שאלה

האם מותר להשכיר דירת נופש לתקופות קצרות לזוגות נשואים או לא נשואים בשבתות ובמועדי ישראל ובשאר ימות השבוע?

תשובה

יש להימנע מלהשכיר ביתו ליהודים מחללי שבת שבודאי יחללו שבת בביתו וכן בשאר איסורים אפילו בימות החול וכגון זוגות שחיים באיסור מחשש איסור מסייע ביד עוברי עבירה ומ"מ המיקל בדבר במקום דוחק גדול יש לו ע"מ לסמוך.

מקורות

כבר דנו הפוסקים בשאלה מעין זו ומקור התשובה מונח בדין איסור מסייע בדבר עוברי עבירה האם גם נאמר על יהודי מומר לחלל שבת וכדו' או שדינו כגוי גמור
כתוב בגמ' עבודה זרה (ו' ע"ב): "מנין שלא יושיט אדם כוס של יין לנזיר, ואבר מן החי לבני נח? ת"ל: ולפני עור לא תתן מכשול; והא הכא דכי לא יהבינן ליה שקלי איהו, וקעבר משום לפני עור לא תתן מכשול! הב"ע – דקאי בתרי עברי נהרא".
וכתבו התוס' שם (ד"ה "מנין שלא יושיט אדם כוס יין לנזיר"): נראה דה"ה בכל שאר איסורין אלא להכי נקט כוס יין לנזיר משום דמסתמא למישתי קא בעי ליה כיון דכ"ע חמרא שתו ושמא שכח נזירתו אבל ישראל שאמר הושיט לי נבלה או חזיר או שום איסור אין לחושדו מלהושיט לו אבל אם ידוע לו שרוצה לאכלו אסור להושיט לו ואפי' הוא שלו מדקאמר אי לא יהיב ליה שקיל ליה איהו". ע"כ כאשר באים אליו אורחים מחללי שבת בפהרסיה יש לתת לפניהם יין מבושל.
כתב הדרכי משה (יו"ד סי' קנ"א): "וכתב המרדכי רפ"ק דע"ז (סי' תשצה) כתב ראבי"ה בשם אביו ר' יואל הלוי להתיר ללות בגדי כומרים שמרננים בהם לע"ז שקורין קלקלני"ש כל היכא דאיתא לכומרים אחריני אף על גב דברור דקנו לע"ז שרי עכ"ל ואפשר דבכהאי גוונא אף ספרי דתן וכל דבר שרי ולזה נהגו האידנא שמוכרין לגוים מחרוזות של קשרים הנקראים פטור הכלים אף על גב שמשבחין בהם לע"ז וסתמן לע"ז הואיל ואית להו אחריני אמנם בהר"ן פ"ק דע"ז דף (שמ"ד ע"ב) (א: ד"ה מניין) דאסור להושיט לגוי מדרבנן אף על גב דיכול ליטלו בלאו הכי משום דאסור לסייע ידי עוברי עבירה עכ"ל. ובתוספות שם (ו: ד"ה מנין) משמע כדברי המרדכי דאפשר ליטלו אפילו איסורא ליכא אפילו ליתנו לישראל חבירו ועיין בתוספות פ"ק דע"ז אבל בריש הגהות מרדכי דשבת (סי' תנ) משמע כדברי הר"ן וכן הוא פ"ק דשבת בתוספות (ג. ד"ה בבא) ואשר"י (סי' א) מיהו בזמן הזה יש להקל מטעם דמקילין להשתתף עמהם ועיין באורח חיים סימן קנ"ו". עיי"ש.
וכן כתב הרמ"א שם (סעי' א'): "יש אומרים הא דאסור למכור להם דברים השייכים לעבודתם, היינו דוקא אם אין להם אחרים כיוצא בו או שלא יוכלו לקנות במקום אחר, אבל אם יכולים לקנות במקום אחר, מותר למכור להם כל דבר. (מרדכי דפ"ק דע"ז). ויש מחמירין. ונהגו להקל כסברא הראשונה, וכל בעל נפש יחמיר לעצמו".
