שאלה

מה הדין ביו"ד העליונה השמאלית של האו"ת אל"ף שמנותקת מעט מגוף האל"ף באלכסון?

תשובה

איך שנראה התמונה מוגדלת, ובתמונה יש להסתפק אם חשיב ניכר להדיא בכה"ג כתב גם הקול יעקב להקל באופן שמועיל לתקונו לאחר מכן.
אמנם היכא דניכר להדיא לדעת הבה"ל כשר עם תיקון לקול יעקב אי אפשר לתקן.

מקורות

כתב השו"ע סי' ל"ב סעי' ט"ז "נפסק אחת מהאותיות, וכו' אם תינוק שאינו לא חכם ולא טפש יודע לקרותו, כשר. ואם לאו, פסול. ואין צריך לכסות לו שאר אותיות כמו שנוהגים. וכו' הא דמכשרינן כשנפסק אות, דווקא כשנכתב בכשרות ואח"כ נפסק, אבל אם מתחלה כשנכתב היה שם נקב ונפסק בו, או אם רגל הכ"ף הפשוטה או כיוצא בה מגיע לסוף הקלף בלי הקף קלף מתחלתו, פסול".
כתב המשנ"ב ס"ק מ"ה "נפסק – י"ל בשני אופנים או מחמת נקב וזה אין כשר כ"א בניקב אח"כ כמו שיתבאר בסמוך בפנים או ע"י שנחסר הדיו באותו מקום ובאופן זה היה קאי הדין דשו"ע אפילו אם בתחלת הכתיבה נעשה כך".
ובס"ק נ"א כתב "וא"צ לכסות – וכן כתב הלבוש אבל המג"א בשם מהרי"ט כתב דצריך לכסות מה שלפניו שאם יתחיל מתחלת המקרא סרכיה נקיט ואזיל, ואפילו תינוק שלא למד באותה פרשה אפילו הכי צריך לכסות לו מה שלפניו עד תיבה זו, אבל תיבה זו וגם מה שלאחריה א"צ לכסותו כלל בכל גווני".
וכתב הרמ"א על מה שכתב השו"ע לשאול תינוק "מיהו אם אנו רואים שלא נשאר צורת האות כתקונו, פסול אף על פי שהתינוק קורא אותו כהלכתו".
וכתב המשנ"ב ס"ק נ"ב "האות – כגון אלפי"ן שאין היו"ד שלהן נוגעת אל עצמן, וכן נקודת הפ"א שאין נוגעת לגגה, וכן לכל אותיות שאינן פשוטות שיש הפסק באמצען שהוא פסול, בין אם נעשה זה בעת הכתיבה או לאחר הכתיבה שלא מהני קריאת התינוק אלא היכא שנפסק האות, ובציר לה משיעורא ומחמת זה דומה האות במקצת לאות אחר כגון וי"ו קטיעה שאנו מסופקין אם הגיע לאורך וי"ו, או כשיעור יו"ד ולכך תועיל קריאת התינוק דגילוי מילתא בעלמא הוא דאורך וי"ו יש לה מדלא קראה יו"ד וה"ה לאות נו"ן פשוטה וכ"ף פשוטה שיש ספק אם יש להם שיעור ארכן או כ' כפופה שדומה במקצת לבי"ת וכה"ג שיש להסתפק אם תמונתה דומה לאות אחרת, אבל היכא שאנו רואין שאין האות נשאר בצורתה מה מועיל בראיית התינוק ועינינו רואין שאין האות בצורתה. ולכן אין להכשיר האל"ף שרגל שמאלו אין נוגע לקו האמצעי בשביל שהתינוק יקראנה אל"ף דמפני הפירוד לא יטעה לומר שהיא עיין הפוכה. וה"ה בפשוטות אם אנו רואים ודאי שאין בו צורת אות לא מהני מה דתינוק קורא אותו כך רק בספק לנו אם יש בו שיעור כראוי מהני וכ"ז בלא תיקון ולענין תיקון עיין בבה"ל".
