שאלה
האם מועיל טבילה לגברים בים או במעיין עם הבגדים שעליו או עם בגד ים?
תשובה
לענין חציצה בטבילה (ע"י הבגד ים) במ' סאה מספיק להרפות טיפה או להרטיב את המקום ואז לטבול, אמנם בדיעבד ניתן להקל לטבול גם עם חציצה כדברי הבה"ל.
טבילת עזרא הטוב ביותר לטבול במעיין או בים – כאשר אין אפשרות ניתן לטבול במ' סאה שאובין – אין אפשרות ניתן להתקלח במשך זמן שירד עליו 13.5 ליטר, אין אפשרות יטול 40 פעם כמבואר בגוף התשובה.
מקורות
כתב הטור באו"ח סי' פ"ח "כל הטמאין קורין בתורה וקורין שמע ומתפללין חוץ מבעל קרי שבא מקלות ראש לכך אסור בד"ת ובק"ש ובתפלה והאידנא שרי דאמר רב נחמן בר יצחק נהוג עלמא כר"י בן בתירא בד"ת דאמר ד"ת אין מקבלין טומאה וא"צ טבילה וכן כי אתא זעירי אמר בטלוה לטבילותא כר"י ב"ב ולאו דוקא לטבילותא אלא הוא הדין נמי רחיצה בט' קבין לא בעי דהא ר"י לא מצריך אפילו רחיצה וקאמר דנהוג עלמא כוותיה לגמרי כתב רב אלפס איכא מ"ד הא דאמר בטלו לטבילותא בין לד"ת בין לק"ש ותפלה ואיכא למ"ד דוקא לד"ת אבל לתפלה בעי טבילה ולאו דוקא טבילה אלא רחיצה בט' קבין ורבינו האי ז"ל כתב כיון דבגמרא ליכא האי מילתא בהדיא נקוט מנהג כל ישראל בידך שבעלי קריין אף על פי שאין להם מים אינן מתפללין עד שירחצו וה"ר ישעיה כתב שאין חילוק בין ק"ש לתפלה וכ"כ בה"ג".
כתב השו"ע סי' פ"ח סעי' א' "כל הטמאים קורין בתורה וקורין ק"ש ומתפללין, חוץ מבעלי קרי שהוציאו עזרא מכל הטמאים ואסרו בין בד"ת בין בק"ש ותפלה עד שיטבול, כדי שלא יהיו ת"ח מצויין אצל נשותיהן כתרנגולין. ואח"כ בטלו אותה תקנה, והעמידו הדבר על הדין, שאף בעל קרי מותר בד"ת ובקריאת שמע ובתפלה בלא טבילה ובלא רחיצה דתשעה קבין, וכן פשט המנהג".
וכתב המשנ"ב בס"ק ד' "המנהג – ומ"מ יש אנשי מעשה שנוהגין בתקנה זו וטובלין א"ע לקריין ואם קשה עליהם הטבילה רוחצין א"ע בט' קבין. וכתבו האחרונים שארבעים סאה מים שאובים כשרים לטבילה זו וכן הט' קבין הוא ג"כ במים שאובים ואפילו משלשה כלים. ובאופן שלא יפסיק משפיכת כלי א' עד שיתחיל השני אבל יותר מג' כלים אין מצטרפין לשיעור ט' קבין. והנך ט' קבין צריך שישפוך עליו אבל לא לטבול בתוכם בין אם הם בכלי או בקרקע דכל שהוא דרך טבילה בעינן דוקא ארבעים סאה ובקרקע כשאר טבילות ומ"מ אם נכנס חציו למקוה ולא הרכין ראשו לטבול חצי גופו אשר בחוץ רק שפכו עליו מלמעלה ט' קבין מועיל לטהר.
