שאלה
בבית הכנסת שלנו יש גוי שהוא אחראי עם המטבח . הכלי שהוא היה מאחסן את הטונה נשבר. לכן הוא רוקן את הקופסה מזכוכית של הזיתים (ככה קונים את הזיתים מהחנות בקופסה זכוכית) והכניס את הטונה בלי טבילת הכלי . האם ישנה בעיה וכן האם מותר ליהודי להשתמש בטונה?
תשובה
עובד גוי שרוקן זיתים מקופסת זכוכית והניח לתוכה טונה, יש לאסור את השימוש בכלי ללא טבילה, והמאכל מותר. בנוסף, כדאי לגבאי בית הכנסת להסביר לגוי בדרכי שלום שאין לעשות כן לכתחילה בפעמים הבאות ולהשתמש רק בכלים הטבולים.
דינים נוספים:
א. לכתחילה אין לייחד כלים לשימוש הגוי באופן פרטי מחשש לגיעולי גויים, שמא ישתמש בהם בדברים חריפים או חמים ויטריף אותם. ב. כלים שהושאלו לגוי לשימוש בזמן קצר יש להקל בהם, ואם היה לזמן ארוך (חצי יום) יש להחמיר להגעילם ולהטבילם שוב.
מקורות
הקדמה
קודם שנדון בענין זה אם בכלל הכלי צריך טבילה, יש להקדים שיש לאסור כלים הטעונים טבילה ללא טבילה, כמובא ברמב"ם (פי"ז מהל' מאכ"א ה"ג) שאין לאכול ולשתות בכלים ללא טבילה. וכן הובא ברמ"א (יו"ד סי' קכ ס"ח) ז"ל, שאסור לאכול ולשתות בכלים שלא הוטבלו אפילו בדרך עראי. (ובהרחבה לדיון זה, עיין בשו"ת חת"ס חיו"ד סי' קיד דף לח סוף ע"ד, שרצה לומר שאיסור זה הוי מדרבנן ואף בכלי מתכת).
אולם ישנם כמה נקודות לדיון בסוגיא זו: א, אם כלי איחסון מזכוכית צריכים טבילה או שיש לדונם ככלים חד פעמיים שנזרקים מיד לאחר השימוש ואינם צריכים טבילה. ב, מצד שימוש הגוי בכלים אלו שיש חשש שישתמש בהם באיסור ויאסרם. ג, בדין המאכל שהיה בכלי אם נאמר שהגוי אוסר את הכלי מה דין המאכל.
כלים שהשתמש בהם הגוי בצונן וברותח (וכן חריף)
בגמ' (ע"ז עה ע"ב) הובא במשנה: הלוקח כלי תשמיש מן העובדי כוכבים, את שדרכו להטביל – יטביל, להגעיל – יגעיל, ללבן באור – ילבן באור. השפוד והאסכלא – מלבנן באור. הסכין – שפה והיא טהורה, ע"כ. ובגמ' הובא שם: ת"ר הלוקח כלי תשמיש מן העובדי כוכבים, דברים שלא נשתמש בהן – מטבילן והן טהורין; דברים שנשתמש בהן ע"י צונן, כגון כוסות וקתוניות וצלוחיות – מדיחן ומטבילן והם טהורין, ע"כ.
והטור (יו"ד סי' קכא) כתב שצריך לשפשפן כדי להסיר ולמרק האיסור שעל גביהם ורק אח"כ שוטפן במים ומטבילן. ובב"י הובא שכ"כ הר"ן (ע"ז לט: ד"ה ת"ר) בשם הראב"ד (ע"ז עה: ד"ה מדיחן ומטבילן) שצריך לשפשף היטב במים בידו בשעת הדחה ולא שיעביר המים עליו בנחת, שאם כן למה הוצרכו לטבילה והדחה, נסתפק בטבילה לבד, ועוד כתב הב"י שצריך לשטפו במים אחר השפשוף, והיינו דתנן בזבחים פרק דם חטאת (זבחים צו:) מריקה כמריקת הכוס שטיפה כשטיפת הכוס, עכ"ד.
