוף קדש מניחים חלק תשע אותיות, ובסוף והיה כי יביאך אין מניחים חלק, ואם מניחים הוא פחות מתשע אותיות, ויניח חלק פרשת והיה אם שמוע, ויכתוב פרשת שמע בקצה הקלף ויתחיל בראש השטה, ואחר כך יכתוב פרשת והיה אם שמוע באמצע, ומתחילין באמצע שטה עליונה ומניח לפניה חלק תשע אותיות, ובסופה מניח חלק כדי תשע אותיות. נמצא פרשת קדש לי ופרשת והיה כי יביאך ופרשת שמע הם פתוחות בין להרמב"ם בין להרא"ש, ופרשת והיה אם שמוע היא סתומה לדעת הרמב"ם. ולהט"ז פרשת קדש לי ופרשת והיה כי יביאך מתחילין בראש שטה, ובסוף קדש לי מניח חלק כדי תשע אותיות, ובסוף והיה כי יביאך מניחין חלק פחות מתשע אותיות, ופרשת והיה אם שמוע יניח ריוח בראשה פחות מתשע אותיות, ובסופה יניח חלק שיעור תשע אותיות, ופרשת שמע מתחיל בראש שטה. באר היטב (אות נ"ג), מחצית השקל (בסימן ל"ד אות ב'), רבינו זלמן (שם אות ג'). אבל אין לעשות כסברת הט"ז כמו שכתבנו באות הקודם".
וכתב מרן הרב שם סעי כ"ז "כותבים את פרשת "קדש לי" ומתחילים לכתבה בראש השורה, ובסופה משאירים רווח חלק כדי כתיבת תשע אותיות. כותבים את פרשת "והיה כי יביאך" ומתחילים לכתבה בראש השורה, ובסופה לא משאירים שום רווח או שמשאירים רווח של פחות משיעור תשע אותיות. אחר כך כותבים את פרשת "שמע" בעמוד הרביעי, ומתחילים לכתבה בראש השורה. אחר כך כותבים את פרשת "והיה אם שמוע" בעמוד השלישי, ומשאירים לפניה רווח חלק כדי כתיבת תשע אותיות בתחילת השורה, ורק אחריו מתחילים לכתבה, וכן בסוף הפרשה יש להשאיר רווח חלק כדי כתיבת תשע אותיות".
א"כ יוצא
שיש הבדל בין רש"י לר"ת לגבי איך לסיים את פרשת שמע, או פרשת כי יביאך.
הורדה בקדושה
כתב השו"ע (סי' ל"ד סעי' ד'): "לא יניח ב' הזוגות בכיס א', שהאחד מהם הוא חול ואסור להניחו בכיס תפילין, אלא יעשה שני כיסין וסימן לכל כיס, שלא יתן של זה בזה". ובמשנ"ב (שם ס"ק כ'): "וממילא דאסור להחליף הכיסים וכ"ש הבתים והרצועות והפרשיות משל רש"י לר"ת או איפכא. ואם לא הניחם אדם מעולם עליו לשם מצות תפילין – יוכל להחליפם. ואם הניחן אדם עליו אפילו פ"א לשם מצות תפילין והיו מסודרין ע"פ דעת אחד מהם ר"ת או רש"י – אסור להחליפן שוב אח"כ, ואפילו אם התנה עליהן מעיקרא להחליפן כשירצה – לא מהני, דמקודש לחול לא מהני תנאי (אחרונים)". ובהתעוררות התשובה (סי' כ"א) הכריע שאף תפילין שכבר הניח – מותר לשנות לרש"י, כיון שכן נהגו רובא דעלמא.
