שאלה
מה דין אוכלין שהוכנסו לבית הכסא, כשהם הונחו בתיק פתוח ובפנים שקיות אוכל?
תשובה
במקום שאינו הפסד מרובה יש להחמיר ולא לאכול או לשתות מאכלים שהיו פתוחים בתוך מקום שמשמש לבית הכסא בלבד.
אמנם מאכל שיש לו קליפה מועיל לשוטפו.
מקורות
כתב השו"ע סי' ג' סעי' ב' "יהא צנוע בבית הכסא ולא יגלה עצמו עד שישב. הגה: ולא ילכו שני אנשים ביחד, גם לא ידבר שם ויסגור הדלת בעדו, משום צניעות". וכתב הבאר היטב שכ"ש שאין לאכול בבית הכסא.
והביאו החסד לאלפים סי' ד' סעי' ב' הגהת בן המחבר, וכתב "הנוגע באוכלין ומשקן קודם נטילת ידים שחרית מטמא אותם האוכלין ומשקין והוא הדין אם הכניס אותם לבית הכסא".
כתב הכה"ח בסי' ד' ס"ק כ' " לא יגע בידו קודם נטילה וכו'. וכן צריך ליזהר מאד שלא ליגע קודם נטילת ידים בשום מאכל או משקה שלא לטמאם, וצריך להזהיר הנשים על זה ביותר כי רוב תיקון המאכלים הוא על ידן. רבינו זלמן במהדורא תניינא אות ב', משבצות זהב ס"ק ז', קיצור שלחן ערוך סימן ב' אות ה' ובעמודי השלחן שם אות ז'. והוא הדין קודם נטילת ידים של בית הכסא צריך ליזהר, עיין לעיל אות ח'. ובדיעבד אם נגע באוכלים או משקין מותר. חיי אדם כלל ב' אות ב'. וירא שמים יחמיר על עצמו. עמודי השלחן שם. לפי דעת המלבי"ם המאכל שנגעו בו קודם נטילת ידים מהני שידיחנו ג' פעמים. עמודי השלחן שם".
וכתב מרן הרב במאמר מרדכי ימות החול פ"ג סעי' ל"ג "יזהר לא להיכנס עם אוכלים ומשקים לבית הכסא ואפילו הם בתוך פיו. ואם נכנס איתם – ראוי שלא לאוכלם כלל. ואם נכנס עם אגוזים, שקדים וכד' שהם בקליפתם – יכול להדיחם במים ולאכלם". ומקור דבריו הוא מעוד יוסף חי תולדות סעי' ו'.
אמנם בשו"ת אפרקסתא דעניא חלק א סימן קל"ג כתב "ע"ד המנהג שמקפידים דכשהי' המאכל בביהכ"ס שלא לאכלו, והאריך בבקיאות נפלא בגודל כח מנהג ישראל (וכבר כתבתי גם אני בזה בס"ד במק"א) וכפי הנראה מהגחיד"א ז"ל על הס"ח סי' תתכ"ג ומש"ז תרי"ג סק"ב שורה שם רוח רעה, וכו' ומ"מ בדיעבד נראה דאין חשש, ועי' שו"ת פרי השדה ח"ג סי' קנ"ט". ובשו"ת הר צבי ח"א סי' נ' הקל רק במקום הדחק.
ובשו"ת ציץ אליעזר חלק יד סימן ב נשאל בכגון דא וכתב "
וכפי הנראה אין לדבר זה גם מקור מפורש אפילו ע"ד הנסתר, ופוק חזי להגאון מהר"י אלגזי ז"ל בספרו שלמי צבור בדיני נטילת ידים שחרית אות ג' שדן להתיר ליטול נט"י שחרית ממים הנותרים מכלי תשמיש הבית שהוליכוהו בבית הכסא ובתוך דבריו הוא כותב בזה"ל: ואי משום ליתא דטומאה איני רואה שום חשש בזה לפי דברי חכמי האמת, שאמת שטעם הנטילה לאחר יציאה מביהכ"ס אף דלא נתלכלכו ידיו הוא מפני רוח רעה הנמצא שם שנהנה מהלכלוך והטינוף ומיד דאדם נפנה שם שרי על אצבעות ידיו וכמ"ש בזוהר פ' בראשית הביא דבריו בס' מקור חיים סימן ג', א"כ אם כל הטומאה היא מפני אותו הרוח רעה מה יש לרוח רעה בעצים ובאבנים והיא אינה רודפת רק אחר מקום שיש בו קדושה ליהנות מנו, דאם באת לחשוש בכך נאמר לו שירחץ גם מלבושיו שנכנס בהם בביהכ"ס אבל האמת יורה דרכו דאין מקום לחשוש לכלום לנטול בהן ידיו בשעת הדחק אבל ראוי ליזהר שלא ידיח בהן פיו דמיאוס מיהא איכא עכ"ל.