ובשו"ע (סי' קכב ס"א) כתב וז"ל, הלוקח כלים ישנים מן הגוים, כדרך שנשתמש בהן הגוי כך הוא הכשרן. לפיכך הלוקח כלי תשמיש ישנים שנשתמש בהם בצונן, כגון כוסות וצלוחיות וכיוצא בהן, מדיחן. וצריך לשפשפן היטב במים בשעת הדחה כדי להסיר ולמרק האיסור שעל גביהן, ואחר כך שוטפן במים ומטבילן, והם מותרין, עכ"ל.
מבואר, שכלים שהשתמש בהם הגוי בצונן הכשרן ע"י הדחה ושיפשוף היטב במים כדי להסיר האיסור מעליהן, ונראה שבנידו"ד אם נאמר שהכלי שהשתמש בו הגוי ייאסר – באופן שצריך טבילה (כמו שנדון לקמן) ממילא צריך הכשר קודם הטבילה בהדחה ובשיפשוף היטב במים וסבון להסיר ממנו את גיעולי הגוי.
ובהמשך דברי השו"ע הובא הדין באם נשתמש בהם ברותח שצריכים הגעלה וז"ל, לקח מהן כלים שנשתמש בהם בחמין, בין שהם של מתכת או של עץ או אבן, מגעילן, ואחר כך מטבילן אם הם של מתכת, והם מותרים. ואם הטבילן ואחר כך הגעילן, מותרים. ויש אומרים שצריך לחזור ולהטבילן, עכ"ל.
וכן הובא בשו"ע (יו"ד סי' צה) לענין כלי בן יומו שבלע איסור חם בכלי ראשון שצריך הגעלה בכ"ר, וכן בדבר חריף (שם, סי' צו) יש להכשירו בהגעלה, ודעת הבא"ח (ש"ב, קרח) שבדבר חריף אף שאינו ב"י צריך הגעלה.
כלי ישראל ששהו אצל גוי (סתם כלים של גויים אינן בני יומן)
ויש לדון בכלי זה אף אם נאמר שדינו ככלי חד פעמי שלא צריך טבילה מכל מקום יש לברר דינו מצד דין 'כלים ששהו אצל הגוי' שהלכה היא שלמרות שיש להזהר שלא להשהותם אצל הגוי אפשר לסמוך להיתר מדינא מצד ספק ספיקא.
כמובא בב"י (או"ח סי' קכב) בשם המרדכי (ע"ז סי' תתלב-תתלג) ז"ל, טעמא דסתם כלים של גוים אינן בני יומן משום דהוי ספק ספיקא, ולפי זה כשמוליכין הסכינים להשחיז בבית האומן ומחזירן לבו ביום ליכא האי טעמא דספק ספיקא, משום דבו ביום החזירן, א"כ אם נשתמשו בהם היינו בו ביום בודאי, וליכא למימר ספק משום דלא נשתמש בו כלל, דודאי רגיל להשתמש בו כיון שאין ישראל עומד על גבו והילכך צריך הגעלה, ע"כ. והוסיף המרדכי שם את דברי ר"ת לענין השחזת סכינים שהלך הישראל לבית הגוי שהיה מחמיר בהם יותר מכלי הגויים עצמם ודווקא באופן שהניחם שם חצי יום אבל לשעה אחת אין להחמיר, אך המרדכי כתב שמ"מ נכון להחמיר.
ובהמשך דבריו שם הביא המרדכי שוב להיתר בכלים ששהו בבית הגוי מטעם ס"ס וז"ל, ואם שכח יורה בבית הגוי עד למחרתו העמידנו על חזקתו ואימור לא נשתמש בה איסור ועוד דאפילו נשתמש הוי ליה פגימה שאינה בת יומא, ע"כ.
