שאלה
האם יש איסור כלשהוא לתלות תמונה של רבנים על הקיר בבית, והאם יש מקור למנהג זה שנהגו בו המון העם?
תשובה
מנהג יפה לתלות תמונות של צדיקים בסלון הבית וכן בחדרי השינה, והדבר מוסיף יראת שמים, ועל ידי התבוננות בפניו של הצדיק יכול האדם להגיע למעלות נפלאות בקדושה ובטהרה.
דינים נוספים:
ציור
א. לענין ציור דמות אדם יש להתיר באופן שמצייר פנים בלא גוף, או לא ציור דמות שלימה (שיעשה פגם קטן בדמות).
ב. קלפים שמצויירים עליהם תמונות של רבנים המיועדים למשחקי ילדים יש למנוע זאת מהם שהדבר נוגע לזלזול בקודש.
חדר שינה
דעת מרן הגר"מ אליהו שאפשר לתלות תמונות של צדיקים בחדר השינה אך לא תמונות של שאר בני אדם כגון קרובי משפחה וכדו'.
בית כנסת
בבית כנסת ובית מדרש יש להמנע מלתלות ציורים על הקירות או על הפרוכת שעלול לבוא לידי מכשלה בעת התפילה שמשתחווים מול הציור.
מקורות
דעת השו"ע והפוסקים – טבעת שחותמה שוקע
הנה בגמ' (ע"ז מג:) הובא: טבעת חותמה בולטת אסורה, חותמה שוקעת מותרת, ע"כ.
וברמב"ם (פ"ג מהל' ע"ז ה"י וי"א) כתב וז"ל, אסור לעשות צורות לנוי ואע"פ שאינה עבודת כוכבים שנאמר לא תעשון אתי כלומר צורות של כסף וזהב שאינם אלא לנוי כדי שלא יטעו בהן הטועים וידמו שהם לעבודת כוכבים ואין אסור לצור לנוי אלא צורת האדם בלבד לפיכך אין מציירים לא בעץ ולא בסיד ולא באבן צורת האדם והוא שתהיה הצורה בולטת כגון הציור והכיור שבטרקלין וכיוצא בהן ואם צר לוקה אבל אם היתה הצורה מושקעת או צורה של סמנין כגון הצורות שעל גבי הלוחות והטבליות או צורות שרוקמין באריג הרי אלו מותרות, עכ"ל.
ובכסף משנה (שם) פירש שהרמב"ם אסר לצור צורה בולטת בצורת אדם.
וכן הובא בשו"ע (יו"ד סי' קמא ס"ד) אסור לצייר צורות שבמדור שכינה כגון ד' פנים בהדי הדדי וכן צורות שרפים ואופני' ומלאכי השרת וכן צורת אדם לבדו כל אלו אסור לעשותם אפילו הם לנוי ואם עובד כוכבים עשאם לו אסור להשהותם במה דברים אמורים בבולטת אבל בשוקעת כאותם שאורגים בבגד ושמציירים בכותל בסמנין מותר לעשותם וצורת חמה ולבנה וכוכבים אסור בין בולטת בין שוקעת ואם הם להתלמד להבין ולהורות כולן מותרות אפי' בולטות, עכ"ל.
וכתב הרמ"א בהגה: ומיהו אם מוצא אותם מותרים מלבד בחמה ולבנה שדרך העובד כוכבים לעבדם או שיש הוכחה שעשאן לעבדם שאז אסור ככל הצלמים כמו שנתבאר בריש הסימן, ע"כ.
וכן כתב השו"ע (שם ס"ד) ז"ל, טבעת שיש עליה חותם שהוא צורת אדם אם היתה הצורה בולטת אסור להניחה ומותר לחתום בה ואם היתה הצורה שוקעת מותר להניחה ואסור לחתו' בה מפני שהנחתם תעשה בו הצורה בולטת ואפילו חתם לו העובד כוכבים אסור להשהותה וה"ה בשאר צורות האסורות, עכ"ל.
עולה מהדברים, כי צורה בולטת של אדם אסור להניח בטבעת וכן לצייר דמות אדם לנוי אסור, וכן הדין בטבעת שאסור לחקוק וטבעת שוקעת מותר.