וברדב"ז (ח"ו ב' אלפים רפ"ו) נשאל על כך, והשיב: "תשובה אף על גב שאין בזה צד פיסול שהרי אפי' לדעת ר"ת צריך לכתוב אותם על הסדר, ואין המחלוקת אלא בסדר הנחתן בבתים, מ"מ יש בדבר איסור מצד שמזלזל בכבוד כל בעלי סברא זו, שהרי לדעתם התפילין כשרים ופוסל אותם ומורידן מקדושתן, ואין לך איסור גדול מזה. והרי לענין ציצית שאין בו קדושה אלא מצוה לבד נחלקו רב ושמואל. דרב ס"ל אין מתירין מבגד לבגד, ושמואל אמר מתירין, אף על גב דקי"ל בהא כשמואל, מ"מ לגבי תפילין דאית בהו קדושה יש לחוש לדברי רב דהא טעמיה משום בזוי מצוה ואפשר דשמואל נמי מודה לרב בהא דאיכא בזוי קדושה. ואפי' לטלית אחר נאה מן הראשון אסר רב וכ"ש בנ"ד. ותו דכתיב: 'והקמות את המשכן כמשפטו', וכי יש משפט לקרשים, אלא כל קרש שזכה לינתן בצפון לא ינתן בדרום וכו' הכי נמי שהפרשיות זכו לינתן כפי סברת ר"ת ובעלי שיטתו לא ינתנו כפי הסברא האחרת. והריני מסדר בעלי סברת ר"ת אשר ראיתי כדי שתדע עד היכן מגיע זלזול כבוד העושה כן תשובת הגאונים ר"ת רב שרירא גאון ז"ל והרב הברצלוני ור"ת ובעלי הקבלה ואמרו דבעינן הויות להדדי ויש להם בזה סוד דבעינן כתיבתן על הסדר והנחתן בבתים הויות להדדי ורבים זולת אלו. ואני נשאלתי ע"ז והוריתי שהדבר מותר, ובאותה הלילה הראוני בחלומי שלא הוריתי יפה וחזרתי בי ועיינתי בדבר וראיתי שיש בזה זלזול בכל גאוני עולם, ולכן אני גוזר אומר שאסור לעשות כן מן הדין מהטעמים אשר כתבתי".
אמנם הרמ"ע מפאנו ז"ל (סי' ל"ז) צידד להתיר להחליף את של זה בזה, ובסוף כתב והרוצה להחמיר על עצמו שלא להחליפם כלל – תבא עליו ברכה, ע"כ.
וכתב עליו הדרכי נועם (או"ח סי' ב'): "ואני הדיוט כל ימי הייתי אומר ועולה בדעתי שלא היה בזה שום חשש איסור, לא יהא אלא שיהי' שינויים כאלו הם מונחים בקופסא, ומה בכך. ואמנם בראותי דברי הרב ז"ל האירו עיני דבריו ויעירוני כאיש אשר יעור משנתו… ולא מטעם זלזול כבוד בלבד, אלא אף מן הדין אי איפשר לעשות כן. ויש לזה ראיה ממאי דאמרינן בפרק הקומץ רבא דף ל"ד תפלה של יד עושין אותה של ראש, ושל ראש אין עושין אותה של יד לפי שאין מורידין מקדוש' חמורה לקדוש' קלה…. והדברי' ק"ו אם מקדוש' חמור' לקדו' קלה אין מורידין כ"ש מקדושה לחול דהא כל חד מהני רבוואתא אית ליה תפלין דחבריה חול גמור. ומ"מ לא אסרו בגמרא לעשות משל ראש לשל יד אלא דוקא בעתיקי כלומר שכבר נקשרו בראש אסור לעשותו של יד להורידו כן פי' רש"י והטור סי' מ"ב לא בהזמנה בלב*ד נאסרו דק"ל כרבא דהזמנ' לחוד לאו מלת' היא וכדאמרי' אזמני' ולא צר ביה צר ביה ולא אזמני' שרי למיצ*ר ביה זוזי וכת' הטו' ג"כ שם והטע' דכל שלא הניחן עדיין לא חל עליה' עדיין קדושת תפלין והו"ל ככתבי הקדש בלבד ואין כאן הורדה מקדושה חמורה לקדושה קלה דלכולה קדושה א' היא כל שלא הניחן עדיין ונראה שאף על פי שהניח הראש בבתים שלו וקשר לו רצועותיו דהויא רובו של שדי מ"מ כל שלא הניחן עדיין בראשו לשם תפלין הזמנה קרינן ביה ויכול לעשותם לשל יד מדקאמר רש"י ז"ל עתיקתא שכבר נקשרו בראש אסור להורידו לעשותו של יד משמע דדוקא שכבר נקשרו בראש המניח, וכו'.
