שאלה
מה הם התנאים כדי לברך ברכת הטוב והמטיב על יין?
תשובה
א. השותה יין בסעודה והובא לו יין חדש מברך עליו הטוב והמטיב קודם שישתה. ונהגו שאין מברכין אא"כ יש ת"ח הבקי בהלכות ברכות בסעודה.
ב. ברכה זו אינו מברך אלא בתנאים כדלהלן: 1. היו יושבים בסעודת פת. 2. יש עימו עוד אדם ששותה כמותו. 3. יהא שותף עמו ביין, ומשום כך אם זה אשתו ובניו הרי הם ממילא שותפים ביין. ובאורח סתם יש לבעה"ב להעמיד את הקנקן על השולחן ולהפקירו לכל מי ששותה, ועדיף שיקנהו במתנה גמורה לכל המסובין. 4. שתו בתחילה יין ראשון וברכו עליו בורא פרי הגפן. 5. לא הסיחו דעתם משתיית יין. 6. נשאר מהיין הראשון. 7. היין השני חביב עליו יותר. 8. היין החדש לא היה בחדר כשבירך על הראשון (וכ"ש שלא היה על השולחן), ורצוי שיביאנו מחוץ לבית (שכנו וכיו"ב). 9. עדיף שישתו רביעית אך אין זה לעיכובא. 10. יהיה סוג אחר של יין.
ג. לא יברך אחד לכולם שמא יקדים קנה לושט כשיענו אמן, אלא כל אחד מברך לעצמו, ויאמר שאינו מכוון להוציא את האחרים ידי חובה.
ד. גם בליל פסח אם רוצים להביא יין משובח יותר לכוס שניה וכו' מברכים הטוב והמטיב, ובלבד שיושלמו התנאים דלעיל.
ה. אם שכח מלברך הטוב והמטיב והתחיל כבר לשתות מהיין החדש, שוב אינו מברך.
מקורות
הנה מרן הרב זצ"ל כתב בשו"ת מאמר מרדכי כרך ג אורח חיים סימן יג
בדיני ברכת הטוב והמטיב על יין
לשאלת רבים בעניין יין חדש שהובא לפניו, מתי מברך עליו ברכת הטוב והמטיב. נבוא לפרט התנאים המעכבים לברכה זו, ומכיון שרבו פארותיו נהגו שאין מברכים הטוב והמטיב אלא א"כ יש ת"ח בסעודה הבקי בהל' ברכות.
במסכת ברכות (נ"ט ע"ב) מובא, וז"ל: "ת"ש שינוי יין – א"צ לברך, שינוי מקום – צריך לברך, וא"ר יוסף בר אבא א"ר יוחנן: אף על פי שאמרו שינוי יין א"צ לברך אבל אומר ברוך הטוב והמטיב, התם נמי דאיכא בני חבורה דשתי בהדיה".
הקשו התוס' שם (ד"ה הטוב והמטיב) מדוע דווקא על שינוי יין תקנו את ברכת הטוב והמטיב?
טעם ראשון: וז"ל: "אבל אשינוי לחם ואשינוי בשר אין מברכין הטוב והמטיב דדווקא איין דאית ביה תרתי דסעיד ומשמח מברכין הטוב והמטיב אבל בשר ולחם לא".
טעם שני: ראה בתוס' בפסחים (ק"א ע"א ד"ה שינוי יין) שתי': "דווקא ביין מברכין לפי שזיבלו כרמיהן בדמיהן של ישראל והטוב שלא הסריחו והמטיב שניתנו לקבורה", וכוונתו כדברי הרא"ש (ברכות פרק הרואה, סי' ט"ו) שתקנו ברכת הטוב והמטיב על הרוגי ביתר שלא הסריחו ונתנו לקבורה, ולכך תקנו גם על היין שהוא כמו הדם.
טעם שלישי: ראה בתוס' בתענית (ל"א ע"א ד"ה תקנו ביבנה) שתי' שתקנו דווקא על יין, לפי שהיו הרוגי ביתר כמו גדר בכרם (וכדברי הרא"ש שם שהוסיף בנותן טעם שהקיפו כרמיהם מהרוגיהם ולא הסריחו).
