שאלה

האם ילד שמניח תפילין בפעם הראשונה צריך לברך שהחיינו?

תשובה

המקיים מצווה בפעם הראשונה לא מברך שהחיינו וטוב שיקח פרי חדש או בגד חדש ויברך עליו שהחיינו ויכוון לפטור את המצווה הזאת שמקיים בפעם הראשונה.
אמנם אם מתעטף בטלית חדשה מברך עליה בשעה שהוא מתעטף. ויכוון לפטור גם את התפילין [ואם הוא קושר את הציציות לאשכנזים מברך בשעת עשיה ולספרדים בשעה שמתעטף בה].

מקורות

כתוב בתוספתא ברכות פ"ו שאם עשה תפילין לעצמו מברך וכן פסק הרמב"ם ברכות פי"א ה"ט וז"ל "כל מצוה שהיא מזמן לזמן כגון שופר וסוכה ולולב ומקרא מגילה ונר חנוכה, וכן כל מצוה ומצוה שהיא קניין לו כגון ציצית ותפילין ומזוזה ומעקה וכו' ואם לא בירך על סוכה ולולב וכיוצא בהם שהחיינו בשעת עשייה מברך עליהן שהחיינו בשעה שיצא ידי חובתו בהן וכן כל כיוצא בהן". וראה בכס"מ.
והנה הטור בסי' כ"ב הזכיר ברכת שהחיינו רק לגבי ציצית וכתב הב"י "ויש לתמוה על רבינו שכתב גבי ציצית שמברך שהחיינו ולא כתב כן גבי תפילין ורבינו הגדול מהר"י אבוהב כתב דסבירא ליה לרבינו דלא קיימא לן כההיא תוספתא אלא אינו מברך שהחיינו אלא על מצוה שהיא מזמן לזמן כדמשמע ממה שכתב בהלכות פסח סימן תל"ב גבי ביעור חמץ ומשום הכי לא כתב בתפילין שיברך שהחיינו ומה שכתב בציצית שיברך שהחיינו אינו מטעם המצוה אלא מטעם קנה כלים חדשים (ברכות נד.) וכן כתב בעל העיטור (שער שלישי ח"ב) וזה לשונו ציצית לא קביע ליה זמן ולא מברכין עליה שהחיינו ומסתברא לן בשעה שקנה טלית ועושה בו ציצית מחדש מברכין שהחיינו דלא גרע מכלים חדשים עכ"ל".
וכתב השו"ע סעי' א' "קנה טלית ועשה בו ציצית, מברך שהחיינו, דלא גרע מכלים חדשים. הגה: ואם לא בירך בשעת עשייה, מברך בשעת עטוף ראשון".
וכתב המשנ"ב ס"ק א "אין להקשות דהא על כלים חדשים צריך לברך בשעת קנין ולמה כתב ועשה בו ציצית די"ל דוקא כשקונה בגד שהוא ראוי ללבוש כמות שהוא אז מברך מיד אבל אם קנה בגד לעשות ממנו מלבושים אז לא יברך אפילו לאחר שנגמר רק בשעת לבישה דוקא דבעינן שעה מיוחדת או קנין או לבישה והכא הלא אינו ראוי ללבשו תיכף דהלא צריך להטיל בו ציצית ע"כ אינו יכול לברך עליו בשעת קנין וכדי לצאת ג"כ דעת הסוברים דצריך לברך שהחיינו על עשיית המצוה בפעם ראשונה ע"כ יברך בשעת עשיית הציצית ולא ימתין עד הלבישה".
וכתב הכה"ח בס"ק ו' "עכשיו מנהג העולם שאין לברך שהחיינו על המלבוש כי אם בשעת הלבשה וכן על הטלית בשעת העיטוף, והטעם נ"ל דנהגו כן דלא מברכי בשעת קנייה משום דחיישי שמא יחזור בו שלא ללובשו מאיזה סיבה ויחזור וימכרנו או ליתנו במתנה לאחר ותהיה ברכתו לחנם על כן נהגו שלא לברך כי אם בשעת לבישה דוקא, ומדין פרי חדש נגעו בה וכמו שהתם על פרי חדש שצריך לברך שהחיינו בשעת ראייה ונהגו שלא לברך כי אם בשעת אכילה כמ"ש סימן רכ"ה סעיף ג' ועיין הטעם שם, הכא נמי כן".
וכתב הבא"ח פרשת בראשית סעי' ז' "הלובש טלית חדש יברך "שהחיינו" אחר ברכת "להתעטף" וטלית קטן אין מברכין שהחיינו דאין דרך לעשותו מדבר חשוב שיהיה שמח בו. ואם עשאו מדבר חשוב שהוא שמח בו יברך שהחיינו". וכ"כ מרן הרב במאמר מרדכי ימות החול פ"ז סעי' י"ב.
ב
וכתב המשנ"ב בס"ק ב' "אבל אין מברך שהחיינו על המצוה כיון דאינו בא מזמן לזמן לפ"ז אם עשה ציצית בבגד שהיה לו מכבר אף שלא היה בו ציצית מעולם אין צריך לברך שהחיינו וה"ה אם עשה תפילין לעצמו אינו מברך שהחיינו ועיין בבה"ל".