נראה דלרבא דקי"ל כותיה דאמר הזמנה לאו מלתא היא משמע שאף על פי שתהיה הזמנה במעשה שעשה שהוכיח מעשיו על הזמנתו לאו כלום היא כל שלא נשתמש לאותו דבר שהזמין… אשר ע"כ נלע"ד שאף על פי שכתבם הסופר ונתכוון לשם חד מרבוותא והניחם בבתים לדעתו כל שלא הניחן אדם עליו לשם מצות תפלין יכול להחליפם".
וראה עוד בשו"ת רעק"א (מהדורא תניינא סימן ח'): "על שאלתו במצא תפילין שהיה של ראש מסודר כשיטת ר"ת, אם יש היתר לסדר הפרשיות כסדר רש"י ולצאת בהם י"ח, או כיון דלרש"י התפילין ההמה פסולים והויין כקמיע בעלמא וכנכתב שלא לשמה דמי". תשובה: "לענ"ד לא מסתבר למימר לדונו לשלא לשמה, דיותר נראה כיון דאין מהצורך שיכוין במפורש כוונת הכתיבה לשם קדושת תפילין דרש"י או דר"ת, אלא סגי בסתם במכוון לכתוב לשם קדושת תפילין והרי נכתבו לשם תפילין, וראיה לזה ממ"ש המרדכי והסמ"ג ראיה לשיטת רש"י מדשלחו מתם שנפלה הבימה שעל קבר יחזקאל ומצאו שם תפילין ישינים מסודרים כרש"י. והדרישה (סי' ל"ד) כתב: ושמעתי בשם מורי שאין לסתור מזה שיטת ר"ת, דאדרבא לר"ת מצינן למימר דזהו הי' פסולן שנכתבו שלא כסדר הדין ולכך נקברו בדרך גניזה בקבר יחזקאל כדין ספרים פסולים דנקברים בקברי צדיקים וזהו גניזתן. והב"ח כתב ויש דוחים דלפי דפסולים היו גנזום, ולא נהירא דלא היה צריך גניזה אלא להחליף הנחתן מבית זה לבית זה הרי מבואר בב"ח דאם הלכה כר"ת תפילין שנסדרו כשיטת רש"י יש תקנה להחליפן א"כ ה"נ בהיפוך מר"ת לרש"י. ואף דלכאורה יש לדייק בהיפוך מדלא חש הדרישה לסתירת הב"ח שהוא פשוט מאד, לכאורה מוכח דס"ל להדרישה דא"א בחליפין דמקרי כתיבה שלא לשמה, ובזה פליגי הדרישה והב"ח אי מקרי שלא לשמה או לא. נלענ"ד דאין מזה הכרע לעשות פלוגתא חדשה די"ל בכוונת הדרישה כיון דלרש"י פרשת והיה אם שמוע מסיימין על הארץ בסוף שיטה כמ"ש הלבוש, ופרשה שמע בין לר"ת בין לרש"י מתחיל מתחילת השיטה דכיון שהיא פתוחה מניחין בסוף הפרשה שלפניה חלק ט' אותיות ומתחילין שמע בתחילת שיטה דבזה הוי פתוחה לכ"ע, א"כ אם נחליף לעשות לסדר כר"ת, דהיינו תחילה והיה אם שמוע ואח"כ שמע ממילא לא יהיה הפסק פרשה כלל דהא כפי שעשה הסופר כרש"י לא הניח בסוף והי' אם שמוע כלל חלק ואין כאן הפסק פרשה כלל". ועיי"ש מה שכתב מצד פרשיה פתוחה או סתומה וכ"כ בשאגת אריה (סי' מ"ז) וכ"כ בברית אברהם (סי' ז'). וכתב במקדש מעט (סי' ל"ד ס"ק י"ד): "לקח פרשיות של ראש דר"ת והניחם כסדר דרש"י – כשר, דאף שנכתבו לשם ר"ת הוי שפיר כתיבה לשמה גם לרש"י דהא סוף סוף לשם קדושת תפילין נכתבו"
וראה עוד בערך השולחן (סעי' ג'): אם הניח את הקלפים בבתים הוי כמו הזמנה דלאו מילתא או לא וכתב "ולפי מ"ש הרמ"א סי' מ"ב דהזמנה בגוף הקדושה כגון עיבוד קלף לשם תפילין מילתא היא כ"ש הזמנה כה"ג בגוף הקודשה ממש במעשה אלים ומחשבתו ניכרת מתוך מעשיו שהניחו כסדר א מהם עדיף מעיבוד קלף דאין המעשה מוכיח אלא מחשבתו שעיבד לשם תפילין וההיא דפ' הקומץ דשרי לשנות תפילין של ראש לשל יד אע"ג דהויא הזמנה בגוף הקדושה כבר האריך הרב פנים מאירות הסי' י"א".