טעם רביעי: כתב הב"י (סי' קע"ה), וז"ל: "כתב הר"ן בפרק ערבי פסחים שהראב"ד אומר דעל שינוי פת נמי מברך הטוב והמטיב, אבל חכמי הצרפתים אומרים דלא מברכים על שינוי הפת הטוב והמטיב דאורחייהו דאינשי למיכל מיניה, וכי בריך מעקרא יהיב דעתיה אכולהו מיני, אבל יין לפי שאין דרך לשתות בסעודה אחת משני מינים מברכים הטוב והמטיב".
וראה ברא"ש (שם) שהביא עוד טעמים, והם: דלא אשכחן שירה אלא על היין. ועוד דיין חשוב שקובע ברכה לעצמו ראוי לברך עליו הטוב והמטיב, וע"ש עוד שהביא את טעמי התוס' דלעיל.
טעם חמישי: ראה במשנ"ב (סי' קע"ה ס"ק ב') שהביא בשם רבינו בחיי והבנימין זאב טעם נוסף, והוא: כי ידוע שהאדם צריך למעט בתענוגי העולם, ויין הלא מביא לידי שמחה ויכול להביא לידי קלות ראש, לכך סדרו נוסח זה של הטוב והמטיב שידוע שברכת הטוב והמטיב שבברהמ"ז תקנו על הרוגי ביתר שנתנו לקבורה, ועי"ז יזכור יום המיתה ולא ימשך אחר היין הרבה, עיין שם.
טעם ששי: לכאורה אפשר עוד לתרץ שלא תקנו על שינוי לחם הטוב והמטיב דהא ממילא תקנו ביבנה ברכה רביעית בברהמ"ז את הטוב והמטיב, ואף בלא שינוי מברכים אותה.
תנאי ראשון: על יין שבסעודה
רש"י בברכות (שם) מבאר את גדר "שינוי יין", וז"ל: "שתה יין בסעודה והביאו לו יין אחר טוב מן הראשון" וכו', הרי נתבאר שדווקא כשהוא יושב בסעודת לחם, והובא לו יין חדש מברך הטוב והמטיב, אך אם יושב רק לשתות יין אינו מברך אף על יין חדש הטוב והמטיב.
אמנם נראה (בתנאי הראשון) שאין כן דעת הרמב"ם (הל' ברכות פ"ד ה"ט), וז"ל: "היו מסובים לשתות יין ובא להן מין יין אחר" וכו', משמע שא"צ לדעתו להיות דווקא בסעודה, אלא אף בקבעו לשתות יין יש לברך הטוב והמטיב.
וכך נראה שפוסק הרמ"א (שם סע' ה'), וז"ל השו"ע: "אם רבים מסובים בסעודה כל אחד מברך לעצמו הטוב והמטיב, ולא יברך אחד לכולם דחיישינן שמא יקדימו קנה לושט כשיענו אמן, הגה: אבל היו מסובים לשתות בלא אכילה אחד מברך לכולם".
וכך נראה מסתימת המשנ"ב ושאר אחרונים דלא חששו לדברי רש"י, ואפשר שטעמם דרש"י רק מפרש התלמוד כמובא בב"י באו"ח (סי' י'), וז"ל: "ולעניין הלכה נראה דאע"ג דהרא"ש מפרש כפירוש רש"י כיוון דרש"י מפרש הוא ולא פסקן, הוו להו הרמב"ם והרא"ש ז"ל חד לגבי חד" וכו', עיין שם.
אמנם בכה"ח (שם ס"ק כ"ח) מביא מחלוקת גדולה בזה, ומסיק שכיוון דאיכא פלוגתא בזה יש לחוש לספק ברכות, ושב ואל תעשה עדיף, לכן יחוש לסברת האומרים שדוקא בסעודה.
תנאי שני: היין השני טוב יותר מהראשון
הנה מל' רש"י שהובא לעיל "טוב מן הראשון" משמע שלולא שהיין השני משובח מהראשון לא יברך הטוב והמטיב ואינו נחשב "שינוי יין" להחשיבו כתוספת שמחה להצריכו ברכה על כך.
