שאלה
מי שנכנס לבית הכסא עם כפפות, האם צריך שטיפת ידיים לפני ברכה וכדו'?
תשובה
למעשה יש ליטול ידיים משום רוח רעה אבל כיון שלא קינח או שיפשף שידיו בכפפות יברך ויהרהר שם ומלכות בלבו.
מקורות
כדי לענות על שאלה זו עלינו ללמוד סתום ממפורש שדין זה איתא להדיא בהלכות נטילת ידיים, וכדלהלן:
תחילה נקדים שבנטילת ידיים של בוקר ישנם שלשה טעמים נאמרו ואלו הם: א. רוח רעה (זוהר). ב. משום שידים עסקניות הם ושמא נגעו באחד מהמקומות המכוסים (רא"ש). ג. שאדם בבוקר הוא כבריה חדשה וצריך להודות להקב"ה, וככהן שמתקדש ברחיצת ידיו כן אנו (רשב"א). (מאמר מרדכי לימות החול פ"ב סע' א').
וכתב הב"י "ומיהו משום רוח רעה השורה על הידים נראה דגם להרא"ש אפילו היה נעור כל הלילה צריך ליטול ידיו דרוח רעה השורה על הידים בלילה משמע דלא תלי בשינה כלל. אבל בספר הזוהר פרשת וישלח (קסט:) נראה שאין רוח רעה שורה על הידים אלא בשעת שינה שכתוב שם על פסוק (בראשית לב כה) ויותר יעקב לבדו דהא לית לך מאן דנאים בליליא בערסיה דלא טעים טעמא דמותא ונפקת נשמתיה מיניה וכיון דאשתאר גופא בלא נשמה קדישא רוחא מסאבא זמין ושריא עלוי ואסתאיב והא אוקימנא דלית ליה לבר נש לאעברא ידוי על עינוי בצפרא בגין דהא רוח מסאבא שריא עלייהו עכ"ל וכן משמע גם כן מן המאמר שכתבתי לעיל שכתוב בפרשת וישב (קפד:)".
וכתב המשנ"ב בס"ק ח' "אך היכא דהנטילה הוא משום רוח רעה לבד לא היו מתקנים ע"ז ברכה לכן אנו צריכים גם לטעמים הנ"ל", כלומר שלא נוטלים מטעם זה בלבד.
א
כתב השו"ע סי' ד' סעי' י"ג "אם היה נעור כל הלילה, יש להסתפק אם צריך ליטול ידיו שחרית, להתפלל ולהעביר רוח רעה מידיו. הגה: ויטלם בלא ברכה"
כתב המשנ"ב ס"ק כ"ז "כל הלילה – ואם ישן במקצתה לכו"ע צריך ליטול ידיו בבוקר כדין והוא שישן שינת קבע על מיטתו ומשום דסתם ידים עסקניות הן ובודאי נגע במקום מטונף אבל אם ישן שינת ארעי להרא"ש דינו בזה כאלו לא ישן כלל".
ובס"ק כ"ח כתב "להתפלל ולהעביר – דהיינו לתפלה יש ספק אם הטעם של נט"י שחרית כהרשב"א לעיל במ"ב סק"א וא"כ אף על גב דהשתא לא נעשה בריה חדשה לא פלוג רבנן וצריך נטילה או שמא עיקר הטעם כהרא"ש שם ובניעור ולא נגע במקום מטונף א"צ נטילה. ולהעביר הרוח רעה יש ג"כ ספק אם בעלמא השינה גורם הרוח רעה וא"כ אפילו ישן ביום שורה ר"ר וצריך ליטול ידיו וניעור בלילה א"צ ליטול ידיו או הלילה גורם הרוח רעה וא"כ יהיה הדין בהיפוך".
ב
כתב השו"ע בסעי' ט"ו "ישן ביום, יש להסתפק אם צריך לערות מים עליהם ג"פ, (ויטלם בלא ברכה)". וכתב המשנ"ב ס"ק ל"ד "אי לילה גורם לרוח הטומאה או שינה גורם ודוקא הישן שיתין נשמי אבל פחות מזה אין רו"ר שורה ואפי' בלילה".
