שאלה

מי שקם מהשבעה בשבת האם צריך ללכת ביום ראשון לבית הקברות?
האם יש סיבה לזה?

תשובה

מנהג הספרדים לעלות במלאות השבעה לקבר ולהתפלל על הנפטר שיעבור בדינו בשלום.
אשכנזים יש להם מנהגים חלוקים יש שאינם עולים כלל במהלך השנה הראשונה, ויש שעולים ומכל מקום יבקשו עבור הנפטר ולא עבור עצמם. ומכל מקום במלאות השבעה רוב האשכנזים נוהגים לעלות לקבר ולהתפלל.

מקורות

איתא בגמ' תענית דף כג ע"ב "ותו, רבי מני בריה הוו קא מצערי ליה דבי נשיאה. אישתטח על קברא דאבוה, אמר ליה: אבא, אבא, הני מצערו לי. יומא חד הוו קא חלפי התם, אינקוט כרעא דסוסוותייהו, עד דקבילו עלייהו דלא קא מצערו ליה". כתוב במדרש רבה ויקרא ל"ו ב' "נמשלו ישראל לגפן שהשריגים החדשים נשענים על הישנים כך ישראל החיים נשענים על המתים". ובגמ' בברכות י"ח ע"ב מבואר שהמתים יודעים בצער ילדיהם ומתפללים עליהם ולכן יש ענין להודיע להם מצער שלנו, והיינו לאחר שנה וכמו שיבואר.
וכתב השו"ע בסי' תקע"ט סעי' ג' "שבע תעניות האלו, אחר שמתפללים, יוצאים כל העם לבית הקברות ובוכים ומתחננים שם, כלומר: הרי אתם מתים כאלו, אם לא תשובו מדרככם (ולפי זה אם אין קברי ישראל הולכים על קברי כותים) (גמרא)". וכתב המג"א בס"ק י"א "משמע אף על פי שמתחננים שם מ"מ כיון שאין הטעם אלא לומר הרי אנו חשובים כמתים מותר לילך על קברי עכו"ם אבל יש עוד טעם בגמרא כדי שיבקשו המתים רחמים עלינו ולפ"ז צריך דוקא קברי ישראל ולפי נוסחא שלנו שאנו אומרים בער"ה ועי"ה צריך דוקא קברי ישראל ועיין בזוהר ודברי הלבוש בכאן תמוהים ע"ש". והביאו המשנ"ב בס"ק י"ד וכה"ח בס"ק כ'.
אמנם איתא זוהר כרך א (בראשית) פרשת ויחי דף רכה עמוד א "תנינן תריסר ירחי האי נפש איהי מתקשרא בגופא בקברא ואתדנו בדינא כחדא בר ההיא נפש דצדיקייא כמה דאוקמוה וזמינא בקברא וידע בצערא דיליה ובצערא דחיי ידע (ס"א לא ידע) ולא אשתדלת עלייהו ולבתר תריסר ירחי אתלבש בלבושא חד ואזיל ושאט בעלמא וידע מן רוחא מה דידע ואשתדל צערא לעלמא ולמבעי רחמי ולמנדע (להו) צערא דחיי ומאן אתער לכל האי בזמנא דאית זכאה דאודע להו כדקא יאות וההוא זכאה אשתמודע בינייהו", כלומר בעת עליה לקבר יש להתפלל על הנפטר שמצוי בשנה הראשונה בדין, ולא לבקש ממנו להתפלל עלינו.
וכן משמע מספר חסידים סימן תנ "ברזילי הגלעדי אמר (ש"ב י"ט ל"ח) אמות בעירי כי הנייה יש למתים שאוהביהם הולכים על קבריהם ומבקשין על נשמתן טובה ומטיבים להם באותו עולם, וגם כשמבקשים מהם הם מתפללים על החיים וכלב בן יפונה נשתטח על קברי אבות. אחד צוה לקוברו בבית הקברות קצת רחוק משאר מתים לקוברו לבדו ובקרוב זמן סביבותיו מתו זה אחר זה".
ואיתא נמי בספר קב הישר פע"א ז"ל "ויבא עד חברון, פרש"י מלמד שהלך כלב כו', מכאן נתפשט המנהג יפה שבישראל שהולכי' על קב"א להתפלל ביום שמת בו אביו או אמו, ואף אם הוא במק"א באותו הפעם ביא"צ, מ"מ כשהולך על שאר קבר"י להתפלל מתעוררות כל הנשמות שבג"ע באות' תפלה וסדנא דארעא חד הוא, שהקב"ה גזר כן, להיות נפשות מצויין על הקברות לטובת ישראל שיהיו שומעים לתחנות ישראל הבאים להתפלל על הקברות" ע"ש. שו"ת אפרקסתא דעניא חלק א סימן קסח שיש הבדל בין עולה על קבר אביו ממש או על קברים אחרים

