שאלה

בשבת בשעה שהוצאנו את הספר תורה הארון קודש התפרק לנו ונפל הספר תורה
וברגע האחרון הצלחתי לתפוס את אחד הספרים אבל הוא נגע בריצפה
האם כל מי שראה צריך לצום?

תשובה

מי שנפל ספר תורה מידו או חלק ממנה לארץ עליו להתענות יום אחד וכיון שנפל בשבת יתענה ביום ראשון, ואם הוא חלוש יפדה התענית בממון ויקרא תהילים כמנין כפ"ר.
הרואים ספר תורה שנפל כיום אין להחמיר ולהתענות. אמנם טוב לפדות את התענית בצדקה לצורך לימוד תורה או לחלק תהילים וכדו' בין כולם על מנת שיתעוררו, וכדו' והכל לפי ראות עיני הרב יגזור ויתקן כדי שיזהרו לעתיד והכל לפי מקומו ושעתו, אם רואה צורך לעשות תענית יעשה.

מקורות

כתב בשו"ת מהר"י מברונא סי' קכ"ז וז"ל: "נשאלתי מי שנפלו לו תפיליו לארץ כיצד יעשה, והשבתי, כך ראיתי רבותי מנהיגים אם לא אכל בו ביום יתענה באותו יום אף על פי שלא קבל עליו מאתמול ומ"מ מתפלל ענינו כמו בתענית חלום דטוב יותר בו ביום ואפילו בשבת כדאמרינן בפ"ק דשבת [ובצד הגליון כתוב הוספה בלשון זה לנערים הוריתי שילמדו ב' או ג' שעות יותר בו ביום], והטעם שהראו לו מן השמים שצריך תשובה וגם בנפילת תפילין איכא סימנא כדאמרי' בגמר' האי מאן דאיתהפיך ליה רצועה ליתיב בתענית ואיכא מאן בגמרא דיתיב כמה תעניות מהאי טעמא. אמנם לא סמכתי על זה ואי אירע בשבת אל יתענה עד מוצאי שבת, ומהאי טעמא עדיף טפי להתענות מלימיהב פרוטה לצדקה ויש מורים דלא ליתענה רק יהיב מידי לצדקה, ואין נראה לי דאם כן למה יתענה בשבת יאכל ויתן פרוטה לצדקה אלא ודאי תענית עדיף, ורבותי החמירו להצריך תענית אפי' כי נפלו לארץ עם הכיס שלהם, ובכה"ג אני מיקל ליתן פרוטה לצדקה עד דנפלו קציצה לארץ ואפי' אם הרצועות בידו אבל ברצועות ליכא קפידא. אבל בכיס או בתיק בלא תפילין נמי אין בו חשש דלא אשכחו אלא מצילין תיק התפילין עם התפילין בפרק כל כתבי", עכ"ל.
ועיין באליהו רבה שם שהעתיק ג"כ בסתמא בשם מהר"י ברונא דמתענה באותו יום, ורק אם חל בשבת ימתין עד למחר, וכן העתיק בשמו בשיורי כנה"ג או"ח סי' תקס"ו בהגה"ט אות ו' דהמתענה מפני שנפלו לו תפילין מתענה באותו יום אף על פי שלא קבלו מאתמול כמו בתענית חלום ומתפלל ענינו כמו בתענית חלום, ורק אם נפלו לו תפילין בשבת העתיק שם באות ה' בשמו דאל יתענה בשבת אלא ימתין עד מו"ש
כתב השו"ע סי' מ"ד סעי' א' "ואם אוחזן [תפילין] בידו ואינם כרוכים בידו, אסור לישן בהם אפי' שינת עראי. הגה: ודוקא כשאוחזן בלא נרתקן, אבל בנרתקן בכל ענין שרי", וכתב בשיירי כנה"ג יו"ד סי' רפ"ב הגהות הטור "חייב אדם לנהוג כבוד גדול בספר תורה כו'. נ"ב: מי שנפל ספר תורה מידו צריך להתענות. מ"ש סימן י"ב".