ולכאורה יש לדון לפי דברי השו"ע שאסר לצייר דמות אדם בציור דמויות של רבנים או צדיקים האם הותר הדבר מפני שאינו נחשב לנוי שיש בזה תועלות אחרות וכפי שנבאר לקמן, או לא.
צילום אינו כציור
ולענין צילום תמונה של רב או צדיק יש לסמוך להתיר בזה (אפי' דמות שלימה) דהוי גרמא כמו שכתב בזה בשו"ת תשובות והנהגות (ח"ב יו"ד סי' רסג) שאינו בגדר 'לא תעשון' וכו' שנעשה בדרך של גרמא ולא כציור בידים (במצלמות הישנות שמסיר הכיסוי ואז נוצרת התמונה, ובודאי במצלמות של היום) ובפרט אם משהו אחר מצלם) וכתב שיש גדולים שנזהרו מלהצטלם ע"פ מש"כ הזוהר פקודי דף רסו ע"ב, אך מעיקר הדין כתב שהמחזיקים או המצלמים תמונות של רבנים יש להם על מה שיסמוכו, עכ"ד.
ציור דמות אדם שאינה שלימה
והנה בש"ך בס"ד שם כתב שאף לדעת השו"ע יש להתיר אם צייר את צורת הפנים לבד בלא הגוף, כמו שכתב השו"ע (שם ס"ז) ז"ל, יש מי שאומר שלא אסרו בצורת אדם ודרקון אלא דוקא בצורה שלימה בכל איבריה אבל צורת ראש או גוף בלא ראש אין בה שום איסור לא במוצאו ולא בעושה, עכ"ל. וכתב הרמ"א וכן נוהגין, ע"כ. אולם בחכמ"א (שם סי' פה) וכן הט"ז (שם סקט"ז) כתבו לאסור אף בציור דמות אדם לבד.
ועיין בדבריו של השאילת יעב"ץ שיש איסור מוחלט לצייר פנים שלמות ובגדר פנים שלמות נתון למחלוקת הראשונים דהרא"ש ס"ל שהוא 'עד החזה' והרבה ראשונים וכ"מ מדברי תוס' הנז' חולקים וס"ל דאפי' ציור פנים לבד איכא בזה איסור, והשאילת יעב"ץ נטה לאסור כרוב הראשונים בציור דמות פנים בלא גוף.
אך נראה שלדעת השו"ע יש להתיר בציור דמות אדם לבד מעיקרא דדינא והכוונה לציור דמות שאינה שלימה.
דעות החולקים על השו"ע
אולם יש לציין כי יש חולקים על השו"ע. בראב"ד (הש' פ"ג מהל' ע"ז הי"א) ובריטב"א (בחי' לע"ז מג:) כתבו שכל האיסור הוא דווקא בדבר חקוק שאז אין חילוק בין צורת אדם בולטת לשוקעת ואף בדיו אסור בכה"ג, אולם אם אינו שוקע מותר. וכן נקיטת הט"ז (שם סקי"ב) ובשו"ת רמ"ז (סי' נח).
ועולה מדבריהם של החולקים על השו"ע שגם לדעתם כל האיסור הוא דווקא בדבר חקוק ולא בדבר שאינו חקוק שאז מותר, ממילא גם לדעתם אין סמך לאסור בתליית תמונה על קיר או בהנחת טבעת שעשויה בכה"ג.
הנהגת גדולי הדורות – תמונות של רבנים
שאילת יעב"ץ –
בשו"ת שאילת יעב"ץ (ח"א סי' קע) כתב, מעשה אירע בימינו כשנתקבל הרב ה"ה מהור"ר אלעזר ז"ל מבראד לאב"ד דק"ק אמשטרדם עמד איש אחד שם שהוציא מוניטון שלו בעולם דהיינו שהדפיס מטבע כסף בדמות צורתו והביאוהו למראה עיני וכשהצצתי בו נרתעתי ותמהתי מאד אם נעשה מדעת הרב הנ"ל וברצונו שהיה נודע בשם חסיד בדורו כי נסתכלתי בו והיה תבנית ראש עד החזה פרצוף פנים שלם בולט וזה לדעתי איסור גמור מוחלט בין העושה לעצמו בין שאחרים עשו לו כל שכן הכא דישראל הוה העושה כאשר הוגד לי ויש בזה איסור כפול, האחד, לא תעשה של תורה לא תעשון אתי, וגם משום חשדא דאסור איברא דהרא"ש כתב שראש בלא גוף אין איסור לא בעושה ולא במוצא אבל כבר עמדתי על זה מימים רבים ונתעוררתי בו, כי מלבד שחלוקין עליו גדולי ישראל ה"ה הסמ"ג והרמב"ן והרשב"א והר"ן ומהר"ם רבו, וא"כ פשיטא דמיבעי לן למיזל לחומרא בדאורייתא אף כי בשמץ עבודה זרה ותדע עוד מדאיצטרכו תוספות ב"ק (צז:) לאוקמי ההיא זקן וזקנה במטבע של אאע"ה (אברהם אבינו ע"ה) בכתיבו דאותיות לחוד ולא בצורה ואי איתא דפרצוף לחוד שרי מאי דוחקייהו אלא ע"כ הכי הוא כדאמרן ושכן נהג אביו הגאון חכם צבי שבקשו לציירו וסירב ואנשים בעל כרחו ציירו דמותו, ע"כ.
