שאלה
האם מותר למכור מזוזה לגוי שרוצה לשים על הדלת של הבית שלו?
תשובה
אין לתת להם מזוזה וכן אין לעבוד עליהם ולמכור נייר במחיר מזוזה משום איבה.
אמנם במקום שיש חשש שיזיק הגוי ליהודי מחמת שאינו נותן לו מזוזה אפשר להקל, ומכל מקום יש לדעת מה שכתב המהרי"ל "וקבלה בידינו שלא יבא שום שנאה ליהודי שמחזיק אמנתו ואינו נוטה ממנה כלל נגד השרים וחן ימצא בעיניהן על כך ומחזיקים אותנו כאמתיים ונמנעים מלהסי' עוד".
מקורות
כתוב בגמ' עבודה זרה דף ג עמוד ב "והתניא: אין מקבלין גרים לימות המשיח, כיוצא בו לא קבלו גרים לא בימי דוד ולא בימי שלמה! אלא שנעשו גרים גרורים, ומניחין תפילין בראשיהן, תפילין בזרועותיהם, ציצית בבגדיהם, מזוזה בפתחיהם", משמע שהניחו גם לגוי להניח תפילין וציצית ומזוזה.
וכתב הרמב"ם הלכות מלכים פרק י ה"י "בן נח שרצה לעשות מצוה משאר מצות התורה כדי לקבל שכר, אין מונעין אותו לעשותה כהלכתה, ואם הביא עולה מקבלין ממנו, נתן צדקה מקבלין ממנו, ויראה לי שנותנין אותה לעניי ישראל, הואיל והוא ניזון מישראל ומצוה עליהם להחיותו, אבל העכו"ם שנתן צדקה מקבלין ממנו ונותנין אותה לעניי עכו"ם".
וכתב הרדב"ז "אם רצה לעשות באומרו שנצטוה עליה אין מניחין אותו לעשותה אלא אם עשאה כדי לקבל עליה שכר כמי שאינו מצווה ועושה וכן דקדק רבינו וכתב כדי לקבל שכר. ומ"מ במצות שצריכין קדושה וטהרה כגון תפילין ס"ת ומזוזה אני חוכך להחמיר שלא יניחו אותם לעשותן", נראה מדבריו שכיון שלא ישמרו את התפילין או ס"ת או המזוזה בכבוד הראוי להם, או שיניחו אותם במקום בזיון כגון בבית הכסא או במקום ערווה, נראה להחמיר בזה.
וכתב בשו"ת מהרי"ל החדשות סימן קכג "אמר לי מהר"י סג"ל דשאירי הח"ר זלמן זאלצפורק ז"ל שאל ממנו הוראה אם רשאי למסור מזוזה לגוי כי ההגמון שלו ביקשו מאד למסור לו אחת ואמר לקבוע אותה במבצר שלו, ואמר להיטב לו בשביל כך כל ימיו. והיה מתיירא אם לא ימסור לו ח"ו תצא לו חורבה מהמושל. ואמר מהר"י סג"ל שהסביר לו כמ' ראיות שאסור למסור מזוזה לגוי והיה מצטער על שהציר היה נחוץ לדרכו ולא היה לו פנאי להניחני אות' להעתיק אלי התשובה.
אהובי הר' זלמן שי' טעמא דידי דאסר למכור מזוזה לגוי דאמרי חכמים דקונין מהן ספרים תפילין ומזוזות עד כדי דמיהן כדי שיצא מידם, ואי לאו דלא ליגנבן ולייתי היו קונין מהן ואפי' יותר על כדי דמיהן כי היכי דלא ליזלזלו בהן, כ"ש דאין מוסרין להן לכתחילה. ואי משום דקאמר שרוצה לשומרה בטהרה היינו כל זמן שאינו נזוק, אבל אם יראה שאינו ניצול כ"ש שמבעט ומתחרט כמו מצות סוכה לעתיד וכמו חסד לאומים חטאת דפ"ק דב"ב ואתי לזלזולי טפי מגוי אחר, והקב"ה מנסה אומות העולם שלא כדרך טאני' ויבעט ויזלזל במזוזה ובמ' שציוה עליה ונתחלל שם שמים ח"ו יותר ממה שנתקדש על ידו. ועוד התינח בחיו אבל כשמת וזרעו אחריו מה תהא עליה כשיבא ברשותו. ואיהו גופיה שום גלח יזכרהו ויחרפהו על ככה ובודאי שתבא לאבוד וזלזול, ועוד יש לדמותו לההיא דמנחות דאין מזכירי' טלית מצויצת לגוי, וחד טעמא מפני הסכנה שמא יתלוה ישראל עמו בדרך דסבור שהוא יהודי, ה"נ בנדון זה שמא יתלוה או יתאכסן אצלו ע"י המזוזה או ימצאנו בשום בית. ואפי' במבצר זה איכא למימר יהודי דר בו ותקנו וסבור שאחד מעבדי השר יודי הוא ויתלוה עמו. ואידך טעמא דחשד נמי שייך הכא". כלומר שהמהרי"ל למד שזה לא חומרא אלא מעיקר הדין אנו חוששים שיזלזלו בזה והביא ראיה מכך שצריך לפדות אותם, וכ"ש שלא ליתנה להם ואם תשיב שהרי כאן הוא מבקש עבור שמירה, נראה שלכך כתב שברבות הימים אם לא יועיל לו יזלזל בזה, ועוד שיהודי שיראה את המזוזה בפתחו יתלה שהוא יהודי וילך עמו יחידי בדרך, ויבוא לידי מכשול.
