שאלה
א. תבנית מתכת פרווה שנאפה עליה מאכל חלבי על נייר אפיה. התבנית נעשתה חלבית?
ב. אם כן, מה דין מאכל פרווה שנאפה על תבנית זו כשהיא לא בת יומה?
ג. האם יש דרך להפוך אותה שוב לפרווה?
תשובה
מאפה חלבי שנאפה ע"ג תבנית פרווה בהפסק נייר אפיה, דין התבנית כשהייתה ואינה נעשית חלבית.
מקורות
מצד המאכל עצמו שנאפה ע"ג התבנית נראה שאין לתבנית דין חלבי, אלא עומדת בהגדרתה הראשונה כפרווה, משום שהמאכל החלבי נאפה בהפסק נייר אפיה המבדיל בינו לתבנית, ואין היא בולעת מהמאכל כלל.
אמנם יש לדון מצד זיעה היוצאת מן המאפה ונבלעת בתבנית אם מבליעה בה. והנראה דבזה דנו האחרונים אי זיעה האוסרת, היינו דווקא במשקה כחלב וכדו' שהוא צלול, או דדין זיעה שייכא אפי' במאכל שהוא מוצק, כגון בשר או עוף יבשים רותחים, שהבל וזיעה יוצאת מהן, ובדבר זה יש ראיות בפוסקים לכאן ולכאן, ראה בפתחי תשובה (יו"ד סימן צ"ב ס"ק ו'), דכתב, וז"ל: "הזיעה עולה ונבלע. עיין בפמ"ג א"ח בהנהגת הוראות או"ה סדר שני אות ל"ז שכתב דברמב"ם פ"ז מטומאת אוכלין דין ד', מבואר דדוקא זיעת משקין כמוהו, אבל אוכלין כמו חלב המהותך, אין זיעתו כמוהו, א"כ יש לדון טובא אם היה מחבת מחלב למטה חם, ולמעלה סמוך דבר כשר, והזיעה עולה, אפי' יד סולדת בזיעה אפשר יש להתיר, ע"ש ועיין (בתשובת ב"ח החדשות סי' כ"ד)". עכ"ל. (אך בראיית הפרמ"ג מהרמב"ם, ראה ביד יהודה הארוך סי' צ"ז ס"ק ט"ז, דדחה לזה, אמנם הרה"ג משה לוי [הובאו דבריו בקובץ אור תורה תשס"ח], כתב ליישבו עיי"ש). וע"ע בכל זה בשו"ת בית שלמה (יו"ד ח"א סי' קס"ד), שכתב לפלפל ולהוכיח שזיעת אוכלין כמותן. עפ"ז שמעינן דמידי פלוגתא לא נפקן.
אמנם נראה דלמעשה יש להקל בזה, ולהחשיב את התבנית כמות שהייתה. מכיוון שבתנורים היום האש מגולה ושורפת כל זיעה שעולה, ואם נשארה זיעה הרי שהיא מועטת מאוד, ולמיעוט כזה לא חיישינן.
כמו כן נראה דיש לצרף בזה מצד שהזיעה בנדון דידן אינה מרוכזת למקום אחד, והיא מתפשטת, ובפרט בתנורים שיש בהם מאוורר שפולט את הזיעה החוצה. ובכהאי גוונא נחלקו הפוסקים אם הזיעה אוסרת, כמבואר בדרכי תשובה (סי' צ"ב ס"ק קנ"ח), וז"ל: "ע' בבאה"ט של מהרי"ט שכ' ואם נשברה חתיכה מן הכיסוי או שאין הכיסוי מונחת יפה על הקדירה בענין שיש להזיעה דרך לצאת במקום הנקב ע' בדמש"א דף ק"ז ע"ב (ט"ס וצ"ל דף שמ"ו) עכ"ל ור"ל שכ' שם בדמש"א דדוקא כשהכיסוי שלם ומכסה כל פי הקדירה אבל אם הכיסוי נקוב למעלה או שנשבר חתיכה מן הצד או שאין הכיסוי מונחת יפה על הקדירה בענין שיש להזיעה מקום נקב לצאת אין להחמיר בזה עכ"ד אמנם יעוין בכנה"ג בהגהות ב"י אות ע"ט שהביאו והביא מדברי זקיני הלבוש להלן סי' צ"ג שכ' דאף שהכיסוי נקוב באופן שיש מקום לההבל לצאת דרך שם יש להחמיר ולאסור עיין שם". ע"כ. וראה בשו"ת הב"ח (ח"ב סי' כ"ד), דאף שצידד להקל בכגון דא, למעשה כתב דמתרומת הדשן והרמ"א נשמע להחמיר בזיעה המתפשטת לצדדים, כל שחיממה הקדרה או המאכל שמעליה בשיעור יד סולדת, וכן נראה מהדרכי תשובה שצידד להחמיר.
אמנם בכהאי גוונא יש לומר עוד, שהרי הזיעה העולה מן המאכל נשרפת כאמור באש הגלויה, והמעט שיורד, יורד ע"ג נייר האפיה, ומקצת ממש אולי נבלע בחלקי התבנית שאינה מכוסה, ולמיעוט כזה לא חיישינן כלל. ואף לפוסקים המחמירים בזיעה המתפשטת כאן יודו להקל.
א"כ התבנית דין פרווה יש לה כשהייתה.
אמנם אם אפה מאפה חלבי ע"ג התבנית ישירות ללא הפסק נייר אפיה, התבנית דינה כחלבית, ואם רוצה אחר כך לאפות עליה מאפה פרווה באנו למח' בדין נ"ט בר נ"ט אי שרי לכתחילה או לא ואכמ"ל. אך אם אינה בת יומא בזה לכו"ע שרי לאפות מאכל פרווה עליה אף לכתחילה שהוי נותן טעם לפגם בצירוף נ"ט בר נ"ט דשרי דכן משמע מהרמ"א (יו"ד סי' צ"ה סעי' ב'), וז"ל: "וכן אם היה הכלי שנתבשלו או נצלו בו לפגם, שלא היה בן יומו, נוהגין היתר לכתחלה לאכלו עם המין השני (שם בארוך)".
ברם, יש המדייקים בלשון הרמ"א דרק היכא דנתבשלו בדיעבד הוא דשרי לאוכלו, אך לעשות כן אסור לכתחילה, אפילו שיש כאן צירוף של נ"ט בר נ"ט עם נטל"פ. אך ראה בביאור הגר"א (ס"ק י'), דביאר דדעת הרמ"א דבכהאי גוונא שרי אף לכתחילה, וז"ל: "בכה"ג אף בשל איסור מותר כמ"ש בתוס' ע"ז ע"ו א' ד"ה מכאן וכמ"ש שם ל"ח ב' ואף בקדירה אין אסור לכתחלה שאינה ב"י אלא משום גזירה אטו ב"י משא"כ כאן דאף ב"י מותר מדינא כנ"ל".
העולה מן האמור
מאפה חלבי שנאפה ע"ג תבנית פרווה בהפסק נייר אפיה, דין התבנית כשהייתה ואינה נעשית חלבית.