וכתב המג"א באו"ח ס"ק ה' "ובמשפטי שמואל כתוב קצת סמך למה שנהגו העולם להתענות כשנפלו תפילין על הארץ, וה"ה כשנפל ס"ת ע"ש וצ"ל דמיירי בלא נרתיקן אבל בס"ת אפילו בנרתיקן עסי' מ'".
וכתב המשנ"ב סי' מ' ס"ק ג' "נוהגים העולם להתענות כשנופל תפילין מידו על הארץ בלא נרתיקן וה"ה כשנופל ס"ת אפילו בנרתיקן. ועיין בא"ר שכתב דאפילו תפילין בנרתיקן יתן פרוטה לצדקה".
בא"ח פרשת חיי שרה סעי' י"ח. כה"ח סי' מ' ס"ק ה' " כתב הכנסת הגדולה בהגהות הטור נוהגים להתענות מי שנופלין לו תפילין ובספר משפטי שמואל סימן י"ב תמצא סמך למנהג עכ"ל, והביא דבריו מגן אברהם בסימן מ"ד ס"ק ה', יד אהרן בהגהות הטור, מחזיק ברכה אות א', רבינו זלמן סימן מ"ד אות ב', שתילי זיתים שם אות ה'. וכן מי שנופל ספר תורה מידו כתב שם במשפטי שמואל דיתענה, והביאו הכנסת הגדולה ביורה דעה סימן רפ"ב וברכי יוסף שם בשיורי ברכה אות א', מגן אברהם באות הנז"ל. וכתב שם המגן אברהם וז"ל ונ"ל דמיירי בלא נרתיקן אבל בספר תורה אפילו בנרתיקן עכ"ל, ור"ל דהא דצריך להתענות בנפלו לו תפילין דוקא אם נפלו בלא נרתיקן אבל אם נפלו התפילין בנרתיקן אין צריך להתענות ובספר תורה אפילו נפלו בנרתיקן צריך להתענות, וכן כתב רבינו זלמן שם ושתילי זיתים שם… ועיין להחיד"א בספר חיים שאל חלק א' סימן י"ב שכתב דאף מי שנפל מידו התפילין עצמן אם הוא תש כח וקשה עליו התענית וכל שכן אם הוא צורבא מרבנן וממעט בתלמוד תורה יתן צדקה לכפר עון נפילת התפילין וגדולה צדקה לכפר אפילו למזיד כמו שאמרו ז"ל וקל וחומר לשוגג או אנוס יעו"ש, וכן כתב החסד לאלפים שם, יפה ללב שם, בן איש חי שם, וכן כתב ה"ר חיים פאלאג'י בכף החיים סימן יו"ד אות ל"ח בשם אורחות יושר פרק ט"ו. מיהו אם נפל ספר תורה מידו אין להקל ח"ו וצריך שיתענה. חיים שאל שם, והביא דבריו רב פעלים ז"ל חלק א' סימן ל"ג".
וכתב הכה"ח בס"ק ו' " מיהו אם נפלו לו תפילין בשבת אל יתענה בשבת אלא ימתין עד מוצאי שבת. שיירי כנסת הגדולה שם אות ה' בשם הנזכר, אליה רבה שם, באר היטב שם".
וכתב מרן הרב במאמר מרדכי הלכות לימות החול פ"ח סעי' קלו "תענית – המתענה מפני שנפלו התפילין, יתענה באותו יום אעפ"י שלא קיבל עליו התענית מאתמול, ויאמר "עננו" בתפילה כמו בתעניות. אך אם נפלו לו התפילין בשבת – לא יתענה בשבת אלא ביום ראשון", וכן כתב בהלכות שבת פ"מ.
