שאלה
מתי עדיף לקלח את התינוקות והקטנים בתשעה באב, מחר בצהריים או לחכות לערב?
תשובה
תשעה באב – אם הילדים פחות מגיל חינוך מותר לקלחם במים כדרכם
ואם הילדים הם מגיל חינוך שמבינים מותר לקלחם רק כדי להסיר את לכלוך וה"ה אם מזיעים, וטוב שיחכו לערב.
ועכ"פ בכל אופן כשמותר לקלח יכול לקלח אותם גם בלי כפפות, כיון שאינה לתענוג.
מקורות
כתב השו"ע סי' תקנ"ד סעי' ז' "רחיצה אסורה בט' באב, בין בחמין בין בצונן; אפילו להושיט אצבעו במים, אסור". ובסעי' ט' כתב "אם היו ידיו מלוכלכות בטיט ובצואה, מותר לרחוץ להעביר הלכלוך, ולא יטול כל ידיו אלא לפי הצורך להעביר הלכלוך".
וביאר הכה"ח בסי' תקנד ס"ק מ"ה "ר"ל או בטיט או בצואה וכמ"ש לקמן סימן תרי"ג סעיף א'. וכן כתב היפה ללב חלק ב' אות ד'. וכתב שם היפה ללב דמה שכתב הט"ז שם ס"ק א' אבל להעביר את הזיעה אסור נראה דהוא הדין בתשעה באב. ומיהו לפי מה שנכתוב לקמן אות ס"ז דיש מתירין בסיכה בתשעה באב להעביר הזוהמא, נראה דהוא הדין ברחיצה שרי להעביר הזוהמא, דהא לדעת המגן אברהם ריש סימן תרי"ד רחיצה קילא מסיכה להעביר הזוהמא יעו"ש".
וביאר המשנ"ב בס"ק י"ט "דאינו אסור אלא רחיצה של תענוג ומטעם זה נשים המבשלות וצריכות לרחוץ הבשר אף דממילא רוחצת גם ידיה מותר". וכן כתב הבה"ל ד"ה סיכה דלהעביר זוהמא לא חשיב כתענוג וז"ל "סיכה וכו' אלא של תענוג – ולפ"ז פשוט דלהעביר את הזוהמא מותר כמבואר בסימן תקע"ה ס"ג לגבי ת"צ וכן גבי אבילות ביו"ד סימן שפ"א וכמו שהעתיק הגר"א מירושלמי מפורש בסימן תרי"ד ע"ש והי"ל להמחבר להעתיק בזה הלשון שכתב בעצמו ביו"ד סימן שפ"א דלהעביר את הזוהמא מותר ואצ"ל משום רפואה כגון שיש לו חטטין בראשו אלא שקיצר בלשונו וכ"כ הלח"מ בהלכות תענית פ"ה הלכה יו"ד וכ"מ מהגר"א בסימן זה ודלא כמטה יהודא שר"ל דלהעביר הזוהמא אסור וחיליה מהא דאיתא בפסחים נ"ד אין בין ט"ב ליוה"כ אלא שזה ספיקו אסור וזה מותר ע"ש ודעתו דברייתא שהובא בבבלי פליג על הברייתא שהובא בירושלמי ובאמת בודאי אין לדחות ברייתא שהובא בפשיטות בירושלמי בכמה מקומות מחמת איזה דקדוק ובאמת לאו ראיה היא כלל דהכונה דדברים שאסרו בט"ב כגון רחיצה וסיכה אסרו אפילו לרחוץ אבר אחד כגון להושיט אצבע במים או לסוך אותו כמו ביוה"כ ודוקא כשהסיכה הוא של תענוג אבל סיכה שאינה של תענוג לא אסרו כלל ועיין בתענית דף ל' ת"ר כל מצות הנוהגות באבל נוהגות בט' באב וכו' ובסיכה ונעילת הסנדל וכו' וכיון דבאבל איתא שם בדף י"ג ע"ב דלהעביר את הזוהמא מותר ממילא ה"ה בט' באב", וא"כ יהיה מותר לקלח את הילדים אם הם מלוכלכים וה"ה שלא יצטרכו כפפות.
אמנם מה שיש להעיר שכתב השו"ע סי' תרי"ג סעי' א' "אסור לרחוץ ביום הכיפורים, בין בחמין בין בצונן; ואפי' להושיט אצבעו במים, אסור. ואם היו ידיו או רגליו או שאר גופו מלוכלכים בטיט או בצואה, או שנטף דם מחוטמו, מותר לרחצם; שלא אסרו אלא רחיצה של תענוג", וכתב המשנ"ב ס"ק ב' "שלא אסרו אלא רחיצה של תענוג – מלשון זה משמע דאם הזיעה הרבה ורוצה לרחוץ להעביר הזיעה מותר, כיון שאינה רחיצה של תענוג, ומ"מ מי שאינו איסטניס וא"צ לרחיצה זו כ"כ, נכון להחמיר שלא לרחוץ בשביל העברת הזיעה כמו שאסור לסוך בשמן להעביר הזוהמא כמו שמבואר בסימן תרי"ד", רואים דסייג את ההיתר של רחיצה דווקא אם הזיע הרבה והוא איסטניס, (וכן כתב הכה"ח בס"ק ב') אמנם יש לחלק ששם הטעם שאסור הוא דאפי' סיכה שאינו לתענוג אסור כמבואר בתרי"ד סעי' א' משא"כ הכא שהרי אנו מקלים גם בסיכה וכמבואר בבה"ל הנ"ל ולפ"ז יוצא שאדם שמזיע ממש היה מקום להקל לו להתקלח במים קרים גם בתשעה באב.
וכתב השו"ע בסי' תרט"ז סעי' א' "התינוקות מותרים בכל אלו, חוץ מבנעילת הסנדל, שאין חוששין כל כך אם לא ינעלו. הגה: ומותר לומר לנכרי לרחצן ולסוכן". וביאר המשנ"ב בס"ק א' "ברחיצה וסיכה ואכילה ושתיה שלא גזרו על הקטנים. ומותר לגדול להאכילו ולהשקותו ולסוכו ולרחצו". וראה בכה"ח ס"ק ג'. והיינו דווקא ביוה"כ. וכתב הרמ"א שם סעי' ב' "וכל מקום שמחנכין אותו באכילה, מחנכין אותו ברחיצה וסיכה" וכתב הכה"ח בס"ק ח"י "והיינו מבן תשע שנים ומעלה שמתחילין לחנכו בשעות שלא לאכול מחנכין אותו גם כן ברחיצה וסיכה שלא לרחוץ ולסוך כלל. וזהו דעת הטור, אבל דעת הר"ן אין צריך לחנכן ברחיצה וסיכה כמו שכתב בבית יוסף יעו"ש".
למעשה
תשעה באב – אם הילדים פחות מגיל חינוך מותר לקלחם במים כדרכם
ואם הילדים הם מגיל חינוך שמבינים מותר לקלחם רק כדי להסיר את לכלוך וה"ה אם מזיעים, וטוב שיחכו לערב.
ועכ"פ בכל אופן כשמותר לקלח יכול לקלח אותם גם בלי כפפות, כיון שאינה לתענוג.