וביאר הב"י שטעם הדין ביורה הוא כמו בדין סתם כלי גויים לעיל שרק בהחזירן בו ביום דליכא אלא חד ספק אז יש לאסור אבל אם החזירן למחר מותר מטעם ס"ס וכן הדין ביורה.
אומנם על עיקר דברי המרדכי הדרכי משה (שם אות ג) חולק וכתב ש'אין נראה כן מדברי הרא"ה שכתב ב"י וכמו שכתבתי למטה סוף הסימן (ד"מ ארוך אות ב) בשמו, ע"כ.
כלומר, שהד"מ חולק וס"ל שיש לאסור את המאכל אף אם החזירן בו ביום כדין כלי ב"י של הגוי, ואין להתיר מטעם ס"ס, וכן שאם היה מדובר בכלי חרס דינו להשבר.
וכן נפסק בשו"ע (יו"ד סי' קכב ס"ט) ז"ל, יש ליזהר מלהניח בבית עובד כוכבים כלי סעודה דחיישינן שמא ישתמש בהם, עכ"ל.
וברמ"א סמך על דברי המרדכי באופן שלא השתמש בהם הגוי לזמן קצר, אולם רק בדיעבד ולא לכתחילה, וז"ל, ואפילו אם נתנם לאומן לתקנם צריך לעשות בהם סימן (ב"י בשם א"ח) שלא ישתמש בהם העובד כוכבים ואם עבר ולא עשה כשחזר ולקחן מן העובד כוכבים צריכים הגעלה ודוקא אם שהו קצת אצל העובד כוכבים דהיינו כחצי יום אבל לפי שעה אין לחוש (מרדכי פא"מ) וכל זה כשרוצה להשתמש בו ביום שנתנו לו דליכא אלא חדא ספיקא שמא נשתמש בו העובד כוכבים או לא אבל אם לא לקחו מן העובד כוכבים עד לאחר זמן דנוכל לומר אף אם נשתמש בו העובד כוכבים כבר נפגם ונשתהה מעל"ע או נשתהה ביד ישראל לאחר שלקחו מן העובד כוכבים מעל"ע אזלינן לקולא ואין חוששין בדיעבד (סברת הרב), ע"כ.
אולם כל זה בכלי של ישראל ש'הושאל' לגוי, אולם בנידו"ד הרי מיירי בכלי גויים שאינו טבול ויש לדון בזה בעצם דין כלי איחסון שמיועד לזריקה שהשתמשו בו בשימוש חוזר אם יש להצריך טבילה כדין כלי זכוכית הצריכים טבילה מדרבנן, וכיון שהשתמש בו לדבר מאכל יש לדון גם לגביו אם מותר לאוכלו.
דין המאכל בכלי שהשתמש בו הגוי
בהמשך דבריו שם כתב הרמ"א שם וז"ל, ואם לקחו מן העובד כוכבים באותו יום שנתנו לו ועבר ונשתמש בו בלא הגעלה יש אוסרים המאכל כמו בכלי שהוא בודאי בן יומו (ארוך) ובמקום צורך יש להקל בדיעבד ולכתחלה יש ליזהר בכל ענין אפי' בעבדים ושפחות העובדי כוכבים שבבית ישראל שלא לייחד כלים שלנו אצלן שמא ישתמשו בהן בדברים האסורים (שם במרדכי), עכ"ל.
מבואר מדבריו, שכלי שאינו טבול שהשתמש בו הגוי יש מקום לאוסרו כדעת הארוך, ורק במקום צורך יש להקל, ולכתחילה יש להחמיר בזה.
ועיין בשו"ת אגרות משה (ח"ב סי' מא) שכתב ע"ד הרמ"א שהיינו אפי' השתמש בכלי במזיד עדיין צריך להוציא את המאכל מן הכלי ואסור להוציא את המאכל דרך אכילה, אלא יוציאו בדרך רגילה, עכ"ד.
