שאלה
בן אדם שרוצה לטוס לארץ ישראל מקולומביה.
הטיסה שלו יוצא מקולומביה מוצ"ש ומגיע לארץ במוצ"ש
מאוד יכול להיות שבאיזה שהוא שלב בטיסה הוא יהיה במקום שעדיין שבת
האם הדבר מותר או שזה אסור?
תשובה
אם עובר מעל מקום ששם שבת למשך זמן מסוים (שהמטוס גומע 12 ק"מ), אסור לטוס בטיסה זו.
ובמקום חולי ישאל גדול בישראל.
מקורות
תחילה נדון לפי איך מחשיבים את השעות של אדם זה כתב בשו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ג סימן צ"ו לגבי תענית "ובדבר שינויי היום בין המדינות ובנסיעה במטוס מגיע בזמן קצר למדינות הרחוקות שלפעמים נמצא שהיום ארוך לו ביותר ולפעמים קצר ביותר קשה להשיב בזה כי אין ע"ז מקורים ממשיים מדברי רבותינו וצריך לדון בזה רק מסברא. אבל עכ"פ אשיב הנראה לע"ד בסברא שלענין תענית מתענה בין לקולא בין לחומרא עד צאת הכוכבים שהוא במקום שנמצא אז, ואף שלפעמים הוא רק שעות מועטין משום שלא נקבע התענית על שעות אלא על יום שהוא עד צאת הכוכבים, וכן בתענית של תשעה באב אף אם יזדמן שמתחלת תעניתו עד הגמר לא יהיה כ"ד שעות נמי א"צ להתענות יותר מצאת הכוכבים של אור לעשירי" וכן כתב בשו"ת חבצלת השרון ח"א סי' מ"ג, וראה בשו"ת בצל החכמה ח"א סי' ל"א לגבי העובר בצום את קו התאריך, ובשו"ת ישכיל עבדי ח"ח סי' ל"ח.
כתב מרן הרב שכאשר הוא נמצא בטיסה הולכים אחר המקום שהוא נמצא מעליו אפשר לבדוק במטוס במסך ולחשבן בטלפון, וכן כתב בשבט הלוי ח"ז סי' ע"ו עיי"ש.
וא"כ אם עובר מעל מקום ששם שבת במשך זמן, יש לדון אם עובר אז איסור.
שבת
והנה תחילה נברר אם יש איסור דאורייתא בכך שעובר על תחומין י"ב מיל
שכתב השו"ע סי' ת"ד סעי' א' "המהלך חוץ לתחום למעלה מעשרה טפחים, כגון שקפץ על גבי עמודים שגבוהים עשרה ואין בכל אחד מהם ארבעה טפחים על ד' טפחים, הרי זה ספק אם יש תחומין למעלה מעשרה או לאו; ומה שיהיה בדרבנן, יהיה ספיקו להקל. הגה: מיהו אם היה הולך בדרך זה או על ידי קפיצת שם מתוך י"ב מיל חוץ לי"ב מיל, אזלינן לחומרא למאן דאמר תחומין י"ב מיל הוי דאורייתא".
וכתב המשנ"ב בס"ק ז' "למאן דאמר וכו' – ר"ל להפוסקים דנקטי להלכה כהירושלמי דחוץ לי"ב מיל הוי דאורייתא וילפינן זאת מקרא דאל יצא איש ממקומו ביום השביעי ומקום זה הוא חוץ לשנים עשר מיל כנגד מחנה ישראל. ומדברי המחבר שכתב ומה שיהיה בדרבנן וכו' משמע שמצדד כן להלכה להחמיר ביבשה בחוץ לי"ב מיל אפילו בלמעלה מעשרה שהוא ספק דאורייתא ובביאור הגר"א נוטה דעתו להפוסקים דלעולם הוא דרבנן".