וכך דעת הרשב"ם בפסחים (שם ד"ה אחד שינוי יין), וז"ל: "אבל הטוב והמטיב מיהת מברך אם משובח מן הראשון" וכו'. וכן הביאו התוס' שם בשם בה"ג, וכך דייקו מל' הירושלמי שדווקא על יין ישן שהוא טוב מן החדש הצריכו לברך, ומ"מ מסיק לבסוף בתוס' דאף בגרוע מן הראשון מברך (ובלבד שראוי לשתותו שלא בדוחק). וכך הביא בתוס' בברכות (שם) בשם רבינו תם שס"ל אף בגרוע מן הראשון מברך, וראה ברמב"ם שם: "כגון שהיו שותים אדום והביאו שחור" וכו', והביאו בב"י ודייק מלשונו שס"ל שבעינן דווקא מין אחר אך מאותו מין אפי' שהשני משובח מהראשון אינו מברך, ואח"כ הביא את דעת התה"ד (סי' ל"ד) שהצריך מחמת פלוגתא דרבוותא שיהא דווקא היין השני משובח מן הראשון.
לדינא פוסק בשו"ע (שם סע' ב') כפי דעתו בב"י, שדי בכך שספק אם השני משובח מן הראשון כל שאינו יודע שהשני גרוע ממנו יברך, וראה בכה"ח שם (ס"ק י"ב) שהביא אף בזה מחלוקת אחרונים, ומשום כך אף שסברת השו"ע ממוצעת בין הראשונים יש לחוש כי קיי"ל ספק ברכות להקל.
וראה ברמ"א שם דאם הביאו לו יין לבן אחרי אדום מברך עליו אף על פי שהאדום משובח יותר, לפי שהלבן בריא יותר לגוף. ובמשנ"ב שם (ס"ק י"ג) מוסיף שאם שתה את הלבן תחילה מברך על האדום ג"כ הטוב והמטיב כשידוע שהאדום משובח.
ונראה למעשה כגון אם יש לו יין מתוק ויבש, שתלוי בדעתו של האדם השותה, ואם חשוב לו השני מן הראשון, בין אם הוא מתוק או יבש, מברך עליו הטוב והמטיב.
תנאי שלישי: שהיינות לא היו יחדיו על השולחן
כתב הטור, וז"ל: "ולאו דווקא הביאו להם עתה מחדש אלא הוא הדין אם היה לו מתחילה שני מיני יינות מברך על השני הטוב והמטיב", הרי נתבאר שלדעתו גם כשיש לפניו כבר ב' יינות יברך הטוב והמטיב על היין השני. וכתב ע"ז בב"י שם, וז"ל: "אבל המרדכי כתב בשם אבי העזרי שאם הביאו לו יין רע ויין טוב כאחד שיש לו לברך מיד בורא פרי הגפן על היין הטוב ופוטר את הרע, ולא יברך על הרע תחילה בורא פרי הגפן כדי לברך אחריו הטוב והמטיב כדי להרבות בברכות" וכו'. ובדרכי משה מיישב דברי הטור שלא נחלק על המרדכי אלא מיירי שלא היו ביחד בשעה שבירך בורא פרי הגפן, אך כשהיו ביחד מודה להמרדכי, עיין שם.
והנה אף שמשמעות הב"י שהטור והמרדכי חולקים, בשו"ע פוסק לדינא גם את דברי הטור בסע' א' שאף אם היה להם מתחילה שתי יינות מברך על השני הטוב והמטיב, ומאידך בסע' ג' פוסק כהמרדכי שכששניהם לפניו מברך על הטוב בורא פרי הגפן ופוטר את הרע ולא מברך הטוב והמטיב. עיין שם.
וברמ"א (סע' א') מוסיף: "ודווקא שלא היו לפניו יחד כשבירך בורא פרי הגפן" וכו', וכתב הט"ז (ס"ק א') שכוונתו ליישב את הסתירה בדברי השו"ע, דדווקא באופן שבשעת הברכה הראשונה לא היה לפניו היין השני, דאם היה א"כ היה צריך לברך על המשובח ולפטור הגרוע וכמבואר בסע' ג'. והב"ח והמג"א (ס"ק ב') העמידו את השו"ע בסע' א' באופן שעבר ובירך על הגרוע תחילה בורא פרי הגפן ולכן כעת צריך לברך על המשובח הטוב והמטיב, וע"ע בט"ז (ס"ק ד') שטוען דלא משמע כן בל' השו"ע, עיין שם.
