שאלה
האם מותר לקרוא בשבת את פרשת פיטום הקטורת כתובה על הקלף?
תשובה
מצווה לקרות אותה בשבת מתוך הכתב.
ויש לדעת דברי הכה"ח בסי' תרכ"ב ס"ק ו' " משום כי על ידי אמירת פיטום הקטורת מתים הקליפות ועל ידי עלינו לשבח נמשך אור המקיף לגרש הקליפות שלא יתאחזו בשפע הנמשך על ידי התפלה".
מקורות
כתוב בזוהר הקדוש חלק ב' דף רי"ח ע"ב "כל מאן דאסתכל וקרי בכל יומא פרשתא דקטורת, ישתזיב מכל מילין בישין וחרשין דעלמא, ומכל פגעין בישין, ומהרהורא בישא ומדינא בישא וממותנא ולא יתזק כל ההוא יומא, דלא יכיל סטרא אחרא לשלטאה עליה ואצטריך דיכוין ביה",ועיי"ש עוד
וכתב המחזיק ברכה אות ו' "ואתה בן אדם פקח עיניך לכוין באמירת הקטורת לא להנאתך כי אם לעשות נחת רוח ליוצרך כי מתוקף תועלותיו נודע שיש נחת רוח להשי"ת".
כתב הרמ"א סי' קל"ב סעי' ב' "ויש לומר פטום הקטורת ערב ובוקר אחר התפלה… ויש שכתבו ליזהר לומר פיטום הקטורת מתוך הכתב, ולא בעל פה, משום שהאמירה במקום ההקטרה וחיישינן שמא ידלג (ב"י בשם מהר"י וא"ח) אחד מסממנים, ואמרינן שהוא חייב מיתה אם חסר אחת מסממניה; ולכן נהגו שלא לאומרו בחול, שממהרין למלאכתן וחיישינן שמא ידלג. וכשיוצא מבהכ"נ אומר ה' נחני וגו' (תהילים ה, ט) (כל בו) ומשתחוה ויוצא (מהרי"ל)". כלומר שהיו אומרים אותה מתוך הכתב, ואדרבה בשבת בדווקא כי אז יש זמן משמע שוודאי אין בעיה מלאומרה אז.
וכתב הכה"ח בס"ק י"ח "ועיין בספר שכחת לקט מערכת ב' שהזהיר דכשאומר פיטום הקטורת יסתכל באותיות, וכן כתב בספר ערך לחם למהריק"ש ז"ל דיקרא מתוך הספר, והביא דבריהם ה"ר חיים פאלאג'י בספר כף החיים סימן טו"ב אות ח"י וכתב דאם אומר במרוצה ובעל פה לא יהיה לו שום תועלת מאמירה זאת יעו"ש".
וכתב המשנ"ב בס"ק י"ז "שמא ידלג – ובב"י מפקפק בזה דהלא אין מיתה אלא בהקטרה לא באמירה ועוד דאין מיתה אלא במזיד לכן המדקדקין נוהגין לאמרו בכל יום [מ"א], ויש שכתבו דאותן שאין אומרין רק בשבת אין מרגלא בפומייהו כ"כ יאמרו מתוך הסידור".
וכתב בסדר היום פרשת סדר העבודה עמוד ט"ו בענין פרשת הקטורת "החושש עליו ועל נפשו, ראוי הוא להשתדל בכל עוז בענין הזה, ולכתוב כל ענין פיטום הקטורת בקלף כשר בכתיבה אשורית, ולקרות אותו פעם אחת בבקר ובערב בכוונה שלמה ואני ערב", וכתב הכה"ח בס"ק כ"ג "אמירת פיטום הקטורת מתוך כתב אשורית ככתיבת ספר תורה היא סגולה לזכות לעושר ויהיה מוצלח בכל עסקיו, כן הוא בספר משפט צדק חלק ב' יעו"ש, והביאו הרוח חיים אות ד' ובספרו כף החיים סימן טו"ב אות ח"י". כלומר שהכתיבה שצריכה להיות אינה דפוס אלא כתיבה אשורית על גבי קלף.
כתיבתה על קלף
והנה מה שיש לדון איך מותר לכתובה על קלף:
כתב בשו"ע סי' רפ"ג סעי' ב' וז"ל "לא יכתוב מגילה בפני עצמה שיהיו בה פרשיות. ואין כותבין מגילה לתינוק להתלמד בה, ואם דעתו להשלימה לחומש, מותר".