ודעת הגרש"ז אוירבך זצ"ל (שו"ת מנחת שלמה ח"ב סי' ס"ו ס"ק יד) שאפי' אם נימא שהדין שאסור להשתמש בכלי הוי דרבנן, כל זה דווקא כאשר אין אפשרות להטבילו, אבל אם יכול להטבילו הרי הוא מבטל מצות עשה 'דאל"כ מן התורה אף פעם אין חובת הטבלה דימתין עד שימות ר"ל או יצוה את בניו אחריו להטביל כליו לאחר מותו ואף גם הם ימתינו עד שיישברו הכלים ולא יהיה כלל מה לטבול' עכ"ד.
ממילא כן הדין בנידו"ד כיון שהשתמש הגוי במאכל בכלי שאינו טבול, אין לאסור את המאכל שהוכנס לתוכו, אך לכתחילה יש להזהר אף בכלים טבולים שלא לייחד כלים אלו לגויים להשתמש בהם, שמא ישתמשו בהם באיסור כגון ברותח או בחריף, שאז נאסרים בודאי וצריכים הגעלה כמובא לעיל.
דין הטבילה בכלי (שאול) שמיועד לצורך אחר בשימוש חד פעמי
וכן מצאנו שכלי שמיועד לצורך חיתוך קלפים ולקחו לצורך הסעודה למרות שאין צריך להטבילו אין הדבר ברור להלכה. כמובא בשו"ע (יו"ד סי' קכ ס"ח) ז"ל, השואל או שוכר כלי מהעובד כוכבים אינו טעון טבילה אבל אם ישראל קנאו מהעובד כוכבים והשאילו לחבירו טעון טבילה שכבר נתחייב ביד הראשון ויש מי שאומר שאם לא לקחו הראשון לצורך סעודה אלא לחתוך קלפים וכיוצא בו אין צריך להטבילו, עכ"ל. והרמ"א בהגהה ביאר בדעת השו"ע וז"ל, אבל הראשון אסור להשתמש בו לצרכי סעודה אפילו דרך עראי בלא טבילה אף על פי שלקחו לצורך קלפים (ד"ע ואו"ה) וכן אם קנאו ישראל השני מן הראשון לצורך סעודה צריך טבילה גבי השני, עכ"ל.
ובערוך השולחן (שם, סמ"א) כתב ע"ד הרמ"א שאין כוונתו לשימוש 'חד פעמי' אלא לאכילת עראי שאינה סעודה קבועה וכן בדרך התשמיש שעושה זאת שלא בדרך תשמיש קבוע, אבל עושה כן בתדירות כגון שאינו חותך בו לחם הרבה אלא לחם מעט, אבל ודאי ששימוש חד פעמי לא מצריך טבילה בכלי, אולם כתב לבסוף 'ויש להתיישב בזה וצ"ע', עכ"ד.
ומבואר מדבריו, שהקובע אינו שימוש 'חד פעמי' אלא דרך השימוש שאם הוא שימוש עראי ודאי שיש לחשוש ולאסור את הכלי וודאי שבנידו"ד הגוי הלא אינו משתמש בכלי הזכוכית אלא בתשמיש עראי, שמעביר אוכל מכלי אחד מזכוכית לכלי אחר מזכוכית וכלי זכוכית לדעת רוב הפוסקים הוי דרבנן וכלי מתכות לרוה"פ הוי דאורייתא כמובא בשו"ע יו"ד (יו"ד סי' קכ סי"ד) ולכן יש יצטרך להטביל את הכלי ואין להשתמש בו ללא טבילה .
