שאלה
הכה"ח כתב שיש איסור בורר בהעלאה של ניצוצי הקדושה בברכת האילנות כשחל בשבת. אשמח לדעת מה ביאור ומקור העניין?
תשובה
ראה בגוף התשובה
מקורות
כתב השו"ע סי' רכ"ו סעי' א' "היוצא בימי ניסן וראה אילנות שמוציאין פרח, אומר: בא"י אמ"ה שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות ליהנות בהם בני אדם; ואינו מברך אלא פעם אחת בכל שנה ושנה, ואם איחר לברך עד אחר שגדלו הפירות, לא יברך עוד".
וע"כ כתב הכה"ח סי' רכ"ו ס"ק ד' "בשבת ויום טוב אין לברך ברכת האילנות שמא יטלטל האילנות או יקח בידו הפרחים להריח בהם או שמא יתלוש. מועד לכל חי שם אות ח'. ונראה לדברי המקובלים שכתבו שעל ידי ברכה זו מברר ניצוצי הקדושה מן הצומח יש עוד איסור נוסף דבורר, ועל כן אסור לברך ברכה זו בשבת ויום טוב. וכן עמא דבר". ועיין הגדת אורח חיים (מהדו' תרל"ח, עמ' ז' סעי' ז'), למרן בעל הבא"ח.
והנ"מ בין הטעמים: האם יכול לברך בורא עצי בשמים על עץ שיש בו ריח טוב, כגון: לואיזה או לימון. שלטעם "שמא יתלוש" – אסור לברך, ולטעם "בורר" – רשאי לברך.
כתב מרן הרב במאמר מרדכי פצ"ד סעי" מ"א "אין מברכים ברכת האילנות בשבת וביו"ט, ואפילו אם חל ר"ח בשבת ורוצה להיות בגדר זריזין המקדימין – לא יברך. וכתבו האחרונים שהטעם הוא – שמא ישכח ויתלוש או יטלטל הענפים, ועל דרך האמת הטעם הוא משום איסור בורר".
והוסיף מרן הרב בהערה "וכבר גאון עוזנו ותפארתנו בעל הבא"ח זיע"א היה אומר, כשאדם לומד ומקיים מצוה, הוא פועל כמה וכמה תיקונים ובירורים, וכיון שבשבת לא בוררים, אין מברכים ברכת האילנות בשבת, למרות שאין עליו עדיין פירות ואין חשש שמא יקטוף, וזאת מפני שיש חלק בבירורים שמותר לעשותם בשבת, וחלק שלא. וראה לעיל בהקדמה לפרק בדברי מרן הבן איש חי ע"ה בעניין מלאכת בורר למה אסורה בשבת".
והנה יש לדון א. מצד איסור תולש, וב. משום בורר.
כתב הטור סי' של"ו "הדס מחובר יכול להריח בו שאין הנאתו אלא להריח וזה יכול לעשות במחובר, אתרוג ותפוח וכל דבר הראוי לאכילה אסור להריח בו במחובר, שמא יקוץ אותו לאכלו".
וביאר הב"י "הדס מחובר וכו' אתרוג ותפוח וכו'. מימרא דרבא בפרק לולב הגזול (סוכה לז:) וכן היא גירסת הרי"ף (שם יח.) והרא"ש (סי' כה) וכן כתב הרמב"ם בפרק כ"א (ה"ז) והר"ן כתב בפרק אין צדין (ביצה יד. ד"ה הנהו) שהגאונים גורסים בהיפך דהדס אסור משום דכיון דלריחא קאי ליכא היכרא ואתי למיקצייה ומאחר שהרי"ף והרמב"ם והרא"ש מסכימים לדעת אחת ודאי הכי נקטינן".
וכתב השו"ע בסי' של"ו סעי' י' "הדס מחובר, מותר להריח בו; אבל אתרוג ותפוח וכל דבר הראוי לאכילה, אסור להריח בו במחובר שמא יקוץ אותו לאכלו".
ובמג"א ס"ק י' כתב "מותר להריח. דכיון דיכול להריח במחובר לא אתי למקצייה וביש"ש מחמיר כדעת הר"ן".
וכתב המשנ"ב בס"ק מח "מותר להריח בו – דלא שייך למגזר שמא יקוץ כיון שאינו רוצה רק להריח וזה יכול הוא לעשות אף במחובר ויש מחמירין בזה וכתב בא"ר דהעיקר כפסק השו"ע".
וכתב הכה"ח בס"ק ס"א "והגם לפום דינא קיימא לן כפסק השלחן ערוך דמותר מכל מקום העולם נוהגין להחמיר, ואפשר דטעמא משום שמא ישכח ויפרוך בעלין ויתלשו ויתחייב משום תולש", וראה עוד בס"ק ס"ב.
וא"כ לפי דעת הר"ן שהטעם שאסור להריח בעודו מחבור לעץ שאין היכר, ושינוי מהרגיל בחול, ולכן יבוא לקצוצו, וא"כ ה"ה בברכת האילמנות ששייך חשש זה, אמנם לפי טעם השו"ע אין איסור של שמא יתלוש כיון שלצורך ברכה אינו צריך לתלוש ויכול להינות מזה כך.