מרן החת"ס
בספר אגרות סופרים (עמ' כח) הובא המעשה בר' בער פרענק שהיה סופר ונאמן שנים רבות, ובהשתדלותו נעשה ציור צלם דמות תבנית החת"ס וכאשר הביאו הדמות לפני החת"ס הקפיד בזה מאוד מאוד ושאל למי ההעזה לצייר צורתו שלא מדעתו ושלא מרצונו והשיב שר' בער פרנק הוא בעל המעשה וציוה מיד לקרותו, וכעס מאוד עליו בעל החת"ס, וכשניסה להסביר לו בעל המלאכה כי צריך להתפרנס מהדבר לצורך נדוניא ואמר לבעל החת"ס 'אני לא יכול ליתן את הפנים שלי לרחוץ ולבקש מבני אדם מתנת חינם' (כלומר, שיצטרך לקבץ נדבות לצורך החתונה) 'על כן חשבתי כי צורת רבינו אשר עליו יקפצו קונים הרבה תביא כל צרכי בזה כו' והשיב לו החת"ס: 'אתה לקחת את הפנים שלי לרחוץ את הפנים שלך'.
דעות האוסרים
ועיין בספר תורת חכם (ח"ב ערך כבוד ת"ח והקדמתו לכל דבר) שהאריך בזה בהנהגות גדולי ישראל ובהקפדתם בענין זה, ובתו"ד הביא שם בעצם הענין לצייר צורת אדם שבשו"ת לחם רב (סי' טו) נשאל בדבר כתובה שצייר בה הסופר צורת החתן והכלה והעלה שם שאף שבדיעבד אין לאסור להשהות הכתובה הזאת מ"מ לכתחילה כדאי להזהר שלא לעשות כן שנוגע לאיסור תורה. וכן בשו"ת דברי מלכיאל (ח"ג סי' נח) כתב שיש להחמיר שלא להצטלם בתמונה פוטוגרפית שלדעת הריטב"א הוא איסור גמור 'ושומר נפשו ירחק מזה' ומכל שכן ע"פ הקבלה יש טעם להחמיר בזה וכתב שם 'לא יפה עושים התולים צורות ותמונות של צדיקים וקרובי משפחה על הכתלים של חדרי דירתם', עכ"ד. וכן הובא בקונטרס 'לראות מהרה' (נד' בלבוב תקצח) שהאריך לאסור בזה, וכן הסכים בספר נימוקי אורח חיים (סי' רמג) ובשו"ת לבושי מרדכי (קמא חיו"ד סי' פו) וביערות דבש (דרוש ב) שיש להחמיר בזה ע"פ הזוהר והמקובלים. ובשו"ת ישכיל עבדי (ח"ב, קונ' אחרון, חיו"ד סי' יא) ובשו"ת פאת השדה (סו"ס מד) בשם הגר"ה מקלאמיא, ובשו"ת שם משמואל העליר (סי' ג דכ"ו ע"א) ובשו"ת דברי יחזקאל (שרגא, סי' טו דס"ה ע"א), עכ"ד שו"ת תורת חכם.