וכתב כה"ח (שם ס"ק נ"א), וז"ל: "וכ"כ בסעיף י"ד וט"ו בספיקות אחרים דיטלם בלא ברכה עי"ש, משמע מזה דבכל ספק ברכה – אינו יכול לברך, דאם לא כן היה לו לומר: ואין צריך לברך, וכן משמע מדברי השלחן ערוך בסימן ס"ז, וז"ל: אבל אם יודע שקראה אלא שהוא מסופק אם ברך לפניה ולאחריה – אינו חוזר ומברך, עכ"ל, דמשמע דאינו יכול לחזור ולברך, וכן העלה הרב זרע אמת חלק א' סימן א', וכן כתב הפרי חדש סימן תל"ב אות א' הא דאמרינן בכל מקום ספק ברכות להקל ר"ל דלא מברכינן עי"ש, וכן כתב מחזיק ברכה אות ד', וכן כתב זכור לאברהם הלכות ברכות אות ס' בשם תרומת הדשן סימן ל"ד דבפלוגתא דרבוותא בברכות – לא מברכינן מספק כלל אלא אם כן ידענא דנהוג עלמא לברך עי"ש"
וראה בבא"ח (פרשת תולדות ש"ר סעי' י"ג). וכתב כה"ח (שם ס"ק נ"ו): " יש להסתפק – אבל הרב דברי שלום שם בשאלה מ"ח כתב דאין הרוח רעה שורה ביום, וכן כתב אמת ליעקב שם. ומה שכתב הברכי יוסף אות ו' בשם זקינו מהר"א אזולאי שכתב בשם מהרח"ו זצ"ל שהוכיח מלשון הזוהר דגם הישן ביום רוח רעה שורה עליו, כבר ישבו הרב דברי שלום שם. מיהו סיים שם האמת ליעקב דהטוב והישר הוא דצריך נטילת ידים וגם צריך לשפוך ג' פעמים אבל לא יברך, וכן כתב בן איש חי שם".
שינה עם כפפות
כתב שולחן ערוך הרב (סי' ד' סעי' י"ג), וז"ל: "אם היה ניעור כל הלילה – צריך ליטול ידיו מיד כשיאור היום אף על פי שבכל הלילה לא הסיח דעתו משמירת ידיו, כגון שהניחן בבתי ידים, אעפ"כ צריך ליטול ידיו מן הכלי בלא ברכה כשיאור היום, מפני שאפשר דכשתקנו חכמים נטילת ידים בכל שחר, מטעם שנתבאר בסעיף א', לא רצו לחלק בין ישן דנעשה בריה חדשה ללא ישן כלל".
אמנם בשדי חמד כתוב שמנהגו היה גם בלי נטילה, וז"ל המכתב לחזקיהו: "איך שיהיה לענין הלכה נלע"ד דשרי ליה לאיניש לסמוך דעתו סמוכים דרבנן על הגאון הר"ז ז"ל דהיה עושה מעשה רב ללבוש בתי ידים ולא היה נוטל ידיו וכאמור, ועמ"ש הרב מחא"ה ז"ל דכשהיד מכוסה אין לו להרו"ר כח לשרות על ידיו", וכתב הכה"ח סי' ד' ס"ק ו' לאחר שהביא את המחלוקת למה נוטלים ידים כתב, וז"ל: "ועוד נפקא מינה באם ישן בבתי ידים ויודע בודאי שלא נגע במקום מטונף להרא"ש – אין מברך ולהרשב"א – מברך", אמנם גם לרא"ש לטעם של רוח רעה יצטרך ליטול כמבואר.
כתב מרן הרב בשו"ת הרה"ר החדש פרק א' שאלה י"ח "בדין נטילת ידיים בשחרית, עיין ב"ספר הלכה" (ח"א עמ' י') שבעינן שלשה טעמים לנטילת ידיים בבוקר עם ברכה. אם אחד מהטעמים הנ"ל אינו קיים, אזי נוטלים ידיים בלא ברכה. וכן מסקנת ה"מעשה נסים" (ח"ב סי' א'). ועיין לרב "שדי חמד" בספרו "מכתב לחזקיהו" (סי' ב') שהאריך בדין זה וכתב שם, שיש לסמוך על הגאון ר' שניאור זלמן מלאדי, שהיה לובש בתי ידיים על ידיו בלילה, ולא היה נוטל ידיו בשעת הדחק".
בית הכסא
כתב השו"ע סי' ד' סעי' י"ח "אלו דברים צריכין נטילה במים: הקם מהמטה; והיוצא מבית הכסא ומבית המרחץ".
וכתב המשנ"ב בס"ק מ' "והיוצא מבית הכסא – אפילו לא עשה צרכיו וכן מבית המרחץ אפילו לא רחץ שם ומשום רו"ר ששורה באלו המקומות".
