שאלה
כלה שצריכה להתחתן ביום רביעי, ורוצה לטבול ביום שני, כי איפה שנמצאת אין מקווה רק בנסיעה של שעה וחצי, ולא רוצה להיות בלחץ, היאך להורות לה?
תשובה
כלה שמחמת צורך הרחיקה טבילתה מיום חופתה, יש להורות לה שבכל מקרה תבדוק עצמה כל יום פעם אחת אחר טבילתה, עד בעילת המצוה.
מקורות
כלה שצריכה להתחתן ביום רביעי, ורוצה לטבול ביום שני, כי איפה שנמצאת אין מקווה רק בנסיעה של שעה וחצי, ולא רוצה להיות בלחץ, היאך להורות לה.
תשובה:
א
בטור ובבית יוסף (יו"ד סי' קצ"ב), מבואר דהראשונים פליגי אי בעינא טבילת כלה סמוך לבעילת מצוה, או דאפשר להרחיקה, ודעת הטור נראה כהרשב"א, דטבילה אינה צריכה להיות סמוך לבעילת מצוה דווקא. אך הב"י אייתי בשם הרשב"ם, ועוד פוסקים, דבעינן ז' נקיים סמוך לבעילת מצוה, ולפיכך כתב בהגהות מימוני, דאם הרחיקה הטבילה מבעילת מצוה, צריכה לבדוק בכל יום עד שתבעל, ומשום דכל יום שבא לקראת החופה והייחוד, יותר ליבה הומה ומשתאה, ואיכא לספוקי שמא תראה טיפת דם , וכתב ע"ז הב"י, דכ"ז לכתחילה, אמנם בדיעבד כל שבדקה עצמה אפי' פעם אחת בז' נקיים, סגי לה בזה . הש"ע (שם סעי' ב'), נראה שפסק כדעת הרשב"א והטור.
ב
אולם בדעת הרמ"א מצינו ג' דעות חלוקות כדלהלן. דכתב דלכתחילה יש להסמיך את הטבילה לחופה ולבעילת המצוה כמה שאפשר . אך במקום שנתרחקה הטבילה מהחופה, וממשמעות דבריו חזינן, דעד ד' ימים אינה צריכה לבדוק עצמה, אך ככל שהרחיקה יותר מזה, צריכה לבדוק עצמה בכל יום, עד בעילת המצוה. והוסיף הרמ"א דכ"ז לכתחילה אך בדיעבד סגי לה בבדיקה אחת שעשתה בז' נקיים. כך ביאר בפשטות את דברי הרמ"א, הסדרי טהרה (ס"ק ח').
אמנם ראה במחצית השקל (ד"ה ואם לא), דביאר דברי הרמ"א בצורה אחרת, דמש"כ לכתחילה, היינו שתבדוק עצמה בכל יום, אפי' בתוך ד' ימים שבין טבילה לבעילת מצוה, ובדיעבד שלא בדקה ביניהם, ובתוך ז' נקיים אלא פעם אחת סגי. וכדבריו כן מבואר בב"ח (כאן, ובתשובה סי' קי"ח), דבעינן בדיקה בכל יום עד שתבעל, אפי' אינה רחוקה מן הטבילה רק ג' ימים, או פחות.
ברם החוות דעת בביאורים (ס"ק א'), ביאר דדעת הרמ"א שצריכה בדיקה אחר שטבלה, היינו עד שעת הנישואין ולא יותר, אפי' אם הביאת מצוה תהא אחר כמה ימים. וראה בדרכי תשובה (ס"ק כ"ד), דאייתי משם הלחם ושמלה (ס"ק ט' – י"א), שהשיג על החוו"ד בזה, והוכיח דהעיקר הוא כמשמעות לשון הרמ"א כאן, שהחימוד הוא רק לתשמיש, ובודאי צריכה בדיקה גם לאחר הנשואין עד שתבעול בעילת מצוה ע"ש.
אמנם מצינו חבר לפירוש החוו"ד בזה, בלקט יושר (ח"ב יו"ד עמ' כ"א), דפירש כן דעת הרשב"ם, וז"ל:
"כתב הג' בהלכות נדה [שהיה לרבו מהר"א זקצ"ל וז"ל], פרשב"ם דבעינן ז' נקיים סמוך לבעילת מצוה וכו'. כשלמדו לפניו תלמידים חשובים הלכות נדה ואני חברתי עמהם ואמר לנו הרבה קבלות ואמ' סמוך לבעילת מצוה פי' סמוך לחופה". ע"כ.