תבניות חד פעמיות וכלי איחסון
וכן מצאנו בהגדרת דיני כלים הצריכים טבילה והארכנו בזה במק"א לענין 'תבניות חד פעמי' אינם צריכים טבילה, זאת לפי הנלמד לגבי הגדרת כלים לגבי טומאה. וכן הובא בזה בשו"ת מנחת יצחק (ח"ה סי' לב אות א) שלמרות שנחלקו הפוסקים אם לומדים דין טבילה לכלים מטומאת כלים, מכל מקום אף לפי הגידולי הטהרה (סי' יז) שכתב שאין למדין מטומאה לפטור מטבילה דלא כשב יעקב שלמד לפטור טבילת כלים מטומאה, ושם באותה תשובה דן הגידולי טהרה ביורות שמבשלים בהן יי"ש שיש להקל בהם לענין טבילה, וטעמו שם שכיון שאומרים האומנים שאם משהין היי"ש בכלים אלו הוא מתקלקל, אם כן לא ראויים לכלי תשמיש, ואף שאף תשמיש עראי אסור בלא טבילה כל זאת דווקא כאשר הוא ראוי לתשמיש קבע, אבל אם אינו ראוי לתשמיש קבע כמו ביורות, פטור מטבילה, והביא הגידו"ט ראיה לזה מגרוסיות של זית בכלים פי"ב, שטהורין מפני שהן ממרין, ופירש הראב"ד שנותנין טעם מר במאכל והוי ככלי המחוסר מלאכה, עכ"ד. והוכיח המנחת יצחק מדבריו של הגידולי טהרה שודאי אין כוונתו להפקיע כלים אלו מקבלת טומאה, אלא כוונתו ללמוד משם שאין לכלי זה שם כלי אף לענין טבילת כלים ורק מצד מנהג 'שכבר נהגו' להפטר בזה אין למחות בידם שבזה יש לסמוך על מה שמצאנו לענין טומאה שלא נחשב כלי שאי אפשר להשתמש בו בתשמיש קבוע, מלבד שגם אין מיועד לכך. ולמד המנחת יצחק היתר לתבניות חד פעמיות שעשויות מאלומניום שבהם אין משהין המאכל, וגם אופין רק פעם אחת בלבד, ואף שלפי הגידולי טהרה בכלי שראוי לשימוש רב פעמי משמע שבזה יש סברא לחייבו טבילה שלא למדין מטומאה. (ואף ביורות כתב שיש לסמוך על המנהג שלא לטבול) מכל מקום בזה אפשר לצרף את סברת השב יעקב שפוטר, ויש לסמוך על המנהג אף לכתחילה וכתב המנחת יצחק שכן עמא דבר, עכ"ד.
ואף לענין קידוש מצאנו בדברי המנחת יצחק שלמד שכוס של נייר חד פעמי אינה חייבת בקידוש. כפי שמובא בדבריו בשו"ת מנחת יצחק (ח"י) שכתב שיש לדמות הדברים לדבריו של הגידולי טהרה הנ"ל, שכל דבר שאינו ראוי לשימוש קבוע אינו נחשב כלי ואף לענין קידוש. והביא שם שכן כתב בשו"ת חלקת יעקב (ח"ב סי' קט"ו) מטעם שאין על כלים אלו דין מקבלים טומאה מכיון דעומדים להזרק, וכמבואר במשניות (כלים פרק ט"ז מ"ה ובר"ש שם) וברמב"ם (הל' כלים פ"ה ה"ז) דבחושב לאכול מה שבתוכו ולזרקו טהור, והוא הדין דאין עליהם שם כלי לענין טבילת כלים. ומנהגם של ישראל תורה. ועיין מ"ש בשולי הגליון שם דאף שאפשר להשתמש כמה פעמים אם רצונו בכך, הא כיון דאין דרך כלל להשתמש בהם פעמיים דמי שפיר להא דתנן בכלים שם, ואינו מקבל טומאה, עכ"ד.
הרי מבואר שאף בכלי שאפשר במציאות להשתמש בו כמה פעמים אם אין תכונתו לכך הרי הוא פטור מטבילה כפי שכתבו בזה החלקת יעקב והשב יעקב, ובכלי שגם במציאות אי אפשר להשתמש אף החולקים יודו שנפטר מטבילה, ועיי"ש במנחת יצחק שהביא עדות משו"ת שרגא המאיר (חלק ב' סי' מ"ט אות א') שהוא בעצמו דיבר פנים אל פנים עם כ"ק אדמו"ר מסאטמאר זללה"ה מזה ואמר לו שכן ציוה שלא לעשות קידוש בכלים העשוים מנייר עיין שם, עכ"ד. וכן כתב בשו"ת אגרות משה (או"ח ח"ג סי' לט) לענין כוס של קידוש מנייר שאין לקדש בו, אלא אם אין לו כוס אחר, עכ"ד.