ועתה נבוא לדון אם יש בכרמלית גם איסור, וכתב בביאור הלכה סימן תד ד"ה והואיל "והואיל ואין בימים ונהרות וכו' – וכ' בחידושי הגרעק"א בשם הרב המגיד וה"ה דאין בכרמלית ומסיים דלפ"ז לדידן דלית לנו ר"ה אין לנו עכשיו כלל תחומין דאורייתא עכ"ל וכ"כ הגר"ז. אכן באמת קשה לומר כן ואדרבה מסתימת המחבר שלא זכר כלל כרמלית רק ימים ונהרות משמע דדוקא ימים ונהרות שאינן מקום הילוך כלל וכן מדכתב הרמ"א בהג"ה מיהו אם היה הולך וכו' למ"ד תחומין דאורייתא משמע דגם לדידן איכא תחומין דאורייתא והלא לדעת איזה אחרונים הרמ"א הוא מן העומדים בשיטה זו דבימינו ליכא רה"ר עיין בסי' רמ"ו וע"כ דאין מחלק בזה ובאמת עיקר סברא זו אף שנובעת מדברי הרמב"ם בת' מ"מ קשה להולמה שהרי בש"ס איכא מ"ד דס"ל אלפים נמי ד"ת ויליף לה ממגרשי העיר אלף למגרש ואלף לתחום והתם בודאי לא הוי אלא כרמלית דאלף השני שהיה שדה לבהמתו בודאי אינו רה"ר ואפ"ה לר"ע לוקין עליה ביצא לחוץ מן השיעור הזה ואם כן כמו כן לדידן דדוקא י"ב מיל מה"ת בודאי אפילו אם היו י"ב מיל כרמלית אעפ"כ איכא איסור דאל יצא וכן מוכח מרמב"ן בסוגין ד' מ"ג דלא ס"ל כסברת הרמב"ם ואף על פי שבעיקר הדין כוון ג"כ לדברי הרמב"ם בתשובה וז"ל שם ואין אני קורא בזה אל יצא איש ממקומו כיון שלא הלך ג' פרסאות ברגליו שהרי הילוך הספינה אינו קרוי הילוך כלל ותמה על עצמך הוא יושב ברה"י שלו שהספינה רה"י היא וכו' ואתה חושש לו משום מהלך ג' פרסאות איהו מינח נייח וספינה הוא דקא מסגיא וכו' עיין שם הרי דלא קאתי עלה רק משום שאינו מהלך הא אילו הלך ברגליו במים י"ב מיל הוא דאורייתא למ"ד י"ב מיל דאורייתא וכש"כ בכרמלית ביבשה וא"כ אף שננקוט להקל במים בכל גווני אפילו בהולך ברגליו ומשום דאינו דומה לדגלי מדבר כלל אבל עכ"פ ביבשה אף בכרמלית יש לנו להחמיר ואף שאינו דומה לגמרי לדגלי מדבר כן נראה לענ"ד:
ובשו"ת חתם סופר חלק ו – ליקוטים סימן צז, כתב שגם מעל י' יש איסור וז"ל "היוצא מדברינו אלו לדינא בענין דאמפף וועגען /עגלת קיטור/ הם העגלות ההולכים ע"י קיטור הנה לית בהו לא משום משמש בבע"ח ולא משום נכרי העושה מלאכה בתבערות הגחלים דהרי איכא רוב גוים וליכא אלא משום תחומין ואעפ"י שהוא למעלה מיו"ד מ"מ הרי הוא רוחב ארבע ולהרי"ף ולהרז"ה ולהרמב"ן דליכא בספינה משום איסור תחומין במים רק מפני טעמים שכתבו הם כנ"ל וא"כ ממה שהעולם נוהגין להפליג בספינה אין ראי' להתיר ליסע על העגלות חוץ לתחום ונ"ל דהוה ספק ספיקא להחמיר ואין להתיר כמו שאבאר לא מבעי' סמוך לשבת דאסור כמ"ש רשב"א הנ"ל דמוקמי' אחזקת תחום ביתו אלא אפי' רחוק משבת וביום השבת אי אפשר לירד משם כידוע מ"מ הרי להראב"ן דמפרש שברקק מים עכורים ושנוי' דחיקא היא ולא סמכינן עלה ויש תחומין למעלה מיו"ד אפי' במים מכ"ש ביבשה ועוד הרי רחב ארבעה ולראב"ן הוכחנו אפי' קרקע המתנדנד אית בי' משום תחומין ואסור משני צדדים דיש תחומין למעלה מיו"ד ואפי' אין תחומין מ"מ ברחב ד' יש תחומין ואת"ל כרא"ם דמפרש רקק שאינו גבוה עשרה ולדידי' י"ל עמוד המתנדנד לא הוה ארעא סמיכתא וגם לא הוה שינוי' דחיקא והאיבעי' לא איפשיטא אין תחומין למעלה מעשרה אפי' יושב למעלה ברוחב ד' מ"מ הוה כתחומין למעלה מעשרה וספיקא הוה מ"מ דילמא כהרי"ף ורמב"ם די"ב מיל דאורייתא וספיקא לחומרא ונמצא ה"ל ספק ספיקא להחמיר ולא מצאתי להתיר לישראל לישב על העגלה הנ"ל בחול אם יודע שיסע גם בשבת.