וסיים "הלכך מכל צד נ"ל דאסור אלא שיש לדחות הגוי במילתא דחיותא ולא קט לי', דלדידן קדישא טובא ולדידהו לא מהני כלל כמו תבלין דשבת דלא מהני למאן דלא מנטר לשבת ובשביל שאנו נזכרים על זה יחוד הי"ת ועול מלכות שמים ועול מצות בכניסה וביוציאה, אותו זכות מצילנו ושמרנו ולדידהו אדרבה הוה להו למזכרת עון שהם עושים הפכו כפי אמנתנו. ומבצר של האחד שניצול, מקרה היה. וקבלה בידינו שלא יבא שום שנאה ליודי שמחזיק אמנתו ואינו נוטה ממנה כלל נגד השרים וחן ימצא בעיניהן על כך ומחזיקים אותנו כאמתיים ונמנעים מלהסי' עוד, לבד מהני מילי שהיתירו רבו' משום קרוב למלכות שצורך הוא למי שמשתדל עמהן", משמע שמעיקר הדין אסור אך במקום שהוא מקורב למלכות יש להקל משום איבה וכן למד רבינו הרמ"א בדבריו וכדלחהלן..
והביאו הרמ"א בסי' רצ"א סעי' ב' וכתב וז"ל "ועובד כוכבים שבקש שיתנו לו מזוזה, ורוצה לקובעה בפתחו, אסור ליתנו לו (כך השיב מהרי"ל). ונראה לי דמ"מ במקום דאיכא למיחש משום איבה, ושירע משום זה לישראל, שרי (כנ"ל)".
וכן יש לדייק מדברי השו"ע בסי' רצ"א סעי' ב' "ואם שכר הבית מעובד כוכבים, או ששכרו לעובד כוכבים, נוטלה ויוצא", וביאר פתחי תשובה ס"ק ט' הטעם בשם היעב"ץ "וכתב עוד דמה שאמרו נוטלה ויוצא הוא על דרך חיוב משום דלמא אתי למיעבד בה מידי דבזיונא ע"ש", וא"כ ה"ה להכא.
וכתב בשו"ת באר שבע סימן לו "ומיהו נ"ל דמותר למכור לע"א מזוזה במקום דאיכא למיחש משום איבה ושירע משום זה לישראל, לפי שמצינו הרבה דברים שהתירו משום איבה כדאיתא בפ"ק דע"א ההוא מין דשדר ליה דינרא לר"י נשיאה ביום אידו, אמר היכי אעביד אשקליה, אזיל ומודה לע"א לא אשקליה הויא לי איבה, אמר ליה ריש לקיש טול וזרוק לבור לפניו כלאחר יד, ופרש"י כלאחר יד שלא יבין שמדעת השלכתו וכיון שרואה שאבד ממך לא ישגיח ע"כ. הרי קמן מבואר כי לולא ריש לקיש המציא לו תחבולה היה שוקל להחזיק בו משום איבה, אף על גב דאזיל ומודה לע"א, ותו אשכחן בפרק אין מעמידין דשרי משום איבה שיהודית מילדת ע"א בשכר ואפילו בשבת, היה מותר לולא כי מצי לאשתמוטי דיכלא למימר דידן דמינטרי שבתא מחללין עלייהו דידכו דלא מנטרי שבתא לא מחללין, וכן פסק הרב רמ"א ז"ל בהגהתו לש"ע בי"ד סימן רצ"א", כלומר שמשום איבה שמחמת זה ירע לישראל מותר.
וכן כתב בשו"ת שאילת יעבץ חלק ב סימן קכב "שפתים יושק משיב דברים נכוחים הי' עלי אוכלים למעדנים ומרקחים וכעולת מחים וניחוחים. מן שבוע העבר ממעלת פאר רו"ם מורי הרב נר"ו. וראיתי שהחליט הדבר (מחמת) [לקחת] המזוזות. ואנכי לא רציתי לעשות הדבר ע"פ עצמי אף כי בכתבי מה שכתבתי כבר נטיתי לצד זה מחמת ששכרתי הבית מן הנכרי. ומה שכתב מע"ק נר"ו ומנכרי נוטלה יוצא על דרך חיוב הוא בודאי ישרים דבריו בזה. אך מה שרוצה להשיג על ליקוטי מהרי"ל בענין ליתן מזוזה לנכרי וכתב דנעלם ממנו דברי הירושלמי. הנה כבר הרב התייר הגדול בספר באר שבע בתשובותיו מביא ירושלמי זה שהביא מעלת קדשו הרב נר"ו. ומתוכו יש משמעות ויש ללמוד דאין השגה על מהרי"ל מן ירושלמי זה יע"ש מורי מע"ק נר"ו. ובאמת גם הוא ה"ה בס' באר שבע מפרש הגמרא דמן נכרי נוטלה ויוצא דהוא חיוב. כמו שמפרשה מורי מע"ק הרב נר"ו ולענין דינא. באמת גם ה"ה בס' ב"ש מחליט דאם לחוש לאיבה שרי ליתן להנכרי מזוזה. וכמו שסתם לנו גם מהרמ"א בהג"ה ש"ע /יו"ד/ סימן רצ"א".
העולה
אין לתת להם מזוזה וכן אין לעבוד עליהם ולמכור נייר במחיר מזוזה משום איבה.
אמנם במקום שיש חשש שירע הגוי ליהודי מחמת שאינו נותן לו מזוזה אפשר להקל, ומכל מקום יש לדעת מה שכתב המהרי"ל "וקבלה בידינו שלא יבא שום שנאה ליודי שמחזיק אמנתו ואינו נוטה ממנה כלל נגד השרים וחן ימצא בעיניהן על כך ומחזיקים אותנו כאמתיים ונמנעים מלהסי' עוד".