וכן דעת מרן הגר"מ אליהו זצ"ל (קול צופייך חשוון תשס"ה) שכלים מאלומיניום או אפי' כוסות או מגשים של מתכת חד פעמי לא צריכים טבילה. אבל מגשים של תנור אפיה, או מגשים ממתכת שמגישים בהם פירות צריכים טבילה, עכ"ד ואפי' אם ישתמש בהם מספר פעמים היהודי הוא מכשירם ונותן להם שם של כלי רב פעמי..
[ומצאנו שהאגרות משה לשיטתו בטבילת כלים שפטור, כמו שהובא במאסף 'לתורה והוראה' (חוברת ב' עמ' 40) שלמד מדברי הרמב"ם (ריש פ' כ' מכלים) שכתב שכלים העשויים מלפת ואתרוג ודלעת יבשים טהורים, כיון שאי אפשר שיעמדו אלא זמן מועט. ומשמע שכיון שאי אפשר מצד המציאות להשתמש בהם זמן רב לכן טהורים אבל אם שייך להשתמש בהם זמן רב למרות שתכונתם אינה לכך מצד שהם זולים כמו כלים חד פעמיים שעשויים להזרק, יתכן שלענין טומאה טמאים אך ודאי שלגבי טבילה פטורים מן הדין, עכת"ד.
הרי שלאגרות משה באופן שתכונת הכלי להשתמש בו זמן רב, הרי שצריך טבילה מן הדין, ואף שבדרך כלל מיועד לזריקה אזלינן בזה בתר תכונת הכלי, וכן הדין בכלי איחסון זיתים מזכוכית שתכונתם להשתמש בהם זמן רב מצד החומר שבהם, ותדירות ההשתמשות בהם אינה הקובעת ואף שיש שזורקים אותם מיד לאחר שמרוקנים מהם את הזיתים, מ"מ הדרא דינא שצריכים טבילה ועצם השימוש החוזר בהם ללא טבילה אסור, וכן הדין בנידו"ד אף אם היהודי מעוניין להשתמש בכלי הזכוכית האלה בשימוש חוזר חייב להטבילם מדין כלי זכוכית הצריכים טבילה, וכן הדין לכאורה לגבי קופסת קפה שרוצה להשתמש בה לאיחסון סוכר וכדו'].
ובהיותי בזה ראיתי שכעין זה כתבו גדולי האחרונים, יעויין בשו"ת פרי השדה (ח"ג, סי' קט) דאין צריך טבילה בכלי איחסון כיון שמיועדים לזריקה אין ניחא ליה לקנות את הכלי זאת כדי שלא יעשה איסור בהשתמשות בכלי ללא טבילה, כמבואר בט"ז או"ח סי' תמג ס"ק ג, שאיסורא לא ניחא ליה לאיניש למיקני, עכ"ד. וכן הובא בשו"ת חלקת יעקב (ח"ב סי' נז) כיון שאחר השימוש משליכן ברור שאין דעתו לקנות את הקופסאות, והיינו מטעם הנ"ל דאיסורא לא ניחא ליה למיקני, וכן סופן שמשליכן לאשפה, עכ"ד. ויעויין בשערים המצוינים בהלכה למהרי"ל דיסקין זצ"ל (סי' לז אות ח) שכתב ג"כ הכי, והביא הטעם בזה כמו דמצאנו לענין מעשר שני שבטל אגב המאכל כדתניא בעירובין (כו, ע"ב) שלוקחים יין על גב קנקנו, כלומר שאף שעיקר מצות מעשר שני היא לקנות את המאכל ולאכול בירושלים, מ"מ מותר קנות בזה הממון, גם הקנקן, משום שבטל עימו, וה"נ לענין טבילה.
