שאלה
אודות מסננת, האם צריכה טבילה ומה הדין א"כ לגבי הברכה?
תשובה
א. מסננת הבאה להכשיר המאכל דהיינו שלאחר הסינון המאכל יהיה ראוי, והיא עשוייה ממתכת, חייבת בטבילה ובברכה.
ב. מסננת של קמח וכיוצא אינה צריכה טבילה שעדיין המאכל אינו ראוי
ג. המסננת המחוברת לברז אינה צריכה טבילה משום שמחוברת לקרקע וכל מחובר כקרקע דמי.
מקורות
למעשה אין התייחסות מפורשת בשולחן ערוך בדבר המסננת, אמנם נראה להביא ראיה מכמה מקומות, "ודון מינה ואוקי באתרין"
הטור ביורה דעה הלכות הכשר וטבילת כלים בריש סימן קכ כתב, וז"ל "הלוקח כלים חדשים מן הנכרי, אסור להשתמש בהן עד שיטבילם טבילה הוגנת בלא חציצה במקוה של ארבעים סאה וכו' ואין צריך טבילה, אלא לכלי מתכות והן צרכי הסעודה, כגון כוסות, וצלוחיות, יורות, וקומקומי', וכיוצא בהן שהן מצרכי הסעודה, אבל שאר כלים, כגון מספרים וכיוצא בהן, שאינם צרכי סעודה, או כלים שהן צרכי סעודה ואינם משל מיני מתכות לא וכו'. ומקורו, הביא הבית יוסף, דהוא מהסוגייא דעבודה זרה (עה ע"ב) ומפרש טעמא (שם) משום דכלי סעודה אמורין בפרשת כלי מדין, דכתיב (במדבר לא כג) "כל דבר אשר יבא באש" ואין דרך להשתמש באש, אלא כלים של צרכי סעודה. ומבואר דהכלים הטעונים טבילה הם כלי מתכות, ודוקא כלי סעודה דהיינו כלים שבאים במגע עם האוכל הראוי למאכל או כלים המכשירים את האוכל להיות ראוי כגון קדירות וכיוב"ז. וברמ"א סימן קכ סעיף ז בשם האיסור והיתר הארוך דהמשפכות של ברזל או הברזות של ברזל ושאר מתכות, כולן צריכים טבילה. ולכאורה נראה מכל הנ"ל דהוא הדין למסננת שמיועדת להכשרת המאכל ע"י סינון הפסולת הרי היא בכלל הכלים הצריכים טבילה. וחמותי ראיתי, שכ"כ בספר ערוך השולחן (סימן קכ ס"ק ל) וזה דבריו "כלי סעודה הצריכין טבילה, לאו דווקא כלים שאוכלים וששותים בהם, אלא אפילו כלים שמבשלים בהם ואופין בהם ומטגנין בהם ושמתקנים בהם המאכל והמשקה, כולן צריכין טבילה כשהם של מתכת וזכוכית, ולכן כל מיני קדרות, וכל מיני מחביות, וכל מיני סכינין, וגם הא"ק מעסע"ר ,וגם הסכין העב ששוברין בו עצמות, וששוברין בו נופת והיינו צוקע"ר, והכלי שגוררין בו תמכא שקורין קריי"ן וקורין אותו רי"ב אייזי"ן או טארטק"א, וכל מה שמשמשין לאכילה ולשתייה, צריכין טבילה ולכן מוליאר שקורין סאמאווא"ר, או טי"י מאשין ,צריך טבילה, וכן מה שמסננים בו החמין, אם הוא של מתכת צריך טבילה, וכן עתה שיצאו המכוונת שמבשלין בהם על השלחן שקורין מאשינק"א וצולין בהם ושותים בהם חמים, כולן צריכין טבילה בברכה, וכן מכתשת של מתכת שכותשין בו מלח או פלפלין או שארי תבלין צריכין טבילה וכן ריחים של יד ממתכת שטוחנין בהן כל אלו צריכים טבילה בברכה. והביאו הדרכי תשובה ס"ק ח. וכן כתב להוכיח בספר