וכתב הבה"ל ד"ה אם לאו "אפילו נעשה ההפסק לאח"כ כגון שקפץ הדיו מהקלף ונשאר רק רושם אדמומית מהחלודה של הדיו ואפילו אם היה ההפסק קטן כ"כ שלא היה פרידתו ניכר להדיא והראה להתינוק גם החלק שלמטה מההפסק וקראו לאות אפ"ה פסול דאין מצרפין לו מה שלמטה כמש"כ הט"ז. וכ"ז לענין שישאר כך בלא תיקון אבל לענין תיקון אם התינוק יודע לקרות האות ע"י צירוף מה שלמטה מהני אפי' בתפילין ומזוזות דבעינן כסדרן דוקא דלא נתבטל ממנו לגמרי שם אות כיון שהתינוק יודע לקרות ע"י צירוף ואפילו נעשה זה ההפסק בעת הכתיבה. וכתב הפמ"ג דכל זה בשלא ניכר להדיא פרידתן אבל אם ניכר להדיא פרידתן אין מועיל לו שום תיקון אפילו נעשה לאחר הכתיבה. ועיין לקמן בסעיף כ"ה בבה"ל מש"כ אודות זה".
וכתב השו"ע סעי כ"ה "כל אות שהיא כתובה שלא כתקנה ואין צורתה עליה כגון נגע רגל האל"ף בגג האל"ף, או פני האל"ף בפנים בגג שתחתיה, או שהיה רגל הה"א או רגל הקו"ף נוגעים, או שהיתה אות אחת חלוקה לשתי אותיות כגון צד"י שכתב יו"ד נו"ן, או שי"ן שכתבה עי"ן יו"ד, או חי"ת שני זייני"ן, ואחר שכתב לפניו חזר ותקנם, הוי שלא כסדרן ופסולין". וכתב המשנ"ב ס"ק קט"ז שה"ה למה שכתב הרמ"א בסעי' י"ח דהיינו היו"ד של השין.
וראה בבה"ל ד"ה מכירם שהוכיח משו"ע דלא כפמ"ג וכתב דיש לסמוך על התינוק בשעת הדחק אם לא נראה מרחוק ושיעור מרחק כתב "וכעין זה ראיתי באחרונים שהביאו בשם תשובת פמ"א ח"ב סימן ט"ז שכתב אם ברחוק מכירים שהוא ריוח ואינו מגיע לגוף האות לדעת הב"י בסימן ל"ו ברחוק ד' אמות ולדעת הב"ח ברחוק אמה בזה ודאי אין לסמוך על תינוק אבל אם נרחק לכל מר כדאית ליה אנו רואין שהוא אל"ף ושי"ן רק כשמקרבין עינינו רואין ריוח ותינוק קורא אל"ף או שי"ן שפיר נוכל לסמוך עליו עכ"ל". וכן כתב במשנת סופרים כללי שלא כסדרן.
וכתב הבה"ל בד"ה "אות אחת וכו' – ראיתי לאיזה אנשים שפוסלין בזה אם נמצא הפסק דקה מן הדקה שאינה ניכרת עד שיסתכל בה היטב ומקורם הוא מדברי הפמ"ג בא"א במה דכתב דבכל זה לא מהני תיקון אפילו אם אין ניכר פרידתן להדיא ועיין ג"כ שם באות ל"ו ולענ"ד נראה שמדינא אין להחמיר בזה… וא"כ נחזי אנן הרי הרא"ש כלל בדין זה אח"כ ג"כ היודי"ן שאחורי הצד"י דז"ל שם הנקודה שעל האל"ף שהיא כמין יו"ד צריך שתגע בו וכן היו"ד שבתוך השי"ן והעיי"ן ואחורי הצד"י ואם לא נגעה בו נשתנית צורת האות ומפשטא דלישנא דהתה"ד והב"י משמע דלא קאי הרא"ש כלל במה דסובר שאין להם שום תקנה אהא דכתב בתר הכי ומה דנקט התה"ד יודי"ן שעל האלפי"ן והשיני"ן לבד אטו כי רוכלא ליחשיב וליזיל תדע דלא נקט ג"כ יודי"ן שעל העייני"ן ורגלי התוי"ן. והאיר הקדוש ברוך הוא עיני ומצאתי יותר מפורש בתה"ד סימן ר"ל שמסתפק שם בגט שלא היו נוגעין היו"ד שבאל"ף ושבשי"ן ושאחורי הצד"י והיו סמוכות בקירוב עד