ברם דא צריך על עיקור /עיקר/ הפלגת הספינה דנוהגי' להיתרא אפי' לשוקי בראי באמרם כי עסק מצוה הוא לפקח על עסקי מזונותיו ולכאורה צריך עיונא הא אין מחשיכין על התחום כ"א לפקח על עסקי מת וכלה אעפ"י שהולך בהיתר גמור בתוך התחום ורק הואיל ועושה מעשה בגופו והולך להיות מוכן לערב להביא פירות וכדומה אסור והוא בכלל ממצוא חפציך ודבר דבר שאסור מדברי קבלה.
ושרשו פתוח עלי איסור דאורייתא שבת שבות כמ"ש רמב"ן בביאר בפ' אמור בפסוק שבתון זכרון תרועה וא"כ מאין הרגילים וצריך לומר דשאני ישיבת ספינה דיושב ושובת כמו בחדר מטתו בביתו ואינו עושה שום דבר בגופו ומיא הוא דממטי ליה והוא נח מה שא"כ בהליכתו בתוך התחום להתקרב אל סוף התחום עובר על אם תשיב משבת רגליך ואינו שובת והוה עובדא דחול טפי ועובר על שבות דאורייתא כמו שהסביר הרמב"ן ז"ל במתק לשונו ולפ"ז היינו דוקא בספינה שיושב בקתדרא ואינו מתקרב במעשה גופו ויושב ועוסק בעונג שבתו כמו בביתו ממש אבל הנוסעים בדאמפף וואגען אינו שובת וגופו נע ונד ואי אפשר לו לעסוק בעסקי שבת בשבתו אשר רגיל בהם בביתו ומתקרב אל מקום מסחרו בשבת להיות שם ביום החול פשוט דגרע הרבה טפי ממחשיך על התחום ואיסור גמור הוא אפילו מדאורייתא להרמב"ן הנ"ל ומפורש בדברי קבלה אם תשיב משבת רגליך וגומר ממצוא חפציך כנלע"ד פשוט וברור בעזה"י".
וכתב הכה"ח בס"ק ה' "ולפי זה עגלות ההולכות על ידי קיטור דהיינו שמבעירין אש במוכני שלהם והם הולכים מאליהם על ידי מסילות הברזל שקורין שימין דיפ'יר, הגם דלית בהו איסור משום משתמש בבעלי חיים ולא משום עכו"ם העושה הבערה בשביל ישראל דהא הרוב עכו"ם וגם מוכרח הוא לילך בזמן הקבוע לו, מכל מקום כיון דרחב ארבעה טפחים אף על פי שגבוה עשרה טפחים הרי הוא כארעא סמיכתא כנזכר ואם כן אסור לישב בו משום איסור תחומין. וכן כתב בשו"ת חתם סופר חלק ו' סימן צ"ז יעו"ש. וכן כתב בשו"ת מהרי"א אסאד חלק אורח חיים סימן נ"ח. וכן כתב בתפארת ישראל על המשניות בכלכלת שבת. וכן כתב בשו"ת זבחי צדק אשר בסוף חלק ב' סימן כ"ג. וכן כתב בשו"ת עולת איש חלק אורח חיים סימן ז'. והביא דבריהם הרב בנו כמהר"ר חיים משה נר"ו בספרו משה האיש בהשמטה אחר חלק חושן משפט. ואפילו אם ישב בעגלות הנזכרות בערב שבת אם יודע שתלך בשבת אסור. כן כתבו בחתם סופר ובעולת איש שם. ועיין לעיל סימן רס"ו אות ך'".
וכתב שם "ואם הולך בקרון כל שהוא רחב ארבעה אף על פי שהוא גבוה עשרה או יותר כארעא סמיכתא היא ואית ביה איסור תחומין לכולי עלמא אם יוצא חוץ לתחום, הילכך כיון דאיכא תרי איסורי איסור תחומין ואיסור משתמש בבעלי חיים ירד וילך על רגליו. בית יוסף, מגן אברהם שם, רבינו זלמן שם. וכן הוא בסימן ת"ד יעו"ש. ואם העכו"ם מוליך הקרון עיין סימן ש"ה סעיף ח"י בהגה ובדברינו לשם בס"ד" ששם מחשיבו כמנהיג את הבהמה (ישראל).
