שאלה
בעל מלון בחו"ל שגויים שוכרים ממנו את המלון לחצי הראשון של הפסח
האם מיד שהם יוצאים הוא מתחייב בבדיקת חמץ
ואם הוא מוצא האם חייב לשרוף או יכול לזרוק לזבל שברשות הגויים?
תשובה
א – בעל בית מלון יהודי, שמשכיר מלונו לגויים עד לאמצע חג הפסח, אם משכיר להם מליל י"ד ניסן ואילך עדיף שיערוך מכירת חמץ מוקדמת ביום י"ג ניסן וע"י כך נפטר לכו"ע מחיוב הבדיקה אמנם אם מוכר את החמץ גם ביום י"ד כיון שמשכיר החדרים לגויים נפטר מחיוב הבדיקה.
מ"מ אם יצאו הגויים במהלך ימות הפסח צריך לערוך בדיקת חמץ בחדרים לכשיצאו בברכה. אמנם לדעת מרן הרב אליהו, אם ביטל את החמץ קודם הפסח לא יברך על הבדיקה.
ב – אם מצא חמץ בבדיקתו, יכול להשליכו לפח האשפה שברשות הגויים, ואינו חייב לשורפו.
מקורות
חיוב בדיקת חמץ בחול המועד:
בעל מלון חייב לבדוק את המלון שברשותו, כמו כל נכס בבעלות יהודי שיש חשש שהכניסו לשם חמץ. אמנם אם משכיר את החדרים במלון לגויים קודם לי"ד בניסן, באנו למח' המקור חיים להגאון מליסא, והתהילה לדוד, האם שכירות לגוי קניא, לעניין פטור מבדיקת חמץ, ודמי למשכיר ישראל דקיי"ל (סי' תל"ז), שאם שכר מליל י"ד חיוב הבדיקה רמיא עלה, או דשכירות לגוי לא קניא לעניין זה, ואכתי מיחייב המשכיר הישראל לבדוק. דהמקור חיים (באורים סי' תל"ז ס"ק ג'), כתב וז"ל:
"ומשכיר ביתו לעכו"ם צריך לבדוק, דדוקא ביוצא מבית עכו"ם פטור מלבדוק מטעם שכתב הט"ז ס"ק ז' דהא אין לו בית כלל אבל משכיר הבית הוא שלו ויש לו בית, דשכירות לא קניא וביתו מיקרי וחמירא דידיה הוא, כדאמר בש"ס [ד, א] על המשכיר לבדוק דחמירא דידיה הוא. ועיין לעיל ס"ק א' ב' מה שכתבתי שם". והיינו דקנין השכירות, אע"ג דהוי ליומא, מ"מ הוא לזכות הפירות, היינו ההשתמשות בנכס ותו לא מידי, וקניין הגוף אכתי מישך שייכי לבעלים הישראל, הילכך עד כמה שאין השוכר עושה בדיקת חמץ, מוטלת החובה לקיום הבדיקה על הישראל, מצד שהוא בעל הנכס, ונראה דס"ל דחובת בדיקת החמץ היא חובה המוטלת על הבית, שיהא הוא בדוק מחמץ, ולא חובת גברא שיבדוק חמצו, ולכן כשהשוכר הוא ישראל ושכר קודם לליל י"ד מחיוב הוא לבדוק ולא המשכיר. וכן נראה שפסק כף החיים (סי' תל"ז אות ח').
אמנם התהילה לדוד (סי' כ"ו ס"ק ה', הובא דבריו בפסקי תשובות שם אות ב' הערה 18), ס"ל דלעניין זה שפיר אמרינן דשכירות קניא בגוי, כיון שמצוי בידו של השוכר ולא של המשכיר, וכתב עוד דמעולם לא שמענו מי שיבדוק ביתו קודם שמשכירו לנכרי, אפי' תוך ל' יום קודם הפסח, ונראה דס"ל דחיוב בדיקת החמץ, בעיקרו קאי אגברא שהוא מחוייב לבדוק את הבית, וכשיש שוכר אחר החובה קאי עלה, ולכן בגוי פטור. אך העצה היועצה לזה, שימכור את המלון והחמץ שבו לנכרי כנהוג, ובכך שמוכר את המלון והחמץ שבו נפטר ע"י כך מחובת בדיקה, וכ"ש כשמשכירים ממנו גויים את החדרים, אע"פ שמוכר רק בי"ד כמבואר בהערה. אולם עדיף טפי שיקדים למכור את חדרי המלון שמשכירם לגויים למשך ימות הפסח כבר בי"ג ניסן, וע"י כך יפטר מחובת הבדיקה לכו"ע . אולם אם במהלך חול המועד עזבו הגויים את חדרם, הרי שהחדרים חוזרים לרשות בעל הבית הישראל, וכעת מתחייב בבדיקת חמץ, כמבואר בש"ע (או"ח סי' תל"ה סעי' א'), וז"ל:
"לא בדק כל יום י"ד, יבדוק בתוך הפסח. לא בדק בתוך הפסח, יבדוק לאחר הפסח, כדי שלא יכשל בחמץ שעבר עליו הפסח שהוא אסור בהנאה, וכו". מהש"ע משמע שצריך לברך על בדיקה הנערכת בימות הפסח, אפי' אם ביטל כבר את החמץ שלו, וכן מבואר במשנ"ב (ס"ק ה') ובכף החיים (ס"ק ט' – י'). אך לדעת מרן הרב אליהו, יש חילוק אם ביטל החמץ קודם לפסח אינו מברך, ורק במקום שלא ביטל מברך. ב
דין החמץ שמצא:
נראה שהחמץ שמצא בבדיקתו אינו צריך לשורפו כלל, ויכול לזורקו לזבל שברשות הגויים ודיו בכך. משום שהרי בעל המלון הישראל אינו חפץ לקנותם כלל, ובשעה שביטל החמץ שברשותו גילה בכך שאינו חפץ לקנות חמץ של אחרים, על כן החמץ שמוצא בבדיקתו שייך לגויים ושמם עליו, והרי לו אין שום אחריות על מאכלים וכדו', שנשארים במלון, וכמבואר בש"ע (סי' ת"מ סעי' ב'), שחמץ של גוי שאינו חייב באחריותו שאינו חייב לבערו, אפילו אם כבוש תחת ידו, וכו'.
העולה מן האמור:
א – בעל בית מלון יהודי, שמשכיר מלונו לגויים עד לאמצע חג הפסח, אם משכיר להם מליל י"ד ניסן ואילך עדיף שיערוך מכירת חמץ מוקדמת ביום י"ג ניסן וע"י כך נפטר לכו"ע מחיוב הבדיקה אמנם אם מוכר את החמץ גם ביום י"ד כיון שמשכיר החדרים לגויים נפטר מחיוב הבדיקה.
מ"מ אם יצאו הגויים במהלך ימות הפסח צריך לערוך בדיקת חמץ בחדרים לכשיצאו בברכה. אמנם לדעת מרן הרב אליהו, אם ביטל את החמץ קודם הפסח לא יברך על הבדיקה.
ב – אם מצא חמץ בבדיקתו, יכול להשליכו לפח האשפה שברשות הגויים, ואינו חייב לשורפו.