דין הרואה
כתב השו"ע ביו"ד סימן שמ סעי' לז "הרואה ס"ת שנשרף, או תפילין, או אפילו מגילה אחת מהנביאים או מהכתובים, קורע שתי קריעות. ודוקא ששורפין אותה בזרוע, וכמעשה שהיה", וכתב בשיורי ברכה יורה דעה סימן רפב ד' "שמענו בק"ק אחד שנפל הס"ת הורה רב המקום שיתענו כל הקהל ב' וה' וב', לכפר העון שנתבזה הס"ת. ולדעתי הקצרה מדינא אין הרואה שנפל הס"ת חייב להתענות, אמנם נכון הדבר שכל רב בעירו יגזור ויתקן לפי מקומו ושעתו".
וכתב שם במשפטי שמואל (בסי' י"ב) "דע שהתפילין יש בהם קדושה גדולה וראוי להזהר מהם וכל זמן שהם עליו צריך שלא יסיח דעתו מהם, וכשנופלין מידו שייך בהם זלזול והוא שאמרו חז"ל שתפילין ששרפו בזרוע צריך הרואה לקרוע שתי קריעות כמו ס"ת שנשרף כדאיתא במ"ק פ' ואלו מגלחין ואחרי שהם כס"ת וכי יסתפק אדם שמי שנפל ס"ת מידו לא יתענה וקצת ראיה יש ממה שאמרו שהרואה ס"ת שנשרף בחלום חייב להתענות אפי' בשבת וזה יספיק לתת סמך למנהג שנהגו" עכ"ל, הרי שמלבד מנוסחת השאלה הודגש גם בדברי התשובה של המשפטי שמואל הן בדברו לענין תפילין והן בדברו לענין ס"ת שהמדובר הוא רק על זה שנפלו מיד ולא על הרואה.
ובשו"ת חיים שאל חלק א סימן יב "אעיקר' דדינ' הא דפשיט' לך ולכל המון ישראל שמי שהיה בידו הס"ת ונפל חייב להתענות אינו מפורש בתלמוד ופסקי רבוואת' קמאי. אמנם מנהג ישראל שגם אשר יפלו מידו התפילין מתענה. וכ"ש מי שיפול מידו הס"ת. ובשגם סבר' הוא דצריך כפרה שבא זלזול לס"ת על ידו. לא נתבאר בדברי הש"ס והפוסקים ראשונים. רק הרב משפטי שמואל סי' י"ב ישנו בנותן טעם למנהג התפילין וכתב כשנופלים התפילין מידו שייך בהם זלזול ואמרו ז"ל שהתפילין שנשרפו בזרוע צריך לקרוע וכו' כמו ס"ת וכו' ואחרי שהם כס"ת וכי יסתפק אדם שמי שנפל ס"ת מידו לא יתענה עכ"ל עיניך הרואות דמסבר' קאמר שהנופל לו ס"ת יתענה ופשיט' ליה. והרב מהר"ם ן' חביב בס' כפות תמרים על דף מ"א ע"ב כתב סמך לתפילין ויליף מהש"ס דכשנופלים התפילין הוא זלזול וא"כ נהגו להתענות לכפר העון ע"ש. ודבריו בכלל דברי הרב משפטי שמואל שהזכירו שם דגם הוא כתב דכשנופלים שייך זלזול וזה אין צריך ראיה שהוא זלזול.