שהתינוק קראם יפה ע"ש ומשמע שם בהדיא דבכל אלו שם אות עליה כיון דניכר האות אפילו לתינוק רק נפסלו בתפילין ומזוזות ומסתפק שם לפסלם אפילו בגט משום דבעינן לכתוב האותיות כמו שנתנו למשה מסיני כל האותיות מחוברין גוף אחד חוץ מן הה"א וקו"ף א"כ נראה ברור לפ"ז דלפי מה דקי"ל דלענין שלא כסדרן בתו"מ מותר לתקן ביוד"י השי"ן והעי"ן שאינם נוגעין משום דכיון דהתינוק קוראו לאות שם אות עליו ומיקרי עדיין עיקר צורתו עליו א"כ ה"ה נמי ביו"ד שאחורי הצד"י. נחזור לענינינו דמכל אלו שהוכחנו מוכח להדיא דאם ההפסק היה דק שלא היתה ניכר פרידתו להדיא עד שמסתכל בה היטיב והתינוק קוראם יפה אפילו אם אירע כה"ג בצד"י בין היו"ד שאחוריו להנו"ן שלו וכל כה"ג מותר לתקן דלא מיקרי זה אות שחלוק לב' אותיות [ואפשר דאין צריך ג"כ להראות להתינוק באופן זה דבודאי יקרא יפה ודומיא דחי"ת שכתב השו"ע דלא מעכב בו ראית התינוק. אך לכתחלה בודאי נכון להראות להתינוק]. וכן ראיתי עוד באיזה אחרונים שמצדדים להקל בלא ניכר להדיא הפרדתן והתינוק קוראה לאות ע"כ נ"ל דבמקום הדחק יש לסמוך על כל זה להקל שיהא מותר לתקן ודלא כהפמ"ג. ודע עוד דאם ההפסק דק מאד עד שאין נרא' רק כנגד השמש כשר אפילו לדברי הפמ"ג וא"צ שום תיקון דבודאי לא גרע הפסק מאם היה נקב כזה באותו מקום ולענין נקב הלא קי"ל דנקב שהדיו עובר עליו אינו נקב ואפי' נרא' כנגד השמש וכמ"ש לעיל במ"ב ס"ק ל"ב ובודאי אפי' אם איתרע זה בצד"י בין היו"ד לנו"ן וכה"ג ג"כ לא חשיב נקב דאל"ה אמאי אמרו (בשבת ק"ח ע"א) כותבין תפילין על גבי עור של עוף טהור אף דהעור חלחולי מחלחל משום דהוי רק נקב שהדיו עובר עליו ליחוש דילמא איתרמי הנקב בצד"י בין היו"ד לנו"ן או בשי"ן במקום שמחלקו לעיי"ן זיי"ן וכה"ג א"ו דנקב כזה לא חשיב נקב כלל. והרוצה להחמיר בהפסק דק כזה די שיחמיר להצריכו תיקון אבל חלילה לפסול התפילין משום זה".
וכתב הקול יעקב ס"ק ק"ל "או חי"ת שני זייני"ן וכו'. ובכל הני אפילו תינוק יכול לקרותה פסול. עולת תמיד (אות ל"ה), מגן אברהם (אות ל"ו), הלכה ברורה (אות ל'), אליה רבה (אות מ"א), פרי מגדים (אשל אברהם אות ל"ו), קסת הסופר (שם), מלאכת שמים (כלל ח' אות ג'). ואם הפירוד אינו ניכר להדיא וגם התינוק קורא אותו, כתב רבינו זלמן (אות ל') בצד"י אם התינוק קורא אותו כהלכתו ואין הפירוד נראה להדיא שמותר להדביקו, ואין בזה משום שלא כסדרן. אבל מדברי הפרי מגדים (בפתיחה לסימן ל"ב בד"ה השני שבתפילין) ומעצי לבונה (חלק יורה דעה סימן ר"פ <שם>) משמע, באות שנחלק לשתי אותיות, שאף אם אין הפירוד ניכר להדיא והתינוק קורא אותו גם כן פסול, ואסור לדבק משום שלא כסדרן. וכן משמע מדברי המלאכת שמים וקסת הסופר (באות הנזכר ובאות שלאחריו). ועיין בשו"ת שבסוף זבחי צדק חלק ב' (<אורח חיים> סימן א')".