ובעמ"ח שואל ומשיב ג"כ נדרש לענין קרוניות בספרו דברי שאול סי' ג' וכותב "ח"ו לגבב קולות בזה שאם נתיר זאת לא יוודע ענין שבת כי לא ישבות המסחר כי יוכלו לנסוע וכו' ומתוך כך יתירו מלאכות ממש"
והביאו בשו"ת מנחת יצחק חלק ב סימן קו וכתב "ובזה תבנא לדינא גם לענין נסיעה באוירון אף באופן שיסע כל יום השבת על האוירון דמ"מ אסור, דאע"ג דעפ"י טעמו של התפארת ישראל שם באיסור נסיעה על דאמפף – וואגען, הי' אפ"ל דבאוירון קיל, דכתב שם דאע"ג שמדברי התוס' עירובין (מ"ג ע"א ד"ה הלכה ומרדכי פ"ק דשבת), דכתבו דבספינה מותר לילך חוץ לתחום משום דאיהו לא עביד מידי, והספינה ממילא אזלא, א"כ י"ל דהה"ד דאמפף – וואגען, דגם בקרון רצה הרשב"ם להקל מה"ט כשעכו"ם מנהיגו, לולא הטעם שמא ירד חוץ לד' אמות, מ"מ י"ל דרק בספינה וקרון ששוליהם עפ"י רוב למעלה מי"ט מהארץ, הקיל בהך סברא דלא עביד מידי, משא"כ בדאמפף – וואגען שיש דהוא למטה מי"ט עיין שם, והכא ל"ש זה דלא ימצא באוירון ליסע תחום שבת למטה מי"ט, אולם באמת ש"פ חולקים וס"ל דבקרון דניחא להילוך נוהג בי' איסור תחומין, כמו שכתב שם בשם הטו"ז (סי' ת"ד) והמג"א (סי' רס"ו סק"ז), ומטעם רכוב כמהלך דמי (בטו"ז צ"ד סק"ד) ואבן עוזר (רמ"ו) ומג"א (צ"ט סק"ה ושם), והחת"ס עשה מזה ס"ס להחמיר, היינו דגם הוא העיר מזה, לומר דיש ספק שמא כשיטת הרא"ם הנ"ל, ולדידי' ג"כ אין תחומין בקרון (כמ"ש החת"ס באות ב') ודלא כהמגן אברהם (בסי' רס"ו) הנ"ל, בודאי אף למעלה מעשרה דנפשטא האיבעי', וגם תחומין בודאי אף למעלה מעשרה דנפשטא האיבעי', וגם אף אם אין תחומין מ"מ רחב ד' מהני לדידי', ואף להרא"ם מ"מ ספק הוי, וביבשה יש להחמיר כנ"ל, וכ"ז שייך גם באוירון, וגם טעם הב' שכתב החת"ס, בודאי שייך יותר לאסור באוירון מהאי טעמא מבדאמפף – וואגען, דבאוירון, אי אפשר לו לטלטל אנה ואנה ככל אשר יחפוץ, וכ"פ אף צריך להיות מקושר למושבו, ובודאי א"א לו לעסוק בעסקי שבת בשבתו כאשר רגיל בביתו, ואסור משום שבות דאו' כנ"ל".
וכתב בשו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ג סימן צו "ובדבר שינויי היום בין המדינות ובנסיעה בעראפלאן /במטוס/ מגיע בזמן קצר למדינות הרחוקות שלפעמים נמצא שהיום ארוך לו ביותר ולפעמים קצר ביותר קשה להשיב בזה כי אין ע"ז מקורים ממשיים מדברי רבותינו וצריך לדון בזה רק מסברא. אבל עכ"פ אשיב הנראה לע"ד בסברא שלענין תענית מתענה בין לקולא בין לחומרא עד צאת הכוכבים שהוא במקום שנמצא אז, ואף שלפעמים הוא רק שעות מועטין משום שלא נקבע התענית על שעות אלא על יום שהוא עד צאת הכוכבים, וכן בתענית של תשעה באב אף אם יזדמן שמתחלת תעניתו עד הגמר לא יהיה כ"ד שעות נמי א"צ להתענות יותר מצה"כ של אור לעשירי.
ובדבר שבת אינו נוגע למעשה כי יראי ה' לא יסעו בעראפלאן בשבת כי אף אם אין תחומין למעלה הרי לאחר שיגיע העראפלאן על הקרקע נוסעים העראפלאנס שטח גדול יותר מתחום שבת על הארץ ממש שיש כבר איסור תחומין, וגם יהיה אסור לירד וגם הא אין שום אדם נוסע בלא חפצים, וגם הא ליותר מי"ב מיל אסור להרמ"א מדין תחומין אף למעלה מעשרה מאחר דהוא ספקא דאורייתא ובלא כל זה נמי אין לשומרי תורה ליסע בעראפלאן בשבת אף אם יכנס לשם בע"ש ויצא משם אחר השבת וממילא אין נוגע זה למעשה. ולפלפולא בעלמא ודאי אין צורך בלא הוכחות מגמ' ופוסקים", וכ"כ בשו"ת חלקת יעקב ח"ג סי' קל"ז והוסיף "מאחר שקבלו עליהם כל ישראל לאסור, המזלזל בזה קרוב הוא לאיסור תורה".