וכתב עוד הכה"ח בס"ק ס"ב "מותר להריח בו. לדעת מרן יכול לתפוס ההדס בידו ולהריח דלא כמו שכתב הט"ז. הרב מהר"י עאייאש בשו"ת בית יהודה אורח חיים סימן י"א, ברכי יוסף אות ד'. ומה שכתוב לקמן בהגה סוף סימן זה ומותר ליגע באילן ובלבד שלא ינידנו דמשמע דאסור לנדנד המחובר, כתב שם מהר"י עאייאש דאינו אלא חומרא בעלמא יעו"ש. מיהו דעת האחרונים נראה דאיסורא ממש קאמר. וכן כתב המשבצות זהב אות יו"ד דאסור ליטול ההדס בידו משום מוקצה. וכן כתב ה"ר זלמן אות ד' וז"ל ומכל מקום צריך ליזהר כשמשתמש בירק וכיוצא בו שלא יזיזם בידיו מפני שהם מוקצה כדין כל מחובר כמ"ש סימן שי"ב עכ"ל. משמע דכל מחובר אסור בטלטול משום מוקצה. ועיין לעיל סימן שי"ב אות ל"ד ולקמן אות פ"ט", וא"כ איסור זה שייך גם לדעת מרן.
אמנם טעם זה כדאי בסתם שבת במהלך חודש ניסן שיכול לברך בשאר ימים וא"כ למה שיכניס עצמו במחלוקת זו, אבל בשבת בכ"ט או ל' ניסן, שלדעת כמה פוסקים אי אפשר לברך אחרי זה, לכאורה יש לסמוך על דעת השו"ע ולברך.
אבל יש את הבעיה השניה שזה משום בורר את הניצוצות, והנה ההבדל בין זה לשאר ברכות שמברכים כגון בעת האכילה וכדו' היא ע"פ מה שכתב הכה"ח בסי' רכ"ו ס"ק ו' במעלת ברכת האילנות "מאד יתעצם בכוונתו בברכה זו שהיא לתיקון הנשמות שהם מגולגלות בעצי השדה והעשבים בזמן הזה ויבקש עליהם רחמים. מורה באצבע אות קצ"ט, חסד לאלפים אות כ"ג. והנזהר בברכה זו עליו נאמר ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה' ויתן לך וכו'. אליה רבה אות א' בשם סדר ברכות", כלומר שעיקר מטרת ברכה זו היא לתיקון הנשמות, בשונה משאר ברכות שהוא כמתעסק לזה, וראה עוד בס"ק ז' וח' שיש עניין להפריש אז צדקה לעילוי נשמת, וזה אי אפשר בשבת.
וראה בצל החכמה ח"ו סי' ל"ז מה שהעיר לחלוק, וז"ל: "ועיי' שו"ת ח"ס (ח"ו סי' כ"ט ד"ה מ"ש) דמשה רבינו כ' ספרי תורה בשבת קודש ע"י השבעת קולמס כמבואר בשלה"ק דלא גרע מכתב בשמאלו דאין דרך כתיבה בכך. ובס' דבש לפי להגאון חיד"א (מערכת מ' אות ה' ד"ה וכן) כ' לחלק בין הורג אדם בשם או כישוף דמבואר בס' הלכות קטנות (ח"ב סי' צ"ח) דאפשר דכיון דבדיבורו עביד מעשה הוי כזורק חץ להורגו, לבין הא דאמרו נתן עיניו בו ועשאו גל של עצמות, של"ה בדיבור רק ע"י כוונה ע"ש. – ועיין ס' עט סופר (כלל פ' פרט ד' בסופו) בשם בנו הרהגר"פ זצ"ל, שחקר אם אסור לברא גברא או עגלא תליתאי בשבת ע"י צירוף אותיות. ועיי' ס' סגולות ישראל (מערכת ש' אות ק') שכ' עפ"י דברי שלה"ק הנ"ל להתיר ומכש"כ שמותר לכבות האש בשבת ע"י סגולת הדיבור ע"ש. ויש להעיר די"ל דע"י סגולת הדיבור שבדיבורו נעשה מעשה שאני וכמש"כ בהלכק"ט ודבש לפי הנ"ל", והנה לפי דברינו כיון שזה כל מהות הברכה, גם לאדם הרגיל, שכל ייעודה הוי כאלו פועל בדיברו ממש וחייב לפי דברי הברכ"י שהביא.
אמנם ראה להרה"ג רבי אברהם פלאג'י בספר וימהר אברהם (מערכת ב' אות צ"ט) בשם הרה"ג רבי אברהם פונטרימולי בדרשתו, שחקר איך מתפללים בשבת, והרי אסור לברר אוכל מתוך הפסולת (שלא לאלתר). ותירץ, שמכיון שיש בזה פיקוח נפש של הצדיקים מותר. ע"ש.
והנה ראיתי שהעירו מדברי הגר"ח פלאגי ח"ב סי' מ"ד שכתב שמותר לברך ברכת האילנות בשבת וא"כ חזר בו, והנה זה למודעי שכתב את ספרו זה לפני ספרו מועד לכל חי וכמו שכתב הרה"ג שהעיר במקום אחר.