הרי לנו להמהר"י אלגזי ז"ל שהיה גם שר בית הזוהר וחכמת הנסתר כשם שהיה שר – התורה הנגלית שהעלה במצודתו וקבע שגם עפ"י הזוהר לא שורה רוח הרעה של ביהכ"ס ואינה רודפת רק אחר מקום שיש בו קדושה, דהיינו האדם, לאפוקי מים, והדומה לזה, שאינה שורה עליהם ואין מקום לחשוש לזה כלל, ומה שמתיר רק בשעת הדחק הוא רק מטעמא דמיאוס, ומשום האי טעמא דמיאוס כנראה, הוא חושש בזה גם באוכלים ומשקים, ומשום כך הוא כותב שראוי מיהת ליזהר שלא ידיח בהן פיו, וכן לפני כן בדבריו שם, הוא כותב בדבריו בזה, דאי משום בל תשקצו לא אמרו אלא באכילה ושתייה, כדיעו"ש… הדגשתי לכתוב לעיל בדברי בלשון כפי הנראה ולא בלשון של ודאות כפי שיוצא מדברי הר"י אלגזי ז"ל, מפני שראיתי להגר"ח פלאג'י ז"ל בשו"ת לב חיים סימן ס"ו שכותב להשיב ע"ד המהר"י אלגזי וכותב להסתייע ממה שמצינו באוכלין ומשקין תחת המטה וכדומה שכן רוח רעה שורה עליהם כיעו"ש. (ועפ"י יסוד דבריו פסק לטמא בזה מר בריה דהחסד לאלפים סימן ד' ע"ש).
ועוד זאת יעוין להגר"ח פלאגי ז"ל בעצמו בספרו כף החיים סימן ח' אות י"א שכותב בזה"ל: נט"י שחרית אין ליטול ממים מגולים וכן ראוי להזהר בכל הנטילות, ויש מדקדקים לכסות פי הכלי ובית היד, ומה טוב כשהוא של מתכת שיש להם כסוי מיוחד, ואיכא עוד טיבותא אחריתא דאם היא של חרס צריך שיתן דעתו להזהר שמא ישכח ויצא לבית הכסא בכלי זה שאין ליטול ידיו מהמים שנשארו שם עכ"ל. ובין אם נפרש דכוונת דבריו וחילוקו בזה הוא בעיקר לחלק בין אם המה מכוסים או לא, ושדווקא כשאינם מכוסים אין ליטול ידיו מהמים ובין אם נפרש שכוונתו לחלק בין כלי של חרס לבין כלי של מתכת ושדוקא בשל חרס הוא דאין ליטול, וכפי שראיתי שמפרש כן בכוונת דבריו מר בריה ביפה ללב או"ח סימן ד' סק"ו. נלמד עכ"פ מדעתו זה של הגרח"פ ז"ל שגם אליבא דידיה יש להתיר באוכלים ומשקים מכוסים ונתונים בכיס בגדיו, דהא הנך תרתי מעליותא ביחד איכא בכה"ג, המה לא נתונים בכלי חרס, וגם מכוסים המה.