איברא דבאגרות הרמ"ז ז"ל הנדפסות עתה כתב בסי' ל"ו שיתענה אשר יפול מידו הס"ת ג' הפסקות של שני ימים שעולים לפ"א תעניות ועשה לו מטעמים וכונות לזה ע"ש וכל כי הני מילי דמר הם מילי דחסידות'. דודאי הרוצה להחמיר על עצמו אשר צם לו בדרך שכתב הנה שכרו אתו וחשב עם קונהו. והא אשכחן דרב הונא התענה מ' תעניות על דאתהפיכ' ליה רצועה דתפילי. אך להורות לרבים ודאי לא אמרה הרב ז"ל. ומה שנסתפקת אם כל הרואים העומדים שם בעת נפילת הס"ת חייבים להתענות. אתה הראת לדעת דמי שנפל מידו הס"ת יש סבר' דנתגלגל עון זה של זלזול ס"ת על ידו ומה גם אם בא הדבר מצד שלא נזהר כהוגן. אבל לרואים נראה דאין לחייבם בתענית שהרי גבי הרואה ס"ת שנשרף לא אמרו אלא בזרוע וכמעשה שהיה וכמו שהוכיחו ומסקי הרב מהר"ר צבי אשכנזי בתשובותיו סי' טו"ב והרב שבות יעקב ח"א סי' פ"ד ומה שכתב הרב בית לחם יהודה סי' ש"ס דבחנם טרח הרב שבות יעקב דהוא מפורש בבית חדש ע"ש. וכו' וא"כ נראה דה"ה הרואה ס"ת שנפל אינו חייב להתענות כיון דנפל מיד הנושא באונס ושלא מדעת. ונהי דמי שנפל מידו אף שלא נזכר בש"ס ופוסקים ראשונים טוב שיתענה ומה גם דהמנהג להתענות אפי' נפלו תפילין מידו. אבל הרואה ס"ת שנפל אין לחייבו תענית. וכל זה אני אומר מן הדין אבל ודאי המחמיר ומצטער על כבוד התורה תע"ב. וכו' אבל למי שנפל ס"ת מידו אין להקל ח"ו שצריך שיתענה. ואפי' שהס"ת שבידינו אינם כל כך כשרים ומה גם דאם יבדקו בס"ת זה שנפל אפשר שימצאו בו פיסול. מ"מ אין להקל שלא להתענות כיון דלענין קריעה דינא הוא אפי' שרף מגילה וכן כתב הריטב"א בחידושיו דף כ"ו מהש"ס דכל שיש בו הזכרת השם דינו כס"ת ע"ש ובס"ת זה אפי' שהוא פסול יש כמה אזכרות וכמה פרשיות כשרות. ומ"ש הרמ"ז שם ליתובי דעתיה דההוא שנפל מידו הס"ת דאם ימצא בו טעות ינוח דעתו. אין זה כי אם כלפי תוקף קדושת הס"ת וסודותיו יראה בנחמה שלא היה הפגם כל כך אבל לענין תענית אין להקל כלל אפי' בס"ת פסול. וכו'
ואתה תחזה להרב כנה"ג י"ד סימן רפ"ב שכתב מי שנפל ס"ת מידו חייב להתענות משפטי שמואל סימן י"ב עכ"ל הרי שלא כתב אלא מי שנפל ס"ת מידו וכמ"ש הרב משפטי שמואל ולא זכרו כלל רואה. ולא אכחד דשמעתי דבאיזה ק"ק נפל ס"ת מיד הנושא והרב גזר תענית על כל הקהל ב' וה' וב'. וכיוצ' שמעתי מחומרות אחרות בענין זה. ואיבר' דרב המקום לפי ראות עיניו יגזור ויתקן כדי שיזהרו לעתיד והכל לפי מקומו ושעתו".
בשו"ת דברי חיים יורה דעה חלק א סימן נט נשאל לגבי שמש שהגיע וראה בבוקר ס"ת מונחים בבזיון וז"ל: "אמנם נראה לי לומר דהטעם הוא דמבואר בתענית בגמרא שם [דף ט"ז ע"א] שאמרו על מה שמוציאין התיבה לרחוב לומר כלי צנוע היה לנו ונתבזה בעוונותינו הרי שעוונות גורמין לבזיון התורה ואם ח"ו נקרה סיבה לבזיון התורה ודאי מחמת חטא אנשי אותה העיר והיינו אותם שהיה להם הכלי צנוע ונתבזה ולכן כל בני בית הכנסת והחברות של אותה בית הכנסת ראוים להתענות לתשובה על עוונותיהם שגרמו הכלי צנוע הקדושה שנתבזה מחמת עוונותיהם:
ולכן נראה לי לגזור תענית על אותן אנשי בית הכנסת בה"ב ומי שאינו בריא בכחו יוכל לפדות התענית לפי נדבת לבבו ולפי ערכו ויעשו איזה מצוה מהממון אשר לצורך מצוה זו מוכרין ספר תורה [עי' מגילה כ"ז ע"א] כגון להשיא יתום או להספקת לומדי תורה ובודאי תשובתם יעלה לרצון ועוונות יהפכו לזכיות וימתקו הדינים ויהיה חיים ושלום לכולם".