וכתב הכה"ח בס"ק ה' "הוי ידוע דהני ארבעים סאה שהתקין עזרא לבעל קרי אפילו כולם מים שאובין כשרים וכדתנן במסכת מקוואות ריש פרק ח' מקוואות העכו"ם שבחוצה לארץ כשרין לבעלי קריין אפילו נתמלאו בקילון, וכן פירשו שם הרמב"ם וה"ר שמשון. ובפרק מי שמיתו תניא בעל קרי שנתנו עליו תשעה קבין מים טהור במה דברים אמורים לעצמו אבל לאחרים כלומר ללמד לאחרים ארבעים סאה רבי יהודה אומר ארבעים סאה מכל מקום, ואיפליגו אמוראי במילתיה דרבי יהודה חד אמר לא שנו אלא בקרקע אבל בכלים לא וחד אמר אפילו בכלים נמי, ופריך בגמרא בשלמא למאן דאמר אפילו בכלים היינו דקתני רבי יהודה אומר ארבעים סאה מכל מקום אלא למאן דאמר בקרקע אין בכלים לא מכל מקום לאתויי מאי לאתויי מים שאובים, אלמא דלכולי עלמא מים שאובים כשרים אלא דמר מכשיר אפילו לטבול בעודם בכלי ומר סבר שאף על פי כן בעינן מיהא שיהיו בקרקע כעין טבילה. וגרסינן בפרק ב' דגיטין דף ט"ז ע"א אמר רב פפא הרי אמרו בעל קרי החולה שנפלו עליו תשעה קבין מים טהור בעי רב פפא חציו בטבילה וחציו בנתינה מאי תיקו, ופירש רש"י בעל קרי וכו' טהור לדברי תורה דעזרא תיקן טבילה לבעלי קריין קודם שיעסקו בתורה והקילו על החולה בנתינת תשעה קבין אפילו שאובין במסכת ברכות אבל לטהרו ליכנס למקדש בעינן ארבעים סאה, וחציו בטבילה שנכנס חציו לתוך המקוה ועל חציו נתן תשעה קבין שאובין ע"כ. וכתב בית יוסף וז"ל וכיון דמידי דתקנתא דרבנן הוא נקטינן לקולא ואף על גב דתקנת עזרא ליתא האידנא כתבתי זה משום דנפקא מינה למי שקיבל עליו לנהוג כתקנת עזרא עכ"ל. ועוד נפקא מינה לפי מה שכתבנו לעיל סימן ע"ו אות כ"א בשם האר"י ז"ל דטומאת קרי מתגלה במצח האדם תמיד כל זמן שלא טבל אבל אם טבל אינה מתגלה כי אם דבר מועט באותו היום, וכתב החיד"א דמסורת היא שהרואה קרי וטובל ביום ההוא דוקא ומתודה כראוי נמחק המזיק של קרי יעו"ש, ואם כן מי שאי אפשר לו לטבול במקוה יטבול בארבעים סאה מים שאובין או בשפיכת תשעה קבין על ראשו וגופו כאשר יבואר לקמן בס"ד. ועוד עיין בדברינו לעיל סימן ע"ו אות כ"ב שכתבנו דמי שאי אפשר לו בטבילה יעשה נטילה של ארבעים פעמים יעו"ש, וזה אם אי אפשר לו לא בטבילה במקוה ולא במים שאובים ולא בתשעה קבין אז יעשה הנטילה הנז'. ומיהו טוב ונכון שבכל מקום ומקום יכינו להם מקוה מים חמין כדי שיוכל כל אדם לטבול בו לתשמישו ולקריו ועל ידי זה יהיו כולם טהורים ותעלה תורתם ותפלתם בקדושה תמיד".
וראה מש"כ במאמר מרדכי שבת (ח"א פ"ט סעי' ל"ו-ל"ח) "זקן או חולה שאינו יכול לטבול במקווה – ישפוך על גופו תשעה קבין מים [שהם כשלושה עשר וחצי ליטר מים] ללא הפסקה. וישפוך מכלי אחד או שניים או שלושה, אך לא יותר מכך. אם משתמש בשניים או בשלושה כלים – אדם אחר ישפוך עליו את המים ללא הפסקה בין כלי לכלי. אבל אם משתמש בכלי אחד – יכול לשפוך על עצמו או ע"י אדם אחר. ויש אומרים שאין צריך לשפוך מכלי דווקא אלא אפילו עומד תחת המקלחת ויורדים על גופו כשלוש עשרה וחצי ליטר מים ללא הפסקה – הרי זה מטהרו [למנוע מכשול, יש להדגיש כי תשעה קבין הנ"ל מועילים אך ורק במקום טבילה לגבר, אך לטהר נשים לבעליהן – אין לכך כל ערך, ואפילו תשפוך עליה כל מימות שבעולם – אינה נטהרת עד שתטבול את כל גופה במקווה כשר].
