שאלה
אדם שלא הפקיר את חלקו במרפסת ויונה הטילה שם ביצים האם מועיל להפקיר עכשיו או שחצרו קנתה לו או אולי אין חצרו קונה דאם היה יודע לא היה רוצה לזכות במקום?
נפק"מ למעשה האם יכול לקיים כעת שילוח הקן?
תשובה
אדם שלא הפקיר את חלקו במרפסת ויונה הטילה שם ביצים, חייב במצוות שילוח הקן ואין היתר להפטר ממצוות שילוח אלא באופן שכיוון מתחילה (וכן ראוי) שלא לזכות בביצים ויאמר בעל החצר: 'אני רוצה שחצירי לא יקנה לי הביצים שהיונים יטילו בקן.
מקורות
בדברים (כב, ו-ז) נאמר "כי יקרא קן צפור לפניך בדרך בכל עץ או על הארץ אפרחים או ביצים והאם רבצת על האפרחים או על הביצים לא תקח האם על הבנים. שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך למען ייטב לך והארכת ימים"
והנה טעמים רבים נאמרו במצוה זו חשוב לציין את דברי הרמב"ן (דברים כ"ב ו') והחינוך (אות תקמ"ה) שכתבו ששורש מצוה זו יש בה כדי לחזק בלב האדם את מידת הרחמנות, שלא יטול את האם מעל גוזליה, אלא קודם ישלח את האם לחופשי, ורק לאחר שיתרחק מהקן יטול את הגוזלים. (רמב"ן דברים כ"ב ו', חינוך תקמ"ה, ועיין ילקוט מעם לועז דברים ע' תת"ל). ועוד טעמים רבים ואכמ"ל. ועצם ענין זה ששילוח האם הוא בגדר מידת הרחמנות נזכר במדרש בדברים רבה (ו, א): "כשם שרחמיו של הקב"ה על האדם, כך רחמיו על הבהמה… וכשם שנתן הקב"ה רחמים על הבהמה, כך נתמלא רחמים על העופות… שנאמר, כי יקרא קן צפור לפניך". המקיים מצוה חשובה זו של שילוח הקן זוכה לאריכות ימים כמאמר הכתוב (דברים כב, ז) "למען יטב לך והארכת ימים".
זכייה בביצים – שילוח בחצר פרטית
הנה ברור שמצוות שילוח צריכה להיות מתוך הפקר או בחצר שאינה משתמרת והכלל בזה הוא כל שאינה בגדר 'מזומן' ע"י הגבהת האם. וכך איתא בגמ' איתא בגמ' חולין (קמא ב) שיוני שובך ועליה וצפרים שקיננו בטפיחים בתוך הכתלים ובבורות שבחצירו המשתמרת, חייב בשילוח רק כל זמן שלא הוגבהה האם מעל הבצים כלל מאז שהטילה אותם, שעדיין לא זכתה לו חצירו המשתמרת, (והסברא בזה כמו שנכתוב לקמן שאסור לאדם לזכות בביצים לפני שיקיים מצוות שילוח, ובנוסף חצירו לא זכתה לו), אבל אם הוגבהה האם מעל הבצים (שבאותו רגע מותר לו ליטול את הביצים) זכתה לו חצירו, ולכן גם אם תחזור האם תחזור האם לקן אין בזה מצות שילוח משום שהוי בגדר מזומן.
וכפי שמובא בשו"ע (יו"ד סי' רצ"ב ס"ב) ז"ל: קן המזומן אצלו כגון יונים שדרכן ליגדל עם בני אדם בבתים ואווזים ותרנגולים שקננו בבית פטור אבל יוני שובך ועליה וציפורים שקננו בטפוחים (פי' כלי חרס הבנוי בכתלים אשר שם צפרים יקננו) ובבורות ואווזים ותרנגולים שקננו בפרדס חייב… עכ"ל.