וכן העיר בשו"ת ציץ אליעזר חלק ה סימן א פרק ג "על כן תמוה בעיני מה שראיתי בספר עיקרי דינים או"ח סי' ב' אות ט"ו שמביא בשם ספר שדה הארץ שכותב דאפשר ג"כ דאף אם לא נפלו ממנו רק עיניו ראו נפילתם יש סמך למנהג להתענות וכמ"ש הרמג"א בסי' מ"ד בשם הרב משפטי שמואל ע"ש, וכן על הפחד יצחק אות ס' ערך ס"ת שנפל שמעתיק נמי בשם המג"א בלשון ס"ת שנפל שנהגו להתענות הרואה וכו', דכאמור אין שום גילוי לכך מדברי המג"א והמשפטי שמואל לחייב גם הרואה, ואדרבה מדבריהם וביותר מדברי המשפטי שמואל מוכח בהדיא להיפך דהמדובר רק בחיוב זה שנפלו מידו ולא ברואים".

ברם בשו"ת אמרי אש חאו"ח סי' ו' מצאנו לו שחתר להביא סמך גדול למנהג זה לחייב בתענית גם רואי נפילת הס"ת מן הירושלמי דסוטה שהביאו התוס' בסוטה ד' ל"ז ע"ב ד"ה רשב"י אומר והרמב"ן עה"ת פ' כי תבא. דאיתא ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת, וכי יש תורה נופלת, ר"ש בן אליקים אומר זה החזן, וכ' הרמב"ן לפרש זה החזן (דהיינו המתעסק בבהכ"נ) שאינו מקים ס"ת להעמידו כתיקונו שלא יפלו יע"ש שכ' עוד פי' אחר, עכ"פ לפי פירושו זה מי שהעמיד ס"ת שלא כתיקנו ועי"ז נפל אפי' בשוגג (כמו החזן שכ' הרמב"ן) הרי הוא בכלל ארור וא"כ הרי סמך גמור למי שנפל ס"ת מידו שיתאמץ לתקן שיצא מכלל ארור ויהיה בכלל ברוך, לפי"ז יתכן דמפני זה מפורסם שאם יפול ס"ת לפני רבים שיתענו כולם כי כל אחד לבו נקפו אולי אם הי' משגיח היטב הי' יכול להחזיק לבלתי יפול לארץ כמו בענין החזן שאינו מקים ס"ת על משפטן ונפל לארץ ע"כ. וכתב בשו"ת ציץ אליעזר ח"ה סי' א' פ"ד שאם היה רואה לחיים שאל היה מודה, ועיי"ש מה שהאריך וכתב "וכן השיב נמי לפסוק כן בשו"ת רמ"ץ חאו"ח סי' ח' שאין חיוב תענית על הרואים, ואין מנהג מבורר ברואים ס"ת שנפל, וגם הוא מלתא דלא שכיחא ובדבר שאינו מצוי ל"ש מנהג כדכתב הרמב"ם פי"א מה' שחיטה והריב"ש בתשובה סי' תס"ג. ודעתו שם גם דאין מקום להחמיר אפילו לזה שנפלו מידו בתענית ביותר מיום א', דלא נזכר המנהג להתענות כ"א יום אחד בתפילין ובס"ת ואין מקום למ"ש קצת דבס"ת שנפל מתענין יותר. והבא להחמיר בכ"ז עליו הראיה, והמחמיר ע"ע על עצמו תבוא עליו ברכה אבל קשה להחמיר לאחרים ובפרט בדורותינו החלושים עיין שם.