ובקול יעקב (שם ס"ק ט"ו) כתב: "תפילין דר"ת הוריתי שיכול לעשותם של רש"י, דאין המחלוקת אלא בסדר הנחתן. ובלילה הראוני בחלומי שלא הוריתי יפה, וחזרתי ועיינתי וראיתי שיש זלזול בזה לגאוני עולם שסוברים שהתפילין כשרים ופוסל אותם ומורידן מקדושתן, לכן אני גוזר ואומר שאסור לעשות כן מן הדין. הרדב"ז בתשובותיו (סימן שני אלפים רפ"ו), והובא בתשובת דרכי נועם (אורח חיים סימן ב'). וכן כתבו האחרונים דאפילו להחליף הרצועות מזה לזה – אסור, וכל שכן לפי מה שכתוב בשם חכמי האמת שתפילין דר"ת בחינה עליונה מדרש"י – ודאי אסור שמורידן מקדושתן, ועמהם תמו'ט חכמ'ה [על פי איוב יב, ב]. ברכי יוסף (אות ד'). והביאו בית עובד (שם אות ה'). ומה שכתב הבית עובד (שם) דבשעת הדחק יש להתיר, עי"ש, נראה לי דאין להקל, עיין מגן אברהם (סימן מ"ב ס"ק א') ומחצית השקל (שם)".
והוסיף הקול יעקב (שם ס"ק ט"ז): "ואם לא הניחם אדם מעולם – יכול להחליף תפילין דרש"י לר"ת או איפכא, דהזמנה לאו מילתא היא. שו"ת דרכי נועם (סימן ב'), הביאו באר היטב (ס"ק ז'). ועיין ערך השלחן (אות ג'), רוח חיים (אות א'). ויש להחמיר היכא דאפשר".
וכתב המשנ"ב בס"ק כ' "הוא חול – וממילא דאסור להחליף הכיסים וכ"ש הבתים והרצועות והפרשיות משל רש"י לר"ת או איפכא. ואם לא הניחם אדם מעולם עליו לשם מצות תפילין יוכל להחליפם ואם הניחן אדם עליו אפילו פ"א לשם מצות תפילין והיו מסודרין ע"פ דעת אחד מהם ר"ת או רש"י אסור להחליפן שוב אח"כ ואפילו אם התנה עליהן מעיקרא להחליפן כשירצה לא מהני דמקודש לחול לא מהני תנאי (אחרונים)".
העולה
לגבי החלפת פרשיות – כיום בכתיבת פרשיות ר"ת מסיים פרשת והיה כי יביאך בסוף השורה ולדעת רש"י פרשת שמע מסיימים כך, וא"כ אין דרך לשנות כיון שיש לנו בעיה בסוף פרשת שמע, והיה כי יביאך.
בעיה נוספת שיש היא אם השתמשו בתפילין משום הורדה בקדושה, שלכן אסור לשנות פרשיה של ר"ת לשל רש"י וכן להיפך ולדעת הספרדים יש להחמיר לכתחילה גם היכא דאזמניה.
בתי תפילין – שלא הניחו אותם – לאשכנזים ניתן להחליף בין רש"י לר"ת, לספרדים לכתחילה לא יחליף אבל אם החליף זה בסדר.