(ד) כן בקדש חזיתי בספר שלמת חיים ח"ג סימן ט' שמחבר הספר שאל להגרי"ח זאנענפעלד ז"ל על אודות זה במי שיש בכיס בגדו דבר מאכל אם מותר ליכנס כך בביהכ"ס, והשיב לו בזה"ל: ודאי מדינא אין בזה איסור אבל אין ראוי לעשות כן מצד נקיות הדעת עכ"ל…
וא"כ דעת לנבון נקל דמכש"כ שאין לחוש בזה בנוגע לתרופות, דבזה הא לא שמעינן אפילו דחיישא בזה ברייתא ולכן אין כל מקום אפילו לדמות זה לההיא דירושלמי דתרומות שצריכים לחוש למאי דחיישין ברייתא, ולא שייך בכלל להעיד בזה על מנהגא של קפידא מכיון דהוא דבר שאינו מצוי וזה נקרה או נצרך לפעמים אצל קצת חולים אשר צריכים לשאת אתם בכיסם את התרופות. וא"כ בודאי ובודאי שיש לצרף בזה גם הנימוק שבתי כסאות שלנו נמצאים בישוב. ואם עוד נוסיף עלה עוד נימוק מה שבתי כסאות של זמנינו מעליותא איכא בהם עוד מהבתי כסאות שהיו לפני דורות שלפנינו בזה שהצואה נופלת בהם בתוך המים ונשטפת מיד לחוץ, ומקום הצואה מצופה בזכוכית או מתכת, שיש שדנים משום כך שלא יהא בכלל ע"ז שם ביהכ"ס, יעוין חזו"א מועד סימן י"ז, ועוד, עיין שם. ומכ"ש שלא שייך בזה רו"ר. מכיון שאין כ"כ זוהמא. אזי בודאי ובודאי שיש להתיר אפילו לכתחילה ליכנס אתם לביהכ"ס כשאין לו איפוא להשאירם בחוץ. ורק מהיות טוב כשזוכר ויש לו איפא להשאירם בחוץ בשופי, אז רק מצד חומרא בעלמא מן הראוי שישאירם בחוץ", כלומר דאע"פ שמצדד להקל טובא מכל מקום לא הקל רק בשעה שזה עטוף, וגם אז כתב שעדיף להניחו בחוץ אם יכול.
ובתשובות והנהגות כרך ב סימן ד נשאל "שאלה: לעבור דרך האמבטיה (שיש בה בית הכסא) עם אוכלין למרפסת שהמקרר שם
בעיקר דין אוכלים שנכנסו לבית הכסא אם שורה עליהם רוח רעה ונאסרים, כבר ביארנו בחלק א' סימן י"א, שמדינא אין נאסרים וכמו שהוכיח בשו"ת שלמת חיים סימן ט' ע"ש, ואין לדמות ליוצא מבית הכסא שאף אם חיוב הנטילה משום רוח רעה, יש לומר דשורה דוקא על יהודי עם נפש ולא בעכו"ם, והוא הדין שעל אוכלין ומשקין אפשר שלא נתפס הרוח רעה ורק מצינו שצדיקים וקדושי עליון הקפידו על כך לגודל קדושתם.
אמנם עיין בכף החיים סימן ד' ס"ק כ' שמחמיר גם כשהיה בביהכ"ס ונגע באוכלין לפני נט"י שאחר ביהכ"ס, וכל שכן שלפי"ז יש להקפיד על אוכלין ומשקין שבבית הכסא ששורה עליהם רוח רעה, ובזה אף שבמ"ב (סימן ד' ס"ק י"ד) מביא מהח"א שבדיעבד לא אסרינן אוכלין ומשקין שנגע בהם לפני נט"י שחרית אף ששורה רוח רעה עליהם מ"מ עיין בדברינו בח"א סימן א' שהבאנו פלוגתת הפוסקים בזה וכיון שענין רוח רעה חמור מאוד וקבלה בידינו שזה מביא האדם למחשבות זרות באפיקורסות וכדו' יש להחמיר בספיקן, וא"כ וודאי שיש למנוע לכתחלה מלהכניס אוכלין ומשקין לבית הכסא. אך בדיעבד באוכלין ומשקין שנכנסו לבית הכסא מדינא אין לאסור וכמו שביארנו… ובאוכלין שנכנסו לבית הכסא שלכתחלה יש להחמיר בזה נראה שבשטיפת האוכלין מהני להוציא הרו"ר וכדהקיל בזה במ"ב לענין רו"ר דשחרית, וא"כ בשטיפת הפירות במים כדי שטיפה ג"פ מועיל להעביר הרו"ר וכמו שביארנו בח"א סימן א' ע"ש, אבל מן הדין בלאו הכי בדיעבד אין חשש וכמ"ש", כלומר דס"ל שמעיקר הדין לא נאסר, ומכל מקום טוב לשוטפם אם לא ימאסו. וכ"כ בשו"ת ישכיל עבדי (ח"ז סי' מ"ה) הצריך להדיח את המאכל שנכנס לבית הכסא רק שהצריך להדיח ג' פעמים.