וראה במשנ"ב (ס"ק י"ד) "ואם מסופק לו מהו המשובח מותר לו לכתחילה לברך בורא פרי הגפן על האחת, וברכת הטוב והמטיב על השני אף שהובאו לפניו לכתחילה שניהן כאחד וזהו מדינא ומ"מ טוב להדר כשיש לו ספק איזהו טוב שמתחילה יסלק אחת מן השולחן, ואח"כ יברך בורא פרי הגפן על האחת ואח"כ יברך ברכת הטוב על השני ויוצא בזה ידי כל החששות".
תנאי רביעי: אין היינות לסוגיהם מוכנים להגשה
אמנם בכה"ח (ס"ק ט') הביא את דעת הלחם חמודות (פרק הרואה אות מ"ז) שכל שהיו היינות מוכנים לשתות עכשיו אפי' אינם על השולחן לפניו נפטרו בפה"ג, ואין לברך הטוב והמטיב משום שלא לאפושי בברכות. ולכן מכריע שמשום סב"ל אף אם בירך על הגרוע תחילה כיוון שהיו שניהם לפניו אינו מברך אח"כ הטוב והמטיב (ופשיטא שלכתחילה כששניהם לפניו שיברך בורא פרי הגפן על המשובח), לכן ראוי למעשה שהיין השני לא יהא מונח בבית, ואף שהאורחים לא יודעים, אלא יוציאנו מרשותו ובאמצע הסעודה לאחר שברכו הגפן יביאנו מן ההפקר לסעודה.
תנאי שישי: כשנשאר עדיין מהיין הראשון
כתב הב"י, וז"ל: "כתב רבינו ירוחם הובא להם יין אחר אפי' משובח מן הראשון וכבר כלה הראשון אין מברכין הטוב והמטיב שאין כאן ריבוי טובה. כן מצאתי בהגהה וצריך עיון. עכ"ל. ואין טעם בדבר דהא מכל מקום ריבוי יין הוא וצריך לברך עליו".
וברמ"א (סע' א') הביאו להלכה: "אף על גב שאין לו עוד מן הראשון" (ב"י), וכתב בברכ"י (אות ב'): "אפשר דאילו שמיע ליה למרן דסברת הראב"ד להיפך היה מורה ובא כדעת הראב"ד, ולכך מסיק דיש לחוש לסברת הראב"ד והרדב"ז (ח"א ס"י קכ"ה) והמהריק"ש, והשל"ה, וכך הכריעו למעשה גם במג"א (ס"ק א') ובמשנ"ב (ס"ק ג') וכה"ח (ס"ק ו') ועוד אחרונים.
ועיקר סברתם דדווקא כשנשאר מן הראשון והביאו יין שני מפני שטעמו שונה מן הראשון שייך תוספת וריבוי יין שהצריכו על כך ברכה חדשה, אבל אם כלה היין הראשון א"כ לא הביאו את השני מחמת שינוי יין ולכן אין בזה ריבוי טובה כל כך ואין לברך על השני.
תנאי חמישי: כששותה עם אחרים
כבר הובא לעיל דברי הגמ' בברכות: "התם נמי דאיכא בני חבורה דשתי בהדיה", והיינו שכלל הוא בברכת "הטוב והמטיב", שיש עמו אחר השותף בטובה, "הטוב" – לעצמו, "והמטיב" – לאחרים. אך כשהוא יחיד אינו מברך, וראה בב"י שם שדחה הדעות שס"ל שבכה"ג יברך שהחיינו, דלא מצאנו שמברך יחיד שהחיינו רק בדבר חדש.
ועפ"ז פוסק בשו"ע (סע' ד'): "אין לברך הטוב והמטיב אא"כ יש אחר עמו… וה"ה אם אשתו ובניו עמו אבל אם הוא יחידי לא", ועיי"ש במשנ"ב (ס"ק ט"ו) ע"פ הפוסקים שצריך שגם שניהם ישתו, אך באחד מהם שותה לבד – לא.