גם בשו"ת מהרש"ג (גרינפעלד) חיו"ד סי' נ"ג העלה ג"כ להקל על הרואים מחיוב תענית רק כל אחד יפדה תענית יום אחד דהיינו שיתן ח"י צ"ל כל אחד ויתקנו מהמעות את העץ חיים של הס"ת ומהנשאר יתנו לת"ח העוסק בתורה ע"ש אלא שלא ברור הדבר אם הקיל על הרואים בגלל זה שאין לעצם התענית יסוד בש"ס, כדהזכיר בתחילת דבריו שם, או בגלל זה שהיה בנידונו שם גם קצת צדדים להקל יותר ע"ש.
עכ"פ ראה ראינו מדברי גדולי הפוסקים שהובאו לעיל שיש מקום גדול להקל על הרואים לא לחייבם בתענית אפילו מכח חומרא".
נפל בשבת או חג
כתב במשפטי עוזיאל סי' יט "הרואה ספר תורה שנשרף נקרע או נפל בשבת או יו"ט הרדב"ז (תשובותיו ח"ב סי' תתל"ח) העלה בדין העומד בשבת בשעת יציאת נשמה של אדם מישראל שאינו חייב לקרוע דכיון שנדחה נדחה דקיי"ל כל קרע שאינו בשעת חימום אינו קרע. וכן העלה החת"ס בסי' שכ"ג בראיות ברורות. אולם בפ"ת (יו"ד ש"מ ס"ק ג') הביא משם התפל"מ דחייב לקרוע במוצאי שבת. והביא ראיה מדאמרינן (שבת ק"ה) אי דקאי בשעת יציאת נשמה חיובי מחייב ע"כ. אלמא דגם בשבת מוטל חיוב קריעה על העומד בשעת יציאת נשמה (וספר תפל"מ אינו מצוי בידי כעת לעיין בגוף דבריו אבל מסברא אמרתי שזו היא ראיתו) ולע"ד אין מזה ראיה דכונת הגמ' היא שאם היה עומד בשעת יציאת הנשמה חייב בקריעה גם כשעושה בשבת קריעתו לאו קלקול הוא אלא תקון. ואיך שיהיה הלא הרדב"ז והחת"ס הכריעו שאינו חייב בקריעה לעולם. והוא הדין בס"ת שנשרף או נפל בשבת אלא דעכ"פ צריך כפרה בתשובה וצדקה".
וכן כתב בשו"ת בית יצחק [שמלקיש] יו"ד ח"ב סי' קסה. שכיון שיש מחלוקת אם קורע אחר השבת, לכן יש להקל על הרואים. וה"ה לגבי תענית ומכל מקום כיון שהמנהג להתענות, מי שיכול להתענות יתענה
נפל מעצמו או על מדרגות הארון קודש
כתב בשו"ת ציץ אליעזר חלק ה סימן א פרק ח "בשו"ת זכר יהוסף חאו"ח שם בסי' ל"א מביא בשם ספר מטעי משה סי' ח' שחייב בתענית בנפלה הס"ת באה"ק עצמו, ואמנם את המכניס בלבד. והוא ז"ל חולק עליו וכותב דאם העקרי דינים בעצמו חיו"ד סי' כ"ו הביא גם בשם אגרות הרמ"ז שבמדרגות שבאה"ק אין להם דין קרקע וכרמ"א סי' רפ"ב ס"ז שהוצרך לכתוב שאין להניח עליהן ספרי קדש, וא"כ אף המקום המסבב התיבה לא גרע מיניה, ועכ"פ בתוך אה"ק מה חשש זלזול ובזיון אם מניחו על קרקע הארון ובפרט אם הונח דרך נפילה, ומציין לט"ז יו"ד סי' רפ"ט וש"ך ולשו"ת מהר"ם מרוטנברג סי' שכ"ב שלר"ת יותר טוב לעשות להשכיב ס"ת בארון כמו לוחות ושאלו נזכר כשעשה הארון הרחיבו עיין שם.