מי שאינו יכול לטבול ואינו יכול לשפוך על עצמו תשעה קבין – יטול את ידיו ארבעים פעם, ויכוין אותיות שם ע"ב לפי הסדר הבא: בנטילה ראשונה יערה מים על יד (ימין) ויכווין אות (ראשונה) של שם ע"ב [י]. בשנייה יערה על יד (שמאל) ויכווין שוב באות (ראשונה) של שם ע"ב [י]. בשלישית יערה על יד (ימין) ויכווין באות (השנייה) של שם ע"ב [ו]. ברביעית על יד (שמאל) ויכווין שוב באות (השנייה) של שם ע"ב [ו]. בחמישית על יד (ימין) ויכווין באות (השלישית) של שם ע"ב [ד]. בשישית על יד (שמאל) ויכווין שוב באות (השלישית) של שם ע"ב [ד], וכן הלאה לסרוגין, עד שמסיים לכוון בכל אותיות שם ע"ב. עד כאן נטל עשרים נטילות. עתה, יערה עשר פעמים רצופות על יד ימין, ובכל פעם יכווין אות אחת מעשר אותיות שם ע"ב לפי הסדר. ושוב עשר פעמים על יד (שמאל), ויכווין בכל פעם אות אחת מעשר אותיות של שם ע"ב. נמצא שנטל בסך הכל ארבעים נטילות.
לפני שיטול ידיו יאמר "לשם ייחוד" על פי הנוסח הבא:
לְשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִֽינְתֵּיהּ, בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ וּרְחִימוּ וּדְחִילוּ, לְיַחֲדָא שֵׁם יוֹ"ד הֵ"א בְּאוֹתִיּוֹת וָא"ו הֵ"א בְּיִחוּדָא שְׁלִים (יהרהר בלבו י-ה-ו-ה) בְּשֵׁם כֹּל יִשְׂרָאֵל. הֲרֵינִי מוּכָן וּמְזֻמָּן לִנְטוֹל יָדַי עֶשֶׂר נְטִילוֹת לְיַד יָמִין וְעֶשֶׂר נְטִילוֹת לְיַד שְׂמֹאל בְּסֵירוּגִין כְּנֶגֶד עֶשֶׂר אוֹתִיּוֹת שֶׁל שֵׁם הויה בְּמִלּוּי יוֹדִין, וְעוֹד אֲנִי נוֹטֵל עֶשֶׂר פְּעָמִים רְצוּפוֹת לְיַד יָמִין וְעֶשֶׂר פְּעָמִים רְצוּפוֹת לְיַד שְׂמֹאל כְּנֶגֶד עֶשֶׂר אוֹתִיּוֹת שֶׁל שֵׁם הויה בְּמִלּוּי יוֹדִין אֲשֶׁר עוֹלֶה כֹּל זֶה מִסְפָּר אַרְבָּעִים כְּנֶגֶד אַרְבָּעִים סֵאָה, כְּדֵי לְטַהֵר בָּזֶה כֹּל גּוּפִי שֶׁהוּא מָאתַיִם אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה אֵבָרִים וּשְׁלשׁ מֵאוֹת שִׁשִּׁים וַחֲמִשָּׁה גִּידִים מִטֻּמְאַת קֶרִי וּמִכֹּל טֻמְאָה וְרוּחַ רָעָה.
וְיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי שֶׁיִהְיוּ חֲשׁוּבִים לְפָנֶיךָ נְטִילוֹת אֵלּוּ שֶׁאָנֹכִי מוּכָן לִטּוֹל יָדַי כְּאִלּוּ טָבַלְתִּי גּוּפִי בְּמַיִם לְטַהֲרֵנִי מִטֻּמְאַת קֶרִי וּמִכֹּל מִינֵי טֻמְאָה וְרוּח רָעָה, וְיִמָּחֶה כֹּחַ הַטֻּמְאָה הַנַּעֲשָׂה מִן הַקֶּרִי מְחִיָּה גְּמוּרָה מִלְּמַעְלָה וּמִלְּמַטָּה, וִיתֻקַּן עֲוֹן הַכַּעַס (בערב שבת: וְיוּפְשְׁטוּ בִּגְדֵי חֹל וַאֲקַבֵּל קְדֻשַּׁת שַׁבָּת). לֵב טָהוֹר בְּרָא־לִי אֱלֹהִים. וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי: וְיַעֲלֶה לְפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ כְּאִלּוּ כִּוַּנְתִּי בְּכָל הַכַּוָּנוֹת הָרְאוּיוֹת לְכַוֵּן בְּסֵדֶר נְטִילַת יָדַיִם זֹאת. אֶרְחַץ בְּנִקָּיוֹן כַּפָּי. וַאֲסֹֽבְבָה אֶת־מִזְבַּחֲךָ ה', וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ. וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ. וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ.