והנה היום מצוי לרוב שמקיימים מצוות שילוח בחצר המשתמרת ובספר 'שלח תשלח' מביא בשם כמה גדולים שנהגו לקיים מצות שילוח בחצר המשתמרת כאשר בעל החצר מכוין שלא לזכות בביצים, ועיין שם שרוצה לחדש שכיון שכיום העולם אינן נוהגין לאכול ביצי יונים וכדו' אף אם לא כיון לזכות מוטל עליו מצות שילוח ולא נחשב 'מזומן', עכ"ד. ועיין בספר "קן ציפור" שמביא ראב"ד ירושלים הגר"ד יונגרייז זצ"ל שנתן עצה כדי שיוכלו לקיים המצוה בחצר המשתמרת, שלפני הטלת הבצים יאמר בעל החצר אני רוצה שחצירי לא יקנה לי הבצים שהיונים יטילו בקן, ובכה"ג לא זכה בביצים ולא הוי מזומן, ומביא שם שאמר ד"ז להגה"ק מסאטמר זצ"ל והסכים לזה, עכ"ד.
ונשאלת השאלה האם מותר לזכות בביצים והנה בגמ' (קמא, ע"ב): אמר רב יהודה אמר רב אסור לזכות בביצים שהאם רובצת עליהם שנאמר שלח תשלח את האם והדר והבנים תקח לך, ע"כ. ופירש"י לזכות בביצים לפשוט ידו תחת האם להחזיק בהם כל קנייה דהפקר זכיה קרי ליה, עכ"ל. ברמב"ם (הל' שחיטה פ"ג הי"ח) כתב וז"ל, אסור לזכות בביצים שהאם רובצת עליהן לפיכך אפילו היתה רובצת על הביצים או על האפרוחים בעלייתו ושובכו אין מזומנין ולא קנה לו חצירו כשם שינו יכול לזכות בהן לאחרים כך לא תזכה לו חצרו בהן ולפיכך חייב לשלח, עכ"ל. לכאורה היה אפשר לפרש בדבריו שכתב 'אסור' שיש איסור עשה מהתורה של 'שלח תשלח את האם' לזכות בביצים לפני שמקיים מצוות שילוח האם. וכן ביאר המנחת חינוך ע"ד הרמב"ם בחו"מ (הל' מכירה פכ"ג ה"י). שהקשה על דברי הרמב"ם שכתב בהל' מכירה שם שהוי 'תקנת חכמים' מדברי הגמ' המפורשים שיש איסור 'עשה' בכך, ודחק שהרמב"ם לא התכוון לומר שהאיסור לזכות בהם הוי מדרבנן אלא ענין אחר. וכך מבואר בדברי הטור בחו"מ (הל' מכירה סי' רי"ג) ז"ל, הביצים האפרוחים שהם עתה בשובך לא קנה אותם בעל השובך כל זמן שלא פרחו משום 'לא תיקח האם על הבנים, לפיכך הרוצה להקנות לחבירוח ביצים ואפרוחים שבשובך מטפח על השובך כדי שיגביהו האמהות מעליהם ואחר כך יקנה אותם לחבירו בקנין או אגב קרקע או בשאר דברים שהמטלטלין נקנין בהם, עכ"ל. וביאר בדרישה (שם) שחכמים תיקנו לאדם הרוצה למכור סחורתו לאחרים שכל מה שיכול הוא לעשות קנין ע"י 'טיפוח' בלבד, כלומר, ע"י שיטפח מעט על הקן ועל ידי כך תוגבה האם מעל הקן ובכך תקנה החצר לבעל השובך, אך ודאי שלקחת את הבנים אסור משום לאו 'לא תיקח האם על הבנים'. שצריך לקיים מצוות שילוח לפני שזוכה בידיים בבנים. וכך מובא בשו"ע (חו"מ הל' מכירה סי' רי"ג ס"ה) ז"ל, הביצים והאפרוחים עצמם שיש בשובך לא קנה אותם בעל השובך כל זמן שלא פרחו ודבר זה תקנת חכמים הוא ומשום 'לא תיקח האם על הבנים נגעו בה לפיכך הרוצה להקנות אפרוחים וביצים אלו לחבירו מטפח על השובך עד שיפרחו האמהות וגבהו מעל הארץ ואחר כך יקנה אותם לחבירו באחד מדרכי הקנאות המטלטלין, עכ"ל. מבואר מכל האמור שיש איסור עשה לזכות בביצים לפני שמקיים בהם מצוות שילוח הקן ורק טיפוח על הקן לצרכי סחורה הותר ופשוט שמי שעושה כן עובר איסור והפסיד את המצוה של שילוח.