אנו למדין מדברי הזכר יהוסף הנ"ל שלא רק שדעתו בפשיטות שלא לחייב כלל בנפלה הס"ת באה"ק עצמו, אלא גם זאת שדעתו נוטה להקל גם בנפלה על מדרגות אה"ק או על המקום המסבב התיבה. אך לא ברור כוונתו אם דעתו בזה בנפלה על מדרגות אה"ק שלא לחייב בתענית כלל, או דילמא רק להקל בחומר הטלת התענית.
ונראה לומר דמכיון שיסוד הסתמכותו של הזכר יהוסף להקל בנפלה על מדרגות אה"ק הוא ממה שהובא בעקרי דינים שם בשם אגרות הרמ"ז, מוכח מזה שכוונתו רק להקלת הטלת התענית אבל לא בפיטור לגמרי, כי מדברי העיקרי דינים שם משתקף בעליל שהרמ"ז דן על כך רק על אודות הקלה מחומר הנפילה בנוגע למספר התעניתים, אבל לא מפיטור לגמרי גלל כן מכל עיקר התענית וכו'.
והלום ראיתי בספר שו"ת גבול יהודה להגרי"ל צירלסאהן ז"ל סי' ז' שכותב נמי לדון עפ"י העיקרי דינים הנ"ז דאם נפלה ס"ת על האיצטבא שלפני ארון הקדש אינו דומה כלל לנפלה על הקרקע. ומוסיף להסביר במילתא בטעמא דאף שדרך ללכת עליה כמו על הקרקע מ"מ נעלה ערכה הרבה מקרקע ביהכ"נ או ביהמ"ד מכיון שאינה עשויה לשום הליכות חול ולשום צורך אחר בלתי אם לתשמיש קדושה להוצאת והכנסת ספרי התורה. ע"ש ובראיתו שמוסיף להסתייע לזה שיש לדון בה. וחזר לדון בזה ביתר בירור בספרו עצי הלבנון סי' ע"א, ודן מזה שם גם ק"ו שלא להצריך תענית היכא שהנפילה היתה על הספסל שיושבים עליו מכיון שאין דרך בני אדם להלוך עליו עיין שם.
ברם לפענ"ד הפריז הגרי"ל צירלסאהן קצת על המדה בזה שנטה קו להקל לגמרי מחיוב תענית היכא שנפלו על מדרגות אה"ק [אף על פי שלמעשה צירף בנידונו עוד סניף בזה שלא היתה שם נפילה גמורה (עיין מ"ש בזה בע"ה בפרק הבא) אבל נראה מדבריו שם כי מסתמך גם בעובדא זאת כשלעצמה במה שנפלה על המדרגות כיסוד ברור להקל] כי כאמור נתברר הדק היטב מדברי העקרי דינים ומדברי הרמ"ז בעצמו שכל דבר הדיון להקל מפני שנפלו על מדרגות אה"ק בא רק על אודות להקל מחומרת הסיגופים והתענית אבל לא עלה על דעתו כלל להקל עבור כך לגמרי מחיוב תענית.
ונוסיף לציין לדברי התשובה בבית היוצר (מחוסט) חאו"ח סי' י"ד שהיתה ג"כ העובדא שנפל על השליבה הראשונה שלפני אה"ק, והצביע על הדבר בתוך המשך דבריו עפ"י העיקרי דינים שלא היה הבזיון כ"כ גדול מחמת שלא נפל רק על המדריגה, ואחרי כל זה חייב בנידונו תענית בה"ב. ויתר על כן בתשובה שלאחריה (בסי' ט"ו) כאשר נטה ידו לדון שנית בנידונו הוסיף בסברא לומר דאדרבא מתוך זה שיותר קיל במה שנפל על השליבה בודאי ראוי להחמיר יותר כי היכא דלא ליתי לזלזולי בי' ע"ש.