תנאי שישי: שיהיו שניהם שותפים ביין
וכתב בב"י, וז"ל: "כתב המרדכי האלפסי פסק דאכסנאי והאורח לא יברך הטוב והמטיב כי אין זה הטבה כיוון שאינו שלו, ע"כ. ומה שכתב בשם האלפסי בדותא היא שלא נמצא כן בדבריו, והדברים עצמם אין להם על מה שיסמוכו שאע"פ שאינו שלו למה לא יברך על מה שהזמין לו הקדוש ברוך הוא מיני יינות לשתות. ובמרדכי ישן בדקתי ולא מצאתי בו לשון זה הלכך לא חיישינן ליה כלל". ובב"ח שם יישב דברי המרדכי וטוען שכוונתו שהבעה"ב מברך והאורח עונה אמן ויוצא בברכתו, דסו"ס אין האורח יכול לברך שאין הקדוש ברוך הוא הטיב עמו אלא לבעה"ב שהיין שלו, עיין שם.
ובמג"א (ס"ק ד') טוען שאף אם הקנה לאורח את כוסו עדיין אינו יכול לברך, דסו"ס אינם נחשבים שותפים בטובה, שלכל אחד יש את כוסו לבד. ולכן כדי ששניהם יוכלו לברך יש לבעה"ב להעמיד את הקנקן על השולחן לשתות למי שירצה, ואז הוי כשותפות ומברכים.
ומ"מ אשתו ובניו, כיוון שמחויב לפרנסם, הוי כאילו יש להם חלק בו. וכ"פ במשנ"ב שם.
וראה בכה"ח (ס"ק כ"ג) שמחמת הפלוגתא בזה הצריך שיתן הקנקן שעל השולחן במתנה ממש לכל המסובין, ובלא זה לא יברכו, עיין שם.
תנאי שביעי: לא נמלך מלשתות
נחלקו האחרונים בדין מי שהיה יושב ושותה יין והסיח דעתו מלשתות עוד, ואח"כ הביאו לו יין אחר שדינו שצריך לחזור ולברך בורא פרי הגפן (כמבואר בשו"ע סי' קע"ד סע' ה', וע"ע בסי' קע"ט באורך) האם צריך לברך גם הטוב והמטיב, או דחשיב כשתייה חדשה שאינו מברך אלא בורא פרי הגפן. ובשו"ת בית יהודה (או"ח סי' מ"ט) פסק שלא יברך הטוב והמטיב, אך הגינת ורדים (כלל א' סי' מ"ה) ס"ל שיברך גם הטוב והמטיב. וע"ע בכה"ח (ס"ק ז') שהביא את מחלוקת האחרונים בזה, וע"ע בערך השולחן (אות ב') שהסיקו להלכה ולמעשה שלא יברך הטוב והמטיב בכה"ג דספק ברכות להקל.
תנאי שמיני: שיעור השתייה
כתב הכה"ח (ס"ק י') שנראה פשוט שצריך שיעור שתייה כיוון שמברך את הקדוש ברוך הוא על הטובה של ריבוי יין, ומכיון שנחלקו הפוסקים (ראה בשו"ע סי' ק"צ סע' ג') בשיעור השתייה לעניין חיוב ברכה אחרונה, א"כ אין לברך הטוב והמטיב אא"כ שתה מן היין הראשון כשיעור רביעית בבת אחת וגם מן השני מתכוון לשתות רביעית, עיין שם.
ויש חולקים וס"ל שלברכה ראשונה אפשר לשתות גם פחות מרביעית (ראה חסד לאברהם סי' י"ז), וכ"כ בספר שמח נפש (עמ' כ"ד), וכך נקטינן לדינא. ויש שטוענים שהכה"ח חזר בו ממה שהצריך שתיית רביעית גם לברכה השנייה) וע"ע בספר ויחי יוסף במערכת ברכות).