כתב בס"ק ק"ל (ב) "נראה דהוא הדין אם נכתבו האותיות בקומתן ובצביונן, ואחר כך ברוב הימים נפרדו השיני"ן וכיוצא, וצורת האות ניכרת, יכול לתקן ואין בזה שלא כסדרן. ברכי יוסף (אות ט'). אבל כל זמן שלא תיקנם הם פסולין, ואפילו אם הפירוד דק מאד וצורת האות ניכרת, דכיון שיש פלוגתא בזה באם נעשה הפירוד אחר הכתיבה, כמו שכתבנו לעיל אות ס"ב, יש לפסוק כדעת האוסרים, משום חשש ביטול מצות עשה וברכה לבטלה. וכן אם נמצא כן בספר תורה בשבת ויום טוב שאי אפשר לתקן, מוציאין ספר תורה אחרת מטעם הנזכר. ועיין לעיל אות צ"ח [השני] ואות קי"ב, ולקמן סימן ל"ו אות ה' ואות י'. ועוד עיין בסה"ק כף החיים סימן ח"י אות ז' בענין ספק ברכות להקל:
ובס"ק קל"ב כתב "תינוק דלא חכים ולא טיפש מכירם וכו'. הא דמהני קריאת תינוק לתקן, היינו דוקא שאין ניכר פרידתם להדיא, הא ניכר פרידתם להדיא, אף על גב דתינוק קורא כן, כיון שאין צורתה עליה הוי כותב שלא כסדרן. פרי מגדים (שם ובמשבצות זהב אות כ'). ואף על גב דבסוף ד"ה ובענין ינוקא (בפתיחה שם) נסתפק והניח בצ"ע, וכן בסוף הפתיחה (בד"ה גם מצאתי) כתב: ועדיין צ"ע, ויש לומר שמחמת הספק כתב לאסור, כדכתב דבר שמואל (סימן רס"ה) דבזה אזלינן בספיקן להחמיר, עי"ש, מכל מקום האחרונים כתבו כדבריו לאסור, עצי לבונה (שם), מלאכת שמים (שם), קסת הסופר (שם בלשכת הסופר אות ט'), אמרי שפר (שם). ואף על גב שבשו"ת שבסוף זבחי צדק חלק ב' (<אורח חיים> סימן א') כתב להתיר על ידי תינוק אף אם ניכר הפירוד להדיא, עי"ש, אפשר לומר אילו היה רואה דברי הפוסקים הנ"ל לא היה מיקל. מיהו אם יש ספק אם הוא ניכר להדיא או לא, יש להקל".
וביאר בס"ק קל"ד "דכיון דצורת האות היתה ניכרת וכו'. ואף על גב דיוד"י האלפי"ן והשיני"ן הנפרדין צורת יו"ד עליהן בפני עצמם, מכל מקום הנשאר אין אות אחרת עליה, גם אין כותבין יו"ד על גבי קו כזה, משום הכי מהני תינוק דלא להוי שלא כסדרן. פרי מגדים (אשל אברהם אות ל"ו, ובפתיחה ד"ה השני שבתפילין)".
וכתב בס"ק קל"ו ששיעור ניכר פרידתן הוא " היינו כל שפרידתם ניכרת היטב תיכף ומיד שרואה אותם. אבל אם אין ניכרת פרידתם עד שמסתכל בה, נקרא אין ניכר להדיא. רבינו זלמן (אות ל'):". ונראה שדהיינו שפסול בלא תיקון אבל אין לומר שאין תיקון מועיל להם דהרי הביא דברי הברכ"י בס"ק קל (ב).
העולה
איך שנראה התמונה מוגדלת, ובתמונה יש להסתפק אם חשיב ניכר להדיא בכה"ג כתב גם הקול יעקב להקל באופן שמועיל לתקונו לאחר מכן.
אמנם היכא דניכר להדיא לדעת הבה"ל כשר עם תיקון לקול יעקב אי אפשר לתקן.