גם עיין בשו"ת פרי השדה ח"ב סי' ע"ב שהיתה העובדא שנפל על השליבה לפני אה"ק, ולא עלה על דעתו להקל משום זה כלל, וכן עיין בשו"ת מהרש"ג (גרינפעלד) חיו"ד סי' נ"ג שלא הסכים להקל בנידונו מטעם שנפל על המדרגות עיין שם.
(ד) מכל הלין נראה דאין מקום להקל לגמרי מתענית מטעם זה שנפל רק על מדרגות אה"ק או במקום המסבב התיבה. רק זאת אולי יש להקל בזה כשנפל על הספסל אשר זה שהגביה הס"ת יושב שם בשעת הגלילה כי יש לומר שזה לא נקרא נפילה, רק השתמטות שנשמט הס"ת מידו על הספסל בהחזיקו בה, ואין זה דרך בזיון כלל. ובמיוחד יש להקל בזה היכא שלא נשמטה הס"ת לגמרי מידי זה שהגביה הס"ת אלא המשיך להחזיק בעצי החיים ונכפף עמה יחד על הספסל שהיה רחב והמשיך להחזיק בה בלי הרף עד שבאו לעזרתו והגביהו אותה. וד' הטוב יכפר בעד".
שו"ת ציץ אליעזר חלק ה סימן א פרק י "ומעיקרא דמנהגא ויסודו, אין לחייב בתענית אפילו לזה שנפלו מידו ביותר מיום א' בלבד, וכדהעיר לנו בשו"ת הרמ"ץ חאו"ח סי' ח' דלא נמצא בפוסקים המנהג להתענות יותר מיום א' (כוונתו ברור לפוסקים שקדמו לתקופתו), וכאמור לעיל בפרק ד' אות ו' משמו, גם ביום א' לא חייב כ"א לזה שגרם הנפילה בלבד ואת קהל הרואים פטר לגמרי, וכן נראה משו"ת מהריא"ץ חאו"ח סי' ג' שלא חייב למעשה כי אם בתענית יום א' בלבד, וגם זאת התיר שלמי שקשה עליו התענית מאד שיוכל לפדותו לפי נדבת לבו ולפי ערכו. וכו' לכן ברור הדבר שבבוא חלילה מקרה של נפילת ס"ת או תפילין או שריפה רח"ל, אזי על המורה לקחת ראשית כל בחשבון חולשת הדור הזה שאינו יכול לעמוד בריבוי תעניתים, ומתוך זה לשקול היטב היטב בדעתו את אופן המקרה, וגם לאמוד את טבע ומהות סוג הקהל או העדה אשר קרה שם המקרה העגום, כדי להבחין מתוך כך לדעת אם ריבוי החומרות שיחמיר עליהם לא יביאו חלילה בסופם של דברים לידי הקלה וזלזול כאשר לא יוכלו לעמוד בחומרות, ועליו להשתדל בעיקר לא בגזירת ריבוי תעניתים כי אם בהשגת המטרה הנכספת והנדרשת, שהיא בריבוי כבוד שמים ובהרמת קרן התורה ולומדיה, והחכם עיניו בראשו של דבר".
העולה
מי שנפל ספר תורה מידו או חלק ממנה לארץ עליו להתענות יום אחד וכיון שנפל בשבת יתענה ביום ראשון, ואם הוא חלוש יפדה התענית בממון ויקרא תהילים כמנין כפ"ר.
הרואים ספר תורה שנפל כיום אין להחמיר ולהתענות. אמנם טוב לפדות את התענית בצדקה לצורך לימוד תורה או לחלק תהילים וכדו' בין כולם על מנת שיתעוררו, וכדו' והכל לפי ראות עיני הרב יגזור ויתקן כדי שיזהרו לעתיד והכל לפי מקומו ושעתו, אם רואה צורך לעשות תענית יעשה.