אחרי שנטל ארבעים נטילות יאמר את הפסוק (תהילים נ"א, י"ב): "לֵב טָהוֹר בְּרָא־לִי אֱלֹהִים. וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי" ויכווין "לֵ'ב טָ'הוֹר בְּ'רָא" – ראשי תיבות: "טבל" וסופי תיבות "אבר" לומר, שבטבילת אבר אחד נטהרים כל אבריו".
חציצה
ולענין חציצה בט' קבין כתב המשנ"ב שם "כתב בספר מטה אפרים דבעת שפיכת הט' קבין על האדם יש לו לעמוד זקוף ושתי ידיו מונחים נגד לבו ולא ידחק אותם בחיבוק הרבה רק בריווח קצת כדי שיבואו המים גם שם ויזהיר לשופכים עליו שישפכו כנגד גופו ממש". וכ"כ הכה"ח בס"ק ז' .
והנה לעומת מה שהביא בשם המטה אפרים שיש להיזהר מחציצה ברחיצה לענין טבילה כתב בבה"ל "ודע עוד דמה שמסתפק בשע"ת לענין חציצה בטבילת בע"ק מצאתי בספר האשכול שזכינו עתה לאורו שכתב בהדיא דאין פוסל חציצה בזה. אך ביש חציצה ברוב גופו משמע שם דפוסל גם בזה". וכ"כ א"א ומנחת חינוך ק"פ. אמנם בלקט קמח ובשו"ת באר משה ח"ה סי' כ' כתבו דלכתחילה יש להקפיד בכל דבר שחוצץ ואין הבדל בין שפיכה לטבילה, וכן דעת מרן הרב.
טבילה בים
איתא במשנה בפרק ח' דפרה (מ"ח) ובפרק ה' דמקואות (מ"ד) כל הימים כמקוה שנאמר (שם) ולמקוה המים קרא ימים דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר הים הגדול כמקוה לא נאמר ימים אלא שיש בו מיני ימים הרבה רבי יוסי אומר כל הימים מטהרין בזוחלין ופסולים לזבין ולמצורעים ולקדש מהן מי חטאת.
וכתב הב"י בסי' ר"א "ומשמע דהלכה כרבי יוסי וכן פסקו הרמב"ם (פ"ט הי"ב ובפירוש המשניות שם) והרא"ש ז"ל (הל' מקואות סי' יג). ופירש רש"י בפרק שמנה שרצים (שבת קט.) רבי יוסי אומר כל הימים וים הגדול תורת מעין עליהם לענין שהם מטהרין בזוחלין. וכן פירש רבינו שמשון (פרה שם). אבל הרמב"ם (פרה שם) פירש ארבי יוסי ששאר הימים זולת הים הגדול נחשבים כמעין לענין שיטהרו בזוחלין ושהמימות הניגרים הנוזלים מכולם יטהרו בכל שהוא כמעין ונחשבים כמקוה לענין שהן פסולין למי חטאת ולטהרת מצורע ולטבילת הזב עכ"ל. ונראה מתוך דבריו שהוא מפרש דמודה רבי יוסי בים הגדול שהוא כמקוה ואינו מטהר בזוחלין אבל בפרק ט' מהלכות מקואות (הלכה י"ב) פסק סתם כל הימים מטהרים בזוחלין ופסולים לזבים ולמצורעים ולקדש מהם מי חטאת ולא חילק בין הים הגדול לשאר ימים ובפרק ו' מהלכות פרה (ה"י – יא) כתב הים הגדול כמקוה ואינו כמעין לפיכך אין ממלאין ממנו לקידוש וכל הנהרות פסולים לקדש מהם מי חטאת ושאר הימים כמעין והמים הנגררים משאר הימים והם הנקראים זוחלין פסולין והזוחלין מן המעין הרי הן כמעין וכשרים ע"כ. ומתוך כך נראה דהרמב"ם סובר דלכולהו תנאי לענין טבילת שאר טמאים כל הימים דינם כמעין לטהר בין באשבורן בין בזוחלין ולא איפליגו אלא לטבילת זבים ומצורעים וקידוש מי חטאת דכתיב בהו מים חיים דרבי מאיר סבר