וכתב במעבר יבוק מאמר שפתי רננות פרק כג."'מדברי ברזילי הגלעדי שאמר אמות בעירי נראה כי יש הנאה למתים שבניהם ואוהביהם יילכו על קבריהם להשכיב אותם ולבקש על נשמתם טובה ומטיבים להם באותו עולם'
וכתב במעבר יבוק שתפלת הבן על אביו שלמדו תורה… ודאי תהיה יותר רצויה ותעשה יותר נייחא מתפילת אחרים ובפרט בשבעת ימים ראשונים בביתו או על קברו ודמוכח ממה שהובא בזוהר ויחי שר' יצחק בקש מר' יהודה שילך כל שבעה לפטירתו על קברו ויתפלל
וכן משמע מנו"כ של השו"ע שכתב שולחן ערוך הלכות ופורים סימן תרצו סעיף ג "יום י"ד ויום ט"ו אסורים בהספד ותענית לכל אדם בכל מקום", וכתב המג"א בס"ק ה' "אסורים בהספד. ומקום שנהגו שביום ז' הולכין על הקבר לקונן אסורים בפורים אלא האבל לבדו ילך שם עם חזן א' ויאמר לו השכב' ואפי' בערב פורים אסור לילך שם שלא יחשבו העולם שאבילו' נפסק מחמת פורים".
והביאו המשנ"ב בס"ק ח' "בהספד – ומקום שנהגו שביום ז' הולכים על הקבר לקונן אסור בפורים אלא האבל לבדו ילך לשם עם חזן אחד ויאמר לו השכבה ואפילו בערב פורים לא ילך לשם שלא יחשבו העולם שהאבילות נפסק בפורים". והכה"ח ס"ק טו"ב משמע שדווקא בפורים לא עולים לאחר השבעה אבל בשאר ימות השנה יש לעלות.
והטעם כתב בדעת תורה שצג א שהוא כדי ללוות את הנשמה למקום מושבה ועניינו ע"פ מה שכתב האר"י שער המצות פרשת ויחי "שהנפש הפנימית כל שבעה הולכת בין הבית לקבר ולאחר שבעה קובעת מושבה בקבר ולכן יש עניין להתצפלל עליה אז. וכ"כ בקונטריס יחאלי בית עולמים נ"א ע"א נתיבי עם רכד סעי' יג
וכתב מרן הרב בצרור החיים סי' רמח " יש חשיבות גדולה לעליה לקבר ביום השנה כי נשמת הנפטר ממתינה לביקור הקרובים… העליה לקבר חשובה עד כדי כך שהיא נצרכת אף שהיא כרוכה בביטול תורה בנסיעה לשם אלא א"כ הוא מלמד תורה לרבים והקבר נמצא במקום רחוק", ועיי"ש כתב שגם בשעה ישנה מעלה עצומה כיון שכל שבעה הנשמה לא מוצאת מנוח.
אולם השו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ב סימן קסב ד"ה הנה בדבר "ובעצם כל הליכה על קבר אבות אינו חיוב ולכתבי האר"י שהביא המג"א סימן תקנ"ט ס"ק ט"ו אין לילך כלל לביה"ק אף לצורך בקור על קברי אבות. אבל אף שהעולם נוהגין לילך על קברי אבות וחושבין זה לכבוד אב אין זה כבוד המת ששייך להתיר הפינוי בשביל זה אף אם לא יוכלו כלל לילך על קברי אבות לעולם, שלא בשביל כל כבוד הנדמה לאדם מתירין לפנות כמפורש בש"ך יו"ד סימן שס"ג סק"ב דרק משום כבוד לקברו אצל אבותיו מפנים ולא משום כבוד אחר, וכ"ש בשביל כבוד זה דלהמג"א בשם כתבי האר"י אינו מן הראוי לילך כלל שאסור לפנותו".
וכתב הרב בצרור החיים פי"ג שאלה רי"ח וכתב שם "אמנם ישנה מסורת בשם הגר"א שביקור בשנה הראשונה גורם רעה לנפטר ועל כן יש שנמנעים מכך (חוץ מיום השבעה והשלושים), וכן נוהגים הרבה אשכנזים", אמנם יש מאשכנזים שעולים לקבר בשנה הראשונה אך לא מבקשים בקשות מהנפטר כן כתב הגרש"ז אוירבך בספרו הליכות שלמה פי"ח אורחות ההלכה 74. .
העולה
מנהג הספרדים לעלות במלאות השבעה לקבר ולהתפלל על הנפטר שיעבור בדינו בשלום.
אשכנזים יש נם מנהגים חלוקים יש שאינם עולים כלל במהלך השנה הראשונה, ויש שעולים ומכל מקום יבקשו עבור הנפטר ולא עבור עצמם. ומכל מקום במלאות השבעה רוב האשכנזים נוהגים לעלות לקבר ולהתפלל.