בית ישראל (לנדא) (חיו"ד סימן יט) מדברי הרמ"א הנ"ל לחייב טבילה במסננת. ועי"ע בשו"ת רבבות אפרים (ח"ד עמוד תיט), שכתב ע"פ הערוך השולחן הנ"ל לחייב טבילה במסננת ע"ש. וראה עוד מש"כ הבן איש חי שנה שניה פרשת מטות הלכה ה "כלים אלו שצריכין טבילה אפילו אין שותין בהם ואין מבשלים בהם אלא מכניסין בהם יין לקיום, כגון צלוחיות גדולות שקורין בערבי קרארי"ב, צריך לברך על טבילתם, וכמ"ש הרב בית דוד ז"ל סי' ס"ב, ואף על גב דהרב בית יאודה סי' נ"ב חולק, העיקר כהרב בית דוד ז"ל, ועיין להגאון חיד"א ז"ל בשיו"ב שהביא דברי ב"ד ז"ל וכתב והביא ראיות לדבריו ע"ש, לימד במלות קצרות אלו דטעמו ונימוקו עמו וכן המנהג פה עירנו בגדאד יע"א, יען כי הרה"ג מו"ז רבינו משה חיים זלה"ה כך היה דורש בכל שנה בשבת הגדול, וכן נהג אחריו עט"ר אדוני אבי זלה"ה בדרוש שבת הגדול, וכן נהגתי אנא עבדא להורות כן בדרוש שבת הגדול בס"ד. ודון מינה ואוקי באתרין, דכל שכן בכלים שמיועדים להכשיר המאכל.
והדברים אמורים דוקא במסננת המכשרת את המאכל לאחר הסינון, כגון יין משמרי היין וכן חלב וכיוצא בזה אבל מסננת של קמח וכיוצא בזה, שלאחר הסינון עדיין אין ראוי לאכילה אינו צריך טבילה, וגם אם מטבילו אינו מברך עליו, וכדין סכין של שחיטה המבואר בשולחן ערוך בסעיף ה שאינו צריך טבילה ומטעם שהבשר לאחר השחיטה עדיין אינו ראוי למאכל עי"ש. וכן הוא הדין, דהוא במסננת העשויה ממתכת יש עליה חיוב טבילה, כמבואר לעיל אבל במתכת העשויה מפלסטיק אינה צריכה טבילה, והמחמיר להטבילם אינו מברך עליהם, כמבואר בפוסקים (שו"ת חלקת יעקב ח"ב סימן קסג או' ב, מנחת יצחק ח"ד סימן קיד סעיף ד, ציץ אליעזר חלק ז סימן לז באר משה ח"ב סימן נג.)
ועוד רגע אדבר, אודות המסננת המחוברת לברז, האם צריכה טבילה, וכתבו הפוסקים ע"פ דברי השב יעקב בהלכות טבילת כלים דכל המחובר לקרקע אינו טעון טבילה דכקרקע חשיב וא"ת שהרי מובא בחלק מהפוסקים עיין בשו"ת בית דוד (סימן נב) דאפילו יורות גדולות שא"א לטלטלם ממקום למקום טעונות טבילה וכיוב"ז כלים שמשתמשים בהם גם בעודם מחוברים, יש לחלק ע"פ מה שכתב הערוך השולחן ס"ק לט דכל שמעיקרו אינו מיועד לשימוש אלא דוקא בעודו מחובר לקרקע פטור מטבילה, משא"כ כלים שבפני עצמם ראויים לשימוש, אלא שגם מחוברים לקרקע צריכים טבילה, וע"כ הלכה למעשה דהמסננת הזו אינה צריכה טבילה. ועיין בשו"ת שבט הקהתי ח"ד (סימן רז שהאריך בזה.)
המורם מהאמור:
א. מסננת הבאה להכשיר המאכל דהיינו שלאחר הסינון המאכל יהיה ראוי, והיא עשוייה ממתכת, חייבת בטבילה ובברכה.
ב. מסננת של קמח וכיוצא אינה צריכה טבילה שעדיין המאכל אינו ראוי
ג. המסננת המחוברת לברז אינה צריכה טבילה משום שמחוברת לקרקע וכל מחובר כקרקע דמי.