ג
לעניין מעשה, הנה בדרכי תשובה (ס"ק י"ט), כתב להקל בשעת הדחק להרחיק הטבילה מיום הנישואין והייחוד, וז"ל:
"לסמוך הטבילה סמוך לבעילת מצוה. עיי' בס' פתח הבית וחוקר לדעת (להגמהר"א טיקטין ז"ל) בסי' זה ע"ד כלה שהגיע עת נשואי' אשר החתונה תהי' במקום אשר אין טבילה בחמין ורצונה לטבול קודם נסיעתה מביתה דהיינו ששה ימים קודם הבעילה והעלה להקל בכה"ג דהוי שעת הדחק כי טבילה שלא בחמין קשה מאוד למי שלא הורגל בכך כנודע". ע"כ. אמנם לא נחית לפרש אי בעינן בדיקה בכל יום ועד מתי, ושמא סמך על עצמו במה שכתב בס"ק כ"ד הנזכר, להשיג ע"ד החוו"ד, עיי"ש.
מרן הרב אליהו בדרכי טהרה (פרק י' הל' ז'), פסק כדעת הרמ"א וכהסבר המחצית השקל בדבריו, וכדעת הב"ח, וז"ל:
"טְבִילָה – יֵשׁ לְהַסְמִיךְ אֶת הַטְּבִילָה לִ"בְעִילַת-מִצְוָה" כְּכָל הָאֶפְשָׁר, כְּדֵי לְבַטֵּל אֶת הַחֲשָׁשׁ שֶׁמָּא רָאֲתָה הַכַּלָּה מֵחֲמַת חִמּוּד בֵּינֵיהֶן. וְאִם הִרְחִיקוּ אֶת "בְּעִילַת הַמִּצְוָה" מֵהַטְּבִילָה – צְרִיכָה הַכַּלָּה לְהַמְשִׁיךְ לִלְבֹּשׁ לְבָנִים וְלִבְדֹּק עַצְמָהּ בְּכָל יוֹם, בֹּקֶר וָעֶרֶב, עַד "בְּעִילַת הַמִּצְוָה", וַאֲפִלּוּ אִם הִתְאַחֲרָה יוֹם אוֹ יוֹמַיִם בִּלְבַד. וְאַף שֶׁיֵּשׁ אוֹמְרִים שֶׁעַד אַרְבָּעָה יָמִים אַחֲרֵי הַטְּבִילָה אֵין הַכַּלָּה צְרִיכָה לִבְדֹּק כָּל יוֹם וָיוֹם עַד הַבְּעִילָה, נוֹהֲגִים כַּדֵּעָה הָרִאשׁוֹנָה. וּבְדִיעֲבַד, אִם לֹא בָּדְקָה הַכַּלָּה אֶת עַצְמָהּ בֵּין הַטְּבִילָה לַבְּעִילָה – מֻתֶּרֶת לְבַעֲלָה". עכ"ל.
אמנם ראה בחלק התשובות ותוספות ממרן זצ"ל, דהובא שם שני שאלות שנשאל מרן זצ"ל בעניין זה, והתשובות שניתנו (ככתוב בספר), סותרות זו לזו.
דנשאל אודות כלה שטובלת בערב שלפני החופה, וגמרה לספור שבעה נקיים מספר ימים קודם לכן, בימים שבין השבעה נקיים לטבילה, האם בודקת פעם אחת או פעמיים כל יום. וענה דבודקת פעם אחת, ואם לא בדקה לא מעכב. רק תזכור לבדוק ביום החופה.
כמו כן, נשאל בכלה שטבלה בלילה שלפני החופה, האם צריכה לבדוק ביום החופה, האם יש חילוק אם החופה לפני השקיעה או אחריה. וענה דאינה צריכה לבדוק. עיי"ש.
ולכאורה היה לו לחלק, דאם נערכת החופה אחר השקיעה, הרי שיום חדש הוא, ומה שטבלה בלילה קודם, עבר יום אחד שלם, ולדעתו שמחמירים בכך, שבכל יום שיש ריחוק בין הטבילה לביאה צריך בדיקה, הכא נמי בעי, ומאי שנא מהתשובה הראשונה, דהצריכה בדיקה ביום החופה, אע"פ שטבלה בלילה קודם, ולא חילק בין קודם לאחר השקיעה, וצ"ע. וביותר קשה דלדעתו דפסקינן כדעת הב"ח ודעימיה, דבעינן בדיקה עד לבעילת מצוה ולא רק עד החופה, הו"ל לפרש זאת דצריכה בדיקה עד בעילת המצוה, דהא לא אכפת לן כלל על יום החופה כמבואר, וצ"ע.
העולה מן האמור:
כלה שמחמת צורך הרחיקה טבילתה מיום חופתה, יש להורות לה שבכל מקרה תבדוק עצמה כל יום פעם אחת אחר טבילתה, עד בעילת המצוה.