וכתב הביאור הלכה ד"ה קנה "עיין במ"ב סק"ב ועיין בב"י דכל זה הוא דעת בעל העיטור. ודע דאף דלכתחלה בודאי יש לנהוג כן אחרי דדעת השו"ע ועוד כמה וכמה מהאחרונים דפסקו כן כהעיטור מ"מ לאו מילתא דפסיקתא הוא דהע"ת והט"ז פסקו כהרמב"ם והביאם הא"ר והגר"א בביאוריו פוסק ג"כ כהרמב"ם דצריך לברך שהחיינו גם על תפילין מחדש [וכ"ז אם עשה אותם בעצמו אבל אם קנה התפילין מהסופר וכן לענין הציצית אם הטילם אחר בבגדו משמע מהגר"א שם דאף לדעת הרמב"ם אין צריך לברך שהחיינו אם לא שקנה עתה הטלית מחדש דצריך לברך מחמת כלים חדשים] ע"כ מהנכון שיכניס עצמו להתחייב שהחיינו מצד אחר ויכוין לפטור גם את זה בפרט אם הוא לובש עתה התפילין פעם ראשונה בימי חייו בודאי יראה לעשות עצה זו דיש פוסקים שסוברים דעל כל מצוה שאדם עושה פעם ראשונה בימי חייו יברך שהחיינו. עיין בת"ש ביו"ד בסימן כ"ח ובפמ"ג שם ובא"ר בסי' זה. ומהגר"א בסימן זה משמע שאינו סובר כהרוקח בזה".
וכתב הכה"ח סי' כ"ב ס"ק ב' "אבל אינו מברך מטעם המצוה דאין מברך שהחיינו אלא על מצוה הבאה מזמן לזמן ומשום הכי אין לברך שהחיינו על התפילין. בית יוסף בשם מהר"י אבוהב ובעל העיטור. וכן כתב שיירי כנסת הגדולה בהגהות בית יוסף סוף אות א' שדעת התוספות ורבינו בעל הטורים ורבינו ירוחם ז"ל שלא לברך שהחיינו בברכת תפילין עכ"ל. מיהו דעת הרמב"ם ז"ל בפרק י"א מהלכות ברכות הלכה ט' דמשום המצוה הוא מברך שהחיינו וגם בתפילין מברך, וכן כתב עולת תמיד אות א'. והט"ז ס"ק א' כתב דבין בציצית בין בתפילין יש לברך בפעם הראשון שמברך עליהם שהחיינו כמו שכתב רמ"א ביורה דעה סימן כ"ח לענין כיסוי הדם יעו"ש, והביאו יד אהרן בהגהות הטור. אבל המאמר מרדכי אות א' אחר שהביא דברי הרמב"ם ז"ל הנז' והט"ז ועולת תמיד כתב וז"ל אמנם שאר האחרונים פסקו כמרן ז"ל עכ"ל, וכן כתב המחזיק ברכה אות ב' וז"ל לדעת מרן ז"ל נראה דלא יברך שהחיינו כשמניח תפילין חדשים וכן המנהג עכ"ל, והביאו הזכור לאברהם חלק א' בהלכות ברכות אות ש', שערי תשובה אות ב', כף החיים לה"ר חיים פאלאג'י סימן יו"ד אות ח', וכן כתב הפרי מגדים באשל אברהם אות א', וכן כתב שלמי צבור דף ל"ג ע"ב, וכן כתב שתילי זיתים אות ב' בשם כמה פוסקים דאפילו בפעם הראשונה שעושה המצוה שאינה מזמן לזמן כגון ציצית [ר"ל שעשה ציצית בטלית ישן שיש לו] ותפילין אין לברך שהחיינו ודלא כהט"ז ומגן אברהם יעו"ש, וכן כתב חיי אדם כלל ס"ב אות יו"ד בשם האחרונים יעו"ש. ואם כן יצא לנו לענין דינא דאין לברך שהחיינו על תפילין חדשים ואפילו בפעם הראשונה שבא לקיים המצוה כגון שלא לבש עדיין מימיו תפילין ועכשיו התחיל ללבוש דספק ברכות להקל ובפרט שכן הוא דעת רוב הפוסקים וגם שכן הוא דעת מרן ז"ל. מיהו טוב ללבוש בגד חדש ולברך עליו שהחיינו ולפטור את התפילין כדי לצאת אליבא דכולי עלמא, וכן כתב מסגרת זהב על קיצור השלחן ערוך סימן יו"ד אות ז'. ויברך תחלה על בגד חדש כשהתפילין לפניו וילבש אותו הבגד ואחר כך יברך על התפילין וילבש אותו דהכא אי אפשר בענין אחר כדי שיהא עובר לעשייתן, ועיין לקמן אות ז' ואות ח'. ועיין בסה"ק חקי חיים ובס' חפץ בחיים שכתבתי שם דרושים להלבשת תפילין ולבר מניין לדרוש אותם הנכנס לבר מצוה והלובש תפילין בפעם ראשונה יעו"ש". וא"כ ה"ה לגבי חלה ועיין שו"ת תשובה מאהבה (ח"ב סי קל"ט), פתח הדביר (ח"ג סי' רס"ג ס"ק ג'), וכן כתב מרן הרב בדרכי טהרה השלם (פרק י"ח סעי' ז') וכן כתב במאמר מרכדכי שבת פי"ג סעי' י"ז.
העולה
המקיים מצווה בפעם הראשונה לא מברך שהחיינו וטוב שיקח פרי חדש או בגד חדש ויברך עליו שהחיינו ויכוון לפטור את המצווה הזאת שמקיים בפעם הראשונה.
אמנם אם מתעטף בטלית חדשה מברך עליה בשעה שהוא מתעטף. ויכוון לפטור גם את התפילין [ואם הוא קושר את הציציות לאשכנזים מברך בשעת עשיה ולספרדים בשעה שמתעטף בה].