דעות המתירים וטעמיהם
למרות הקפדתם של גדולי הדורות בענין זה, מ"מ הרבה אחרונים נקטו להיתר בזה וכן המנהג הרווח כיום ועיקר הנימוק הוא שמעיקר הדין דבר זה מותר באופן שאינו שוקע או בולט כמבואר לעיל בדברי השו"ע והחולקים עליו, ויש שראו בזה מעלה שמקיים בזה מצוות 'והיו עיניך רואות את מוריך' שמשפיע על עצמו שפע קדושה וטהרה בראותו דיוקנו של הת"ח. ועוד טעמים רבים מדברי חז"ל שראינו ששיבחו את ראיית חכמים והדבקות בהם ובמשנתם, וכמובא בגמ' (עירובין יג:) 'שדרש רבי האי דמחדדנא מחבראי דחזיתיה לרבי מאיר מאחוריה ואילו חזיתיה מקמיה הוה מחדדנא טפי'.
וכיוצ"ב כתב בספר תורת חכם (שם) והביא את מש"כ בספר חסד לאברהם (מעין שני נהר לג) ז"ל, וכאשר יצייר האדם בדעתו צורה הקדושה ההיא ישלים שכלו וזה שאמר רבי אבא בפר' משפטים שהיתה צורת ר' שמעון מצויירת לפניו והיה משיג על ידי זה השגה גדולה וזה סוד 'והיו עיניך רואות את מוריך' וכו' ולא זו בלבד אלא שגם היות צורת אדם נכבד מצוירת בשכלו הוא ישיג מעלה גדולה ונפלאה וזה סוד שאמרו רבותינו ז"ל חייב אדם להקביל פני רבו ברגל, ע"ש. וכן הביא התורת חכם שם את דברי החיד"א (מדבר קדמות מע' צ אות ט) שכאשר יצייר האדם בדעתו צורה קדושה הנה הצורה הקדושה שידמה בדעתו צורה קדושה הנה הצורה הקדושה שידמה בדעתו ישלים שכלו וזה שאמר ר' אבא וכן כתב בשו"ת מבשר טוב (איזקיקזאן, ח"א סי' ס אות ט) לענין התמונות שעושים כעת מאדמורי"ם וגאונים זצ"ל שרבים אומרים כי היא סגולה לקיים בזה והיו עיניך רואות את מוריך וכמו שדרש רבי האי דמחדדנא מחבראי דחזיתיה לרבי מאיר מאחוריה ואילו חזיתיה מקמיה הוה מחדדנא טפי. וכן בספר איגרא דפירקא (אות פו) הביא מ"ש המדרש על דוד ע"ה 'טוב ראי' שכל הרואהו נזכר לתלמודו ולכן כתב שטוב ג"כ בשעת הלימוד לצייר לפניו צורת איזה צדיק ובפרט צורת רבו המובהק ועי"ז יקבע תלמודו בלבו ולא ישכח, ועיי"ש בדברי התורת חכם שהאריך בזה טובא.
אך ציין שם בתורת חכם את דבריו של שו"ת דברי מלכיאל (ח"ג סי' נח) שהחמיר בענין זה של תליית תמונות של צדיקים בבית והביא מה שכתבו המקובלים שנמשך על הצורות רוח הטומאה ולמה לנו לגרום לכך, וכן הובא בדברי יחזקאל (שרגא, ס"ס טו) מספר דרכי הישר להגה"ק מליסקא שאם היה ניתן רשות לאדם לראות מה ששורה על אותן הצורות לא היה רוצה להניחם בביתו. וכן הובא בדברי הנצי"ב (עיי' בשו"ת אז נדברו ח"ט סי' נט אות ג עמ' קנב) והביא מה שידוע בשם הגרב"צ אבא שאול שלא היה רוצה להצטלם כי חשש שאח"כ יסתכלו בתמונות אלו ויגרום לביטול תורה, עכ"ד.
אולם נראה שמעיקרא דדינא אין איסור בדבר, ויש לסמוך על המתירים בזה ובפרט שדעת השו"ע והחולקים שאם נעשה באופן המותר כלומר 'לא בולט ולא שוקע' בוודאי מותר מדינא, ובפרט אם הדבר מוסיף ליראת שמים, אך בשו"ת תורת חכם שם הביא דבריהם של השאילת חמדת צבי (ח"ה סי' לה) והציץ אליעזר (חט"ז סי' כז) והבנין אב (ח"ב סי' יז) שאסרו בקלפים לילדים שהדבר מביא לבזיון הקודש. אולם בשו"ת תורת חכם חלק על דבריהם וכתב שאין בזה איסור ואדרבה אף מצוה יש כאן 'והיו עיניך רואות את מוריך' ויש להזהיר את הילדים שינהגו כבוד בזה.