ותוך העיון בסוגיה, ראיתי שכן העלו אחרוני האחרונים להלכה בשאלות מצויות. עיין בשו"ת ציץ אליעזר (ח"ח סי' כו) לגבי קופסאות של 'קפה ואלידון' אזלינן בתר הרוב כיון שהרוב לא משתמשים בהם בשימוש חוזר, והמיעוט שכן משתמשים אינם יכולים לקבוע ע"ז שם כלי למפרע, והוי ככלי שנעשה ע"י יהודי ולכן אינן חייבין בטבילה, ע"ש. וע"ע בשו"ת אגרות משה (יו"ד ח"ב סי' מ') שיש לסמוך על ההלכה שמצאנו לענין מעשרות (כמובא לעיל בשם החלקת יעקב) שבטל המשקה לגבי הכלי, וכתב שיש לסמוך ע"ז בפרט בכלי זכוכית שטבילתן מדרבנן, והסומכים ע"ז אף בכלי מתכות אין למחות בידם, עכ"ד. ושוב הניף ידו שנית באג"מ (שם, סי' קלז) שכל הדין שיש לסמוך להקל בכלי איחסון לשימוש חוזר הוא רק באופן שמצאנו בדומה לזה בדיני מעשרות, עיי"ש.
קופסאות שימורים
עיין בספר טבילת כלים (פ"ד הע' כ) שכתב בשם אחד האחרונים, שקופסאות שימורים אינם צריכים טבילה משום שהוי כלי שתשמישו ארעי ואינו מקבל טומאה שנזרקת לאשפה וגם נשברת בשעת הוצאת המאכל. ובהע' (שם, כ) כתב בשם רב אחד (מאסף המאור, ניסן, תשט"ו) שכתב לפי מה שכתב החזו"א (שבת סי' נא ס"ק יא) ש'סתום מכל צד לאו כלי הוא וכשעושה לו פתח נעשה כלי' ולכן כאשר הישראל פותח קופסת שימורים באמצעות פותחן הרי הוא 'עושה כלי' והוי הכלי של הישראל, עכ"ד. והביא שבמקום אחר (מאסף המאור, תמוז תשט"ו) דחו סברא זו שכ"ז דווקא לענין שבת שתלוי בדין 'מתקן מנא' אבל בדין טבילת כלים העיקר תלוי בהשתמשות, ויש לחשוש בפתיחת קופסת השימורים להוריק את כל המאכל מתוכה. ושכן הובא בשם הגר"ח קניבסקי זצ"ל שכן דעת החזו"א. ושוב כתב בספר טבילת כלים שם שצ"ע בדברי החזו"א מ"ש מלענין שבת, עכ"ד.
עולה מדבריו, שבקופסת שימורים אין חיוב לפותחה בשביל לקבוע עליה שם כלי של ישראל, אולם אם פתחה יש להוריק את כל המאכל מתוכה שבכך קובע עליה דרך שימוש ארעי.
העולה לדינא,
עובד גוי שרוקן זיתים מקופסת זכוכית והניח לתוכה טונה, יש לאסור את השימוש בכלי ללא טבילה, והמאכל מותר. בנוסף, כדאי לגבאי בית הכנסת להסביר לגוי בדרכי שלום שאין לעשות כן לכתחילה בפעמים הבאות ולהשתמש רק בכלים הטבולים.
דינים נוספים:
א. לכתחילה אין לייחד כלים לשימוש הגוי באופן פרטי מחשש לגיעולי גויים, שמא ישתמש בהם בדברים חריפים או חמים ויטריף אותם. ב. כלים שהושאלו לגוי לשימוש בזמן קצר יש להקל בהם, ואם היה לזמן ארוך (חצי יום) יש להחמיר להגעילם ולהטבילם שוב.