והיה מקום לומר שאם זכה הפסיד את המצוה, ואולי י"ל בזה שיפקירם בפני שלושה. אך יעויין בחיד"א בברכ"י (סי' רצב אות ג) שם כתב שהפקר לא מועיל בכדי לקיים מצוות שילוח, והביא ראיה מהגמ' חולין (קלח:) שם מובא במשנה שבמוקדשין פטור מקיום מצות שילוח, ובגמ' מבואר שמדובר במקרה שהחזירם לאפרוחים והקדישם ואחר כך חזר והחזירם, שאף בחולין לא מהני בזה כמו שמובא במשנה אחרת שאם נטל את הבנים והחזירם לקן ואח"כ חזרה האם עליהם פטור מלשלחם, ואם איתא שמהני הפקר לקיום מצות שילוח לקבוע עליהם דין שאינן בגדר 'מזומן' נימא שהפקירם אלא שלא מהני הפקר, ועוד שאם נאמר שהפקר מועיל לקבוע עליהם דין 'מזומן' כל אדם יפקירם ויפטר ממצוות שילוח, עכ"ד.
מבואר מדבריו שהפקר לא מועיל להפטר ממצוות שילוח, שכך מוכח מדברי הגמ' שהצריכה להעמיד באופן שהחזירם לאפרוחים ואז פטור ממצוות שילוח ולא העמידה באופן שהפקיר, וודאי שהוא משום שהפקר לא מהני להפטר ממצוות שילוח ובפרט באופן שכבר זכה בביצים כגון בחצר המשתמרת שכבר נקרא עליהם שם 'מזומן'.
אולם יעויין בשו"ת תשובות והנהגות (ח"ה סי' שב) שכתב לחדש, דאף אם כבר זכה בבצים, מ"מ אם חזר והפקירם בפני שלושה, שוב ישנה מצות שילוח, דכיון דהפקירם תו ל"ה מזומן, והביא את דברי הברכ"י שהזכרנו קודם שכתב שאם כבר זכה בבצים לא יועיל אם יפקירם לאחר מכן, שכיון שכבר נקרא עליהם שם מזומן תו לא פקע. אבל מביא שדעת הגרי"י קנייבסקי והגר"מ פיינשטיין זצ"ל שאם הפקיר שוב הדר מצות שילוח, עכ"ד.
(זמן השילוח – הנה הזמן הראוי שבו יש לקיים את המצווה הוא בזמן שהאם דוגרת שהוא בדרך כלל בלילה שכאשר הזכר רובץ בודאי שפטור מקיום המצוה. ועיין בספר 'קן ציפור' (עמ' רעד והלאה) שבירר ענין זה עם מומחים, וכתב שם (עמ' רעד) שהזמן הראוי לקיים מצות שילוח הקן הוא לפנות ערב בסביבת שקיעת החמה שאז האם כבר חזרה אל הקן, (וציין שלמרות שכמה פעמים האם מאחרת לחזור, מכל מקום המציאות הרווחת שחוזרת בזמן זה של שקיעת החמה). ובזמן שהקן מוכן למצוה הוא בלילה השני אחרי שהטילה את הביצה השניה בערב בשעה 9-10 אבל בשעה 10-11 הדבר בטוח יותר ואם מתאפשר הדבר כדאי לחכות. אך כמובן שכפי שכתב קודם לכן הזמן הראוי הוא בשעת השקיעה. ועיין שם שכתב שכדאי שיקיים מצווה זו שיש עדיין אור שיוכל לראות מה הוא עושה.)
העולה לדינא,
אדם שלא הפקיר את חלקו במרפסת ויונה הטילה שם ביצים, חייב במצוות שילוח הקן ואין היתר להפטר ממצוות שילוח אלא באופן שכיוון מתחילה (וכן ראוי) שלא לזכות בביצים ויאמר בעל החצר: 'אני רוצה שחצירי לא יקנה לי הבצים שהיונים יטילו בקן'.
דינים נוספים- זמן קיום המצוה הינו בשעה שהאם דוגרת על הביצים שהוא בדרך כלל אחרי הלילה השני בערב בשעת השקיעה.