וכן כתב הכה"ח בס"ק ס"ה "כתב הכרם שלמה בסימן ז' מדברי מגן אברהם סימן רכ"ז ס"ק ב' מבואר דיוצא מבית הכסא דוקא כשעשה צרכיו צריך נטילה הא לאו הכי אף מקבועה אין צריך נטילה והוא הדין יוצא ממרחץ שרחץ שם וסיים ועיין פרי מגדים, וראינו בפרי מגדים באשל אברהם סימן ז' שכן כתב בתחלת דבריו ולבסוף סיים די"ל להמגן אברהם דהיוצא מבית הכסא קבוע בלא עשה צרכיו צריך ליטול ידיו משום רוח רעה ששורה שם ונדבק בידיו וכו' יעו"ש, גם הגאון חיד"א בספר ברית עולם על ספר חסידים סימן תתכ"ג כתב בשם הזוהר דאם נכנס לבית הכסא על הכניסה לבד שורה עליו רוח רעה אפילו לא עשה צרכיו עי"ש, וכן כתב הרב כתם פז על הזוהר כי מיד בהכנסו לבית הכסא שורה על ידיו, וכן כתב כף החיים סימן ח' אות ח"י, וכן כתב עמודי השלחן על קיצור השלחן ערוך סימן ב' אות י"ד, בן איש חי שם. וכן היוצא מבית המרחץ אפילו לא רחץ. עמודי השלחן שם".
וא"כ אף שלובש כפפות צריך ליטול משום רוח רעה, אמנם בלי ברכה,אמנם כיון שעשה צרכיו עליו לברך.
בית יוסף אורח חיים סימן ז אות א – ב ד"ה וכל היום
ודע דההיא דפרק אמר להם הממונה הכי איתא דאמתניתין דתנן (כח.) זה הכלל היה במקדש כל המיסך את רגליו טעון טבילה כל המטיל מים טעון קידוש ידים ורגלים אמרינן בגמרא (כט:) בשלמא רגלים משום נצוצות אלא ידים מאי טעמא אמר רבי אבא זאת אומרת מצוה לשפשף ומשמע שכל שהטיל מים ולא שפשף אינו צריך ליטול ידיו. ולפי זה מה שכתב רבינו יש אומרים שלקטנים מברך אשר יצר כלומר ולא על נטילת ידים היינו דוקא כשלא שפשף שאינו טעון נטילת ידים אבל אם שפשף שהוא טעון נטילת ידים צריך לברך על נטילת ידים כמו לגדולים.
בית יוסף אורח חיים סימן ז אות א – ב ד"ה וכל היום
וכתב סמ"ג בסימן כ"ז מצות עשה גרסינן בפרק שלישי דיומא (ל.) תנו רבנן הלכה בסעודה אדם יוצא להשתין מים נוטל ידו אחת פירוש אותה ששפשף בה פוסק שם רבינו יעקב שהיוצא להשתין מים אין צריך ליטול ידיו כלל אם לא שפשף בידיו והלכך אפילו שפשף בידיו אין טעון ברכה מידי דהוה אהיו ידיו מלוכלכות בטיט או בצואה שאין צריך לברך על נטילת ידים ואפילו אשר יצר לא היה מברך רבינו מאיר אבל רבינו יצחק היה רגיל לברך אשר יצר עכ"ל וכן כתבו הגהות מיימון בפרק ז' מהלכות תפלה (אות ה) וכתבו שדעת מהר"ם כדעת ר"י. ובסמ"ק סימן קפ"א כתב ורבינו תם פוסק שהיוצא להשתין אין צריך ליטול ידיו כלל אם לא שפשף בידיו והילכך אפילו שפשף בידיו אין טעון ברכה דעל נטילת ידים אבל ברכת אשר יצר מברך. ובכלבו (סי' כג טו ע"ג) כתוב שרבינו תם פוסק שהיוצא להשתין אפילו שפשף אין טעון ברכה מידי דהוה אידיו מלוכלכות בטיט ובצואה שאין צריך לברך על נטילת ידים ורבינו פרץ כתב אך ברכת אשר יצר צריך לברך עכ"ל. וגם הרשב"א כתב בתשובה (ח"א סי' תקצה) שמי שאומר שאין צריך לברך אשר יצר לקטנים אינו אלא טועה שכל כך צריך האדם לקטנים כמו לגדולים עד כאן ולפי טעם זה בלא שפשף נמי צריך לברך אשר יצר. וכן נראה ממה שכתב הרא"ש בתשובה כלל ד' (סי' א) והעושה צרכיו או הטיל מים אפילו מעט מעט צריך לברך כיון שנפתחו נקביו עד כאן וכיון דמשום דנפתחו נקביו הוא צריך לברך לקטנים אפילו לא שפשף נמי צריך לברך אשר יצר: ורבינו הגדול מהר"י אבוהב ז"ל כתב דמההיא דפרק אמר להם הממונה נראה שהמטיל מים אין צריך נטילה כשלא שפשף