וכתב הט"ז בס"ק א' "ואין כותבין מגילה לתינוק כו'. זה דעת הרמב"ם והביא בטור דהרי"ף התיר לכתוב מגילה לתינוק להתלמד והקשה עליו רבים וכ' הרא"ש שהתיר משום שאי אפשר לכל עני להיות לו ס"ת שלימה, וב"י נתן טעם טוב להרי"ף מדברי התלמוד, גם בפרישה ומו"ח ז"ל הביאו ראיות ברורות להיתר וסיים מו"ח ז"ל דיש לנו להתיר וכן הוא המנהג בכל יום, ותימה על רמ"א שלא כתב על זה כלום, אבל מ"מ אין היתר אלא כדי להתלמד בו משום עת לעשות לה' וגו', אבל אותן שכותבין פסוקים על הכותל לאיזה סימן טוב לאו שפיר עבדי דתורה חתומה נתנה", והנה מה שכותבה אינה לסימן טוב כי צריך לקוראה ממקום כלשהו וא"כ כל הנידון זה שכיון שיש לו את זה כתוב למה יכתב שוב, וזה לא מצינו לאסור וכי אסור להדפיס אם ימצא עוד כאלו, וא"כ נגביל את כמות הסידורים.
וכתב הש"ך בס"ק ג' "לא יכתוב התורה מגילה בפני עצמה כו'. ודעת הרי"ף והמרדכי והאגודה ושאר פוסקים דמותר משום עת לעשות לה' הפרו תורתך שהרי אין הכל יודעים בעל פה ואין לכל העולם חומשים בב"ה ויבואו לידי ביטול ק"ש ותפלה וכ"כ הב"ח וכ' שכך המנהג פשוט בכל המדינות".
והנה בפת"ש ס"ק ב' הוסיף עוד היתר "ואין כותבין מגילה עיין (בתשב"ץ ח"א סימן ב') שכתב דמה שאפשר להתיר בזה הוא שיכתוב התיבות חסירות בסופן כגון זה וידב' ה' א' מש' לאמ' דב' א'. או באמצעיתן כגון ברשי"ת ברש"ן בלא א' או שיכתוב התיבות מלאות לאמור מושה אהרון דכה"ג לאו ספר מקרי אלא אגרת או שיכתוב האותיות קטועות או האל"ף והלמ"ד מחוברות כגון זה וישנה כל האותיות שינוי זה עד שלא יהיה ג' תיבות סמוכות בלא שינוי בא' מן השינויים הנזכרים. או יכתוב בכתב מאשי"ט כו' זה הכלל כל כתיבה שיפסול בה ס"ת מותר לכתוב המגילה הזאת ומיהו דוקא פיסול שהוא באיכות הכתיבה אבל פיסול אחר לא", והנה לטעם זה יותר טוב להדפיס את פיטום הקטורת כך שלא יהיה בכלל האיסור. "וכתב עוד דנראה לו להתיר בכל ענין כדעת הרי"ף ז"ל דהאידנא מותר לכתוב מגילה לתינוק להתלמד בו משום עת לעשות גו' (וכ"כ הט"ז וש"ך כמו שהובא בבה"ט סק"א) ובלבד שלא יכתוב יותר מג' תיבות בלא שירטוט כבסי' שאח"ז (ואפשר דגם לענין זה מהני אם שינה האותיות בא' משינויים הנזכרים)". וא"כ למסקנתו אם עושה כן עם שירטוט שרי.
והנה אפשר להביא ראיה שכיום מותר שכתב השולחן ערוך סימן שלד סעי' י"ד "הקמיעין שיש בהם פסוקים, אין מצילים אותם מפני הדליקה; ויש אומרים שמצילים", וכתב המשנ"ב ס"ק מ "הקמיעין – טעם דעה הראשונה דבקמיעין אין שייך בהם טעם דעת לעשות לה' וכו' דאין בזה תורה ללמוד או להתפלל, ע"כ אסור לכתוב אותם וי"א ס"ל כיון דאיתיהיב רשות למכתב ברכות יש נמי רשות למכתב קמיעין". ופסק בס"ק מ"ב "וי"א שמצילין – והלכה כדעה הראשונה [אחרונים] ומ"מ כשיש בהן אזכרות יש לומר דמצילין [פמ"ג]", עכ"פ היכא שנכתב להתפלל שוב מותר לכותבו, וכ"כ הכה"ח בס"ק עד, וכן יש להוכיח שכתב המשנ"ב בסי' א' ס"ק ד' שמותר לכתוב למנצח על קלף, וכן מוכח מכל הפוסקים שכתבו לכותב את פיטום הקטורת על קלף וכן הורה מרן הרב זצ"ל ואין המקום להאריך בזה.
יוצא שאין איסור לכתוב את פיטום הקטורת על קלף כיון שעושה כן כדי להתפלל, והלכה היא כדעת הרי"ף כן דעת מרן הרב. והנה למחמירים כדעת הרמב"ם והשו"ע – יכולים לכתוב בקלף שלושה תיבות בשורה ובשורה מתחת בקצה השני עוד שלוש תיבות.
העולה
מצווה לקרות אותה בשבת מתוך הכתב.
ויש לדעת דברי הכה"ח בסי' תרכ"ב ס"ק ו' " משום כי על ידי אמירת פיטום הקטורת מתים הקליפות ועל ידי עלינו לשבח נמשך אור המקיף לגרש הקליפות שלא יתאחזו בשפע הנמשך על ידי התפלה".