וכתב בשו"ת ציץ אליעזר חלק א סימן כא "הפלגה באוירון (י) אחרי שהבאנו לברר בקצרה דין הפלגה בספינה, נבוא כעת בע"ה לבירור השאלה בדבר הפלגה באוירון, אם יש בו ג"כ האיסור של שלשה ימים לפני שבת, ואם יש היתר ליכנס בתוכו בשבת להפליג.
וזאת להקדים, שזה ברור שאפי' אם מנהיג האוירון הוא עכו"ם, אם נוסע רק עבור ישראל, או רובו ישראל, אסור להפליג בו משום אמירה לנכרי, שהרבה מלאכות האסורות מה"ת עושה מנהיג האוירון, וכאן עוד יותר חמור מאמירה דעלמא מכיון שנהנה מיד, וכמוזכר בכזה בשו"ע הגרש"ז או"ח (סי' רמ"ח סעי' ו'), וכל הדיון הוא כשרוב נוסעים עכו"ם.
והנה לדעת הרי"ף הרמב"ם והשו"ע, שטעם איסור הפלגה בספינה ג' ימים לשבת הוא משום ביטול עונג שבת, כ"ש טיסה באוירון שאסור בתוך ג' ימים לשבת אם ברור שיסע במשך כל הזמן עד שבת, כי באוירון הנענוע והסבוב ושינוי הוסת הוא בהרבה יותר גדול וחזק מבספינה.
ואין להתיר בע"ש רק מצד ההיתר שמוזכר ברמ"א /או"ח/ (סי' רמ"ח סעי' ד') שכל מקום שהולך לסחורה או לראות פני חבירו חשוב הכל דבר מצוה, ואינו חשיב דבר הרשות רק כשהולך לטייל…
אבל נראה שיש סברא לחלק מספינה ולומר שבאוירון יותר חמור, דיש לומר דבספינה שהנוסעים מרובים אזי אין המיעוט קובע הנסיעה. ויוצא שאין הספינה נוסעת עבור המיעוט ישראל, אבל באוירון שעפ"י רוב, מקומות הנסיעה שבו מצומצמים ואם האוירון איננו מלא בעל האוירון אינו מפליג לנסיעה ארוכה, ויוצא שכל אחד ואחד מהנוסעים קובע הנסיעה ונוסעים עבורו, וא"כ י"ל שלא יועיל בכאן אפי' רוב עכו"ם מכיון שמיהת כל אחד ואחד מהנוסעים קובע הנסיעה ומפליגים עבורו.
(ט"ז) עוד יש סברא גדולה לאסור לכל הדעות ליכנס לטוס בשבת באוירון, ולחלק מספינה, עפ"י מה שאביא להלן בשם החתם סופר לחלק דין ספינה מרכבת, דשאני ישיבת ספינה דיושב ושובת כמו בחדר מטתו בביתו ואינו עושה שום דבר בגופו ומיא הוא דממטי לה והוא נח אבל הנוסעים ברכבת אינו שובת וגופו נע ונד ואי אפשר לו לעסוק בעסקי שבת בשבת אשר רגיל בהם בביתו ואינו שובת והוי עובדא דחול, עיין להלן.
ואם כך ברכבת, על אחת כמה וכמה בנסיעה באוירון שיעלה שמים וירד תהומות סביב סביב יתהלך, ואין לך נע ונד ואין גופו נח, יותר מזה, שצריך להיות אסור אליבא דכו"ע, ושרשו פתוח באיסור דאורייתא, דאינו שובת, כמבואר בח"ס שם".
וכתב בשו"ת שרגא המאיר ח"ז סי' כ"ז בשם החזו"א זצ"ל שאמר לו שענין נסיעה במטוס אסור הדבר בהחלט אפילו שלא נמצא שום טעם לאסור.
וא"כ דעת רוב הפוסקים להחמיר בנסיעה במטוס משום איסור תחומין, וכן משום שביתת שבת, ועונג שבת, ולכן יש להימנע.
העולה
אם עובר מעל מקום ששם שבת למשך זמן מסוים (שהמטוס גומע 12 ק"מ), אסור לטוס בטיסה זו.
ובמקום חולי ישאל גדול בישראל.