ולענ"ד נראה, שהצדק עם האחרונים שאין לגרום לזלזול בתמונות של צדיקים ולהשתמש בהם במשחק, ומאידך יש ללמד זכות על התולים תמונות של רבנים בבתים או בחנויות שבודאי דמות הצדיק משפיעה יראת שמים טהורה וכפי שהובא לעיל בשם החסד לאברהם והחיד"א. ואין לחשוש בזה אף לציור דמות שאסור מצד 'לא תעשון' שהוי גרמא כפי שהבאנו בשם התשובות והנהגות הנ"ל שכתב שיש למתירים בזה על מה שיסמוכו. וכ"כ בספר דינים והנהגות חלק א' (פרק יח סעיף י) ובספר תולדות יעקב (עמוד ל) ובספר חוט שני (פסח עמ' רל).
דעת מרן הגר"מ אליהו
בספר דרכי טהרה (פכ"ב סעי' נט) הובא: תמונות של צדיקים אפשר לתלות בחדר שנה אך תמונות של שאר בני אדם אפילו קרובי משפחה לא יתלם בחדר השינה משום הרהור, ע"כ.
ומבואר מדעת מרן הגר"מ אליהו זצ"ל שלא חשש לתליית תמונות של צדיקים בבית, וסמך לדבריו ממה שהבאנו לעיל בענף 'דעות המתירים וטעמיהם' בשם החסד לאברהם והחיד"א ועוד פוסקים שהסתכלות בצדיקים יכולה להביא להשגת מעלות עצומות ונפלאות ולהשלמת השכל.
עשיית צורות של פיסול וציור לצורך פרנסה
בשו"ת חתם סופר (יו"ד ח"ב סי' קכח) כתב, על השאלה אם אפשר ללמוד לצייר או לפסל צורות ע"מ למכור והעלה לאסור מחשש ע"ז ובפרט לפי מש"כ הרמב"ם (פ"ג מע"ז ה"ט) שאין לעסוק בציור ופיסול חשש שיטעו הטועים ויחשבו שהם דמויות של עכו"ם, וכתב שכל ההיתר הוא רק להתלמד ולא להתפרנס, וגם להתלמד התיר בתנאי שיעשה איזה פגם בצורה כגון שיסמא את עינה וכדו' וזאת כדי שח"ו לא ימשך אחר ע"ז, עיי"ש.
צורות של חיות על פרוכת בית הכנסת
ויש להזהיר לציבור, בפרט בצורות של חיות וכדו' שיש שנהגו כן בכמה מקומות שיש למחות ביד הנוהגים כן שדבר זה עלול לבוא לידי מכשלה שישתחוו כנגד הצורות וכפי שהובא בשו"ת אבקת רוכל (סי' סו) ובברכי יוסף (סי' קמא) וכן פשט המנהג אצל גדולי הספרדים עיין בנהר מצרים (הל' ע"ז סי' סט) וכ"כ בשו"ת בנין אב (שם).
העולה לדינא
מנהג יפה לתלות תמונות של צדיקים בסלון הבית וכן בחדרי השינה, והדבר מוסיף יראת שמים, ועל ידי התבוננות בפניו של הצדיק יכול האדם להגיע למעלות נפלאות בקדושה ובטהרה.
דינים נוספים
ציור
א. לענין ציור דמות אדם יש להתיר באופן שמצייר פנים בלא גוף, או לא ציור דמות שלימה (שיעשה פגם קטן בדמות).
ב. קלפים שמצויירים עליהם תמונות של רבנים המיועדים למשחקי ילדים יש למנוע זאת מהם שהדבר נוגע לזלזול בקודש.
חדר שינה
דעת מרן הגר"מ אליהו שאפשר לתלות תמונות של צדיקים בחדר השינה אך לא תמונות של שאר בני אדם כגון קרובי משפחה וכדו'.
בית כנסת
בבית כנסת ובית מדרש יש להמנע מלתלות ציורים על הקירות או על הפרוכת שעלול לבוא לידי מכשלה בעת התפילה שמשתחווים מול הציור.