שאלה
מנהל חברא שואל אם אפשר להעביר את השירות לקוחות לחברה אחרת לפניות הבאות בשבת (ומשלמים לחברה השניה בשביל זה)? האם יש בזה אמירה לגוי, ואם זה בעיה, האם יש פתרון אחר למצב זה.
תשובה
במקום הפסד גדול מותר להשכיר חברה בבעלות אינו יהודי להפעיל השירות לקוחות שלו בשבת. כיון שהוא שבות דשבות (לפי הפוסקים הסוברים ששימוש במחשב הוא איסור שבות). ואף לאלו שסוברים ששימוש במחשב כרוך באיסור דאורייתא, עדיין יתכן שהוא שבות דשבות, כיון שמצווה לנכרי אחד להשכיר נכרי שני. (במ”ב סי’ ש”ז סע”ק כ”ד מביא בזה מחלוקת, ומביא שיש להקל במקום הפסד גדול.) ויש להוסיף עוד סניף להקל, מהא שהח”ס (מובא בבה”ל סי’ ש”ז סע’ ב’) אומר שאין איסור לומר לגוי להשכיר גוי אחר לעשות מלאכה בשבת אם מצווה כן לגוי הראשון קודם שבת.
ואם יש רווח כספי מהעבודה שהשירות לקוחות עושה (ולא רק שנותנים שירות ללקוחות קיימים), אז עדיף שישלם להם חלק מהרווחים שהם עושים, שנחשב שהגוי 'בדידיה כטרח' (עי’ סי’ רמ”ב בהקדמת המ”ב).
מקורות
הקדמה: יש ג' סוגי פועלים; הראשון נקרא שכיר יום, והוא הפועל הרגיל שמשלמים לו שכר לפי הזמן שהוא עובד או לפי הימים שהוא עובד. השני נקרא קבלן, ולא משלמים לו לפי הזמן אלא לפי העבודה הקצובה לו, כגון שמשלמים לפועל חייט סכום מסויים של כסף על כל מכנס שהוא תופר. והפועל השלישי נקרא אריס, והוא מקבל חלק מהדבר עצמו שהוא עבד בו, כגון אריס שעובד בשדה של חיטים יקבל אחוז מהחיטה שגדל בשנה זו.
והנה ג' סוגי פועלים אלו א"א להעסיקן בנידון דידן, בשכיר יום יש איסור מדינא כיון שהנכרי עובד בשבילו בשבת וזהו איסור ישיר של אמירה לעכו"ם. לענין קבלן; אף שמדין אמירה לעכו"ם מותר להעסיק קבלן, כיון שאינו עובד בשבת בשביל היהודי אלא כדי לגמור העבודה הקצובה שלו ולקבל השכר הקצוב שלו (וכדאיתא בסי' רמ"ד סע' א' ובמ"ב סע"ק ב'). מ"מ כאן זה אסור כיון שהיהודי קובע מלאכתו בשבת, שמחייב להפועל לענות הטלפון בשבת, ובזה אין היתר של קבלן ש'אדעתיה דנפשיה קעביד' (שם). ואריסות (שהוא הסוג השלישי של פועל) לא שייך כלל בנידון דידן כיון שאין רווח יוצא מעבודה הזו, שרק משרתים את הלקוחות שיש לו כבר, ואי אפשר להעסיק אריס באופן כזה. ואם השירות לקוחות כן מוכרים מוצרים וכדומה בשבת, אז מותר להשכיר חברה השנייה באופן שהם יקבלו חלק מהרווח מהמכירות שיעשו, שאז נחשבים כאריסים של היהודי, וזה מותר לכתחילה, שנחשב שהגוי ‘בדידיה כטרח’ (עי’ סי’ רמ”ב בהקדמת המ”ב).
והנה חוץ מנידון איסור אמירה לעכו"ם, יש עוד חשש של מראית עין בהא דיש עסק ששייך לישראל הפתוחה בשבת. איתא בגמ' ע"ז (כ"א:) שיש עסקים של ישראל שמותרים להיות פתוחים בשבת ויש עסקים שאסורים להיות פתוחים בשבת. (ואיירי באופן שאין כאן איסור של אמירה לעכו"ם.) ותלוי בזה – אם הדרך הוא להעסיק עובדים בעסק שכזה באופן שאין בו איסור של אמירה לעכו"ם, אז אין כאן בעיה של מראת עין. שכשרואין שבית העסק של הישראל פתוחה בשבת לא יחשבו העוברים ושבים שהוא מעסיקם באיסור, כיון שהדרך הוא להעסיקם באופן המותר. אבל בעסק שהדרך הוא להעסיק העובדים באופן שאילו יעשו כן בשבת יעברו על איסור אמירה לעכו"ם, אז אף אם הוא מעסיקם באופן המותר מ"מ אסור משום מראית עין כיון שהעוברים ושבים הרואים שעסקו של הישראל פתוח יחששו שמעסיק פועליו באיסור.