אבל הש"ך כתב (יו"ד סימן קנ"א סק"ו): "יש אומרים הא דאסור – דס"ל דכי היכי דאמרינן בש"ס גבי נזיר דאסור להושיט לו כוס יין דהיינו דוקא בדקאי בתרי עברי דנהרא ה"ה הכא ויש מחמירין וסוברין דמ"מ איסור מדרבנן איכא אפילו לא הוי כמו תרי עברי דנהרא וכל זה לדעת הרב אבל לפעד"נ דלא פליגי דכ"ע מודים להמרדכי ותוס' בפ"ק דע"ז דבעובד כוכבים או מומר שרי והגהות מרדכי ותוס' והרא"ש בפ"ק דשבת והר"ן פ"ק דעבודת כוכבים מיירי בישראל שהוא חייב להפרישו מאיסור וכדכתב הרא"ש שם דלא גרע מישראל קטן אוכל נבילות שב"ד מצווים להפרישו כ"ש ישראל גדול משא"כ בעובד כוכבים וישראל מומר שאינו חייב להפרישו".
נמצא שמסקנת הש"ך: אין איסור לסייע לישראל מומר לעבור איסור במקום שהמומר יכול לעשות את האיסור בלא אותו סיוע, וכן כתב הפת"ש שם (ס"ק ד') אמנם בתרי עברי דנהרא אסור משום לפני עוור.
ולפי דברי הש"ך אם יבא ישראל מומר וידליק נר בשבת, לא נפריש אותו ושואל 'הדגול מרבבה' (שם ד"ה "משא"כ"): "הא ודאי שישראל מומר אע"פ שחטא "ישראל" הוא. ואם כן מה בינו לבין שאר ישראל לעניין להפרישו מעבירה ? הרי חייב להפרישו.
ומסביר 'הדגול מרבבה' את דעת הש"ך: שישראל העושה עבירה בשוגג, ויש ביד איש אחר להפרישו – חייב להפרישו. אבל העושה במזיד איזו עבירה אפילו אינו מומר גמור אין צריך להפרישו. וכן כתב הטורי אבן (אבני מלואים חגיגה י"ג ע"א).
כתב השו"ע (סי' שמ"ז סעי' א'): "מן התורה אינו חייב אלא כשעוקר חפץ מרשות היחיד והניחו ברשות הרבים, או איפכא, וכו' או שפשט ידו לפנים ונטל חפץ מתוך יד חבירו העומד בפנים והוציאו לחוץ, שנמצא שהעומד בחוץ לבדו עקר והניח, הוא חייב וחבירו פטור אבל אסור". וראה במג"א (סי' שמ"ז ס"ק ד').
וכתב המשנ"ב שם (ס"ק ז'): "פטור אבל אסור – וכו' ואם הוא מונח באופן שאם אפילו לא היה בידו היה יכול ליטלו דלא קעבר אלפני עור מ"מ איסור דרבנן איכא דאפילו קטן אוכל נבילות ב"ד מצווין להפרישו כ"ש גדול שלא יסייע לו ולמומר לעבודת כוכבים אסור להושיט ג"כ דבר איסור כמו לשאר ישראל. ואסור להשאיל לאדם כלי מלאכה אם הוא חשוד לעשות בהם מלאכה בשבת אם לא שיש לתלות שיעשה בה מלאכת היתר ודוקא בדבר המצוי אבל אם המלאכת היתר אין מצוי לעשות אין תולין בה אם לא מפני דרכי שלום (מ"א). עוד כתב דלעובד כוכבים ליכא איסור לסייע במידי דאסור לו כמו אבר מן החי לרוב הפוסקים אם לא דקאי בענין שאינו יכול ליטלו דשם שייך לפני עור אבל אם יש לו אבר מן החי משלו או שיכול לקנות במקום אחר ליכא איסורא. ובביאור הגר"א יו"ד סימן קנ"א משמע דס"ל להלכה דאפילו היכא דיכול לקנות במקום אחר ג"כ אסור ע"ש וכן פסק בפתחי תשובה שם בשם שו"ת אמונת שמואל וכן מצדד בברכי יוסף שם". וראה בתפארת ישראל שבת פ"א בועז ס"ק ג'.