כולהו ימים כמקוה ופסולים להנך ג' מילי דבעו מים חיים ורבי יהודה סבר דים הגדול הוא דמיפסיל להני ג' מילי אבל שאר ימים כשרים אף להנך ג' מילי בין בזוחלין בין באשבורן כדין מעין ואתא רבי יוסי למימר לרבי יהודה שפיר קא עבדת למיפלג בין ים הגדול לשאר ימים ומיהו לאו לאכשורי שאר ימים להנך ג' מילי בין באשבורן בין בזוחלין כדקא אמרת דלא מתכשרי להנך ג' מילי אלא כשהן באשבורן אבל כשהן זוחלין אף על פי שהן מטהרים לכל הטמאים אף בזוחלין מכל מקום פסולים להנך ג' מילי דבעינן בהו מים חיים ואפשר דטעמיה משום דכשהם זוחלין דמו לנהרות וכיון דכל הנהרות פסולים למידי דבעי מים חיים גזרו בזוחלין דשאר הימים אטו נהרות אבל בזוחלין מן המעין לא גזרו לפי שעל הרוב הם מים מועטים ולא אתו לאיחלופי בנהרות ואפשר שמפני כך הפסיק הרמב"ם בין ים הגדול לשאר ימים בדין כל הנהרות שרצה להקדים דין פיסול הנהרות לדין פיסול שאר ימים בזוחלין להודיענו דמשום גזירה אטו נהרות נפסלו. ומה שיש לדקדק על זה מדברי הרמב"ם עצמו בסוף פ"ט איישב בסמוך בס"ד (ד"ה ומ"ש אבל). וא"ת היאך מכשיר שאר ימים באשבורן להנך ג' מילי הא תנן בפרק ח' דפרה (מ"ט) דמים המוכין דהיינו שהם מרים או מלוחים פסולים ואין לומר דבימים מתוקים מיירי (מדמפלגי) [מדמפליג] בינייהו לים הגדול אלמא דבמלוחים דומיא דים הגדול מיירי ואפשר דמים מלוחים דפסילי היינו שמחמת הארץ שעוברים עליה נעשו מלוחים אבל היכא שמתחלת ברייתן הן מלוחים כגון מי הים כשרים כך נראה לי לפרש לדעת הרמב"ם ז"ל. ובכן למדנו לדברי הכל דבין ים הגדול בין שאר הימים כשרים לטבילת טמאים בין בזוחלין בין באשבורן חוץ מן הזב הזכר:
ומ"ש הילכך גל שנתלש מהים (וכו') ובו מ' סאה ונפל על האדם או על הכלים עלתה להם טבילה אבל זרק כלים לאויר הגל לא עלתה להם טבילה. משנה בפרק ה' ממסכת מקואות (מ"ו) גל שנתלש ובו ארבעים סאה ונפל על האדם או על הכלים טהורים. וכתב הרא"ש בסוף נדה (שם) דהאי סתמא כרבי יוסי דגל שנתלש משמע אף מן הים אלמא דמטהר בזוחלין".
כתב השו"ע ביו"ד סי' ר"א סעי' ה' "כל הימים יש להם דין מעיין לטהר בזחילה; הילכך גל שנתלש מהים ובו ארבעים סאה ונפלו על האדם או על הכלים, עלתה להם טבילה. אבל אם הטביל בגל כשהוא באויר, קודם שיפול על הארץ, אף על פי שיש בו ארבעים סאה, או שזרק כלים באמצעית הגל שהוא עשוי ככיפה, לא עלתה להם טבילה". כמבון שהטבילה צריכה להיות בצניעות כמבואר בסי' קצ"ח
העולה
טבילת עזרא הטוב ביותר לטבול במעיין או בים – כאשר אין אפשרות ניתן לטבול במ' סאה שאובין – אין אפשרות ניתן להתקלח במשך זמן שירד עליו 13.5 ליטר, אין אפשרות יטול 40 פעם כמבואר בגוף התשובה.
לענין חציצה בטבילה במ' סאה מספיק להרפות טיפה או להרטיב את המקום ואז לטבול, אמנם בדיעבד ניתן להקל לטבול גם עם חציצה כדברי הבה"ל.