ובנידון דידן שמדברים על שירות לקוחות, שדרך העולם הוא לשלם לעובדים (לפחות חלק משכרם) לפי שעה, יהא בזה בעיה של מראית עין. (בודאי אם ידוע שהחברה הוא בבעלות יהודי, ואף אם אינו ידוע, מ"מ יש בזה איסור מצד שאשתו וקרוביו יודעים, אא"כ החברה ממוקם חוץ לתחום של יישוב שבו גרים ישראלים, עי’ בסי’ רמ”ד סעי’ א’ בהגה’.) אלא שלזה יש עצה פשוטה (שבאמת הזכירו הרב השואל בשאלתו) להשכיר חברה שנייה שבבעלות אינו יהודי לעשות בשבילו עבודת השירות לקוחות בשבתות. ואז פשוט שאין שייך מראית עין כיון שאין חברה יהודית עובד בשבת.
אלא שבעצה זו – של השכרת חברה אחרת ששייך לאינו יהודי לעשות השירות לקוחות שלו בשבת – לא פטרנו הבעיה הראשונה של אמירה לעכו"ם. שאף שהישראל אינו מעסיק ישירות את העובדים, אלא הוא משלם לבעל החברה השנייה, והוא מוצא עובדים לעבוד בשבילו, מ"מ לא יהא קל יותר משבות דשבות (שהוא אומר לנכרי הראשון לומר לנכרי השני לעשות איסור) שאסור אם לא במקום מצוה או הפסד גדול. [ועי' במ"ב סי' ש"ז סע"ק כ"ד שמביא מחלוקת בנקודה זו – אם יהודי אומר לגוי לצוות לגוי אחר לעשות איסור, האם זה נחשב לשבות דשבות, או לשבות אחד בלבד, ומביא שיש להקל במקום הפסד גדול]. ובאמת אף אם היה מצווה ישירות להגוי לעשות השירות לקוחות בשבילו בשבת עדיין היה אולי נחשב שבות דשבות, שיש סוברים שאין העובדים עוברים אלא איסורי דרבנן ע”י הקלדה במחשב וענית טלפונים. (נחלקו פוסקי זמנינו בזה – אם שימוש במחשב הוא איסור דאורייתא או דרבנן, ונראה שהכרעת הרבה פוסקים הוא שזה איסור דרבנן, ואכמ"ל.)
ועתה עלינו לברר האם נחשיב הצורך של זמינות שירות לקוחות גם ביום השבת ל'מקום הפסד גדול' או לא. שיתכן שאין כ"כ הפסד לחברה אם פעם בשבוע לא יוכלו הלקוחות לדבר אם השירות לקוחות, ומאידך שייך ששביתת השירות לקוחות יום אחד בשבוע יגרום כ”כ נזק לחברה עד כדי סגירת כל העסק כולו. שהנה נפסק בשו"ע (סי' ש"ז סע' ה') ששבות דשבות [שביארנו שכך מוגדר השכרת עובדים אלו] מותר במקום 'שיש צורך הרבה'. ובמ"ב (סי' ש"ז סע"ק כ"ב) מביא שיטת המג"א ששבות דשבות מותר רק במקום הפסד גדול. ואף שמביא גם דעה המחמיר בזה מ"מ מכמה מקומות אחרים במ"ב מבואר שנוקט להלכה כהמג"א ששבות דשבות מותר במקום צורך גדול. (סי' שכ"א ס"ק כ"א, סי' שט"ז ס"ק ל"ג, סי' תק"י ס"ק כ"ג, ועוד מקומות.)
ויש גם להוסיף סניף להקל בנידון דידן. דאיתא בשו"ת חת"ס (או"ח סי' ס') ומביאו הביה"ל בסי' ש"ז סע' ב', שאין איסור לצוות לנוכרי לצוות לנוכרי אחר לעשות לו מלאכה בשבת, אם הישראל מצווה כן לנכרי הראשון ביום חול. (ע"ש בפנים בתשובה טעמו ונימוקו.) ואף שנראה שהבה"ל אינו סובר כן לדינא כיון שמסיים שדין זה הוא 'מילתא חדתי' וגם מביא שברשב"א מבואר שלא סבר כן, מ"מ נראה שאינו נדחה מההלכה ושפיר אפשר לסמוך עליו כסניף להקל.
העולה לדינא
במקום הפסד גדול מותר להשכיר חברה בבעלות אינו יהודי להפעיל השירות לקוחות שלו בשבת. כיון שהוא שבות דשבות (לפי הפוסקים הסוברים ששימוש במחשב הוא איסור שבות). ואף לאלו שסוברים ששימוש במחשב כרוך באיסור דאורייתא, עדיין יתכן שהוא שבות דשבות, כיון שמצווה לנכרי אחד להשכיר נכרי שני. (במ”ב סי’ ש”ז סע”ק כ”ד מביא בזה מחלוקת, ומביא שיש להקל במקום הפסד גדול.) ויש להוסיף עוד סניף להקל, מהא שהח”ס (מובא בבה”ל סי’ ש”ז סע’ ב’) אומר שאין איסור לומר לגוי להשכיר גוי אחר לעשות מלאכה בשבת אם מצווה כן לגוי הראשון קודם שבת.
ואם יש רווח כספי מהעבודה שהשירות לקוחות עושה (ולא רק שנותנים שירות ללקוחות קיימים), אז עדיף שישלם להם חלק מהרווחים שהם עושים, שנחשב שהגוי 'בדידיה כטרח' (עי’ סי’ רמ”ב בהקדמת המ”ב).