כתב הרמ"א (סי' קס"ג סעי' ב'): "ואסור להאכיל למי שלא נטל ידיו, משום לפני עור לא תתן מכשול", וכתב המשנ"ב שם (ס"ק י"ב): "משום לפני עור – דהיינו בלחם של המאכיל דבלחם של האוכל ויוכל לקחת בעצמו – אין כאן לפני עור, מ"מ כתבו האחרונים דאסור גם בזה משום דאסור לסייע ידי עוברי עבירה, ועיין בפמ"ג". וראה בשד"ח (מערכת ו' כלל כ"ו אות ג'). וכן הכריע להלכה מר"ן הרב זצוק"ל בספרו מאמר מרדכי חלק ה פרק קכ הלכה עה וזה דבריו "אסור להכשיל מי שאינו שומר תורה ומצוות בחילול שבת, כגון להושיט לו דבר מאכל שידוע שיוציאו מרשות היחיד לרשות הרבים, משום לפני עוור לא תתן מכשול [ואפי' אם הדבר מאכל שייך לאותו שאינו שומר תורה ומצוות ], ואפי' אם יכול לקחתו לבד – אסור להושיטו לו משום מסייע". וכ"כ להחמיר בשו"ת חלקת יעקב (חיו"ד סימן נז.)
וכן שמעתי מפי מגידי אמת, ששאלו את מר"ן הרב זצ"ל, האם אפשר להשכיר דירתו ליהודי מחלל שבת, והורה לאסור הדבר, אמנם שלחם לפוסקי הלכה אחרים שדעתם להקל.
והן אמת לא אכחד, שבשו"ת ציץ אליעזר (ח"כ סימן כ), יצא לדון האם נאמר דין מסייע לדבר עבירה ביהודי מומר לחלל שבת, וצידד בכמה צדדי היתר, ע"ש באריכות משכב"ז. אמנם בשו"ת שבט הלוי כתב (חלק ה סימן כו) שעמד בזה וזה דבריו אמנם כל הנ"ל אם הי' שותף גוי, אבל כאן נתוסף עוד חשש של לפני עור אם נכנס לשות' עם אחיו המומרים לחלל שבת' אף די"ל דליכא לפ"ע דאורייתא כיון דליכא ענין של הושטה ממש ע"פ המבואר פ"ק דע"ז ופ"ב דפסחים והארכתי בזה בכמה דוכתא, מכ"מ מסייע עכ"פ איכא וידוע פלוגתת הפוסקים יו"ד סי' קנ"א בש"ך בדג"מ ובחת"ס אם גם במומר איכא גדר מסייע, ורבו האוסרים בזה ועיין דהתוס' ע"ז ו' ע"ב ופ"ב דחגיגה וברא"ש ריש שבת ובשבט הלוי ח"ד וחיו"ד הארכתי בזה, ואין לומר דהכא רק מסייע דרבנן, באיסור מו"מ דמקח וממכר בשבת דהוא רק דרבנן, ובדרבנן אולי לא גזרו על מסייע דרבנן במקום דליכא לפ"ע דאורייתא חדא דגם זה לא ברור, ועוד פשיטא דהכא בבית חרושת איכא הרבה מלאכות דאורייתא ממש ואין להרהר בזה. מ"מ כיון שכותב כ"ת דהנדון הוא בבעל תשובה שחוזר אל אלקיו ואל עמו, ואנו מצווים ללכת עם בע"ת מן הקל אל הכבד, יבחר עכ"פ בהנ"ל בבחינת בחירת רע במיעוטו, על מנת שבינתים יחפש לו פרנסה אחרת, ויתפרנס בהיתר ולא באיסור כי כל ההיתרים מפוקפקים. הרי שמתוך דבריו מובן, שמעיקר הדין יש לאסור מהטעם של "מסייע", אלא שבמקום צורך גדול מאד כפי המבואר, סמך להקל והוא רק בדרך עראי ע"מ שיפסיק לאחר זמן. (וע"ע בשו"ת בנין ציון ח"א סימן טו, ובשו"ת כתב סופר חיו"ד סימן פג, ובשו"ת משיב דבר חיו"ד סימן לא, לב, ובשו"ת מהרש"ם סימן קפד.)
והדברים אמורים לאו דוקא על השכרת דירה לשבת ליהודים מחללי שבת בפרהסיה אלא בכל אופן כאשר ישכיר את ביתו יעברו ע"י זה אותם השוכרים איסורי תורה או איסורי דרבנן כגון זוגות שחיים באיסור וכל הדומה לזה יכנס בכך לידי חשש איסור מסייע ביד עוברי עבירה אלא א"כ יש לו ספק בדבר דאז חזי לאיצטרופי להיתרים הנוספים המובאים בדברי הפוסקים כמבואר לעיל.
המורם מהאמור
יש להימנע מלהשכיר ביתו ליהודים מחללי שבת שבודאי יחללו שבת בביתו וכן בשאר איסורים אפילו בימות החול וכגון זוגות שחיים באיסור מחשש איסור מסייע ביד עוברי עבירה ומ"מ המיקל בדבר במקום דוחק גדול יש לו ע"מ לסמוך.