הטוב והמטיב בליל פסח
המג"א (בריש סי' קע"ה) מביא את המהר"ל, וז"ל: "כתב מהר"ל י"א שאין מברכין הטוב והמטיב בליל פסח שלא להרבות בכוסות", עכ"ל. ועיי"ש במג"א דמסיק דאף דלכתחילה לא ישתה מב' מינין, אבל אם הביאו לו מין אחר צריך לברך מאחר שברכה זו נזכרה בגמ' להדיא. וראה בשערי תשובה (ס"ק א') שהביא רבים שנחלקו על המהר"ל וס"ל שאין בזה חשש של מוסיף על הכוסות. אמנם דעת הבית יהודה (סי' נ"ג) דאין לברך הטוב והמטיב על הכוס בליל פסח משום דמצוות לאו ליהנות ניתנו, אכן מדברי הברכ"י (אות ג') מבואר דלא ס"ל כלל טעם זה, דכתב דאף לדעת המהר"ל זה אינו אלא בשותה כוס אחרת שאינה מד' כוסות. אך באופן שטעמו לכוס הראשונה ונתברר שהיין גרוע פשיטא שמותר לכו"ע להביא יין אחר משובח יותר לכוס שנייה, ולברך עליו הטוב והמטיב, וא"כ נתבאר מדבריו שבודאי לא ס"ל דאמרינן בזה מצוות לאו להנות ניתנו. וע"ע בכה"ח (ס"ק ד') ובשערי תשובה שם באורך.
שכח לברך
כתב הב"י, וז"ל: "מצאתי כתוב: נראה דהטוב והמטיב הואיל ואינו בא כמו שאר ברכות שאומר אשר קדשנו במצוותיו וצוונו אלא לשבח בעלמא, אין צריך לברך עובר לעשייתן, ואפי' אחר שתייתו מברך הטוב והמטיב. וכן מצאתי בשם רבינו קלונימוס הזקן", ע"כ, ואין דבריו מכוונים שהרי כל ברכות ההנאה בעניין זה הם ואפי' הכי אינו מברך עליהם אלא קודם שנהנה מהם ולא אחר שגמר סעודתו וכמו שנתבאר בסי' קס"ז", עכ"ל.
וראה בדרכי משה שמיישב מטעם אחר שכיוון שתקנו ברכה זו בגלל הרוגי ביתר (וכמו שנתבאר לעיל באריכות, עיין שם), א"כ אין חילוק בין קודם עשייה או לאחריה.
והנה הפמ"ג (באשל אברהם אות ה') מצדד שכל זמן שיש עוד יין בקנקן מברך על מה שנשאר שם, וראה באליה רבה (אות ט') שס"ל שאם נזכר כשעדיין יין בפיו מברך לאחר השתייה.
ומ"מ נראה למעשה שאם כבר התחיל לשתות מהיין החדש בכל גוונא לא יברך, וכמו שסתם בב"י שהובא לעיל, וכך פסק לדינא בכה"ח (ס"ק כ"ז), עיין שם.
הדינים העולים
א. השותה יין בסעודה והובא לו יין חדש מברך עליו הטוב והמטיב קודם שישתה. ונהגו שאין מברכין אא"כ יש ת"ח הבקי בהלכות ברכות בסעודה.
ב. ברכה זו אינו מברך אלא בתנאים כדלהלן: 1. היו יושבים בסעודת פת. 2. יש עימו עוד אדם ששותה כמותו. 3. יהא שותף עמו ביין, ומשום כך אם זה אשתו ובניו הרי הם ממילא שותפים ביין. ובאורח סתם יש לבעה"ב להעמיד את הקנקן על השולחן ולהפקירו לכל מי ששותה, ועדיף שיקנהו במתנה גמורה לכל המסובין. 4. שתו בתחילה יין ראשון וברכו עליו בורא פרי הגפן. 5. לא הסיחו דעתם משתיית יין. 6. נשאר מהיין הראשון. 7. היין השני חביב עליו יותר. 8. היין החדש לא היה בחדר כשבירך על הראשון (וכ"ש שלא היה על השולחן), ורצוי שיביאנו מחוץ לבית (שכנו וכיו"ב). 9. עדיף שישתו רביעית אך אין זה לעיכובא. 10. יהיה סוג אחר של יין.
ג. לא יברך אחד לכולם שמא יקדים קנה לושט כשיענו אמן, אלא כל אחד מברך לעצמו, ויאמר שאינו מכוון להוציא את האחרים ידי חובה.
ד. גם בליל פסח אם רוצים להביא יין משובח יותר לכוס שניה וכו' מברכים הטוב והמטיב, ובלבד שיושלמו התנאים דלעיל.
ה. אם שכח מלברך הטוב והמטיב והתחיל כבר לשתות מהיין החדש, שוב אינו מברך.