ולפי זה כשתמצא בפוסקים שאומרים למים קטנים צריך ליטול וכל שכן אם יאמרו צריך לברך כששפשף נאמרו הדברים אם לא יאמר הדבר בפירוש בשלא שפשף עכ"ל נראה לומר דלא אמר רבינו הגדול כן אלא לענין ברכת על נטילת ידים אבל ברכת אשר יצר בלא שפשף נמי צריך לברך. ומה שכתב הרא"ש בסוף מסכת תענית (פ"ד סי' לט) גבי תשעה באב וכן כל היום אחר שעשה צרכיו יכול ליטול ידיו כדי שיוכל לברך ומיהו יזהר שלא יטול כל היד אלא לפי הצורך להעביר הלכלוך ע"כ לאו למימרא דאינו מברך אשר יצר כשעשה צרכיו אלא אם כן ידיו מלוכלכות כגון ששפשף או קנח אלא הכי פירושו כל היום אחר שעשה צרכיו שיש לו לברך אשר יצר אם ידיו מלוכלכות וצריך ליטלם יכול ליטול כדי שיוכל לברך אבל אין הכי נמי שאף על פי שידיו נקיות צריך לברך אשר יצר כל שעשה צרכיו וכמו שנתבאר. ואף על פי שממה שאמרו בפרק אמר להם הממונה למדנו שהמטיל מים ולא שפשף אינו צריך ליטול ידיו כתוב בהגהות מיימוני פרק ג' מהלכות שביתת עשור (אות ב) שצריך לרחוץ משום הכון וכן כתוב בארחות חיים (הל' תשעה באב סי' יא) שצריך ליטול משום נקיות
כתב השו"ע בסי' ז' סעי' א' "כל היום כשעושה צרכיו, בין קטנים בין גדולים, מברך אשר יצר, ולא על נטילת ידים, אף אם רוצה ללמוד או להתפלל מיד".
וכתב הדרכי משה בסי' תרי"ג ס"ק א' "וכן כתב מהרי"ל (הל' יו"כ סי' א עמ' שלב) דכהן העולה לדוכן נוטל ידיו אף על פי שידיו טהורות. ומה שכתב הטור דוקא עשה צרכיו וקנח וכו' היינו דוקא שאינו רוצה להתפלל אבל אם רוצה להתפלל אף אם לא קנח או הטיל מים ולא שפשף נוטל ידיו וכן כתבו הגהות מיימוניות והר"ן וכן כתב בית יוסף".
וכתב המשנ"ב בס"ק ד' "ושפשף בידו או עשה צרכיו וקינח וכו' – מלשון זה משמע דאם לא קינח בגדולים ולא שפשף בקטנים אסור לו לרחוץ ובאמת יש מחלוקת הפוסקים בזה די"א דאפילו לא קינח ושפשף יש לו לרחוץ ידיו משום הכון לקראת אלקיך ישראל דהא צריך לברך אשר יצר וע"כ הסכימו האחרונים דנכון לכתחלה לקנח ולשפשף כדי להוציא נפשיה מפלוגתא דבזה לכו"ע מותר לרחוץ".
וכתב הכה"ח בס"ק י"ב "משמע אבל בלא שפשף אין ליטול ידים רק אם רוצה להתפלל כמו שכתוב אחר זה. מיהו בבית יוסף הביא כמה גדולים דסברי דאף בלא שפשף מותר ליטול ידיו משום הכון, ור"ל כדי לברך אשר יצר בקדושה יעו"ש. והב"ח כתב דלמעשה יביא עצמו לידי חיוב נטילה על ידי שיקנח וישפשף שאז מחויב ליטול ידיו לכל הדיעות יעו"ש. והפרי חדש כתב דאין צורך לזה דכל רחיצה שאינו מתכוין להעביר הזוהמא וכיוצא ואית בה משום הכון שרייא יעו"ש. אמנם המגן אברהם ס"ק ב' כתב כדברי הב"ח דיקנח וישפשף כדי להוציא נפשו מפלוגתא. וכן כתב ה"ר זלמן אות ד', חיי אדם כלל קמ"ה אות י"א, מטה אפרים אות ד', משנה ברורה אות ד'. ודוקא בלילה אבל ביום אם הטיל מים או עשה צרכיו כיון שמתפללין כל היום אף שלא קינח ושפשף מותר ליטול ידיו. מגן אברהם שם, רבינו זלמן אות ה', מטה אפרים שם, משנה ברורה שם. וכל זה מיירי כגון שנפנה או שהטיל מים על פני השדה וכדומה, אבל אם נכנס לבית הכסא קבוע בלאו הכי צריך ליטול ידיו משום רוח רעה השורה על הידים בבית הכסא כמו שכתבנו לעיל סימן ד' אות ס"ה יעו"ש. ועיין משבצות זהב אות ב'".
העולה למעשה יש ליטול ידיים משום רוח רעה אבל כיון שלא קינח או שיפשף שידיו בכפפות יברך ויהרהר שם ומלכות בלבו.