ובשו"ת מנחת יצחק חלק ג סימן סג כתב "הנה לא ידעתי מה דחמירא לי' לכ"ת, הענין של אוכלין ומשקין שהוכנסו לביה"כ… לא מצינו זה בש"ס וש"ע בפירוש, וכל הענין שנהגו העולם להקפיד בזה, נובע ממה שאיתא בספר דברי יצחק (לקוטים מאת הרב הגאון מוה"ר יצחק אייזק מסוואלעווע ז"ל), ששמע בשם מרן הגה"ק מהר"ש מבעלזא זצלה"ה, שלא יאכל מאכל שהי' בבית הכסא עיין שם, אמנם ראיתי בספר ליקוטי מהרי"ח (בדברים הנוהגים בסעודה) שהביא מס' ש"צ (בדיני נט"י שחרית) שכתב שם דהרוח רע דבית הכסא, אינו שורה אלא על אדם שיש בו קדושה להנות ממנו, ולא על מים ועצים ואבנים עיין שם, אבל בכ"ז אי אפשר ח"ו לדחות דברי הרב הדומה למלאך ד' צבאות מהר"ש זלה"ה, כי רב תנא הוא ופליג, וכן מנהג העולם עכת"ד, ובהגהות זכרון מנחם שם, הביא מספר חסד לאלפים (סי' ד'), שכתב דאם הכניס אוכלים ומשקים בביה"כ מטמא האוכלים ודלא כש"ץ עיין שם, ואולם בכ"ז אין להחמיר בזה, יותר מבדבר המבואר בש"ס וש"ע הנ"ל, וע"כ בבית הכסא שלנו, יש מקום להקל בשעת הדחק, ואך בתנאי שיהא נקי מצואה ומכל דבר המזוהם כל זמן שהמאכלים והמשקאות בתוכו, ופשיטא ג"כ שלא ישתמשו לצרכם בשם כל אותו הזמן, ואז אם אי אפשר בענין אחר י"ל דשרי, ושו"ר מש"כ בענין ביה"כ דידן בספר חזון איש (הל' קריאת שמע סי' י"ז אות ד' ואות ט'), וסיים שם אחר שצדד להקל, דמ"מ אין ההיתר ברור, ויש להחמיר מספק, עיין שם, אבל בכ"ז בשעת הדחק משנתנו לא זזה ממקומה בעזה"י", וראה עוד בדברי יציב יו"ד סי' ל"ד לענין אם בית הכסא משמש לעוד דברים.
לסיכום לכו"ע לכתחילה אין להכניס אוכל או משקה לבית הכסא, בדיעבד אם הכניסו, דעת האפקרסתא דעניא להקל, ודעת הר צבי והמנח"י להקל במקום הדחק, דעתהתשובות והנהגות שמעיקר הדין שריא, ומ"מ טוב לשטוף, דעת הישכיל עבדי, שיש לשטוף ג' פעמים, דעת הציץ אליעזר שאין להשתמש אל"כ היה בתוך כלי סגור, וכן דעת מרן הרב ובקליפה כתב מרן הרב שישטוף.
העולה
במקום שאינו הפסד מרובה יש להחמיר ולא לאכול או לשתות מאכלים שהיו פתוחים בתוך מקום שמשמש לבית הכסא בלבד.
אמנם מאכל שיש לו קליפה מועיל לשוטפו.